נעמי פרקש
נעמי פרקש
  20/1/1940
  11/11/1940
ארץ לידה  ישראל
יישוב/עיר  גן שמואל
בן/בת של  סימה ומורי בן זאב ז"ל
אח/אחות של  עדה סטנסקו, שלמה, עמית ויעקב בן-זאב

מתוך ראיון שנערך עם סימה מוסקוביץ' / פרקש / בן זאב
על ידי נעמי יצהר

 

 

ת'- נעמי נולדה שנתיים אחרי שהיינו בארץ. אסור היה לנו להיכנס להיריון, אין מקום בבית התינוקות.  

אז מה להגיד לך, נעמי נולדה ילדה... הייתי בהריון, עשינו הווי בסוכה-הירוקה והחברה נודע לה שאני בהריון אז אמרה לי, לה כבר היו ילדים, אז היא אומרת: "יכולת עוד לחכות", אמרתי: "גם את חיכית כול כך הרבה? אנחנו כמעט בגיל אחד" אני אומרת "אז לך יש כבר".

ש' - מוכנה לספר על נעמי? מתי היא נולדה? אני יודעת שזה קשה.

ת' - נעמי נולדה ,זו הייתה הלידה המעניינת והמהירה לי ביותר, שילדתי אותה בשמונה חודשים ויום.

היא הייתה במשקל של יעקב שיבדל לחיים, שלושה קילו ו 150. והיא גדלה והיא הייתה יפיפייה, עיניים כחולות, ילדה..., אני החלפתי בבית-התינוקות היה לנו רופא דר' פאלק והיה ביקור אני החלפתי באותו יום בבית-התינוקות, היה "ביקור-רופאים", ואומרים ככה על ילד, וזה ככה, וילד זה אחרת, לוקח את נעמי, היא הייתה בת 10 חודשים, ככה ואומר: "זה סמל של בריאות".


אחרי 10 ימים נעמי לא הייתה.


אז היה מטבח ילדים מצריף (אסבסט-הקירות היו קיר כפול של אסבסט) אני לא זוכרת. רק אני ידעתי שמביאים מהרפת חלב בכדים צריך להרתיח קודם טרם שמשתמשים בזה, זה ידעתי עוד מהבית. אז חברה שהייתה אחראית על מטבח ילדים הורידה את הקצף ושמה לפירה. ונעמי אחרי... (-שאכלה) נעמי חלתה הייתה לה טוקסיקוזה, ואני אומרת למטפלת אחרת, היא לא בגן-שמואל, אני אומרת לה:" תראי אני לא מכירה דבר כזה, נעמי משלשלת בקשת" אני אומרת אני רק זוכרת אצלנו בבית, אני אומרת: "שהיו תינוקות, אבל פה (במקרה זה) אני לא יודעת, ויש לזה ריח חריף". ואז עלינו במדרגות מבית-התינוקות, נעמי הייתה ילדה שמנמונת עם עיניים כחולות יפהפייה, כבר עמדה ב-10 חודשים, אז היא לא פחות ולא יותר, עוד לא גמרתי לרדת את המדרגות אז היא אמרה: "אין דבר היא מספיק שמנה והשד לא ייקח אותה".


ואחרי 10 ימים לא הייתה.

הרופא דר' פאלק עם נעמי. היה חדר איזולציה, על יד המזכירות הישנה.

אני אומרת לו: "תראה נעמי כבר לא חיה (גוססת) אתה נותן לה שאני אאכיל אותה בקומפוט, מי קומפוט? ". אז נסענו היינו ברוטשילד אני חושבת בתל-אביב דר' פאלק לקח את הרכב שלו, אני הייתה שרה וילנצ'יק נסעה איתי אז, אבל היא לא עבדה אז בבית-התינוקות.

עבדה מי שהיא אחרת שהעזיבו אותם, לא אחרי (בגלל) זה היו דברים אחרים. אבל הרופא היה פרופסור מאייר (בבית החולים) הוא אומר: "אתה לא מתבייש להביא לי ילדה כזאת? זה אני רגיל" הוא אומר "מהכפרים הערביים לקבל ילדים כאלה, לו היית מביא אותה 24 שעות קודם הייתי מציל אותה, עושים שטיפת קיבה", כל כך שמנה הייתה כבר לא, "הנה אני עושה ככה "הוא אומר "כול הנוזלים ברחו" והוא עוד התווכח איתי (פאלק) והיא עוד (אפשר היה להצילה). אני עם מורי ישבנו בחצר שמה (בבית החולים) ושמענו את הצעקות של נעמי כל כך צעקה, הייתה חזקה מאוד, וכמובן שמתה. לקחו טקסי עם מורי אני ל קחתי את נעמי בידיים וככה באנו הביתה אני החזקתי את נעמי ככה (מראה- בידיים). אני לא יודעת מאיפה לקחתי את הכוח,... (מנגבת את הדמעות).

 

 

תמונות של נעמי מתוך ארכיון הקיבוץ
מזהה  198
העתקת קישור