אמנון בראון
אמנון בראון
  30/8/1936
  26/4/2007
ארץ לידה  ישראל
שכבה/קבוצה  עופר
בן/בת זוג  נעמי
הורה של  עופר בראון, רוני זיו, גלי יעקובי,
בן/בת של  סוניה ויעקב בראון
אח/אחות של  מאיר בראון, חנוך בראון, חדווה שיין
סבא/סבתא של  עדי בראון (עופר), תום, טל ושי זיו(רוני), שירה, יובל וניב יעקובי(גלי)

 תמונות של אמנון בראון ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ




אמנון אחינו הגדול!

אמנון האדם והאח שכל כך אהבתי.

נגדע מסע מופלא של אור ואהבה, שירת אדם שכולו לב וחכמה. תם מעגל חיים רב מעשים ורב תלאות.

 

אמנון, שהיה ותמיד יהיה חלק מהמשפחה, היה איש חכם, טוב לב וחבר.

במשך השבוע האחרון עקבנו כולנו בדריכות אחר קרב ההישרדות שלו. הרופאים לא בישרו טובות, אבל קיווינו שגם הפעם יוכל למחלה, כמו בכל הפעמים האחרות.

עמדתי ליד מיטתך נרגש עד דמעות וייחלתי לנס. ונעמי, עופר, רוני וגלי עומדים למרשותיך ומקווים שאולי??

אבל הפעם זה לא קרה. זו היתה פרידה סופית ואחרונה.

 

הכרתיך כל חיי, מילדותינו המשותפת ועד יומך האחרון.

מעטים יודעים את פועלך ומעשיך הרבים, בכל קטעי חייך. עליך אמר בצלאל לב ז"ל, שהנך בן הקיבוץ החכם ביותר שנולד בגן שמואל.

ואתה, מעולם לא רדפת אחר השררה והכח. עליך נאמר: "כל מי שבורח מהגדולה – הגדולה מחזרת אחריו".

 

יחד למדנו במוסד החינוכי ג"ש. וכשהיית מתקרב אלי ברצינות, ידעתי שאבא שולח אותך להטיף לי מוסר על זלזולי בלימודים. שיחת מוטיבציה...

הדרכת בתנועה והכרת את נעמי. ומאז 53 שנים אתם יחד, והקמתם משפחה נהדרת וחמה.

אני זוכר את נאומך בסיום הלימודים במוסד החינוכי. הצצתי בו שוב ומצאתי בו חזון, חכמה וערכים שמרשימים אותי גם היום.

 

אני זוכר איך אמנון הוביל את המאבק להכניס תעודות בגרות במוסדות של הקיבוץ הארצי. מאבק, שעל אף התנגדות קשה נחל נצחון בסופו של דבר. אחר כך הצבא וחזרה הביתה, וכל הזמן לימודים. כאילו לא הפסיק ללמוד אף פעם.

יחד עברנו כמה מלחמות. ולעולם לא אשכח איך במלחמת יום כיפור, ברמת הגולן בתוך כל גיא ההריגה, ראיתיו מרחוק; רצתי אליו, ותחת אש התופת התחבקנו.

כמורה ומחנך הפכת לדמות נערצת. וכשחזרת ללמוד לתואר לחצה עליך הפרופסורית שלך לעשות בהמשך את הדוקטוראט בתנאים מפליגים. ואתה אמרת שצריך לתת גם לאחרים להתקדם בלימודים, וויתרת.

 

אמנון, ידעת לשלב את האינטלקט שלך והידע הרחב בשטחי התמחותך, עם עקרונות החינוך, החברה והעקרונות הקיבוציים. היית אדם הרואה את הנולד ולא נסחף לכיוונים פופוליסטיים, והכל ביסודיות מרבית. מעורבותך והתעניינותך בכל עד יומך האחרון הביאה לחיזוק הקשר הנפלא בינינו.

 

כל תפקיד שמלאת, עשית אותו בשלמות. ולפני הכל היית איש טוב, ישר וצנוע ומאוד חכם. איש יקר. מעולם לא חטאת בחטא היוהרה, ותמיד שימשת דוגמא אישית: דרשת מאחרים רק מה שדרשת מעצמך. והכל בלי קיטורים ובלי ביקורת.

ברגעים של מבוכה, סמני שאלה או כשייאוש חלחל בי – היית כתובת בשבילי, ותמיד קיבלתי ממך עצה נבונה ושקולה. היית מאלה שהעניקו לחיים יותר ממה שקיבלו.

 

אמנון, עברת שנים רבות של סבל וייסורים, פיזיים ונפשיים. בנוסף למחלה הארורה חווית גם אסונות משפחתיים, מותם של תמר, הדס ומיכה, ופציעתו של עופר. אך אופייך האופטימי, החכם, המעמיק, וחוש ההומור שלך עזרו לך להתגבר ולהמשיך הלאה.

ותמיד מסור מאוד למשפחתך – לנעמי, לילדים ולנכדים, גם בתקופות קשות וקשות יותר.

נעמי, בכל השנים האלה, במסירות אין קץ ובשקט, טיפלת באמנון ובכל המשפחה. והכל כמובן מאליו.

 

נעמי, כולנו מעריצים ואוהבים אותך. בשבילי את גיבורה אמיתית. מאושר האדם היכול להוציא ימיו בין אוהביו.

 

אמנון, תחסר לי מאוד. יחסר לי יחסך לכל נושא, ובעיקר החברות לה זכיתי ממך.

אוהב אותך מאוד.

נעמי, עופר, רוני ודני, גלי וישראל וכל הנכדים שלך – אנחנו אתכם בצערכם.

 

                                                         מאיר ורותי

                                                         חדוה ודני

                                                         חנוך וצילה

                                                         וכל הבנים והנכדים   

 

 

מכתב פרידה מאבא

 

אבא שלנו יקר,

כבר שבוע שאני לא ישנה, לא מוצאת מנוחה, דואגת, דואגת לך מאוד. בפנים עמוק בבטן אני מרגישה שמשהוא לא טוב עומד לקרות. וניסיתי להיות אופטימית, לקוות, להיזכר שהצלחת להתגבר על דברים מאוד קשים, אבל הדאגה רבצה כמו עננה כבדה.

אתמול בלילה כבר לא דאגתי, אבל את מקומה של הדאגה מילא עצב כבד מנשוא.

 

עמדנו אתמול סביב המיטה שלך, אמא, עופר, גלי ואני , המעגל הכי קרוב שכל כך אוהב אותך. עד הרגע האחרון ממש, הקפנו אותך בחום ובאהבה שאתה כל כך ראוי היית לה.

ליטפנו אותך, חיבקנו אותך ונורא רצינו שתישאר איתנו.

נפרדנו מימך בלי שניתנה לנו האפשרות להגיד לך את שבליבנו, נפרדנו, בלי שניתנה לך האפשרות לומר לנו, מילים אחרונות.

 

היית לנו אבא נפלא, בדרכך השקטה והצנועה הגעת עמוק לנפשו של כל אחד מאיתנו, צופה מהצד, לא מרבה לדבר, שואל בדיוק את השאלות הנכונות, שוקל את המילים מהן בורר את המדויקות, אלו שנוגעות בדיוק, וללא מעטפת של מילים מיותרות.

יודע עלינו הכל, קולט כל שינוי במצב הרוח ומרגיש אותנו תמיד.

 

בילדותנו לא היית הרבה בבית, ידענו שאבא הוא איש של עבודה ולימודים, איש רב עיסוקים, מסור ואחראי לכל דבר בו עסק. מנצל כל רגע פנוי לקרוא, להתעדכן לדעת עוד ועוד.

 

ככל שבגרנו, למדנו להכיר אותך יותר. להבין כמה מיוחד אתה, כל כך חכם ושקול, רואה תמיד את הטוב ורגיש מאוד. אבא של שיחות, האיש הנכון להתייעץ איתו. השיחות איתך השרו עלינו בטחון ידענו שהן נקיות מכל שיקול שאינו ענייני, שיחות כנות, ישירות, מלאות תבונה ובעיקר באות מאהבה.

העצות שלך תמיד שוות זהב. היית מורה הדרך שלנו, ושל כל התלמידים הרבים שהיו לך. איש של צדק ויושר והרבה צנעה שאין כמוה במחוזותינו.

 

אבא בשבילנו היה זה שיודע הכל. הכי חכם בעולם. לכל שאלה ובכל תחום הייתה תמיד תשובה, ואם במקרה לא ידע, הלך וקרא ובדק. התשובה לא יודע לא הייתה אופציה מבחינתו. וכך עד היום הנכדים יודעים ששאלות ידע מפנים לסבא כי סבא בטח יודע.

 

האהבה שלך ושל אמא היא אהבה אחת ויחידה. אין מילים שיתארו אותה. מעוררת קנאה. הערצתם זה את זו, הייתם קשורים בקשר שנראה כאילו לא ייפרד לעולם. ראינו אתמול את אמא, אישה חזקה שעומדת לצידך כל השנים, ראינו את השבר הגדול שלה, את כאב הפרידה, שאי אפשר לשאת. אך אל תדאג, אנחנו מבטיחים שהיא לא לבד, אנחנו נהיה לצידה תמיד.

 

בעזרת האהבה הגדולה שלכם בניתם קן מישפחתי, שעם השנים התחזק ואיפשר לכם ולנו לעבור יחד תקופות קשות ולהמשיך הלאה. ככל שבגרנו, המשפחתיות שבניתם, הלכה והתחזקה, הבית שתמיד פתוח, מאיר פנים, מקבל אותנו ללא תנאים, נותן לנו הרגשת ביטחון שמה שלא יקרה אתם מאחורינו.

 

אבא, זכית ב-7 נכדים, אבל יותר מכך, הם זכו בך.

יצרת עם כל אחד ואחת מהם קשר מיוחד, דאגת לדעת כל מה שקורה להם, קיבלת את פניהם בחיוך רחב, חיוך טוב ונעים, בכל פעם שבאו והם באו המון.

גם בתקופות שהיית חלש מצאת את הכוח לקום לקראתם, ולהעניק את תשומת ליבך ולהתייחס כמו שרק אתה ידעת.

הם אוהבים אותך וכבר אתה חסר להם.

 

אבא, יהיה מאוד קשה להיכנס לבית ולא לראות אותך יושב במקום הקבוע בשולחן האוכל, מחייך,שמח לבואנו, לא מזמין אותנו לשיחה נעימה, לארוחת ערב קלה, לא שולף חידות מחשבה והגיון ולא אורז לנו קופסאות של אגוזים לפני שהולכים.

 

בעצב רב אנו נפרדים מימך, אדם גדול, אהוב של אמא, אבא יקר וסבא נהדר.

 

תחסר לנו מאוד,

עופר, גלי ורוני

 

דברים לזכרו של אמנון בראון

הידיעה על מותו של אמנון תפסה אותי בעת ישיבה בגרנות, מופתע – בלתי מוכן לחלוטין, ועצוב על שלא הספקתי להיפרד מאמנון לפני שקיעתו הסופית.

 

אמנון, בן בכור, דור ראשון לבינימינאים, הורים שמימשו את הציונות בעיתה. אנשים קשים, תוצאה של חיים מלאי תהפוכות, משלמים מחיר כבד על כיבוש הארץ בתנאי מחיה קשים ביותר. זו הייתה השכבה שקבעה שגן-שמואל יהיה קיבוץ, וזאת בנורמות של עבודה קשה שהפכו למושג בכל רחבי התנועה.


לתוך המציאות הזאת נולד אמנון, צבר צעיר הנושא על גבו מילדותו את חובת הצורך בהמשכיות המפעל הקיבוצי, החלוצי, הציוני.

 

אולם, הסקרנות, האינטלגנציה וההבנה המוקדמת בצורך בהתמקצעות, הובילו את אמנון לרצון לצאת ללימודים באוניברסיטה, והדרך הכמעט יחידה לצאת ללימודים בימים ההם הייתה להוראה במוסד.

 

בהמעטה ובזהירות ניתן לומר - שלא בטוח שמסלול החינוך וההוראה זכה לתמיכה והערכה רבה מצד הבינימינאים, אך אמנון לא נירתע.

לימים סיפר לי חברו לספסל הלימודים ברחובות – ד"ר אריה לוקר, שהיו הרבה תלמידים בפקולטה, אך אמנון היה רמה בפני עצמה, וכשביקשו ממנו להמשיך בלימודים לדוקטורט, התעקש אמנון לחזור להוראה בקיבוץ, כדי לאפשר גם לאחרים לצאת ללמוד.

 

אמנון ראה בחינוך יעוד, אהב את העבודה והקדיש לה המון.

המעבדה הייתה ביתו השני. מעבדת המחשבים שתכנן והקים, ובהמשך -  המעבדה הטכנולוגית, היו מימוש כושר התכנון, הדיוק, ההקפדה על כל פרט והחזון, שהיו אולי התמצית של אישיותו – ולא רק בתחום המקצוע.

 

יחד עם זאת, אמנון אהב להתבדח, ולשוחח. היה אדם ישר, מסור ורגיש.

קשה להגדיר בדיוק מה מקרב בין אנשים – האם הדמיון? אולי דווקא השוני? ואולי סתם איזה כימיה בלתי מוסברת?

אמנון למעשה קלט אותי במוסד החינוכי, כשהייתי מורה צעיר לביולוגיה.

אמנון היה האחראי על המעבדות והכנתן לשיעורים. בכל השיעורים במעבדות, אמנון היה יושב בחדרו הסודי, שאיש לא נכנס אליו מלבדו, ומעבר לקיר הדק שומע את כל מהלכי השיעורים.


אני בטוח, שכמורה צעיר דיברתי גם הרבה שטויות. אמנון, עם כל הידע המקצועי האדיר שלו, לא אמר לי מעולם מילה אחת של ביקורת.
רק חום, תמיכה ונכונות לעזור ולהציע.


יתכן שזהו המפתח לידידות הרבה שהתפתחה בינינו. קשר קרוב, שנתן לי את הזכות להתקרב קצת לאמנון ולנעמי, להכירם ולהוקירם.
אמנון יחסר לי מאוד.
דרכו השקטה, הצנועה, החכמה, היסודית, המקפידה על כל פרט, השזורה בהומור והנכונות לעזור – יהיו בעיני תמיד דוגמא ומופת.


עמרי כנען – 27.4.07

מזהה  313
העתקת קישור