מיכה זכאי
מיכה זכאי
  13/8/1939
  16/8/2003
ארץ לידה  ישראל
יישוב/עיר  עין החורש
שכבה/קבוצה  נשר
בן/בת זוג  תמר
הורה של  יוחאי, ינון ואדוה זכאי.
בן/בת של  רבקה ואברהם זכאי.
אח/אחות של  אבי, שלומית ויעלי זכאי.

תמונות של מיכה מתוך ארכיון הקיבוץ





דברים לזכרו של מיכה, בערב ציון 10 שנים לפטירתו

ראובן שפירא


מיכה היה אחד מל"ו צדיקים שעליהם העולם עומד, איש עבודה מסור ואיש מוסר נעלה מאין כמותו עם יושר ויושרה נדירים ועם נאמנות בלי פשרות לדרך החיים הקיבוצית המקורית שרק בערוב ימיו נשברה כשהתנגשה עם אמונתו במחויבות המשפחתית. אהבתי אותו כי שום דבר אנושי לא היה זר לו ומשום שפיו, ליבו ומעשיו היו תמיד שווים ומעולם לא דרש מאחרים מה שלא דרש מעצמו וטרח גם לקיים. הוא לא חסך את שבט ביקורתו מהתנהגות שהיה בה טעם לפגם משום שנגדה את ערכיו הקיבוציים, לכן מצד אחד לא קל היה להיות חברו כי לא פעם ביקורתו נראתה מוגזמת, אבל מצד שני היה בו מרכיב נדיר של תמימות ויושרה שמשך אליו רבים. אולם, לומר עליו שהיה תמים לא נכון; אי אפשר כיום אחרי שנות יובל לומר מתי בדיוק החל משיל מתמימותו אבל בטוח שאחת ההתנסויות היותר מרות ששינוהו בראשית חייו הבוגרים היה הכישלון בפרשת רשיד וצביה שהיה יוזם קליטתם בקיבוץ אחרי היכרותו עימם בסניף החטיבה הצעירה של מפ"ם בחדרה כי בשבילו אחוות עמים לא הייתה סיסמה אלא ציווי מוסרי עליון ולכן לא נרתע גם כשאלה הקרויים "נאמני הקיבוץ" התנגדו. לכן דומני שהכי נכון יהא לתארו כאיש מוסר אמיתי ששימש דוגמה חיה להתנהגות מוסרית בכל עת לא משום שזה נחשב ראוי בעיני אחרים ולא משום שלעיתים זה זיכה בתשבחות אלא משום שבעצמו לא יכול היה אחרת, זה היה טבוע בדמו.

 

כשאני שואל עצמי האם היה בו חיסרון כלשהו אני מוצאו רק בפשטנות מסוימת שנלוותה לעומק אמונותיו המוסריות, זו שהובילה לאינספור ויכוחים פוליטיים וחברתיים בינינו שבראייה פרספקטיבית צדק בלא מעט מהם אבל גם שגה באחרים. בשל מידה של פשטנות זו התקשה לעיתים לראות את הדברים מנקודת ראות שונה וזהו אולי גם החיסרון שגרם לו להחרפת אכזבתו מהקיבוץ באחרית ימיו.

אולם נראה לי כי שורש הדבר היה גם בחסרונה של תמר שלא פעם איזנה בחוכמתה את הנטייה הפשטנית הזו אולם היא כבר מזמן לא הייתה כשבא המשבר השה שגרם לו לעזוב את העולם כעוס ומריר לצערנו הרב. אולם לא טוב שזיכרון מכאיב זה ימנע מאיתנו לזכור את מיכה דווקא בכמעט כל ימי חייו, בעשרות שנותיו היפות בהן יושרתו ונאמנותו עשו הרבה, הרבה טובה לו, לזולתו ולקיבוץ, עשרות שנים של עבודה חרוצה ומילוי תפקידים בשירות הכלל ושל חברות בעקביות שאין למעלה ממנה.    

מזהה  289
העתקת קישור