אבי מרינברג
אבי מרינברג
  3/9/1925
  14/1/2005
ארץ לידה  אוסטריה
שכבה/קבוצה  השלמה
בן/בת זוג  שרקה
הורה של  דורית שקד, מאיר וצחי מורג
סבא/סבתא של  רוני, אדם וקרן מורג (צחי)


תמונות של  אבי מרינברג ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ


סבא מאת תומר מורג
הריני כאן עומד, ועודני מחפש את פניך הטובות בין האורחים הרבים,
בוחן סביב שוב ומקווה אך לשווא, כי מדובר בחלום בלהות שדינו להסתיים.

בעוז נפשך חמקת מידי אוסטריה הנאצית והעפלת לארץ ישראל,
וכאן, בקיבוץ הצעיר והמקסים כ"כ, ייסדת את ביתך ומשפחתך, 
משפחה ענפה שלה שורשים בכל רחבי ישראל.

סבא.
אדם מקסים משכמו ומעלה בעיני תמיד היית.
איש אשכולות היית, גבר חרוץ ועמל, נעים הליכות והוגה דעות.

הייתה לי לזכות להיות לך לנכד בכור.
את צעדי הראשון פסעתי כשידי אוחזת בך,
גם איך לרכב על אופניים, למדתי ממך.
עוד אני זוכר טיולים לאור ירח בחורשות הקיבוץ,
ואיך במלחמה חבשת את מסיכת-הגז רק בגללי.

גיבור היית - וכגיבור נפרדת מאיתנו - כמלאך הנגלה מתוך הסנה הבוער,
כמלאך היית בקרבנו וכך נזכור אותך לעדי-עולם.
ואפילו נאמר בספר שמות ג':
"וירא מלאך ה' אליו בלבת-אש מתוך הסנה,
וירא והנה הסנה בוער באש - והסנה איננו אכל."

סבא.
על מצבך שהורע לאחרונה שמעתי לעיתים מאבא,
ועל כך שלא התראינו יותר, אני מבקש את סליחתך.
אל מלא-רחמים שוכן במרומים, 
אליו אתה מצטרף היום, ואיתו ייטב לך.
אנו נזכור את זכרך הברוך לנצח,
כאש הבוערת בסנה, כאדם החוזר לעפר שממנו הוא בא.

- הוקרא בהלוויה של אבי ז"ל, 16.1.05.

ההספד של יעל פגי
את אבי לא הכרתי מהקן, רק את אחיו הגדול. נפגשנו לראשונה ב"החלוץ", ערב יציאתנו מוינה. פנינו לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער". הקבוצה השומרית התגבשה לקראת העלייה, במשך תקופה ארוכה של שנה וחצי. 

על אבי – נער צנום וביישן בן 14, המציאות הקשה הכבידה מאד. הוא יצר לעצמו עולם משלו, מלא פנטזיות, ושקד על המצאת פטנטים שונים על מנת לשפר את תנאי המחייה הקשים. התנאים היו קשים, אך אנחנו עוברים את הכל ביחד כקבוצה מלוכדת.
כשהגענו לגן שמואל אנחנו עוברים את שלבי הקליטה הראשונים, ואבי נכלל בין המועמדים לעבוד על הטרקטור. וזה לא עניין של מה בכך. גם את ההחלטה להתגייס לצבא הבריטי הוא קיבל בנחישות האופיינית לו. 

כשחזר הפך לנהג משאית, דבר שנחשב לכבוד גדול באותם ימים. 
אבי העקשן והיסודי מלא תמיד בידע, וניחן בזיכרון בלתי רגיל. אם שכחת שורה מתוך שיר ששרנו בימי בית הספר, אבי מיד מדקלם את השורה הנשכחת. אם התעוררה שאלה בזמן ארוחת הצהרים, מגיע אבי למחרת עם פירוט מלא של העובדות לאחר שטרח למצוא אותן בספר ובמחשב.

הייתה בו סקרנות לדעת ולהבין. מלא ידע שבגלל צניעותו הוא נסתר לעיתים.
וכך עוברות השנים והחבורה הוינאית שלנו, ביחד עם הנספחים, מצליחה להיות ביחד. חוגגים ביחד את השמחות, ומשתדלים לעזור ולתמוך אחד בשני.
אבי גאה במשפחתו היפה. יוצר קשר מיוחד עם הנכדים – בתמימותו הוא מסוגל להבין אותם ולהיות כאחד מהם.

אבי – כואב לנו שהלכת מאיתנו. אנו עומדים חסרי הבנה ותשובה – מה הציק לך כל כך, שלא יכולת יותר ?
אנו בוכים אתכם – שרקה והמשפחה כולה, על חבר נעים הליכות, בעל מסור, אבא וסבא אוהב.
יהא זכרך איתנו.

16.1.05.


אבי מרינברג 1925 - 2005, מאת גילה אולייר , 16.1.2005

אבי, או כפי שנקרא בילדותו זיגפריד (ולמען הדיוק כונה בשם החיבה פרדי), נולד בוינה בשנת 1925. כבר ב-1937 ניסתה המשפחה להגר לארגנטינה אך לא קיבלה אישור כניסה. כפי שיספר אבי לנכדיו בעתיד: "בשום מקום לא רצו יהודים".

ב-1938 עם סיפוח אוסטריה לגרמניה, הוצא אבי עם כל ילדי היהודים מבית הספר בו למד ועבר ללמוד בבית ספר חלופי שהוקם על ידי השומר הצעיר.

במהלך 1939 גורשו הוריו של אבי לפולין שם נכחדו בשואה. אחיו הארי נסע להכשרה חקלאית באנגליה ולאחר תלאות רבות הגיע לאוסטרליה שם הוא חי עד היום.

ב- 1939 במסגרת "עליית הנוער", עלה אבי על רכבת לצ'כיה משם היה אמור להמשיך לאורך הדנובה לים השחור ומשם לעלות על אניה ארצה. התוכנית התעכבה. קודם קפא הנהר ואחר כך לא היה מקום באניה לילדי עלית הנוער שהעבירו את זמנם במחנה האוהלים בלימוד עברית. שהות זו התארכה לשנה וחצי.
לבסוף התמזל מזלו של אבי והוא זכה בסרטיפיקט. הנסיעה התבצעה ברכבת ומעבורת דרך יוון ותורכיה עד לסוריה ומשם באוטובוס לראש הנקרה. רק אחרי שבועיים הסגר בעתלית, בערב ליל הסדר 1941 הגיע אבי לגן שמואל, ביחד עם קבוצת נערים שנקראה לימים "הקבוצה האוסטרית".

אבי התגייס לצי הבריטי והיה בין השאר בלוב ואלכסנדריה. לאחר המלחמה עבד
בגן שמואל כנהג משאית וגויס עם המשאית במלחמת השחרור, במסגרת השיירות 
לירושלים. ב-1948 התחתן אבי עם שרקה ונולדו להם הילדים מאיר, דורית וצחי.
אח"כ עבד כמרכז הלול (כאשר בלול עוד היו תרנגולות), היה סדרן עבודה וגם למד חקלאות ברחובות. 

ב- 25 השנים האחרונות עבד אבי בהנהלת החשבונות במפעל. 
נזכור אותו כאיש שקט וצנוע בעל ידע רב ומסור עד כלות למשפחתו ולעבודתו, אותה ביצע בחריצות ובאחריות רבה. 

גם בספריה בה פגשתי רבות באבי, הוא הפתיע תמיד בהכרת התודה שלו. 
שום דבר לא היה מובן מאליו בעיניו ותמיד הודה מכל הלב על כל שירות קטן שניתן לו. 
ועכשיו,עם תום היסורים הלוואי ותדע נשמתך שקט ושלווה. 

יהי זכרך ברוך.

מזהה  287
העתקת קישור