דניאל (שחור) אלוני
דניאל (שחור) אלוני
  3/12/1926
  29/12/2006
ארץ לידה  ישראל
שכבה/קבוצה  השלמה
בן/בת זוג  שולה אלוני
הורה של  אסתי, נירה, דליה רוטלידג' ונועה אסייג
בן/בת של  מרדכי ופנינה אלוני
אח/אחות של  שלומית אלוני, דולי אלוני
סבא/סבתא של  אלון(אסתי), ליאת וגילי(נירה),אדווה, אפרת, גיא וטל (דליה), חן, ליאור ויובל(נועה)

 

תמונות של דניאל אלוני ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ

 

שחור

 

שחור איננו.

שחור שרק שולה ופנינה קראו לו דניאל.

שחור מהבנים הראשונים שנולדו פה. צברים יפים וחזקים שהחלוצים ממזרח אירופה נושאים על כפיים כניצחון גדול של הציונות. ילדים "אייזן– בטון" כמו שאלוני היה אומר.

שחור מהבנים הראשונים.

בני קיבוץ שהיו של הקיבוץ, שגדלו בחצר ובשדה, וכמו העצים גדלו כחלק מהנוף פה.

שחור מגיבורי ילדותנו. גדול וחזק וספורטאי מצטיין וטרקטוריסט ושזוף כי הוא מארץ ישראל.

הנה הוא בקבינה של המק האדום מוביל אותנו לטיולים בנגב,

הנה הוא מוביל את גן שמואל לאליפות המדינה בכדור עף,

הנה הוא מגיע למוסקבה בזכות ההנחתות,  ומתגרה במאיר וחזן שהשפם שלו פגש את השפם של סטאלין - לפניהם.

שחור איש של ניגודים. מחוספס וקצת ציני מבחוץ, ורגיש ורגשן עד דמעות מול פגיעה או חוסר אהבה.

 

הצבר החזק עם המכוניות הגדולות. הילד מהחצר "שהפולניה הקטנה" מצליחה לאלף אותו לאיש בית למופת. אבא אוהב ודואג לארבע בנות.

האיש הבודד שמעדיף לעשות הכל לבד. שהוא גם איש חברה, וסיפורים, וצ'יזבטים, שתמיד יש בהם גרעין של אמת... אבל הרוב- זה שחור.

האיש שלא היה מפליג בפילפולים פילוסופיים והיה "חיה" של חושים ואינסטינקטים בריאים ותחושות, שעשו אותו איש מקצוע מעולה שמדובב מנועים - מרגיש אותם, ויודע מה כואב להם.

גם לא מסתדר עם מילים גבוהות ואידיאלים שמימיים, וגם איש של אהבה עמוקה ושורשית למקום. כי גן שמואל זאת המולדת.

הוא לא צריך את ארכיון הקיבוץ בכדי לברר מהיכן צמח. הוא ארכיון בפני עצמו.

 

באלבומים מתויקים: מסמכים מהעבר על יד חפצים, וסמלים, ותעודות של אלוני,     ואלבומים מסודרים עם מאות תמונות - מהעבר הרחוק של גן שמואל-הישנה עם החלומות.

 

מה שלא מתוייק באלבומים נמצא אצלו בראש, מסודר ומאורגן.

כשיש חילוקי דעות לגבי מי ומה בעבר....תשאלו את שחור.

שחור היה איש אוהב. אהב את המקום, אהב אנשים, ואהב שיאהבו אותו.

בשנים האחרונות בבית, במשפחה, קיבל ונתן את כל האהבה עם שולה והבנות והנכדים.

שחור שהייתי פוגש בחודשים האחרונים במרפאה, והוא היה מתבדח על המוות,

כי הוא היה כל כך חלק מהחיים.

 

שאול קנז

31.12.06

מזהה  311
העתקת קישור