יואב גלעד
יואב גלעד
  29/7/1942
  23/6/1970
ארץ לידה  ישראל
יישוב/עיר  גן שמואל
שכבה/קבוצה  אלומה
בן/בת זוג  שושנה קישינבסקי
הורה של  חגי גלעד וחן וויבר.
בן/בת של  משה גלעד ז"ל ולאה.
אח/אחות של  דליה אולנד ויהודה גלעד.


תמונות של  ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ



יואב גלעד

בן משה ולאה. נולד ביום ט"ו באב תש"ב (29.7.1942) בקיבוץ גן שמואל. בילדותו היה חמוד ושובב, בריא בגוף ובנפש וכולו שמחת חיים. הוא למד במוסד החינוכי שבקיבוץ ושם סיים את לימודיו.
באוקטובר 1961 גוייס יואב לצה"ל. דרכו אל הצבא ובצבא הייתה כדרכו של כל בן קיבוץ טוב. כבנו של מכונאי ותיק וכנער שאהב מכונות וכלי רכב מילדותו, התנדב לחיל השריון. את מכתבו הראשון, מן הטירונות, סיים בטון של הרגעה: "אני מרגיש את עצמי מספיק חזק כדי לעבור את כל אלה. אני מקוה שתתגאו בי ולא אבייש את שם המשפחה". בצבא עבר שלבים שונים: אחרי הטירונות יצא לקורס מפקדי טנקים ואחריו עבר בהצלחה קורס קצינים (בשלב הראשון של הקורס אף היה חניך מצטיין). בתחילה היה המתח רב בקורס ואחרי השליש הראשון התחילו החבר'ה להיות עצבניים. אך יואב נשאר רגוע. הצבא שינה אותו ועשהו מבוגר יותר ומאמין ביכולתו. בכל מקום ובכל מצב שמר יואב על קשר הדוק עם המשפחה, גדולים כקטנים, ותמיד התעניין באחיו הקטנים "כאח גדול הפוקח עין מרחוק". הוא הקדיש תשומת לב לכולם כי ידע שהקשר הלבבי עם המשפחה הוא מקור להשראה ולעידוד. יואב עבד בגן שמואל בענפים שונים עד שעבר לעבוד בבית החרושת שם. הוא היה אהוב על כל מי שהכירו. בזכות חריצותו ופעילותו נבחר לסדרן עבודה בבית החרושת. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל נשא לאישה את בחירת לבו, וביתם היה הבית הראשון (והמשפחה הראשונה) בקבוצת "אלומה" (קבוצתו החינוכית במוסד החינוכי בגן שמואל). אחרי שנולדה בתם הראשונה יצאה המשפחה לשנת שירות שלישית לקיבוץ נחשון בפרוזדור ירושלים. ביוני 1970 נשלח יואב לקורס חבלנים כדי שישמש אחרי כן כקצין החבלה של הגדוד. אור ליום כ' בסיון תש"ל (23.6.1970), בעודו בשירות מילואים פעיל, נפצע בעת מילוי תפקידו באיזור הר חברון ומת מפצעיו. הניח אישה, בת ובן, הורים, אח ואחות בקיבוץ גן שמואל. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגן שמואל.
לאחר נפלו קיבלה המשפחה (ההורים, רעייתו והילדים) מכתב ממפקד הגדוד שלו ובו כתוב לאמור: "יואב שירת בגדוד שש שנים במסירות. תמיד נענה לכל קריאה להתייצב לאימון, לתעסוקה מבצעית ולמפגש רעים בהרגשה טובה ובנכונות למלא את כל אשר יוטל עליו. כשנתפנה מקום לקצין חבלה במסגרת הגדוד הוצגו לפני מספר שמות של קצינים טובים המעוניינים לצאת לקורס ומכולם בחרתי ביואב, בזכות תכונותיו העדיפות על האחרים והן: רצון עז, אחריות, בגרות ודייקנות במחשבה ובמעשה. אלו התכונות הדרושות לקצין חבלה ואותן מצאתי ביואב היקר. במגעיו עם חיילי פלוגתו, חבריו ומפקדיו גילה תמיד אוזן קשובה להערות ולביקורת והקרין על סביבתו הרגשה טובה מלאת ביטחון ואמונה. לאחר ביקורי בגן שמואל ובמשפחה נתברר לי מאין שאב יואב ביטחון בעצמו ובסביבתו, מאין קיבל ערכים של אהבת האדם, אהבת העם והמולדת - - - לא יעזור ניתוחן של סיבות המוות לילדים הרוצים באב אך נגזר על כולנו בימי מלחמה אלו להמשיך את דרכם של הנופלים בגבולות ובתאונות אימונים ואחרות למען החיים. על כולנו להיות חזקים ולאמץ את לבנו ולהמשיך".
ב"שבעה" לנפלו הופיע "עתון" הסטודנטים בגן שמואל ושם הוקדש עמוד לזכרו; במלאת "שלושים" לנפלו הוציא הקיבוץ לאור עלון ותקליט לזכרו; עלונה של המועצה האזורית "מנשה" ציין את יואב בדברים למותו; בספר "יזכר" של הקיבוץ הובאו פרטי חייו.   

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)

* * *


יואב נולד בגן-שמואל ב-29.7.1942 להוריו לאה ומשה. ילד חמוד, שובב, בריא בגוף ובנפש וכולו אומר שמחת חיים.
סיים את המוסד וב-25.10.1961 התגייס לצבא. יואב עמד בהצלחה ובכבוד בכל שלבי ההיקלטות – טירונות, קורס מפקדי טנקים וקורס קצינים שאת חלקו הראשון גמר כחניך מצטיין.
ב-25.5.1964 בנה את משפחתו עם שושנה. המשפחה הראשונה בקבוצת אלומה. נולדה חן והמשפחה יוצאת לשנת שרות שלישית בקיבוץ נחשון. בגן-שמואל עבד יואב במספר ענפים עד שעבר לעבוד בקביעות בבית החרושת.
יואב היה אהוב על כל מי שבא איתו במגע, חרוץ ובעל יוזמה. הוא נבחר כסדרן עבודה בבית החרושת.
ב-2.4.1969 גדלה המשפחה. נולד חגי!
ביוני 1970 נשלח יואב לקורס חבלנים על מנת לשמש עם סיום הקורס כקצין חבלה של הגדוד. משם לא שב. יואב נפל בהרי חברון ב-23.6.1970.
הניח במותו אשה – שושנה, בת – חן ובן – חגי.

*          *          *

 יואב בעלי

היא ישנה. היא קיימת. העובדה האכזרית מכל – אתה אינך.

נשבעתי כי אגדל את ילדי יחד איתך, מאחר ואני מכירה היטב את המושג יתום.

אילו ידעת כמה בכתה חן באותו בוקר כשסיפרתי לה. ואיך ידעה להירגע באומרה:"אמא, נכון שיש עוד ילדים כאלה?". יואב, חן זוכרת כל פרט עליך. לחגי שהתחיל לחפש אותך, אספר הכל בבוא היום.

אתה, שכל-כך אהבת את החיים וידעת לנצלם עד רגעיך האחרונים, איננו עוד. בבית החולים שכבת בשקט ללא תנועה, מכוסה כולך בסדינים לבנים ופניך נקיים ויפים כפני מלאך. רק המכשירים והרופאים הזכירו לי כי אכן אלו הם רגעיך האחרונים.

יואב, אהבת אותנו ואנחנו ידענו להחזיר לך אהבה. לעולם תחיה בליבנו וילדיך יתגאו בך.

מי יענה לי במה חטאנו?

שושנה

*          *          *

 כאשר אתה חי עם אנשים שנים רבות, כאשר אתה גדל איתם מהצעדים הראשונים ומהמילים הראשונות, כאשר אתה שמח איתם, מתעצב איתם, משחק, לומד וחי, לעולם אינך יכול לנחש איזה משקע של רגשות הם מטביעים בך. אינך יכול לנחש כמה מליבך שייך להם וכמה מליבם שייך לך. היום אנחנו יודעים - ובדרך הקשה ביותר. פתאום הלכת ואנו נשארנו. ואתה הרי שייך לנו ואנו שייכים לך. ואותו אריג צבעוני שנרקם במשך שנים רבות,נקרע ומתפורר ואנחנו מנסים להחזיקו והוא נשמט מידינו. בן בכור היית, למשפחה ולקבוצת חבריך. בן בכור. שקול יותר, לא נחפז ומרגיע.

ראשון הקמת משפחה. ביתך היא הבת הראשונה של קבוצתנו.

זה יואב, הוא הילד הכי גדול אצלנו, היינו אומרים. יואב הוא בסדר, הוא יכול להרים את העסק, היו אומרים חבריו לעבודה. וכך לאורך כל הדרך. הלכת בדרכך הישרה ואנו איתך, אחריך, לפניך ובך.

משפחתך שהיתה כה אהובה עליך, לה היית מסור כילד, נער ובוגר, אהובה עלינו כאילו הורינו הם. אצל לאה ומשה תמיד הרגשנו כמו בבית ויותר מזה.

לא למדנו לספוג את המהלומות ולא מצאנו להן מזור. ובאיזה שהוא מקום, תמיד נדמה לנו שאלו מכות מתחת לחגורה. ואנו נשארים בלי אוויר, בברכיים כושלות ואומרים: זה לא הוגן, זה לא צודק. הדבר הקשה ביותר הוא לומר סוף, להיפרד, להגיד שלום אחרון. אנחנו לא יכולים. אנחנו נשארים איתך יואב, תקוותיך יהיו לתקוותינו, משפחתך היא משפחתנו.

תהא נשמתך תמיד צרורה בצרור חיינו.

חבריך בקבוצת אלומה

 

מזהה  133
העתקת קישור