ביל פועל
ביל פועל
  26/2/1916
  29/12/2009
ארץ לידה  רומניה
בן/בת זוג  פלורנס - פייגלה
הורה של  חנה קנז, משה (מרטין)
סבא/סבתא של  טליה, תמי, גל, נגה ולי, (חנה)
מתיו, קווין (מרטין)


ביל פועל – שאול קנז

שלשום עצם ביל את עיניו. ביל, שהיו לו תכניות לשלושים השנים הבאות, לא יקרא כבר את ערימות המאמרים הגזורים מהעיתונים, ולא יגשים כבר את כל התכניות שעדיין תכנן. ובכלל, לא הייתה לו שום תכנית להיות פה ברגע העצוב הזה.


ביל היה בראש וראשונה יהודי. יהודי מגזע ההולך ונעלם: בני מהגרים ממזרח-אירופה שהביאו את הגניוס היהודי לעולם החדש, והפכו את אמריקה לבירת העולם.


הוא נולד לפני כמעט 94 שנים, בפברואר 1916, כילד שני למשפחת מהגרים דלת אמצעים בלוֹאֶר איסט סַייד של ניו יורק, לעיר היהודית הגדולה בעולם, לחיים ויצירה ואנרגיות יהודיות שלא ידעו גבולות בעולם החדש. וָלְוָולה, וילי, ויליאם – הפך לביל, האמריקאי החדש.


אביו היה אוּמן בתעשיית העור, שנפטר בגיל צעיר משברון לב בגלל הטכנולוגיה שרמסה את בעלי המלאכה, ה"מאייסטרים". האם, אשה קשת יום, פירנסה את שני ילדיה כמוכרת דגים בשוק.


ביל הצעיר התגלה כבעל שמיעה אבסולוטית, וזכה למילגות ללימודי מוזיקה בג'וליארד, בית-הספר היוקרתי למוזיקה. שם היה מוּכָּר כילד- פלא, והיה נהנה לספר איך המורים המפורסמים העניקו לו חום והערכה. המוזיקה הקלאסית והפסנתר ליוו אותו במהלך כל חייו. רק לפני שבוע, והוא כבר בבית-דורות, חשב לקנות פסנתר חדש וטוב, שיחליף את זה שעליו עוד הצליח קצת לנגן.


ביל היה נער יהודי מוכשר. סקרן, רעב לידע בכל תחומי המדע והחיים, מתבגר על רקע המשבר הכלכלי הנורא של שנות ה-30 הראשונות. שם עוצבה דמותו, שם נבנתה עם מערכת ערכים שיש בה תביעה גדולה - בראש וראשונה מעצמו, ואחר כך מכל הסובבים אותו: תמיד לשאוף להכי-הכי, תמיד לא לוותר, תמיד לתת, להתנדב, לאהוב את הקושי כדי להגיע לפסגות חדשות. כך בלימודי ביולוגיה וביוכימיה - סטודנט מצטיין, שערב סיום לימודיו בברוקלין קולג' מגויס כקצין-רפואה לחיל הים האמריקני.


עבורו זה לא היה מספיק קרבי, והוא מוותר על דרגת לוטנט כדי להתגייס למארינס - להכי קרבי, להכי יחידה נבחרת. בגיל 25 הוא מתחיל קריירה של לוחם, שיבלה שנים בקרבות הפאסיפיק מול היפנים - בגואם, באיוו ג'ימה, בגואדלקנאל ועוד.


ערב גיוסו למלחמה הגדולה נשא ביל את פלורנס לאשה. פלורנס, שנשאה את הגאון היהודי שלה על כפיים 60 שנה. פלורנס, שנשארה בבית בהריון, כשהגיבור שלה לוחם נגד אויבי האנושות. פלורנס, שעם סיום המלחמה יולדת את בתם הבכורה, הארייט, זו שהרבי בבית הכנסת אהב לקרוא לה חנה'לה. כשהוא חוזר סוף-סוף הביתה מחכות לו אישה אוהבת ותינוקת בת חצי שנה, ומילגה לסיום לימודי המחקר הרפואי. כעבור 22 חודשים נולד לזוג בן, מרטין - משה, והמסגרת המשפחתית מושלמת.


בראשית שנות ה-50 משלים ביל דוקטורט ומקבל מעבדת מחקר באוניברסיטת פיטסבורג, ומתחיל קריירה כחוקר גורמים למחלת הסרטן. השאיפות בשמים: הוא הרי חייב למצוא את הגורם לסרטן, זה ברור. לתרום לאנושות, כמו ידידו יונה סאלק שמצא חיסון לשיתוק הילדים.


25 שנות עבודה ומחקר, ובאמצע - שנת שבתון במכון וייצמן, בשנת 1963, אצל ידידו פרופ' טריינין. אז מתחיל הרומן של המשפחה עם ישראל. הוא ופלורנס בעיר רחובות, והילדים לומדים שנה בקיבוץ.


היציאה הקשה לגימלאות אחרי הרבה שנים של עבודה, וההשלמה עם הידיעה שהוא לא הצליח להביא ישועה לאנושות; המעבר לפלורידה החמה, שהיא גם חממה ליהודים מתבגרים מכל היבשת, פלורידה - מקום טוב עבורו להגשמת החלומות הכמוסים שהמציאות הקשה בצעירותו לא איפשרה לו.


הוא משרת כמתנדב במשמר החופים ובמשטרה, מורה למוסיקה קלאסית בבתי סוהר, מנצח על מקהלות במרכז היהודי, גם מורה לרפואה, וגם – ובעיקר, חשוב מאוד - מורה לטניס.


הכל מעניין, הכל חשוב. החושים, הסקרנות, והצורך להשתתף בחיים עושים את 20 השנים בפלורידה לתקופה של אושר ויצירה, עד שהכל נקטע עם המוות והפרידה מפלורנס, אהבת חייו. נעלם הבסיס שעל פני  האדמה - האישה שבזכותה היה יכול ליהנות מהחופש לחלום, לחקור ולשחק.


ביל נשאר בודד, עם חלומות ותוכניות ורצונות. הוא מנסה לבנות עתיד בגן שמואל, ללא שפה, עם קשיים של הסתגלות, ועם רצון להמשיך להשתתף בחיים. הוא אף פעם לא היה צרכן. בעיני עצמו הוא תמיד חייב לעבוד ולתרום, גם אם זה למלא שקיות סוכר במיניכל, או ללמד ילדים שחמט או נגינה בפסנתר. הוא חייב לעשות.


עם המשפחה, ועם קהל ידידיו המגוון בחדר-האוכל, בונה לו ביל את חייו החדשים. הוא חלק מהנוף המקומי.


בחודשיים האחרונים חלה ירידה ביכולותיו הגופניות. בפעם הראשונה בחייו הוא אומר לנו: "ייתכן שאני מתחיל להזדקן". ההחלטה לעבור לבית-דורות הייתה קשה: זו מין הודאה והשלמה עם הזיקנה.


בחמשת הימים שהספיק ליהנות מהטיפול המסור והיחס האישי בבית-דורות, הוא חזר להיות ביל הקטן, הילד מלֹוֹואֶר איסט סַייד שזקוק לאהבה. פתאום האיש העקשן הזה הרים ידיים והירשה לעצמו ליהנות מהזכות לקבל אהבה.


ביומיים האחרונים חנה סעדה אותו בבית-החולים, ישבה לידו בטיפול נמרץ, החזיקה לו את היד כשהיה בדמדומים, שמה על ראשו אזניות עם "קול-המוזיקה", וככה, עם המוסיקה הקלאסית והצפצוף הסופני של המוניטור, הוא נפרד מהעולם הזה.


שאול קנז (דברים על הקבר).


 חנה, ביל, פלורנס ומרטין


פרטים נוספים על נמשפחה של ביל
וויליאם - ביל  (זאב)

פלורנס -  פייגלה  (צפורה)

הבת - חנה (הארייט)

הנכדה : טליה – הנין - תור

הנכדה : תמי – הנינות – עמליה ,נעמי

הנכד:  לי – הנינה - וידה

 

הבן – משה (מרטין)

הנכד – מתיו – הנינה – עדי, הנין - ארלו

הנכד – קווין – הנין – קופר, הנינה – תוולד בעוד חודש

מזהה  330
העתקת קישור