רחל בייטלמן
רחל בייטלמן
  15/4/1911
  14/2/2004
ארץ לידה  רוסיה
בן/בת זוג  יוסף
הורה של  תומס בייטלמן ז"ל וישראל ברעם.
סבא/סבתא של  ארד ז"ל, אורלי, סיגל ורועי ברעם (ישראל) רובי, דני ושאול בייטלמן(תומס).
דברים לזכרה של רחל (ביטלמן) ז"ל

כתבה: נורית בנדק 16.2.2004

 

רחל נולדה ברוסיה, התייתמה בגיל צעיר מאמה. אביה שלח אותה באוניה לבד לצ'ילה. בצ'ילה קיבל אותה יוסף אשר לימים נישאה לו, על אף היותו מבוגר ממנה בכ10- שנים. יוסף היה איש אמיד.

נולדו להם 2 בנים ובת. רחל זכתה לחיי אושר ופינוק. עם הזמן פקדה את צ'ילה רעידת אדמה אשר בה אבד כל רכושם ונשארו בחוסר כל. ורחל בחריצותה ובתושייתה. עברו לסנט דיאגו שם שכרו חווה, גידלו כבשים, יצרו גבינות ומיני מוצרי חלב. שם נולד ישראל בנם הרביעי.   בינתיים הבעל יוסף קבל בירושה מאפית מצות. מכרו את החווה, ונכנסו לעסק- "אפית מצות". עבודה קשה ומפרכת. רחל עבדה ימים ולילות כדי להספיק לספק את ההזמנות. רחל אשת חיל נמרצת. הייתה פעילה ב"ויצו", שלחה תרומות לארץ, וכן פתחה את ביתה ל"שומר הצעיר".

ישראל הבן עלה לארץ במסגרת "עלית הנוער" לגן ; כעבור מספר שנים רחל ובעלה עלו בעקבותיו לקיבוץ. עם השנים הגיעו הנכדים שאול, רובי ודני. והיא הייתה להם לאם וסבתא צעירה, נמרצת, חמה ונאמנה.

רחל עבדה בבישול, דיאטה, בקלופים, ובכל מה שנדרש. אחרי מספר שנים עברה לעבוד בקומונה ;8211#& חברים, בגיהוץ ועוד, וכן עזרה למלכה ארזי במלאכת הסריגה. לימים חלתה מאוד, והייתה 3 שבועות ללא הכרה. כשחזרה להכרה, וחלה הטבה במצבה הבריאותי , חזרה הביתה. מיד התחילה בשיקום בחדרה, שם התגלו כשרונותיה בעבודת יד, רקמה, סריגה, ואריגה.

מאחר ומצבה לא אפשר לה לחזור לעבוד בקומונה, נתבקשתי למצוא לה עיסוק.

התחלנו עם קיפול פדים למרפאה ולהלל יפה.היא כחלוצת התעסוקה. אט אט הצטרפו אנשים נוספים שנפלטו ממעגל העבודה, ויחד נבנתה קבוצה מכובדת.

רחל גילתה כשרון בכל סוגי עבודות היד, יצרה בובות, חיות, גרבי תנוקות, ודברים שמושיים אחרים. כמו כן גלתה מומחיות וכשרון באפיה ובישול: אין "לטקס" כמו של רחל, ואין "שטרודל אגוזים" כמו שלה. סבתא וסבתא רבא. מיוחדת לכל הנכדים והנינים, העניקה עד יומה האחרון. מלבד היותה עובדת נאמנה ומסורה היא דוגמה ומופת, לחברות טובה, להזדקנות וזקנה מכובדת.

ידעה לקבל את מגבלות הגיל ולהישאר עם מצב רוח טוב והומור. לא נתנה לעצמה ולא לסביבתה, לשקוע בחולי ובמרירות. תמיד מתבדחת, תמיד צוחקת, גם בזמנים לא קלים. ידעה להיות אסירת תודה ולהעריך את אשר עושים למענה. רעיה, כלתה, הייתה כל עולמה: "רעיה אמרה לי", "רעיה עשתה לי", "רעיה קנתה לי".

תנוחי על משכבך, מצוות עובדי התעסוקה והחברים. מודה אני על הזכות שהייתה לי, להיות במחיצתך - רחל.

נורית.  

 

ליום השלושים כתבה: תמר גרא

זכות הייתה לי להכיר את רחל. צנועה הייתה במידות גופה, אך גדולה במידותיה פנימה. גדלות מהסוג שמיד היה גורם לך להרגיש נוח, רצוי, אהוב, שמח וטוב לב. כזאת הייתה רחל. גם בשנותיה האחרונות, ואל אף מאמציה להסתיר את גילה המתקדם, (בהצלחה לא מבוטלת אגב), הייתה בה חיוניות מדבקת, חוש הומור שופע, ומזג טוב שקל היה להיסחף אחריו. בחברתה היה קשה שלא להרגיש צעיר. ידעה לצחוק, להנות מהחיים ולקחת מהם כל מה שניתן- גם לעת זקנה. שפתה תמיד הייתה מטובלת בליל של מבטאים. לפעמים היה נדמה שאתה מבין אותה היטב, אל אף שדיברה באחת מהשפות הזרות ששגורות היו בפיה, וזאת כיוון ששפת גופה הייתה ברורה לכל, וניתן היה להתחבר אליה גם כאשר לא דיברה בשפתך. זכות גדולה עוד יותר, הייתה לסעוד אותה. אסירת תודה ידעה להיות, ובשל כך היה נעים לטפל בה. גם מתוך מכאוביה הגופנים, לעולם לא הייתה שוכחת את מילות ההערכה. רחל הייתה אמא לילדיה, וסבתא לנכדיה וניניה, וגם קצת סבתא של כולנו. של כל מי שבא במחיצתה, ולא יכול היה שלא לאהוב אותה.

כזאת הייתה, וכך נזכור אותה.

תמר. 16.3.2004     מדור הנצחה  


מזהה  244
העתקת קישור