יצחק כץ
יצחק כץ
  20/9/1944
  25/4/2009
ארץ לידה  ארגנטינה
יישוב/עיר  בואנוס איירס
שכבה/קבוצה  אלון
בן/בת זוג  נירה
הורה של  הלית כץ ירון, דנה כץ נחמני, ארנון כץ, עופר כץ
בן/בת של  שמואל ורינה כץ
נכד/נכדה של  אברהם כץ
אח/אחות של  גילה אולייר
סבא/סבתא של  שלי, גבי ואיה ירון (הלית), יואב ואביה נחמני (דנה), הדר כץ (ארנון)


תמונות של יצחק כץ ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ



אבא / הלית

 

כמעט שבוע עבר מאז התהפכו חיינו באחת, יום ולילה התערבבו ולשום דבר אחר כמעט שלא היה חשיבות.

כמעט שבוע שמיום ליום היכתה בנו יותר ויותר ההכרה ששום דבר לא יהיה עוד כמו שהיה, ובכל זאת, עדיין, כל-כך לא הגיוני, כל-כך בלתי נתפס: למה דוקא אתה? למה כל-כך מוקדם?, למה בכזו פתאומיות נלקחת מאיתנו?

 

קשה אפילו להתחיל לתאר במילים מה היית בשביל כולנו כמשפחה ובשביל כל אחד ואחת מאיתנו בנפרד.

הידע והחוכמה שתמיד העברת לנו, האהבה, העזרה ומעל לכל נתינה אינסופית, מוחלטת וללא גבולות. אף פעם לא יכולת לומר "לא", תמיד כשביקשנו עזרה או כל דבר אחר, תמיד בכל מצב, התייצבת מיד למשימה, וכמו כל דבר אחר שעשית, נתת את כולך לעניין עד שהסתיים.

אבא, שתמיד היית בשבילי דמות נערצת ומודל לחיקוי.

לימדת אותי לעמוד על שלי ולא להתבייש במי שאני, ויחד עם זאת לכבד כל אדם, גם אם הוא שונה ממני. לימדת אותי מודעות פוליטית, כשבתור ילדה לקחת אותי להפגנות על הכתפיים, לימדת אותי לקרוא עיתונים, וכשבקיבוץ כולם קראו רק "על המשמר", אצלנו היה עיתון "חדשות".

ולא רק בזה היית שובר מוסכמות. נראה כי בנושאים רבים הקדמת את זמנך, כשתמיד אתה מוכן להילחם על אמונותיך ועל עקרונותיך, גם במחיר של מאבק אישי.

 

אך מעל לכל אלה היית אוהב אדם. תמיד מוכן לצאת מגדרך כדי לעזור למי שיכול להיעזר בך. שמח באמת בכל שמחה ומשתתף מכל הלב בכל צער.

הבית שלך ושל אמא היה תמיד פתוח לכל. תמיד נתתם למי שהבאנו הרגשה של בן בית - קבלה מוחלטת, ללא שאלות וללא תנאים. כך קיבלתם גם את בני הזוג שלנו, ויונתן, הראל וגלי הפכו כמעט מיידית לחלק בלתי נפרד מהמשפחה.

לפני כ-10 שנים הפכת לסבא בפעם הראשונה, כששלי נולדה, ומאז התמחית בנושא זה. ההתמסרות המוחלטת לנכדים והאושר שהסבו לך, נהיו לחלק מרכזי בסדר היום שלך. שלי, גבי, איה, יואב, אביה והדר יחסרו מאוד את הסבא שכל-כך אהבו.

ביחד עם אמא, יותר מ-40 שנים ביחד, עברתם דרך ארוכה, כשאתה הכח המניע של המשפחה, עוזר לאמא לצלוח את תלאות החיים.

אבא, שתמיד היית לכולנו תשובה לכל בעיה, לכל שאלה ולכל בקשה, והיום נותרנו ללא תשובה וללא פיתרון, ובעיקר כואבים עד אין קץ את לכתך בטרם עת.

אני מודה לך על הכל, ומעל לכל על האבא והסבא שהיית.

לא יכולתי לבקש לי אבא טוב יותר בחיים האלה.

 

באהבה רבה וגעגועים אינסופיים

הלית


אבא / דנה

 

מאותו רגע מתעתע בו הלכת מאיתנו כל הזמן עולים וצפים זכרונות ממך. המוח לא מפסיק לעבוד והוא מציף אותי כל הזמן בזכרונות וסיפורים מתקופות שונות, אך הלב עדיין מסרב להאמין ולקלוט שלא תהיה כאן יותר, מסרב להסכים למחטף האכזרי והמהיר שהתרחש כאן לנגד עינינו.

 

הרי היית בשיאך, עוד היה לך כל כך הרבה לתרום לעולם ולקבל ממנו.

תמיד כשהייתי צריכה עזרה במשהו אתה תמיד היית הכתובת הראשונה. פשוט לא היית מסוגל להגיד לא, גם אם זה לא בדיוק התאים באותו הרגע. עזרה עם הילדים, עזרה עם המחשב, עזרה בהסעות, ואני כבר לא סופרת את מספר הפעמים שעברתי דירות – תמיד התייצבת עם טרנזיט מהקיבוץ וסחבת בשבילי ארגזים ורהיטים.

תמיד שהיה ויכוח סביב נושא מסוים, גם אז אתה היית תמיד הכתובת הראשונה. "נשאל את אבא, הוא יודע בטוח". כל כך הרבה ידע היה לך בכל כך הרבה נושאים, שתמיד היתה וודאות לפנות אליך.

 

אני זוכרת את עצמי כתלמידה בי"א או י"ב, כהכנה למבחן הבגרות בחיבור הייתי צריכה לכתוב חיבורים על כל מיני נושאים היסטורים כמו "השפעת משטרו של צ'אוצ'סקו על אזרחי רומניה" או משהו על המשטר בבריה"מ ונפילת חומת ברלין וכו', עוד לפני עידן ה- google, פשוט ישבתי מולך ואתה בקצב הכתבה הכתבת לי חיבור שלם, ורק אמרת לי אח"כ לסגנן את הכתיבה, אבל אפילו את זה לא הייתי צריכה לעשות כי פשוט הכתבת לי מהראש חיבור מוכן.

כשהקמתי משפחה והגיעו הנכדים לא יכולתי לבקש סבא טוב יותר עבורם. אף פעם לא אמרת לא.

 

תמיד עוזר באהבה, תמיד מקבל בשמחה, בסבלנות רבה, לוקח לטיולים, לבריכה, לגן משחקים ונותן להם להריץ אותך בכל הקיבוץ. הילדים שלי תמיד העדיפו לבוא אליכם מאשר הביתה.

 

תמיד כשיואבי היה מצוברח או מתוסכל ממשהו אז התגובה שלו היתה – "טוב, אז נלך לסבא וסבתא" וזה היה מפייס אותו. כשאני אמרתי שנלך אחה"צ לסבא וסבתא לא היה מאושר ממנו.

אבא אהוב, השארת לנו כל-כך הרבה זכרונות ממך שימשיכו וילוו אותנו בכל שנלך, אך בטוח שהחיים בלעדיך לא יהיו עוד כשהיו.

 אוהבת ומתגעגעת,

דנה


אבא / עופר

 

אני לא יודע מה לכתוב. לא יודע מה להגיד, מה לחשוב, מה לעשות.

איך נעלמת כל כך מהר, אפילו לא הספקתי להגיד שלום. אמא התקשרה וסיפרה בהתחלה כשזה רק התחיל ואני לא באתי כי חשבתי שזה רק משהו זמני ושזה עובר. רק כשהמצב החמיר נפל לי האסימון ובאתי והיה כבר ממש מאוחר מדי. לא הספקתי עוד לשמוע את הקול שלך פעם אחרונה. אפילו שתזיז רק קצת את הפנים היה ממש עוזר לי. היו רגעים שממש שנאתי את המכונות שהיו סביבך שגרמו לך להראות כל כך שונה אבל עכשיו אני גם בזה כבר בכלל לא בטוח. מה זה קשור בכלל לחיים כל זה, בלי הכנות, בלי הסברים. כשהגעתי ראיתי אותו ככה והרג אותי שאני לא יכול לעזור לו. פעם ראשונה שאני לא יכול לעזור לאבא שלי. ועם כל קפיצה במוניטור הגרון שלי ממש מתכווץ, אני רואה אותו ולא יכול לעשות כלום. אני שם לידו, ממש לידו, ואני לא יכול לעשות פשוט כלום.       

 

מי ירכיב את הדר על האופנים לסוסים ? ומי יענה על כל השאלות שרק אתה יודע? ובאמת שידעת כמעט הכל. איש אשכולות. איש העולם הגדול. בכל הכדור הצפוני היית. ידעת ספרדית מלידה וידעת עברית מושלמת, וגם קצת צרפתית וקצת איטלקית ואפילו קצת סינית. כל פעם שנאבדתי עם האוטו הייתי מתקשר אליך ואתה היית מכוון אותי מהראש, בלי מפה, וידעתי שתמיד תהיה שם בשביל להראות לי את הדרך. כשנסעתי כל יום לבי"ס ברעננה רחוק ומוקדם, קמת מוקדם במיוחד בשבילי והסעת אותי וכשהייתי צריך כסף תמיד נתת לי. כל דבר שרציתי קיבלתי ממך ומאמא. אני זוכר שכשהייתי קטן היינו הולכים לבריכה וכשאתה הייתי עושה בריכות אני הייתי נתלה לך על הגב ואתה שחית איתי כמו לוויתן והיה לי ממש כיף. אני זוכר את הריבות שלך ושהכנת לא מזמן ריבת קלמנטינות וכל כך אהבתי אותה שלקחתי צנצנת שלמה לדרום.

 

זכרתי שתמיד אהבת צילום אבל באיזשהו שלב נטשת את זה. אז קניתי לך מצלמה ושוב יכולת לצלם את הנכדים ולשלוח למשפחה. ממש-ממש אהבתי שחזרת לצלם ולא מזמן קנית לעצמך מצלמה חדשה ואהבתי את התמונות החדשות שהגיעו לתערוכה שלקחת בה חלק. הרגשתי שאתה חי את החיים. שחזרת לצלם ושאתה ממש חי את החיים במלואם. בשנים האחרונות עשית גם תאי צ'י והרגשתי שהנה אתה מתחיל ליהנות מהחופש מהילדים ומהכיף של הנכדים.

עוד לפני שנולדתי היית נוסע הרבה לחו"ל לעבודה ומאז שאני כבר גדול רציתי שעוד יצא לנו להיפגש בחו"ל מתישהו. לראות איך זה להיות איתך בחו"ל. בתאילנד פספסנו ביומים אבל דאגת לשלוח לי את הספר שהגיע עד אלי עם שליח. חשבנו שניסע לסוריה לאכול פלאפל ביחד כשחשבנו שהנה בא השלום. דיברנו גם פעם שאני אתה וארנון ניסע לקרואטיה אבל זה גם לא קרה. לא הספקנו המון דברים שרציתי. רציתי שתראה איך אני מסיים את התואר. שתהיה גאה בי אבל לא הספקנו כלום.    

ויש עוד המון זיכרונות, סיפורים קטנים, דברים שאנשים לא יודעים, ולא מכירים, כמו למשל התמונה שאתה ואמא בטורקיה ואתה מצחיק כזה דוחף כסף לרקדנית בטן או כל מיני שטויות שהיית עושה לנכדים.

בימים האחרונים כל דבר מזכיר לי אותך. אני צריך לתקן פנצ'ר ואני נזכר בך. אני צריך לחפש במפה ואני נזכר בך. קשה לי כשאתה לא כאן. כל זה לא הגיוני, לא מסתדר, לא הוגן.   

אני מקווה שטעית, ושאתה כן בגן עדן עושה חיים משוגעים ומחכה לנו שם בכיף שלך. כי מגיע לך. היית האבא הכי טוב בעולם והסבא המושלם שאני לעולם לא אוכל להחליף.  

איך ברחת לי, ככה פתאום, אני כבר מתגעגע המון וזה משגע אותי,

אני אוהב אותך אבא. כולנו אוהבים ומתגעגעים אליך.  

 

עופר


יצחק אחי / גילה

יום ראשון, 26 באפריל 2009

 

אח גדול שלי, אח אחד יחיד ומיוחד שלי,

זה לא אמור להיות אמיתי מה שקורה פה, זה אמור להיות סרט רע וכשהוא נגמר, נדלקים האורות והכל חוזר להיות כמו שהיה. אתה המבוגר האחראי מבין שנינו, אתה זה שהוא עוגן של יציבות בחיים הסוערים שלי, בעצמי מיניתי אותך להיות כזה לאחר מותו של אבא.

 

ועשית את זה בצורה מושלמת עד כה. היקום הציב אותנו בחכמה כה גדולה בקטביו המנוגדים של גלגל המזלות, עכשיו אני רואה את החיוך האירוני מתפשט על שפתיך ואתה אומר לי:

את לא באמת מאמינה בשטויות האלה ואני אומרת לך שכן, אני מאמינה ושלא צריך להבין איך כל דבר קורה רציונלית ובכל זאת לראות שזה קורה. ויחד עם זה אני כל כך נעזרת בחכמתך, בטוב ליבך, בשתי רגליך שניצבות חזק באדמה. ואני יודעת שאתה כל כך אוהב אותי, ומקבל אותי כמו שאני עם כל חוסר היציבות ועם כל הטלטלות בחיי. אני יודעת שאתה גאה בי בכל פעם שאני כותבת משהו, יוצרת משהו, או סתם חיה את חיי בפראות וספונטניות.

 

אז עכשיו אתה לוקח לי את העוגן הזה ועדיין לא ברור לי איך אני מתמודדת עם זה.

אני לא יודעת אם שלושה ימים של פרוזדור הכנה זה מספיק זמן לקלוט שלא תהיה יותר.

 

אז עמדנו כולנו לסירוגין לצד מיטתך וראינו אותך מחובר לכל המכשירים והצינורות וליטפתי אותך בקרחת הגדולה והחכמה שלך ואמרתי לך שכולנו פה מקיפים אותך באהבה גדולה ואתה עדיין יכול להתחרט ולחזור, להראות סימן חיים. והצוות הרפואי מסביר לנו שאלה רק 12 הנשימות של המכונה ואתה כבר בכלל לא מוסיף נשימות משלך. ואיש אחד אומר לי שאסור לאבד תקווה, וניסים קורים, אבל הם לא קרו לנו.

 

עכשיו אנחנו יושבים בלעדיך אצל נירה. מסתכלים בתמונות באלבום, לפעמים שוכחים שאנחנו עצובים ואז מופיעה באופן טבעי השמחה שישנה במשפחה שלנו ומופיעים הצחוקים ורק אתה חסר פה עם התוספות החכמות והאירוניה. אן ואני כל כך אוהבות את השבט הנהדר שהקמתם אתה ונירה ואן אפילו המציאה לכם שם , היא תמיד קראה לכם על שמך "היצחוקים", תמיד היא אומרת : אמא, אני כל כך אוהבת את ה"יצחוקים". ואנחנו נמשיך לבוא אליכם, נמשיך להיפגש בימי הולדת של כל הנכדים. ורק אתה לא תהיה שם, סבא משוגע כזה שמתגלגל על השטיח עם

קטון הנכדים ושואג נהמות אל בטנו.

 

תמיד היית צוחק עם רבקה ואומר לה: מוסרים לך ד"ש, אז עכשיו תמסור אתה ד"ש לאבא שלנו ולשתי האמהות שלנו . נראה אותך מסביר להם מה לעזאזל אתה עושה שם איתם.

 

מתגעגעת אליך כל הזמן ומודה על הזכות שהייתה לי להיות אחותך הקטנה. 

 

דברים של ניבה בארי


יצחק כץ נולד בשם איזידור להוריו שמואל ורינה כץ בבואנוס אירס ארגנטינה ב- 20.9.1944. יצחק היה נצר לסביו מייסדי מושבות הברון הירש. ב-1952 עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בגן שמואל בעקבות משפחת אמי שהייתה אחותו של דוד שמואל הם הביאו איתם את סבא אברהם וכה נוסדה שושלת הכצים בגן שמואל , יצחק היה בן שבע כשהגיע לארץ מיד עם הגיעו שולב בקבוצת אלון והשתלב בקבוצה ובארץ במהירות רבה, רכש את השפה העברית על בוריה אך היה תמיד מחובר גם לשורשים שנשארו שם ושמר על קשר עם המשפחה בארגנטינה עד עצם היום הזה.

 

בשנת 2000, לאחר שחזר ממסע שורשים בארגנטינה, הפיק כנס מרגש של הכצים הענפים לדורותיהם, שזכה להיענות והצלחה רבה.

חייו של יצחק לא קלים היו בהיותו בן 12 נפטרה אמו ולאחר מספר שנים נפטר גם שמואל שלא הספיק להכיר את נכדיו. מי שהייתה שם בשביל יצחק וגילה והנכדים הנפלאים הייתה רבקה שעשתה בית נפלא לכל המשפחה.

 

יצחק היה נער סקרן ערני וחכם ביותר והתמצא כמעט בכל נושא שדובר בו.

במסגרת שירותו הצבאי הסדיר שירת כקצין בנח"ל, ובהיאחזות מי עמי הכיר את נירה שלימים תהפך להיות אשתו. לאחר שירותו הלך יצחק לשרת בתנועה וריכז את קן השומר הצעיר בגבעת שמואל. מיד לאחר שיחרורו מצה"ל פרצה מלחמת ששת הימים והוא גוייס לשירות מילואים ארוך בשיריון. השירות הפעיל במילואים, ההשתתפות במלחמות ישראל והחברים לדרך הפכו מאז לחלק בלתי נפרד מחייו של יצחק.

 

ב-1968 התחתן עם נירה והשניים הקימו את ביתם בגן שמואל לימים נולדו הלית , דנה ,ארנון ועופר, המשפחה היפה הלכה וגדלה לשמחת לבו של יצחק שהיה איש משפחה למופת ודוגמה. נולדו הנכדים שביתם של יצחק ונירה היה להם בית שני משמעותי וחם.

 

בקיבוץ שימש יצחק בתפקידים שונים אבל המפעל היה דרך חייו: בתחילה בייצור, שנים התגאה בכך שהיה מאחרוני האנשים שעבדו בזיתים במפעל, ושנים רבות בתור איש שיווק. בשנים אלו הרבה יצחק להעדר מן הבית כשהוא טס ברחבי העולם, יוצר קשר אמיץ עם אנשי החברה בחו"ל, פותח שווקים חדשים ומביא את המפעל להישגים מכובדים ביותר.  יחד עם זאת הבית והמשפחה נשארו נקודת הכובד המרכזית של חייו.

 

לפני כ- 20 שנה סיים את עבודתו במפעל לטובת תפקיד של רכז שירותים. גם בתפקיד זה נשא עיניים תמיד קדימה וביקש להכניס שינויים וחידושים בתחום הכלכלה הקהילתית, שלא תמיד צלחו כי הקדימו את זמנם לדאבונו של יצחק. לאחר סיום התפקיד עבד יצחק מחוץ לקיבוץ בתפקידי שיווק בזנלכל ובנחשון ולפני מספר שנים הצטרף לחברת טריסן שם עבד עד יומו האחרון.

 

יצחק היה פעלתן ונמרץ והספיק בין שלל פעילויותיו לערוך את עלון הקיבוץ, לרכב על אופניים לשחות, לבשל ולגדל את נכדיו ומשפחתו במסירות אין קץ.

יצחק התעניין כמעט בכל נושא שבעולם, ובכל הזדמנות היה מוכן להעמיק ולהרחיב דעת בתחומי עניין חדשים. בשנים האחרונות החל לעסוק בטי-צ'י ובשנה האחרונה השתתף בעקביות בקבלות השבת בהם עסקו בפרשנות לפרשות השבוע.

 

יצחק שלנו חי את החיים במלואם וגמע מהם מלוא ריאותיו. היה איש ספר ואיש תרבות אמנות וכלכלה ובעיקר משפחה.

יצחק שהיית הקשר שלנו לעברנו גם אתה כבר לא אתנו נחסר אותך כל כך

משפחתך וקיבוצך שאהבוך ויזכרו אותך צעיר תוסס וחי.

תצוגת כפתורים  תמונות
מזהה  327
העתקת קישור