דב לוי
דב לוי
  8/6/1924
  27/7/2010
ארץ לידה  ישראל
יישוב/עיר  תל אביב
שכבה/קבוצה  השלמה
בן/בת זוג  נעמי
הורה של  עודד, עוזי ועמיחי לוי
סבא/סבתא של  תמי ורותי (עודד),
סיגל, אורן, אלון, ארז ומור (עוזי),
אילה וסמדר (עמיחי)

 

תמונות של דב לוי ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ



אבא שלנו יקר. אבא שלי

נוח על משכבך בשלום אבא שלנו אבא שלי..

נפרדתי ממך ביום שני לאחר ארוחת הערב,  עיניך שתמיד הביעו יותר מכל מה שחשת, היו מלאות אהבה.

בלילה, החזרת נשמתך לבורא , פניך השלוות אמרו: תם פרק חיי...

בשנתיים האחרונות ליווינו אותך, בני משפחתך, בשלב הקשה בחייך. אולם אתה כתמיד לא התלוננת,

וקיבלת את גורלך בדרכך האופטימית שבה חיית את כל חייך..

זכית אבא לחיים ארוכים. חיים של עשייה, יצירה והגשמה של רצונות, חלומות ומאווים.

גדלת בתל אביב הקטנה בן למשפחת חלוצים. היית הבן ה 5 מ 6 בנים ובנות שכל אחד בדרכו הוא תמציתה של ארץ ישראל המתחדשת. התחנכת בבית החינוך לעובדים ברח' בוגרשוב, שם ספגת כמו רבים מבני דורך את אהבת הארץ, השאיפה להגשמה ובניית הארץ הזו בדרך של הגשמה אישית. הצטרפת לתנועת השומר הצעיר בת"א , התגייסת לפלמ"ח, אולם ב"צו התנועה" הצטרפת ב 1944 עם חבריך בגדוד "השדה" להשלמה בקיבוץ גן שמואל.

השתלבותכם בקיבוץ הייתה מהירה ומצאתם מהר שפה משותפת עם דור המייסדים.

מלחמת השחרור מוצאת אותך נלחם עם בני גן שמואל על הגנת הגזרה במענית

גן שמואל, הפך לביתך מהיום הראשון. הצטרפת לקלמן אילני וסייעת בהקמת ענף המדגה והיית שנים הגורם המרכזי בענף בגן שמואל.. איש מקצוע מספר אחד. יחד עם חברים רבים השקעת את כל מרצך וכל נפשך בקידומו ופיתוחו של הענף. . .

בגן שמואל הקמת את משפחתך, אתה ואימא הענקתם לנו בית חם ופתוח שבו הרגשנו, מיום היוולדנו את דופק חיי הקיבוץ. ממך ומאמא רכשנו גם אנו את הרצון ואת החשיבות לתרום לפיתוח המקום הזה קיבוץ גן שמואל.

לצד עבודתך בענף המדגה, לקחת על עצמך תפקידים רבים בקיבוץ ומחוצה לו.. תפקיד מרכז המשק הראשון מבני דור ההמשך, מזכיר פעמיים או שלוש. פעילות בתנועת השומר הצעיר, ריכוז ועדת תרבות, סידור עבודה. פעילות כמשווק בארגון מגדלי דגים  ומה לא?  אין סוף תפקידים פורמאליים ולא פורמאליים.

בגיל מבוגר יחסית יצאת לעזרה בקיבוצים צעירים. בקיבוץ גבולות בשנות ה 70 ומאוחר יותר בכרמים שם תרמת מניסיונך העשיר בניהול חיי קיבוץ. וללא שום בעייה רכשת את ליבם של הצעירים וסייעת להם בצעדיהם הראשונים בהקמת קיבוץ.

חוויות חיינו כילדים, נשזרו בעבודתך ופעילותך הציבורית. הבילוי הקבוע אחה"צ אתך בג'יפ בבריכות הדגים, הטיול למצדה אני בן 10 ועודד בן 12 עם השומר הצעיר חוויה שזכרתי שנים רבות. ליווית אותי ואת עודד כשניהלת את קבוצת הכדורסל בשנות ה 70 . דאגת לנו בצבא ורכשת את ליבם ואהבתם של כל נכדיך, אתם שמרת קשר חם גם שבגרו.

אבא יקר , אישיותך המיוחדת, אופייך הנח, היא שנתנה לך את היכולת והכח להגיע לליבם של אנשים כה רבים, פשטות הליכותיך, ההיגיון הבריא שלך איפשר לך לסייע לפתור בעיות רבות ,אישיות וציבוריות.

אבא שלנו ! בשנתיים האחרונות ליווינו אותך בדאגה ואהבה, הנכדים, הכלות, החברים ואנחנו הבנים, יחד עם עובדי בית דורות המסורים, עשינו הכול על מנת להקל עליך את חיי היומיום. אנו סמוכים ובטוחים שחשת את הדאגה והאהבה של כולם סביבך, אם גם התקשית להביע אותה במילים. סלח לנו אם במשהו ולו הקט ביותר פעלנו בניגוד לרצונך.

שוב לך, אבא שלי, בשלום אל עפרך. תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים. ננצור זכרך בליבנו תמיד.

עוזי


* * *

דב לוי

 

בעומדי כאן מול קברו הטרי של דב, כמו מובן מאליו נתפס דב כאיש המדגה בגן-שמואל, שהיה בין מייסדיו ובו שזורה דרכו לאורך כל חייו, כמעט עד יומו האחרון.

 

עבודתו ופועלו רבי השנים בענף זה גם זיכתה אותו לפני כ-4 שנים בפרס ותואר "יקיר ענף המדגה בישראל".

ראוי לכן לקרוא כאן חלק מהנימוקים לבחירתו – נימוקים שרובם ככולם קשורים לדרך המקצועית בה בחר דב לקשור את חייו.

 

ענף המדגה בגן-שמואל הוקם בשנת 1948 כששטח של כ – 150 דונם של בריכות מיושנות נקנו מאיכר פרטי מחדרה השכנה. הענף הוקם ע"י קלמן אילני ז"ל – מראשוני ענף המדגה בארץ, והוא שגייס כמעט מייד את דב למשימה זו, ומאז הוא שם, למעט הפסקות בהן מילא תפקידים מרכזיים בגן-שמואל ומחוצה לה.(רכז משק ראשון בגן-שמואל, מזכיר קבוץ כ- 3 פעמים וכן פעילות בחוץ בהדרכת קיבוצים צעירים, בתנועה החינוכית וכן כפעיל בארגון מגדלי דגים).

 

אפשר לומר שלדב החלק המשמעותי ביותר לכך שענף המדגה בגן-שמואל בפרט והמדגה בארץ בכלל על שלוחותיו השונות הגיע לאן שהם היום.

 

חלק גדול מהחידושים בענף, הן בתחום סוגי הדגים החדשים, שיטות הגידול וכיווני פיתוח נוספים הם לא מעט בזכותו של דב. למרות שלא היה איש אקדמיה, ידע מהשנים הראשונות כשנושא זה עדיין לא היה מובן מאליו, לקשור קשרים עם אנשי האקדמיה על שלוחותיה השונות ולרתום אותם למחקר יישומי-מעשי בתחום. קשרים אלו תרמו לא מעט להיותו של הענף בגן שמואל בין המפותחים בארץ לאורך שנים לא מעטות.

 

דב היה זה שייזם את ענף מכון הדגים בגן-שמואל כשהתחיל בטיפוח אמנונים בשיתוף פרופ. לב פישלזון מאוניברסיטת ת"א, והגיע למה שהוא היום – ענף לייצוא דגי נוי בהיקף של קרוב ל- 2 מליון $.

 

בתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת גויס דב לארגון מגדלי דגים ועסק בתחום פיתוח השוק, אך בסיסו תמיד היה במדגה בגן-שמואל.

 

לאחר שחזר – ושוב בין הראשונים בארץ בתחום – ייזם את תחילתה של החקלאות הימית, יצר קשרים עם מקימי תחנת הכוח בחדרה והיבטיח כבר אז התאמות מסוימות שיאפשרו שימוש במי הקירור החמים מהתחנה. במסגרת זו הקים במו ידיו ממש(!) פיילוט ראשוני בתחנת הכוח בחיפה, ובהמשך היה בין יוזמי, מקימי ומפעילי שותפות מ.ג.מ בין ג"ש ומעגן מיכאל לגדול דגי ים וכן הקים פיילוט ראשוני בתחנת הכוח בחדרה לגידול אצות ים – שוב בשיתוף אנשי אקדמיה.

 

אפשר, על כן לומר שבתחום המדגה, היה דב איש חזון ממש – תמיד עם מבט קדימה לתחומים וכיוונים חדשים. בגן שמואל נחשב דב בין השאר גם לפרוייקטור הנרתם לכל דבר חדש וגדול.

 

דב ריכז את ענף המדגה סביבו תוך רגישות וראייה לטווח ארוך גם בתחום גיוס אנשים צעירים וחדשים תוך דחיפתם לרכישת יידע ויישומו תוך פתיחת מרחב בלתי מוגבל להתפתחות האישית של צעירים ואנשים חדשים, והיה בין המשפיעים העיקריים לעובדה שענף המדגה היה הענף מושך לאנשים צעירים.

 

דב גם לא בחל בשום עבודה, ומבחינתו כל עבודה מכבדת את עושיה. בשנים האחרונות בחר דב את הנישה עבורו במכון הדגים ועסק שנים לא מעטות בעצמו בלבד בהכנת האריזות לדגי הנוי, ולפעמים כשהרגיש שאינו מספיק היה מגיע לבדו גם בשעות הערב והלילה להספיק ולמלא את הנחוץ. אנשי המכון היו שקטים וידעו שלכל משלוח בכל כמות אריזות ובכל שעה ביממה דב ידאג ולכן אין מה לדאוג. לעיתים כשנאלץ להעדר מעבודתו ליום או מספר ימים, התקשו לפעמים שני אנשים צעירים בהרבה למלא את מקומו.

 

ברור לכן שענף המדגה היווה לדב "בסיס הבית" שממנו יצא למלא תפקידים ומשימות רבות בקבוץ וגם מחוצה לו, ואליו חזר תמיד כמו לבית אמיתי, משתלב ומוצא את מקומו המיוחד, תמיד ליד צעירים ממנו שמוצאים בו שותף אמיתי, הן בתחום המקצועי והן בתחום החברתי, וזאת למרות פער הגילים שמטבעו הולך וגדל.

 

כאן גם נוצר הקשר המיוחד ביני לבין דב, שהחל ביום שקלט אותי לראשונה לענף המדגה עוד בהיותי נער בסוף כיתה י"א – קשר שקבע במידה רבה גם את עתידי המקצועי – קשר מיוחד שהיה לי כגב תומך, מעודד וחברי בכל אשר פניתי – קשר מיוחד ההולך ומתחזק והופך במרוצת השנים לידידות עמוקה ומיוחדת, קשר שהופך בשבילי את דב במידה רבה לאיש סוד המשמש לי לאורך השנים ככתובת ראשונה ואמיתית לכל בעיה שצצה, הן במישור המקצועי-חברתי ולא פחות – בתחום האישי הפרטי.

 

שביקרתיו עוד בבית החולים, ובהמשך בבית דורות – ביקורים שבהם היה לי קשה לראותו בסבלו, ולמרות שכמעט ולא דיבר, עיניו דיברו אלי והבנתי הרבה – הבנתי שאכן הידידות והחברות בינינו שרירה וקיימת,  הבנתי שבסבלו הקשה דב היה מעדיף לסיים את חייו ללא סבל מיותר, בצורה מכובדת ולחזור אל ביתו האמיתי – משפחתו הרחבה וגן-שמואל שאותם אהב ללא תנאי.

 

דב היה איש מעשה בראש וראשונה, ממעט לומר מה "צריך לעשות", ומרבה ליד ה"צריך" לקחת על עצמו את העשייה עצמה, ביוזמה בשקט ובצניעות ותמיד – לכל מעשה גדול כקטן התייחס כשליחות שראשית יש לבצעה, ובמקום לבקש או להטיל על האחר בחר דב להיות במרכז עשייה זו.

 

עובדה שאולי לא רבים יודעים - אפילו מקום זה – בית הקברות בו אנחנו מביאים היום את דב למנוחתו האחרונה, זכה בשנים האחרונות לטיפולו המסור, מצבה אחר מצבה, מתקן שם, אותיות שנשחקו ועוד, וזאת שוב מתוך תחושת שליחות לכבוד האדם כאדם, גם במקום מנוחתו האחרונה.

 

ועכשיו הגעת אתה למקום שכה טרחת לטפחו - נוח בשלום  כאן בבית הקברות בגן-שמואל – גן-שמואל - המקום אותו טיפחת ואהבת.

 

גידי סיון


***

 

על דב לוי שלנו זכרונו לברכה

 

 

לעמוד ליד הקבר של דב לוי שלנו בגן שמואל,

זה כמו סיומה של תקופה, תקופה גדולה, יפה ומיוחדת,

והתמונה של התקופה הזאת, אל מול עינינו, לרגע לא יורדת.

וקשה, קשה לנו מאד, ועצוב, עצוב לנו מאד,

והלב כואב כואב, וזה בכלל לא סוד.

 

עוד כשהיינו ילדים אנחנו זוכרים וקשורים לדב לוי,

וליבנו הלך אחריו שֶבי.

בחופשים בתל אביב, בחופשים בגן שמואל,

לכל מקום שבאנו, תמיד חייך, תמיד היה מבסוט.

תמיד מבין את כולם, וחבר ללא לאות.

ובשנים האחרונות הוא לא פסָח ולא וויתר,

ולוּ על "שמחה", או "אזכרה" אחת בגנוסר

ודאג שתמיד כל המשפחה מגן שמואל תגיע,

בהרכבה המלא והמתוגבר.

דב ראה במשפחה "כוח". הוא הבין שהאנשים הם אלה שעושים את החיים.

הוא האמין באנשים והאמין בחיים, והיה לו חשוב שכולם יהיו ויגיעו .

ובכל מקום שלו זה נראה חשוב, הוא דאג שכולם יהיו שם שוב ושוב.

ותמיד נמרץ, תמיד חייכן וטופח על השכם,

אומר מילה טובה, כמו בשיר המפורסם "הבאנו שלום עליכם".

 

בחופשים, כשהיינו ילדים, היה לוקח אותנו

עם זוג פרידות ועגלה, מגן שמואל לחדרה לעיר,

לקנות משהו ולהנות מהדרך, ואחר כך אותנו מחזיר,

ודפיקות פרסות הסוסים על אספלט הכביש,

העידו כמו אלפי עדים, שדב לוי זה האיש.

הוא התנהג לילדים כמו היו מבוגרים, ולא עשה אותם מיוחדים או אחרים.

ואחר כך בתל אביב בחופשים, היה בא לבקר את ההורים,

סבא ראובן וסבתא מרים, ותמיד בעליזות ובלב חם.

 

וכשבגרנו הוא הזמין אותנו לגן שמואל, לראות את דגי הנוי היפיפיים הצבעוניים שלו.

הוא היה מומחה לדגים ולבריכות, והפיק מהם הרבה יבולים והרבה ברָכות.

 

וב- 1968, כשהייתי ב"קורס רכזי משק",

נתן לנו אפרים ריינר, שהיה אז חבר גן שמואל ומרצה במדרשה,

את דב לוי כדוגמה לחבר, שעושה תפקיד כמו שצריך ועל רמה,

גם "בריכוז משק" וגם כ"מזכיר", תמיד עזר לחברים ועבד איתם שכם אל שכם,

כמו צעיר.

דב לוי היה אדם יחיד ומיוחד, וכמה שלא נכתוב עליו ונגיד, כך גם נזכור אותו לעד.

 

ובשנים האחרונות היה בא לבקר את אמא שולקה בגנוסר,

והיא היתה אומרת "היום דב אחי יגיע", כמו היה הוא המושיע,

ו"דב אחי הוא תמיד הכי הכי".

היתה ביניהם ידידות מופלאה, ידידות של אח ואחות,

שהיא לרגע לא עייפה ולרגע לא לאה.

 

נוחה בשלום דב שלנו באדמת גן שמואל, שאותה כה אהבת,

והאדמה שלך שאליה שבת,

ופה כל משפחתך – משפחתנו הענפה והיפה, אומרים לך שלום בכל שפה.

אתה תמיד תהיה אתנו דב, בכל חלום ומעשה,

תמיד תהיה בתוכנו ובכל דבר שנעשה.

               יהי זכרך ברוך.

                                                                       בני לופן




 

 
 

 

  דב לוי יקיר ענף המדגה
תצוגת כפתורים  תמונות
מזהה  331
העתקת קישור