יפה פלגי
יפה פלגי
  3/12/1914
  1/1/2005
ארץ לידה  הונגריה
יישוב/עיר  פאפה
שכבה/קבוצה  צ'כים
בן/בת זוג  צביבק
הורה של  דליה אמוץ ז"ל, עמוס גיל ורחל צפריר.
בן/בת של  משה ובלה רוזנברג
סבא/סבתא של  תום, גיא ובר גיל.
 יפה, מאת שאול קנז

יפה תמיד הייתה יפה.
יפה תמיד הייתה חזקה.
יפה תמיד ידעה מה חשוב באמת ומה דיבור חולף.

יפה הייתה תמיד תמיד עד יומה האחרון, יפה ואוהבת וחזקה וחכמה ומאופקת בכדי להיות יפה כמו שהיא.
היום נפרדים מיפה, ולא הספקנו לשאול אותה איך היה לה כוח להיות היא כל כך הרבה שנים. להיות יפה וחזקה, מבינה ומעורבת, מקבלת ונותנת ולא דורשת דבר לעצמה.
יפה אף פעם לא גילתה מה באמת כואב לה, מה באמת קשה לה.
תמיד כשבאים אליה היא שואלת ראשונה מה נשמע אצלך, כי היא הרי חזקה ואצלה זה ברור שיהיה בסדר, כי ליפה לא צריך לדאוג.

בכל מסע החיים הזה מהעיירה בסלובקיה לחלוציות הקיבוצית, היא הצליחה גם להיות הכי חלוצית והכי נאמנה וחרוצה, וגם לא לוותר על טעם החיים. גם להיות קיבוצניקית מעורבת ותורמת וגם לא להתבייש לטפח בית חם עם כל האהבה לכלים ולפסלונים והקישוטים שעושים בית. אצל יפה תמיד היה בית חם גם בימים שקראו לזה – חדר.

יפה עם האמת וטעם החיים שלה הייתה התשובה התרבותית הצ'כית לסגפנות הפולנית. כשהייתה אקונומית, פתאום ההנאה מהאוכל לא נגדה את האידיאולוגיה. בארוחות ארבע של שבת אצל יפה, תמיד השולחן הכי יפה. הכלים והמאכלים והעריכה וההרגשה שזה בא לה בקלות, בלי קומפלקסים. האיך שהיא עושה את זה, מתמזג עם הטעם של מה שהיא מגישה לנו.

אצל יפה תמיד היה מותר ליהנות מעוגה טובה וללא רגשות אשם לגבי המהפכה הציונית.

יפה שתמיד מאז שהכרתי אותה מצאה את הדרך להיות יפה, ולהזכיר לסביבתה את טעם החיים בכל המהפכה הזאת. בשבילי יפה הייתה תמיד קיימת.

יפה הייתה האימא הטוטאלית של דליה והאימא השניה שלי. בימים הרחוקים ההם כשאנחנו נולדים ויפה אחרי אסון אישי נורא, אז גם אימא שלי היא קצת אימא שניה לדליה. ברית חיים של קיבוץ קטן של פעם.

יפה תמיד חלק מהמשפחה הרחבה, הבית שלה הוא בית שני בשבילנו. ודליה, היצירה הגדולה שלה, עם הגאווה ועם הדאגות ועם האובדן תמיד ברקע.

ורגשות האשם שבתקופה האחרונה לא הייתי על ידה מספיק, ולא מצאנו דרך איך להקל עליה בחודשים האחרונים. והחידה הגדולה, איזה מטענים היא לקחה איתה, מה מעבר ליופי ולחוזק היא נשאה איתה. איך היה לה כוח להיות יפה עד הסוף.

לזכרה של יפה פלגי ז"ל, נורית בנדק

יפה הגיעה אלינו ל"תעסוקה", לאחר שהסתיימה עבודתה הברוכה במחסן הבגדים של המתנדבים.

במחסן המתנדבים סיפקה יפה בגדי עבודה, תיקנה , דאגה לניקיונם ולמעשה לכל מחסורם של המתנדבים, אך בעיקר שירתה אותם בחום ואהבה, והייתה להם לאם ולאוזן קשבת.
עם חלקם שמרה יפה על קשר לאורך כל השנים.

כשהקיבוץ הפסיק להיעזר במתנדבים, החליטה ביוזמתה להצטרף ל"תעסוקה".
גם כאן היא גילתה נכונות ופתיחות לקבל כל רעיון של עשייה שהוצע לה. הן בזכות כישוריה והן בזכות מזגה הנוח. הצטיינה בכשרון הסריגה שלה - סרגה בובות, צעיפים, חיות, נעלי תינוקות ועוד...

יפה הקפידה לפקוד אותנו מדי יום, ולו גם למספר דקות. הייתה אשת שיחה אמיתית. בקיאה בפוליטיקה, בספורט, בנעשה בארץ ובעולם.
טיפחה קשר חם ואוהב עם בני משפחתה לאורך כל השנים. לקראת בואם של הילדים הנכדים והנינים נערכה בכיבוד שהם אוהבים. כיבוד כיד המלך.
גם לעת זקנתה הייתה ביחסי ידידות מיוחדים עם חברות וחברים צעירים בקיבוץ.
אישה מיוחדת שידעה לנצור בליבה את כאבה ואת מצוקותיה. הפגינה אופטימיות ואוירה חיובית על אף שכולנו יודעים את אשר עבר עליה. מעולם זה לא בא לידי ביטוי כלפי חוץ – הכאב והצער היו שלה.

לשאלה "מה שלומך יפה?" הייתה עונה: "בסדר".
לפני מספר חודשים היא שברה יד ורגל, ולכן הגיעה לבית דורות. אחר כך מצבה הוטב והיא חזרה לעצמה.

בתחילת חודש דצמבר חגגנו ביחד איתה את יום הולדתה ה – 90. והברכות שבירכנו אותה "עוד הרבה שנים טובות של בריאות טובה". ואכן מותה הפתיע אותנו מאוד, כי הרי ביום שישי האחרון היא הגיעה לעבודה. שוחחנו כרגיל על נושאים שונים, ולא היו כל סימנים של בריאות לקויה או משהו דומה.

יפה יקרה, עם כל הצער והכאב, זכית למות כמו צדיקה. כולנו מקווים שלא סבלת.
תהיי מנוחתך עדן ונוחי על משכבך בשלום.

עובדי התעסוקה והצוות.

לסבתא יפה


אמא או כמו שנהגתי לקרוא לה יפה איננה – לא, זה לא אפשרי הרי כל הזמן חשבנו שאתם בלתי מנוצחים - בלתי נגמרים -
ואותנו שרק לפני חודש חגגנו לך יום הולדת 90 הידיעה הזאת תפסה לגמרי לא מוכנים.

יפה היתה ילדתם הרביעית של משה ובלה רוזנברג שחיו בעיר פרשוב שבסלובקיה .
לגן-שמואל היא הגיעה בגפה כדאי להיצטרף לקבוצה הצ'כית ותמיד היא סיפרה על השוטר האנגלי שהביאה מתחנת הרכבת רכובה על סוסו האציל לגן שמואל.

אמא שלמרות האירוע הנורא שעברה בשנתה הראשונה בגן-שמואל – לא סחבה עימה את עומק הזעזוע ובנתה עם צבי את משפחתינו – ביחד הם גידלו את דליה ואת רחלה ועמוס – ואנחנו למרות הרוח הנושבת היום נגד החינוך "ההוא" – ובעיקר בגלל השפעת הבית, שאולי בתוככם לא קיבלתם הכל כל-כך בקלות ובמובן מאליו אבל כך בחרתם לחיות וכך שידרתם גם לנו - לא בטענות אנחנו באים אליכם היום אלא בהרבה תודה על השנים ההן של ילדותינו וחינוכינו בגן-שמואל.

לחברי גן-שמואל לא צריך לספר על יפה – במותה כי בודאי הם זוכרים הרבה מחייה ביינכם – בעיקר על המסירות בעבודתה, ובכל תפקיד שהיא מילאה, על בית החם והפתוח לכל הבא בפיתחו, על העזרה לזולת,
על שמחת החיים שהיא וצבי הביאו למקום, וכמובן היופי החיצוני שכשמה כן הוא גם בתוכה.

וכאן עומדים היום המומים ולא מאמינים כל בני-משפחתך מנינים, נכדים ובני ובנות זוגם
ואנחנו עינם עמוס ורחל ובני ובנות זוגם , יודעים שבזכות היותך ראש לכולנו בליווי כל התחנות ונקודות הציון בחיינו
היה טמון זרע החיוניות והחיות ששפע ממך ושהרעפת על כולנו. וזאת זכות גדולה בלתי נימדדת בזמן.
ובהמשך לכך – השנה מלאו 10 שנים למותה של דליה שהיה לשבר גדול - ולמרות זאת ידעת להמשיך ללוות ולהיות בכל האירועים שהעלו את דליה לראש צמרת הצלמים בארץ – וזאת היתה נחמתך.
וכאן בסמוך לדליה ולצבי שנפטר לפני חמש שנים – ולהורייך - תהייה גם מנוחתך האחרונה
ואנחנו – אוהבים אותך מאוד ואיננו מאמינים..

תודה לכם עובדי בית דורות המסורים על הטיפול שהענקתם ליפה.
ולך שרה - תודה מעומק הלב על עזרתך ותמיכתך ביפה . – מצוה גדולה עשית.

רחל צפריר והמשפחה
מזהה  2
העתקת קישור