יוסף גלילי
יוסף גלילי
  15/4/1922
  7/4/2002
ארץ לידה  פולין
יישוב/עיר  ורשה
שכבה/קבוצה  השלמה
בן/בת זוג  רות
הורה של  יגאל, אורנה וענת.

 

תמונות של יוסף גלילי ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ

 

 

אבא

 

לפני כמה ימים - בבית החולים, אמרתי לך שאתה צריך להבריא מהר כדי שאת יום ההולדת שלך נחגוג בבית – מחוץ לבית החולים.

אכן בעוד שבוע בדיוק, נחגוג את יום הולדתך ה-80  בבית – מחוץ לבית החולים.

אני יודעת ש – 80 זה גיל של מבוגרים (שלא לומר זקנים). משום מה אתה, אבא שלנו, סבא לילדינו, מין יוסף גלילי כזה – צעיר נצחי!

צעיר כל השנים, עם בלורית וריקודים וידיים יוצרות.

 

נולדת בשנת 1922 למשפחה גדולה וחמה בווארשה.

נפרדת מהוריך ואחיך וביתך בהיותך נער וביחד עם עוד שני חברים, ברחתם באישון לילה, עם תרמיל קטן על גב, בסיוע איכר/עגלון פולני.

ברחתם מהנאצים באומץ ויכולת הישרדות שקשה לנו להבין היום.

והסיפור שלך מלווה אותנו כל השנים.

 

בכל פעם שהעלינו אפשרות של מסע שורשים לפולין, התנגדת בתוקף.

בכאב וכעס אמרת שאתה לא מתכוון לבקר הריסות וקברים.

 

ומדי שנה, יום השואה היה יום קשה לך שאת רובו חווית עם דמעות סמויות בעיניים.

אולי לא במקרה, היום, ערב יום השואה, אנחנו נפרדים ממך כאן.

כנראה כבר לא יכולת לשאת עוד יום כזה.

 

כשהגעת לגן שמואל לפני כ- 60 שנה, ניסית למחוק את עברך הכואב ולטשטש את סממני הנער היהודי/פולני.

יותר מכל רצית להיות ישראלי!

 

כאן, בגן שמואל פגשת את אמא וביחד יצרתם בית חדש ומשפחה אוהבת.

 

לצד המשפחה, שהיית כה גאה בה, בנית כאן דבר נוסף: בית החרושת.

למפעל השימורים בג"ש קראת: מפעל חיי!

איני יודעת היכן הרגשת יותר בית, בביתנו – בחדר, או בבית החרושת.

הקמת אותו מראשיתו וליווית אותו בהתמדה ובאהבה – ימים ולילות.

הכרת בו כל בורג, כל מכונה, כל מסחטה.

לבגדי העבודה הכחולים שלך היה תמיד ריח של תפוזים, שרבצו בהמתנה טיפה ממושכת מדי לפני סחיטה, עם תערובת של גריז.

 

הייתי אומרת שלבית החרושת נתת את הנשמה!

ואולי בגלל זה, מאז שנאלצת מסיבות בריאותיות לסיים את העבודה בבית החרושת, מפעל חייך, בהדרגה אבד גם משהו בנשמתך.

וכך היא דעכה לה, נשמתך, ובתקופה האחרונה חיית כאדם שוויתר. שלא נותר בו עוד כוח.

כאבת את התלות ולא היה בך כוח לעצמאות.

 

אנו מלווים אותך היום, אבא יקר, אך איננו נפרדים.

תהיה עמנו תמיד, בליבנו, בזיכרוננו, באהבתנו.   

בתך, אורנה           

 

פרידה, מאת עודד רוטמן

אני מבקש לאמור כמה מילים לזכרו של יוסף גלילי, בשם עובדי המפעל, ובמיוחד חברי הצוות הטכני.

יוסף עמד על ערש לידתו של המפעל, והיה קשור אליו במשך 60 שנים, למעשה עד לעצם היום הזה. הוותיק ביותר, ולא רק שייך לדור המייסדים, אלא לאותה חבורה נפלאה של אנשים, אשר בזכותם הגענו למה שהגענו. והיה אחד מהנפילים.

באחת ההזדמנויות אמר: "הרגע הגדול בחיי היה כאשר יצקנו, אני ועוד מספר חברים, את עמוד היסוד של המפעל".

ומאז אותה יציקה, הפך המפעל לביתו השני, ואשר השקיע בו את מיטב כישוריו.

הוא ייסד את המסגרייה ועליה גאוותו. ולמעשה, דרך המסגרייה, ליווה כל פרויקט בפיתוח המפעל.

מכון הסחיטה הראשון, היה פרי מחשבה מקורי שכמוהו לא ידעו בארץ והיה גאה בו מאד.

הוא היה בעל ידע רב. עשה הכל תוך שמירת יחסי אנוש, קלט חברים רבים אשר לימים עשו שכם אחת לפיתוח המפעל, ולמה שהגיע היום!

שמורה לך במפעל, פינה חמה, לא בחסד אלא בזכות גדולה.

ובזיכרון הקולקטיבי של המפעל, ייזכר פועלך תמיד.

יהי זכרך ברוך.

 

עודד רוטמן

מזהה  252
העתקת קישור