סמי דה-פאס
סמי דה-פאס
  9/9/1927
  8/3/2001
ארץ לידה  תורכיה
בן/בת זוג  אסתר ז"ל
הורה של  יוסי ז"ל, ורפי דה-פאס.
סבא/סבתא של  עידו, רותם, מור וסמדר דה-פאס (רפי)ניר ודניאל דה פאס (יוסי)

מילים על קברו של סמי דה-פאס

בחג פורים אחד, כשסמי היה נער הוא נחתך קשה בבטנו. מאז, מדי פורים, חגגו לו יום הולדת, של לידה מחדש, תוך אכילת טרוודיקוס.

בערב פורים הוא הלך לעולמו, שבע חתכים.

 

סמי נולד בשנת 1927 באיזמיר שבתורכיה, להוריו שרה ורפאל.

הוא נולד למשפחה במעמד הבינוני, למד בבית הספר אליאנס שבאיזמיר. בסוף הלימודים התגייס לצבא התורכי. לאחר תקופה קצרה ברח מהצבא כדי לעלות לארץ.

בשנת 1948 עלה לארץ והצטרף לגרעין שבקיבוץ דפנה, כדי להגשים בקיבוץ הגושרים.

בקיבוץ דפנה השתלב עם חברי הגרעין, שהפכו במשך השנים לחבריו הקרובים. בגרעין אף הכיר את אשתו, אסתר.

בשנת 1951 עזבו סמי ואשתו את הקיבוץ ועברו לגור בסקייה א', אור יהודה של היום.

באור יהודה נולד רפי ואחריו, יוסי - אחיו. 

בעקבות לידתו של יוסי, חלתה אשתו, אסתר. מחלתה חייבה את כל המשפחה להיערך ולהתמודד עם מצוקה בלתי פוסקת.

סמי, שהיה ידוע כאיש שאוהב לבלות, אוהב לנצל את מנעמי החיים עד תום, המהווה מרכז חברתי, התאים עצמו למציאות במשפחה והמשיך בו-זמנית לדאוג לאשתו ולילדים, ובמקביל, להמשיך לחיות את חייו.

סמי עבד בעבודות שונות, בהן ייצור של ממתקים.

בשנת 1966, חודשיים לאחר בר המצווה של רפי, כשיוסי בן תשע, נפטרה אסתר.

סמי נותר עם שני ילדים.

אובדנה של אסתר, חרט בנשמתו צלקת שלא הצליחה להגליד עד סוף חייו.

בצר לו, חי את חייו מבלי לבנות לעצמו איזה שהוא מחר. היה עסוק בהישרדות, עבד כנהג מונית, שכר דירה והמשיך.

בעקבות מותה של אסתר נשלח רפי לקיבוץ גן שמואל. יוסי המשיך לגדול עם אביו, עד לצבא והצטרפותו לקיבוץ יראון.

 

בשנת 1985, בשל חוסר יכולתו להמשיך לדאוג לעצמו, עבר לחיות בקיבוץ כהורה.

שנים אלו בקיבוץ אמנם אפשרו לו חיים של כבוד, אבל הותירו אותו מרוחק מחבריו ומעולמו. הוא לא הצליח להשתלב, להסתגל לחיים בקיבוץ. סמי חי את חייו, אבל אלו היו חיים של תלישות מסביבתו.

בשנת 1986 חלה יוסי בסרטן, אשר הכניע אותו כעבור עשר שנים.

מותו של יוסי מוטט אותו לחלוטין. סמי שקע בדיכאון, חי חיים נטולי טעם, נטולי משמעות. יום רודף יום ואפלה שמשתלטת.

אותו סמי, בעל חוש ההומור, שמחת החיים ואהבת החיים, הפך להיות אדם עצוב וכואב.

ב-26 לאוקטובר, יום הולדתו של יוסי, נתגלה סרטן בפניו. סמי קיבל בהכנעה את בשורת המחלה, אולי אפילו בהקלה מסוימת. הסרטן בישר על הסוף הקרב.

שלושה חודשים היה בבית דורות, מתענה בכאבים, מאבד צלם אנוש.

והוא טופל בימים אלה במסירות אין קץ על-ידי בנו, רפי,  ובידי צוות בית דורות, צוות של מלאכים ומיטיבים.

 

בתענית אסתר נפטר ונגאל מייסוריו.

השאיר אחריו את בנו רפי ונכדיו; עידו, רותם, מור וסמדר.

את ניר ודניאל, ילדיו של יוסי. והרבה חברים שיזכרו אותו במיטבו.

 

ועוד כמה מילים...

ימיו האחרונים של סמי היו ימים של סבל אין קץ.

הודות לטיפול המסור בו, נחסך ממנו מעט כאב.

אנחנו רוצים להודות מכל הלב, לד"ר שלם, לאחיות המרפאה, לצוות בית דורות, ולקיבוץ כולו, על שהתאפשר לו לסיים כך את חייו.

גם בנסיבות כאלו, שוב ושוב, רפי ואני חשים עד כמה ברי מזל אנחנו, לחיות בבית הזה.

מזהה  262
העתקת קישור