רומק רותם
רומק רותם
  4/12/1932
  2/12/2005
ארץ לידה  פולין
יישוב/עיר  לודז'
שכבה/קבוצה  יסעור
בן/בת זוג  עופרה
הורה של  אמנון, טל, צופית וזוהר.
סבא/סבתא של  שניר, מירב ועמית (אמנון), ספיר וניר (טל), שקד, דקל ויובל (צופית), מאי ויובל (זהר)

אבא יקר שלי

אבא נולד בשנת 1932 בפולין למשפחה  חמה. אמו רוזליה אביו מאוריציו' ואחיו הגדול יז'ו.

אחרי תלאות רבות בסוף מלחמת העולם השניה הגיעו ארצה רק חצי משפחה, כאשר אביו ואחיו נרצחו ע"י הגרמנים.

אבא היה מלא אמביציה לחיים העומדים בפניו.

אחרי הצבא פגש את אימא וכך נוצרה משפחת רותם אשר מאז גדלה מאוד.

 מזוג הפכו עם השנים להורים ולסבים.

אבא הספיק בחייו לבצע תפקידים רבים ממרכז הפלחה, מרכז משק, מנהל המפעל ועד לכלכלן של המפעלים האזוריים גרנות, תפקיד שמילא בהמון אהבה ואחריות בשנים האחרונות ועד שחלה.


אבא יקר שלי

בחודשים האחרונים בהם היית מאוד חולה, התחלתי לכתוב לך הרבה פעמים, לרוב זה נגמר בדף מקומט בפח.

אבא היית עבורי דמות להערצה לאומץ, למחויבות, להתמדה ולאהבה אדירה לבת זוגתך, אימא.

קשה הפרדה למרות שכבר נעשתה. כפי שביקשת וכך הבטחתי - ללא סבל, בבית כשאנחנו כולנו סביבך.

מבטיחה בשם כולנו: זיכרון משפחת רוזנברג מפולין לא ישכח, מבטיחה בשם כולנו אני ואחיי לשמור על אימא,  ולשמור על משפחה מלוכדת.

אוהבת ומחבקת אותך חזק, בתך.

צופית


לזכרו של רומק רותם

חברי רומק,

                                               

את רומק פגשתי לראשונה ב-1947, במחנה עולים, בעתלית.

 

הגעתי כנער בודד ממחנות קפריסין ובעתלית הצטרפתי לקבוצת הילדים של חסיה, ילדי קבוצת "גאולים". כל ילדי הקבוצה היו ניצולי שואה. חלקם שרד ביערות וחלקם במחנות, חלקם במחבוא ואחרים ברוסיה. לקבוצה של חסיה צורפתי אחרי שאמרתי לפקידי הסוכנות שרשמו אותנו בעתלית, שהשתייכתי לגרעין השומר הצעיר בקפריסין וגם בארץ ברצוני להמשיך באותה תנועת נוער.

 

בעתלית שוכנו כולם בצריפים ארוכים שהוקמו על ידי הבריטים, וגם הקבוצה של חסיה שכנה בצריף כזה. כאשר נכנסתי לצריף כל הילדים ישבו על המיטות מרוכזים סביב חסיה. זו הייתה לי הפעם הראשונה שהשתתפתי בשיחת קבוצה. את השיחה ריכזה חסיה אך לידה ישב נער רציני, מרכיב משקפיים והוא הוא היה זה שניהל את המפגש. בדיעבד נאמר לי שזהו רומק והוא חבר מזכירות "גאולים". לאחר שחסיה הציגה אותי בפני הקבוצה, רומק רמז לי לתפוס את מקומי עם כולם וכך למעשה קיבל אותי לקבוצה.

אחרי שבוע הגענו לגן שמואל. גן שמואל הפך ביתנו ופה לראשונה חווינו חיי נעורים מאושרים. כאן גם החלפנו את שמנו לקבוצת "יסעור".

 

רומק המשיך למלא תפקידים מרכזיים בקבוצה, אך היה גם ראשון ומוביל במשחקי נערים. הייתי שותף וחבר לכל סוגי הפעילות. אני זוכר עד כמה היינו גאים כאשר נבחרת הקבוצה בכדור-עף זכתה במקום שני באליפות הארץ לנוער. רומק היה בין השחקנים המצטיינים.

 

רומק, שתמיד היה פעיל מרכזי בחיי הקבוצה והצטיין כספורטאי, מצא גם את מקומו כאיש ענף הפלחה של גן שמואל. פלחים נחשבו אז כאצולה בקיבוץ ואני כנער, קינאתי בו כאשר ראיתי אותו יוצא לשדה לחרוש, ישוב על טרקטור.

 

היינו חבורת נערים, כולנו עולים מפולין ומכאן הכינויים הרבים שנוספה להם הסיומת –ek. וכך בקבוצה היינו מרק, וג'ובק, וסמק, ורומק, או בקיצור כפי שקראו לנו בקבוצה – ארבעת האקים. האמת היא שהרגשנו טוב עם זה כי הצטרפנו לרשימה מכובדת של שלמק, וצשק, ומונדק, וקובק, ובולק, ובומק, מוותיקי הקיבוץ. חבורת האקים של "יסעור" תמיד יצאה לחופשות ביחד וכאשר יצאנו, נהגנו לשוטט בכל הארץ. ולא היו אז אוטובוסים כמו היום, ואפילו כביש לא היה לאילת, ואילת לא הייתה עיר אלא קצה עולם. אך ארבעתנו הגענו לכל מקום. בשיטוטים אלה התחזק הקשר בינינו והפך לחברות אמיצה ואמיתית.

 

טבעי היה שרומק אחרי הצבא תפס את מקומו הראוי במשק. הקים משפחה חמה ומילא שורה ארוכה של תפקידים מרכזיים, החל מריכוז ענף, ריכוז משק, ניהול בית החרושת ובסוף, בתפקיד כלכלי מוביל בגרנות. שם, בישיבות וועדת "יוזמות", וועדה שדנה בפרוייקטים לחממה המדעית של גרנות, שוב זכיתי לראות כיצד חברי הוועדה מאזינים ומקשיבים לדעותיו השקולות והחכמות. זה היה רומק במיטבו.

ביובל ה-50 להיותנו בגן שמואל, הגה רומק רעיון: הבה ונחגוג את המאורע ביחד, כקבוצת יסעור עם חסיה. ניסע לשבוע ימים לקפריסין, אך הפעם כתיירים ולא כפליטים. רומק הגה ואירגן והביקור הזה הפך לחוויה בלתי נשכחת עבור כולנו.

 

רומק תמיד ידע בשכלו הבהיר ובכושרו האנליטי לנתח מצבים בדרך הגיונית, ולבסוף גם לתת את הפתרון ההגיוני ביותר לבעיה שנתקל בה. בכל תפקיד שהוא מילא הוא ידע למצוא את האיזון הנכון בין דרישות הקיבוץ לבין צרכיו האישיים-הפרטיים של חבר מן השורה. תמיד היה קשוב לחבר שפנה אליו עם בעיה כלשהי.

 

ועכשיו רומק חברי הטוב איננו, וכואב לי, וצר לי, ועצוב לי, ועצוב לכולנו.

 

ג'ובק

4.12.2005

 

לזכרו של רומק

פגשתי את רומק לראשונה כאשר רומק ניהל את בית חרושת גן שמואל ואני הייתי בראשית דרכי בגת. פגשתי מנהל מזן "אחר" אם אפשר לומר כך, לא כריזמטי, מאוד שכלתני, מחושב, סגור, אך משתף ומאוד הוגן.

המפגש השני בינינו היה כששבתי להיות מרכז משק בקיבוצי וחבר בהנהלת גרנות, רומק ניהל את המחלקה הכלכלית בגרנות. למען האמת, רומק די הרגיז אותי, מול כל יוזמה ומחשבה שהעלינו בגרנות. רומק חותך עם המחשב, הנייר והעט, קר ומחושב לשבט או לחסד.

לימים, כשנבחרתי לנהל את גרנות, האמת די היססתי מיכולתי לעבוד ביחד עם רומק. חשבתי, רומק זה משהו ארכאי, יבש ומיושן. בשיחה בינינו סיכמנו, שנעבוד תקופת ניסיון של שלושה חודשים ביחד, ולאחר מכן, כל אחד חופשי להחליט על המשך דרכו.

התקופה הזו הספיקה. נכבשתי בסגולותיו וביכולתיו המיוחדות של רומק, ידעתי, שאני רוצה את רומק עמי לאורך כל הדרך. אכן, רומק היה הבוגר "הזקן" בינינו, אך במובן החיובי. רומק הביא את החוכמה וניסיון החיים, אך יחד עם זאת רומק היה גם הצעיר בינינו ודווקא בתחומים של טכנולוגיה, מחשבים, תאוריות ניהוליות, כלכליות חדשות, רומק היה המעודכן ביותר בינינו, רומק למד כל דבר חדש וידע ליישם את הידע הנדרש לטובת עבודת הארגון.

היינו צוות משותף. אני חייב הרבה תודה לרומק על שיתוף הפעולה, הידע, השכל והניסיון, שרומק תרם להחלטות ומהלכי הארגון. הרגשתי תמיד בטוח יותר כשרומק לימיני ורומק היה, במלוא מובן המילה, לימיני.

במשך השנים רכש לעצמו רומק מעמד מיוחד בארגון ומילתו, עמדתו ועצתו היו חשובות לכל שורות הארגון ומנהליו. כך גם רכש לעצמו רומק מעמד בקרב המשקים החברים, כולנו סמכנו על רומק.

כך גם גופים חיצוניים הקשורים בגרנות, לעיתים במפגש הראשון הייתה קצת הסתייגות מי זה האיש הזה, המבוגר, וקצת נודניק, קפדן, יורד לקרביים, לא מקבל שום מספר או הנחה כמובן מאליו. אך ככל שהזמן חלף, ההיכרות והמקצועיות עלו על פני השטח והערכה בהתאם, רומק הפך למותג, חתימתו של רומק התקבלה כתו תקן ואיכות ונהייתה חלק מהמותג שלנו גרנות.

ולבסוף גם משהו אישי, אנחנו, רומק ואנוכי, שונים מאוד באופיינו ובעברנו, אך במשך 12 השנים בהן אנחנו עובדים יחד נוצרו בינינו יחסים של ידידות והערכה רבה. היו בינינו הרבה שיחות על החיים, על תרבות, השקפת עולם, כי רומק הוא איש של תרבות והעולם הגדול. מאוד הערכתי את רומק והערצתי את יכולתו לכבוש את מקומו בטקט, בחוכמה, בענווה וכל זאת בנוכחות חזקה ודומיננטית.

כמו כל דבר אצל רומק, הכל מחושב שכלתני ונעדר פוזות, כך גם כשחלה. רומק שיתף אותי במחשבותיו והתלבטויותיו, מאוד מפוקח, יודע לאן זה הולך, אך נכון ורוצה לנצל כל רגע נוסף עם משפחתו ואתנו בגרנות, ככל שיוכל, וכך אכן היה. רומק היה שותף איתנו עד שלא יכול היה יותר.

ביום שישי שעבר, שבוע לפני לכתו נפגשנו לפגישה אחרונה. הייתה זו פגישת פרידה, דברנו, על הפרידה, על הדרך שעשינו ביחד, רצינו לנצל את הזמן ולהפרד.

אני שמח שהייתה לי הזכות וההזדמנות להגיד לרומק כמה הוא היה חשוב לי באופן אישי ולארגון כולו, לסכם ולומר במילה אחת – תודה!

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כאן כשכולנו, רומק, איתך, המשפחה, חברים, ידידים, חברי קיבוצך גן שמואל ואנחנו משפחתך הנוספת, משפחת גרנות, להיפרד ממך ובשם כולנו – להגיד שוב תודה! תודה על שהיית אתנו והיית חלק מאיתנו.

ומה יש לו לאדם לאחר לכתו? דברים שעשה ויצר בחייו, משפחתו, מעשיו וזכרון שהשאיר אחריו.

אצלנו רומק היית ותשאר מותג ותג של איכות – שלום חבר ושותף.

 

יהיה זכרך ברוך!

איציק באדר,

‏4 דצמבר 2005



תמונות של רומק רותם ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ
(הקליקו על התמונה להגדלה)


מזהה  307
העתקת קישור