יהודה שי
יהודה שי
  15/8/1924
  11/11/2007
ארץ לידה  פולין
שכבה/קבוצה  השלמה
בן/בת זוג  רחל
הורה של  יערה פניג, נירית אהרון, הדס זומרפלד, ורד דרייזן
סבא/סבתא של  לילך, אוהד, יפעת וזהר (יערה), לוטם, שקד, רימון וגפן (נירית), יותם, רועי, עידו ודנה (הדס), אלן, איילת וטליה (ורד)

 

 תמונות של יהודה שי ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ


 

יהודה שי, 1924 - 2007

גילה אולייר

 

כאשר מסתכלים על תחנות בחייו של יהודה, אי אפשר שלא להתפעל מהפעלתנות,

מהעשייה ללא גבולות, מהאכפתיות והתרומה לחברה ולמשפחתו. יהודה נולד בורשה בקיץ של 1924 , בן יחיד לפניה ואהרון שניצקי שהיו אנשי פועלי ציון שמאל ושניהם אנשי חינוך: אם - מורה ואב - מנהל בית ספר. כשהיה בן 10 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בעיר תל-אביב, אז עיר של חולות לבנים. יהודה למד בבית חינוך ואחר כך בגימנסיה "שלווה", שניהם בתי ספר יוקרתיים. יהודה הצטרף לתנועת השומר הצעיר בתל-אביב ועם סיום לימודיו הצטרף הגרעין לקיבוץ גן-שמואל.

 

בגן-שמואל הוא פגש שוב את רחל. למה שוב? כי בפעם הראשונה פגש בה באחד מטיולי התנועה וכבר אז תפסה את עינו ותשומת ליבו. אבל הוא הזדקק לעוד הרבה ימים של חיזורים ושל טיולים בטבע, עד שאמרה לו כן. יהודה ורחל הקימו משפחה ונולדו להם ארבע בנות: יערה, נירית, הדס וורד. כיום מונה המשפחה הרחבה גם 14 נכדים.

 

יהודה התחיל את דרכו בגן-שמואל כעגלון, אז תפקיד יוקרתי ביותר והמשיך כחצרן וכעובד מספוא, שם גם קרתה התאונה בה נחתכה לו אצבע. בתקופה זו כאשר הוא מוגבל פיזית הוא מלמד את קבוצת "איתנים", וכפי שמרים רז ספרה לי היום בחיוך, הוא לימד אותם גם שיעור במשמעת מים ובאופי פרי הצבר, לא לפני שהם נגסו בקליפה עם הקוצים, וגם הראה להם איך מורידים את הקוצים מהלשון עם חול.

 

עם סיום לימודי ההוראה יהודה עובד 17 שנים כמורה ומחנך במוסד, ואני לעולם לא שוכחת איך שלח אותנו, ילדי קבוצת "רקפת" הבעיתיים לשלושה ימים של משחקי בלורות בחוץ, עד שנבשר לו חד משמעית שאנחנו מעונינים ללמוד ונבקש לחזור לכיתה. עם תום תקופת המוסד מילא יהודה את תפקיד מזכיר הקיבוץ והיה מיוזמי הדוכן והפארק המסחרי. לאחר מכן עבר יהודה למפעל ועל מנת להכיר אותו על בוריו עבר כמעט את כל המחלקות  עד שהגיע לניהול ושיווק המפעל.

 

כאשר סיים יהודה את עבודתו במפעל יצא לפעילות בתנועה במדור התעשייה של הקיבוץ הארצי. כאשר חזר מהפעילות בתנועה התמנה למרכז משק ולאחר מכן למבקר גרנות. מדהים איך מעשים גדולים, במעבר אל הנייר הופכים להיות למספר מילים קצרות. גם בשנותיו האחרונות כגימלאי, יהודה לא חדל. פעילות בצוות של בית דורות, תרגומים בהתנדבות ל"יד ושם", דירקטור במספר מפעלים ומגשר בועדה בין תנועתית, עבודה בה המשיך אפילו ממיטתו בבית החולים.

 

יהודה לא היה תמיד פשוט וקל לסובביו. הוא היה אכפתי מאד, מצפוני וגם בקורתי  לנעשה בקיבוץ ולחוסר צדק חברתי במדינה ובעולם כולו, אבל מעל לכל זה פעמה בו אהבה גדולה וחזקה. קודם כל לרחל, לבנותיו ונכדיו, לטבע אותו חרש ברגליו, לארץ שבנתיביה הרבים טייל ואף הוביל טיולי קיבוץ ואת משפחתו. לציפורים בשמים, שבנותיו ותלמידיו צפו במעופן מבעד למשקפת. יהודה אהב את החיים ועל כן כה קשה היה לו להיפרד מהם, הוא ידע מה הוא מאבד.

אנחנו אבדנו חבר, מורה ובן-אדם.

 

תנחומי לרחל, ליערה, נירית , הדס וורד ומשפחותיהן, למשפחה הרחבה.

 

תהיי מנוחתך שלווה וללא כאב.

 

 

 

הספד ליהודה שי

יצחק כץ

 

יהודה הגיע למפעל בראשית שנות ה-70  לאחר שנות הוראה רבות במוסד החינוכי.   מפעל קטן אשר רוב עובדיו חברי ובני הקיבוץ, חניכיו של יהודה מימי המוסד. עם יהודה המורה והמחנך נפגשנו פעמיים – ראשית כילדים בכיתה ז' שזה עתה הגיעו מחברת הילדים ללא כל הרגלי לימוד מסודרים המקובלים כיום.                        

 

יהודה היה מורה משמעתן וקפדן אשר במהירות הכניס לנו מושגים כמו "שעורי בית", או "מבחנים" – אשר היו זרים לנו לחלוטין – אך בהפסקות מצטרף אלינו למשחקי הג'ולות (או הבלורות כפי קראנו להן אז) ומראה לנו שגם עם 4 אצבעות בלבד בכף היד אפשר לעשות זאת בזכות מיומנות, תרגול ודבקות במטרה.   

 

לאחר מכן בכיתות י"א-י"ב פגשנו את יהודה המלומד, התלמיד והמורה החכם מעביר חוג בפיזיקה משותף עם מבואות-עירון מתכניות חדשניות שזה עתה הגיעו מארצות הברית  - נסויי שטח והסקת מסקנות – כאן היה במיטבו.

 

יהודה לא נחת ישירות לכסא המנכ"ל. יום אחד, כשהוא כבר בסוף שנות ה-40 לחייו הופיע בבגדי עבודה והודיע לנו שמעתה הוא התלמיד שלנו. עבר את כל מחלקות הייצור ולמד את המפעל מן היסוד: החל משפיכת שקי סוכר ונהיגה במלגזה, דרך כל מחלקות הייצור עד המעבדה, שם עשה עונה אחת כלבורנט. במעבדה,  שחה כדג במים, לאחר ניסיונו הרב כמורה לכימיה ומנהל המעבדה של המוסד החינוכי.

 

במקביל, לקח כמה קורסים בכלכלה ובניהול – תחומים שלא עסק בהם לפני כן.

הקיבוץ החליט שיהודה יהיה המנהל הבא של המפעל – יהודה ידע על ההתנגדות הקיימת אצל חלק מן העובדים, אך במהרה סחף את כולם ואת המפעל כולו להישגים ולהתקדמות שלא היינו רגילים לה.

 

רבים מהדברים חותמם טבוע עד היום, וקשה לתאר כיצד המפעל היה מגיע לגודלו ועוצמתו הנוכחיים לולא אותה יזמות ותעוזה שכה אפיינו את יהודה.  יהודה המנכ"ל היה מנהיג, מורה דרך ומאציל סמכויות. יהודה זיהה את היתרונות התמונים בשיטת המילוי האספטי.  קשה לראות כיום את התעשייה ללא קוי מילוי אלו – אך אז בראשית שנות ה-70 גן שמואל היו הראשונים בעולם אשר אימצו את השיטה.   עיבוד עגבניות בקיץ – שוב יזמה אישית של יהודה !   מיצוי קליפות הדרים, מחסני הקירור המודרניים ועוד ועוד. יהודה היה היזם הראשי עם נטיות לריכוזיות, אך ידע להאציל ולהעביר סמכויות לאנשים אשר הובילו כל פרוייקט.   גם בתחום השווק היה יהודה יזם ופורץ דרך, הוא זיהה את החולשה שלנו בשוק הצרפתי – ובנה את הקשר עם הסוכן, הקיים עד היום, כך גם ביפן כך גם במקומות אחרים.

 

אוקטובר 1973  -  מלחמת יום כיפור.  כל צעירי הקיבוץ מגוייסים.  רובם למשך כמחצית השנה ויהודה אז יושב מספר חדשים בלבד על כורסת המנכ"ל.  היה זה רגע קריטי בתחילתה של עונת הדרים, במפעל שאיננו מעסיק שכירים.  יהודה נוטש את משרדו לשעות היום ושב אליו בערב.  בשעות היום – הוא הופך למנהל תפעול ומנהל ייצור – בעזרתם של נערי המוסד, מתנדבי חו"ל ספורים והחברים המבוגרים שנותרו בקיבוץ ובשעות הערב והלילה הוא המנכ"ל ומנהל השווק.  המפעל איננו מפסיק את פעילותו – ממשיך לייצר ולייצא – כאן התגלה יהודה שוב במלוא יכולת המנהיגות, גם ובעיקר ברגעי משבר.

 

כך אני אזכור את יהודה – מורה ותלמיד חכם, מנהיג וחבר-שותף לדרך, איש משפחה למופת ואיש העולם הגדול.

 

משתתף בצערם של רחל, הבנות והחתנים , הנכדים וכל המשפחה הרחבה.

 

יהי זכרו ברוך.

 

 

 

מזהה  319
העתקת קישור