נורית ענבר
נורית ענבר
  9/8/1939
  5/11/2007
ארץ לידה  ישראל
שכבה/קבוצה  נשר
בן/בת זוג  חגי
הורה של  יפעת, עינב דוד, רוית נואימה, נבות ומיטל ענבר.
סבא/סבתא של  מאיה (יפעת), סתיו ומעין דוד (עינב), דניאל ויולי נואימה (רוית), כליל ונועם ענבר (נבות).


תמונות של  נורית ענבר ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ


אמא

 

היה לנו, למישפחה, את הזכות להיות לצידך בשעות האחרונות .

גם שם, כבר ללא הכרה, היית עדיין אימא שלנו שהכרנו:

לא מוותרת על החיים, מתעקשת על הדברים שחשובים לך ותמיד אוספת סביבך המון אנשים-משפחה,חברים ומכרים.

עברנו יחד תקופה לא פשוטה, תקופה של מחלה שכירסמה יוםיום והשאירה בך את חותמה.

ולמרות זאת-לא ויתרת על הדברים שאת אוהבת: הופעות,ארועים חגים בקיבוץ וכמובן-המישפחה.

תמיד הגעת לבושה ומסודרת ומחוייכת-לא משנה כמה הגוף שלך סבל, תמיד שידרת החוצה שימחת חיים.

כל כך היית גאה בנכדים של אבא ושלך-הם למעשה נתנו לך את הכוח לקום כל בוקר ולהמשיך לחיות.

ועכשיו,מעל הקבר,אנחנו נפרדים , משחררים ומאפשרים לך להמשיך בדרכך .

בנית,יחד עם אבא משפחה גדולה וחמה ואנחנו נמשיך לשמור עליה.

על תדאגי אימא,נוחי לך בשלווה.

 

אוהבים אותך - המישפחה

 

 

נורית

נורית כבר לא תפגוש אותי על השביל ותשאל מה נשמע. נורית שכשהיא שואלת זה כי אכפת לה באמת.

נורית, איך יום אחד בכיתה י' אבא שלה הביא אותה מחדרה עם המשאית שלו, לתת לה חינוך קיבוצי שומרי. ההורים, ממייסדי קיבוץ עמיר בגליל העליון ונורית מהבנים הראשונים של הקיבוץ. כשמתמקמים בחדרה והחיידק הקיבוצי עדיין במשפחה, נורית תגשים את החלום. איזה יפה, איזה חיוך, התלמידה השקדנית שלמזלי אני יושב על ידה בכיתה ובטוב ליבה נותנת לי להעתיק ממנה במבחנים.

נורית, מיפהפיות קבוצת "נשר" שכולם רוצים אותה, כל הבנים מנסים להגיע אליה ורק חגי זוכה כשהם משרתים יחד ב"גולני".

ואחר כך חברים צעירים בקיבוץ והרבה עבודה וחברים וביחד וילדים ומשפחה, ונורית שבשקט בשקט עוזרת גם לאחרים לבנות משפחה. נורית רוצה שלכולם יהיה טוב, לא משתתפת במלחמות של כבוד ויוקרה, היא הרי יודעת מה באמת חשוב בחיים.

למעלה מחמישים שנים אומרת לי שאין טעם להתעצבן, צריך לקבל את הסביבה, צריך לשמוח עם כל הטוב שיש לנו, צריך לעזור איפה שכואב וקשה ולא צריך לחכות למדליות. נורית אהבה את החיים, אהבה לתת, אהבה להיות בן אדם. פעם היא אמרה לי שבקיבוץ יותר קל להיות בני אדם.

ואהבה וגאווה עם חמישה ילדים ונכדים שמביאים שמחה, והכיף שנותנים לה לעזור ולפנק.

נורית שלא הצליחה לריב עם אף אחד 68 שנים כי לא היה משהו שממש שווה לריב בשבילו.

נורית שכשהיית חולה היא הייתה הראשונה לבוא לבקר ולעודד.

נורית, בשנים של המחלה הקשה שלה לא ידענו לתת לה את הקירבה והתמיכה שהיא ידעה להפוך לדרך חיים. כי נורית הרי לא מבקשת, היא רגילה לתת מעצמה. כשקשה לה ממשיכה לעודד אותנו שיהיה בסדר, ובשארית כוחה ממשיכה לדאוג ולהתעניין בכל סביבתה.

נורית נורית, אישה יפה שכל כך רצינו אותה איתנו עוד הרבה שנים, נורית שתמיד אהבנו כי תמיד היא נתנה לנו הרגשה שכל כך פשוט להיות עם הטוב, לאהוב את מה ואת מי שיש, להיפרד מהעולם בלי טענות, רק עם העצב הגדול כי היא הייתה פשוט שייכת לחיים.

שאול קנז

 

 

‏יום שני 05 נובמבר 2007

 

הספד לנורית

מה כותבים על אנשים שהם, אדמה ובית ושורש שמעולם לא עשו מעשים הרואיים שכולם מדברים בהם, פרט למעשה האחד והיחיד שבאמת חשוב שהיו בני אדם טובים במלוא מובן המילה, כמו נורית שלנו שהייתה בדיוק כזאת , בית אדמה, שורש ובן אדם.

נורית יקרה , לא האמנתי שככה מהר תלכי לך מאתנו,המון שנים פסענו יחד בנתיבים קרובים כשבאת לגן שמואל היית מאומצת על ידי משפחתנו ובעצם היית אחות של אריה יותר משהייתי אני, אני זוכרת תמונות מאוד חיות מהבית בחדרה ומההורים הנפלאים שלך שהיו לנו למשפחה, ואחר כך המון שנים אחר כך, שוב נפגשות, הפעם אני גננת צעירה ומתחילה עם המון רעיונות מהפכניים ואת מטפלת ותיקה בגן, וקולטת אותי בשמחה ובאהבה ועם המון רצון להדריך, ועם קצת חשדנות שבאה ממקום של המון נסיון ונאמנות אין גבול לעבודה ולמקצוע.

נותנת לי יד ותמיכה ואחר כך מספרת הכי בגילוי לב כמו של נורית שבהתחלה לא סמכה , חשבה שאולי זה לא יצליח וכמה היא שמחה שבכל זאת, ואז עוברים לגן המעורב מהפכה לא קטנה שהיתה לך לא פשוטה ואנחנו נפרדות בצער גדול ועכשיו אנחנו נפגשות כמטפלת ואמא ותמיד קרובות , את מטפלת בשרון ואני מורה של מיטל וכך דרכינו נפגשות ונפרדות ותמיד תמיד את מתעניינת ושואלת ובאמת באמת רוצה לדעת מה שלומי מה שלום הילדים , הייתה בך נורית איזה תמימות ויושר שורשיים כאלו ובלתי מתפשרים, מין מושבניקיות חדרתית כזו של פעם, כל דבר שעשית עשית עם כל הלב והנשמה נאמנות בלי קץ ובעיקר אמונה.

הבית הילדים, העבודה והנכדים כמה אהבה ,כמה דאגה, כמה כאב  שלפעמים לא יכולת לתת לו ביטוי בשביל לא להיות למעמסה.

ולמרות זאת תמיד אופטימית צוחקת צחוק מצלצל, וחיונית כל כך

נורית יקרה בכלל לא הספקת להזדקן כי המחלה חטפה אותך משבילי הקיבוץ בהם צעדת צעירה ברוחך בהתמדה עם הטיפ הקטן שלך שניגן לך לאוזן מוזיקה שתוכלי ללכת בקצב. הערצתי אותך על ההתמדה זה היה כל כך אופייני לך בשבילים האלו שאהבת הלכת נורית עם נשמה צעירה שחלמה להזדקן בבריאות, וליהנות מהילדים ומהנכדים המקסימים  ומהקיבוץ שכל כך אהבת והאמנת בו בלהט.

ופתאום חלית אישה בריאה כל כך בנפשה ובגופה, שמעולם אינה מתלוננת ואינה מחסירה יום עבודה, מחלה ארורה שבאה עליך בהפתעה כואבת ותפסה אותך כל כך לא מוכנה , כל כך המומה מאוכזבת ובעיקר כואבת את בגידת הגוף שכך פתאום בגד בצורה חד צדדית כל כך וכל כך לא הגונה  ואת כל כך רוצה להמשיך לגמוע את החיים ופשוט אינך מסוגלת.

נורית יקרה ואהובה נוחי לך בשקט כי בא סבלך לקיצו, אנחנו כאן נמשיך לאהוב את זכרך ואת ילדיך ונכדיך ונדאג להם אני מבטיחה.

חגי יפעת עינב רווית טולי ונבות היקרים הייתה לכם אישה ואמא נהדרת , היא גופה הלכה אך נשמתה ודמותה תלך אתכם תמיד, ותמיד תזכרו שלא היה אדם בעולם שכל כך חשובים הייתם לו כמו אמא שלכם.

אני אתכם באבלכם

אוהבת אתכם תמיד ניבה

 

מזהה  318
העתקת קישור