בצלאל (יבה) יבנין
בצלאל (יבה) יבנין
  8/1/1925
  4/11/2003
ארץ לידה  ישראל
יישוב/עיר  תל אביב
שכבה/קבוצה  השלמה
בן/בת זוג  שרה
הורה של  מיכל יבנין וענת צנטנר.
סבא/סבתא של  עדי, עומר וערן צנטנר.


תמונות של יבה ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ



בצלאל יבנין - יבה

יום רביעי 5 נובמבר 2003
מאת יהודה שי

אתמול הכריעה אותו המחלה הארורה . לא עמדו לו הנחישות, רצון החיים, רוח התקווה; גופו הוכרע.
איך נפרדים מידיד, חבר איתו אני עושה דרך ארוכה מיום שרגלי דרכה בארץ ישראל.
שישים ותשע שנים מאז שהוא קבלני בידידות, ילד פולני ללא שפה בבית החינוך לילדי העובדים.

איך נפרדים-לא נפרדים. . . זוכרים ומלווים.

יבה נולד בתל אביב בשנת 1925. בתל אביב הקטנה למשפחה ציונית שעלתה מגרמניה, וקבעה את מושבה ליד ביתו של ח. נ. ביאליק בלב תל אביב.
האב-משה איש תעשיה וכימיה מקים מפעלים וביניהם מעבדה חשאית ליצור חומרי נפץ לשרות ארגון השומר; האימא רוזה פעילת ויצ"ו כולה בעשיה ציונית רצופה.

בצלאל –בן הזקונים, אח לארנו ואלכס מסיים את לימודיו היסודיים בבית החינוך לילדי העובדים ברחוב בצלאל ליד גן מאיר דהיום.

מצטרף לשומר הצעיר ויחד עם חבריו לכיתה ועם גדוד שדה מזרח מכוון דרכו לקיבוץ. עם סיום לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון למסחר, עם גבור הפעילות הטרום מדינתית מתגייס יבה לפלמ"ח. השנה 1942, עושה באימונים ועבודה בגבעת ברנר וכפר מנחם ובשנת 1944 הוא מגיע יחד עם כל קבוצת הפלמ"חניקים לגן שמואל.

ראשית דרכו בגן הירק הגדול של גן שמואל הוא איש ההשקיה - המומחה לסקינרים מכונות ההשקיה של אז, חולש על משטר המים בגן הירק ובמספוא.
שעות עבודה ארוכות, אחריות בלתי מוגבלת להצלחת הגידולים.

בשנת 1946 הוא ממסד את חברותו ארוכת השנים עם שרה והמשפחה הצעירה
יוצאת לדרך. לימים נולדות ענת ומיכל.

בצלאל מעניק מעושרו הפנימי ורוחב ידעותיו למשפחתו הצעירה.
קבוצת ניצנים - פליטי השואה מגיעה לגן שמואל יבה מצטרף לצוות המחנכים והמורים. רוגע נפשי, עושר וגוון של ידע יושר ובלתי אמצעיות מקנים לו מעמד של מחנך בעל שעור קומה.

הוא מסיים את חינוך חברת הנוער ונבחר כמזכיר קיבוץ הראשון מצעירי הקיבוץ -השלמת השדה. גם משוכה זו עובר בביטחון. עומק המחשבה, כיבוד האדם באשר הוא מסיעים לו לצלוח את התקופה בהצלחה.

יבה מועיד את דרכו לחינוך; לאחר לימודי ריאליסטיקה בסמינר הקיבוצים הוא הצטרף לחבר המורים המחנכים של המוסד החינוכי.
לאחר עשר שנות חינוך והוראה, יוצא להשתלמות מחזורית ומסיים לימודי תואר בביולוגיה באוניברסיטה בירושלים.
בקיץ 69 מפליגות משפחות יבנין ושי לטיול "של פעם בחיים" כפי שחשבו אז, לחרוש את אירופה במכונית ואוהלים. יבה הספוג תרבות וידע מתגלה כבור סוד שאינו מאבד טיפה. חויה של תרבות, חברה ונופים.

יבה, רחל ושרה בלונדון - יהודה? מצלם!
בשנת 72 נבחר איש החינוך לכהונת גזבר הקבוץ. תפקיד שנראה רחוק, לכאורה, מנטיותיו ואהבותיו. אבל יבה נכנס לעניין בשקט ובצניעות, ביסודיות המאפיינת את כל מעשיו, משתלט על כל נבחי הפיננסים ומחדיר למערכת תרבות דווח ודיון חדשים.


עם סיום הגזברות יוצא יבה לטכניון ללימודי הנדסת מזון במגמה של הצטרפות לצוות המעבדה של מפעל המזון.
במעבדת המפעל השקיע מכישוריו, התמדתו ויכולותיו כשהוא ממלא כל תפקיד בעל משמעות וערך.

איש מקסים - אמרו כל שנתקלו בו.

איש של תרבות וצניעות. איש של תבונה ויושר. איש המישיר מבט - איש שאוהבים.
אולי קל יותר לאלה המאמינים בחיים שאחרי. . .
הרי לאיש כמוה מגיע עוד מחזור חיים.
לבי עם משפחתו; שרה, ענת, מיכל עודד והנכדים שאיבדו אבן חן.

נוח בשלום ידידי.

יהודה שי

 יבה היקר!
תם מעגל חיים ושבע מעשים

מאת מאיר בראון


אמר המשורר "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, הוא הר וגיא, עץ השדה, אתרים ומבנים, גווני הקשת בחורף והצהוב השולט בקיץ". מבקש אני לומר ובטוח אני שלעוד רבים אחרים סימן יבה את ההפך באשר חלק מנוף קיבוצנו שלנו היה גם איש נפלא זה.

עקבנו כולנו בשבועיים האחרונים אחר קרב ההישרדות שלך. ביקרתיך לאחר הניתוח הקשה הראשון ועם כל הדאגה לא היו קיטורים, אלא שדרת תקווה.
ביום קשה זה בטוח אני, שדברי הערכה אלייך, מייצגים את כולנו כל הנאספים.

הכרתיך לראשונה שהוטל עלי להחליפך בתפקיד של גזברות הקיבוץ והמפעל. אמרתי: "אלוהים נתן לי מתנה לעבוד ולעבור תקופה זו במחיצתך, להכירך לעומק ללמוד ממך רבות ולפתוח אופקים לרמות שלא ציפיתי".
מעטים יודעים את מעשיך ופועלך הרבים בקטע זה של החיים. היית בין הראשונים אשר ראו הגזברות כמקצוע, ולא כאיש תשלומים, ומנהל חשבונות. תענוג היה בנסיעות המשותפות לשמוע וללמוד על תל אביב הקטנה, שם גדלת, אותה אהבת ועל כל סיפורי א"י הישנים, והמופלאים.

יבה! היית בשבילי שילוב בלתי רגיל של מחשבה כלכלית חברתית, המשתלבת עם עקרונות ודרך הקיבוץ. כאדם הרואה את הנולד ולא נסחף לכיוון הפופוליסטי.
מעורבותך והתעניינותך בכל, גם אם לא תמיד הכל שמעת, עד יומך האחרון היתה והביאה לקשר עם צעירים ומבוגרים כאחד.
מעולם לא חטאת בחטא היוהרה והגאווה.
הנך שילוב של אינטלקטואל, איש חברה ותרבות. כמורה במוסד הילכה עליך האמרה "שהיית ההומניסט בין הריאליסטים והריאליסט מבין ההומניסטים".

התלבטנו רבות בנושא הפנסיה בקיבוץ, רבים טענו על אלטרנטיבות טובות יותר לכסף. משקלך המוסרי, ראייתך הכוללת השפיעו על הקמת הקרן שלהקמתה היית שותף.
ראיתיך בעבודתך המסורה לאורך שנים במפעל. בצניעות ובדביקות תרמת רבות להצלחה, ועל כך עוד ידובר רבות.

היית שותף לקניית קרקעות בעבר, וזיכרונך העצום, עזר רבות בהמשך, הן בכתיבת ההיסטוריה והן בפעולות נוספות.

במשך 5 השנים האחרונות היית שותף לצוות שיוך נכסים והתקנון הרדום. תרומתך החכמה והשקטה היו מהסיבות להצלחה של צוות זה.
האמנת בקיבוץ ובדרכו וחרדת לשינויים בתנועה הקיבוצית להם ניבאת רעות.
ברגעים של מבוכה וסימני שאלה, וכשייאוש ודאגה חדרו ללבנו, יכולנו לשמוע ממך עצה נבונה ושקולה.
רבים מבעלי התפקידים נעזרו בך כיועץ ובורר.

יבה, לפני הכל היית איש טוב, ישר, חכם, צנוע, והעיקר דוגמא אישית - איש יקר!
ולבסוף ראיתיך במסירות למשפחתך, נפלא היה לראות דאגתך לאישה, לבנות ולנכדים.
מאושר אדם היכול להוציא ימיו בין אוהביו ומעריכיו.

יבה, לי אישית תחסר מאוד.
אזכור תמיד את יחסך לכל נושא העזרה, והחברות לה זכיתי ממך, אהבתי אותך!
אושרו של אדם במעשיו.

שרה, ענת, מיכל, עודד והנכדים בדברים אלו ראו נחמה, אני איתכם!

מאיר בראון

דברי עמירה הגני
שנכתבו בעת שהיה בחו"ל

ממרחק המקום שבו אני נמצאת, ממרחקי הזמן שאליהם הוא נסחף עכשיו, עם נועם הליכותיו, עם סבר-הפנים שלו, עם הפיקחות המנצנצת בעיניים, עם האיפוק הכל-כך לא אופייני למקומותינו, שכל-כך הרבה תבונה וידע כבושים בו.

הפעם האחרונה שראיתי אותו, שהחלפנו מילה. לא ממש פגישה-
שבת בבוקר. אני במרפסת. יבה עומד ממול, על המדרכה – לא שמעתי את הלמות פיצוח האגוזים הבוקר, אני אומרת. כי הרי כל בוקר-שבת הייתי שומעת. וידעתי: זה יבה - שבת בבוקר. לא, באמת לא, יבה נעצר, מחייך אלי, אולי עוד מילה, והוא לדרכו. ושנינו מבינים, זה כמו: בוקר טוב, בוקר טוב, מה נשמע.
וכבר לא נשמע יותר. לא יהיה.
הרבה שנים עברו מאז שיתפנו פעולה, יבה ואני, בעניין אחד.
אני זוכרת את הזמן ההוא תמיד בתודה, בהוקרה: שיקול הדעת, המתינות, הזהירות בכבוד מי שהיה אז נושא ענייננו, הרצון האמיתי לעזור והחיפוש הבלתי נלאה אחר הדרך הנכונה ביותר לעשות זאת – כמה הקשבתי לו, כמה למדתי ממנו, כמה קיוויתי להידמות לו, כשאהיה גדולה – אבל לא רבים דומים ליבה, לא רבים יש כמוהו, בוודאי כאן אצלנו. הוא תמיד בלט בשונותו, ואני חושבת – ולא רק עכשיו כשהוא כבר איננו – שהוא היה מודע לכך תמיד. אבל זה היה תמיד מוצנע, כאילו העדיף שלא לתת לאחרים לחוש בכך. אפשר היה תמיד לגשת, לשאול, לברר עניין. לבקש עצה.
היו לו מחשבות ורעיונות מאירי עיניים, מבהירי כיוון.

ואני חושבת שיכולנו להיעזר בו יותר, כשהיה.
ועכשיו הוא כבר איננו. ולא יהיה עוד בינינו, איש חכם, מאיר פנים, רחב אופקים כזה.

ואנחנו נחסר אותו מאד.

 

יבה

דברים של יהודית קוחלי

איש חכם וצנוע, שחכמתו יוצאת לאור רק אם מתבקש לומר את דעתו.

יבה היה מחנך שלנו במוסד, כשהמערכת החינוכית כולה הייתה הרבה יותר טוטאלית, והמחנך עמד במרכזה.
לי יש רק זיכרונות טובים למרות שאולי מבקריו אמרו שהוא רך מדי, אבל בשפה של היום הייתי קוראת לזה קשוב.
ואין אחד מקבוצת "רימון" שלא יזכור את אמרותיו- כשה"הפסקה הגדולה" הייתה נגמרת הוא היה אומר: "טוב חברים נחזור לסבלותינו" ואם דחו את הגיוסים לכותנה לטובת יום לימודים ובאנו להתלונן בפניו הוא פסק "כל תכנית היא בסיס לשינויים" והיו עוד.
בשנותיו האחרונות הוא עבד במעבדה של בית-החרושת, במפגשים היומיים בשולחן הקפה הקבוע שלו אמר "כל יום אני הולך בשמחה לעבוד, כל עוד רוצים אותי שם".
במוצאי שבת, כמה ימים לפני הניתוח, הבאתי לו מאכל מסוים שידעתי שגם הוא וגם שרה מאד אוהבים, ישבנו בשיחה נעימה עד שבאו הנכדים. כשקמתי ללכת אמר "תודה ותמסרי גם לחיים" אמרתי לו "הפעם כל הקרדיט הוא שלי" ומשום מה זה היה חשוב לי מאד. עם חיים הוא נפגש מדי בוקר ב"שולחן החכמים" ויש דברים לרוח ויש דברים לחומר.

יבה, השארת משפחה חמה ומלוכדת, נכדים ונכדה אוהבים, שתי בנות שכל אחת בדרכה, לקחה משהו ממך, וכמובן שרה, תומכת ועוזרת ומלווה עד הימים האחרונים, גם כשכבר ידענו, אך לא רצינו להודות שהכל נגמר.
נזכור אותך צנוע ועדין שחכמתו הולכת לפניו, ותורתו ומעשיו באים לידי ביטוי עד יומך האחרון.

ראה את דברי כזר פרחים גדול המונח על קברך.

 

דברים של שמעון כהן

19 ביולי 1965כעשרים נערות ונערים בני שש-עשרה מכל קצות תבל מלהגים בשלל שפות ובעיקר ברומנית, בכית לימוד במוסד החינוכי. יבה, שחזר מלא התלהבות משנת השתלמות בירושלים, נטל על עצמו, עם יתר חברי הצוות, את המשימה להכין אותנו לשנת הלימודים הראשונה שלנו בארץ חדשה ובשפה חדשה.

במשך שלוש שנים הוא ליווה, לימד והדריך אותנו בדרך לא קלה של התאקלמות במסגרת חיים שלא הכרנו, בתוך סערות גיל הנעורים. פגשנו אדם שזכה לחיים של הגשמת אידיאלים: ילדות בתל-אביב הקטנה, פלמ"ח, גרעין ובהמשך - חיי קיבוץ במלוא מובן המילה: עשייה עם סיפוק ובוודאי גם לא מעט תסכולים, מתוך רצון חופשי ומודעות. עם זאת, הכרנו אדם שלעולם לא גלש לסיסמאות ובני האדם היו ונשארו תמיד העיקר בעיניו.

האיש הצנוע, עם ההומור השקט והדיבור הנינוח, המכבד את בני שיחו גם כשהם בני טיפש-עשרה, היה מגיע בבוקר לכיתה ומספר על הדוכיפת ושאר ידידיו שצייצו לו "בוקר טוב" בצאתו מחדרו. המעברים בין המקצועות המכונים "ריאליים" לסיפורים על אדם, טבע וארץ היו תמיד חלק בלתי נפרד ממסלול הלימוד.
הפן האנושי הרציני וגם המחויך היה תמיד חלק בלתי נפרד מן המסר. דרך מבטו האופטימי והמפוכח למדנו להכיר את הארץ ואת הקיבוץ שהפך לביתי.

שנים לאחר מכן נפגשנו שוב, הפעם כחברים לעבודה, במעבדה של המפעל. כאן יבה התחיל פרק חדש בעשייה המשלבת לימוד מתמיד ואתגרים חדשים. השתלם בטכנולוגיה של מזון, יצר את המפגש הראשון של המעבדה שלנו עם שיטות אנליטיות מתקדמות ולעולם לא הפסיק ללוות ולהדריך את כל המצטרפים החדשים לצוות המקצועי שלנו. כשבאת אליו לשוחח או לדון בענייני עבודה, היה מפעיל את מכשיר השמיעה ואומר: "כיף לי, אני תמיד יכול להחליט את מי לשמוע ומתי".

היושר, התבונה והיחס לבני האדם באשר הם הפכו את יבה לכתובת לקבלת עצה, דעה שקולה ודרך מוצא מן הסבך. שמו של יבה הוזכר תמיד ראשון כשנדרש אדם למשימה החייבת לזכות במלוא אמון החברים. כך גם בילינו בשנים האחרונות שעות רבות בצוות שעסק בעתיד החברים לעת שינוי אורחות החיים בקיבוץ.

כאמור, אצל יבה בני האדם הם תמיד במרכז. כך הוא הגדיר, למשל,את האושר:

"אדם הוא מאושר כאשר הפער בין מה שהוא חושב על עצמו, מה שאחרים חושבים עליו ומה שהוא באמת – הוא הקטן ביותר."

יחד עם שרה, ענת, מיכל וכל המשפחה, כולנו נחסר חבר ובן-אדם, שזכות גדולה לי בכך שהיה לו חלק משמעותי בחיי.

שמעון כהן
5.11.03

לזכרו של יבה

ניצה שפירא, בשלושים למותו

היתה לנו הזכות הענקית להכיר ולעבוד עם יבה.
ביבה לא היתה טיפת רוע או קטנוניות.
יבה כיבד כל אדם וכשנדרש לכך ידע לתרום מהידע העצום שלו או להביע דעתו בנושא זה או אחר.

כשיבה קם לדבר בשיחת קיבוץ (כשעוד היתה כזו) הס הושלך באולם ואפילו קול המסרגות נדם לרגע, כיוון שדברי יבה היו לא רק דברי חכמה אלא ספוגים בערכים ובעומק מחשבה.

אני, אישית עבדתי עם יבה במעבדת המפעל כשנות דור.
פגישה איתו על כל נושא: רצפטורה של מוצר, ענייני קיבוץ או טיול בארץ היתה חוויה לכשעצמה.

מה נצצו עיניו לכשניפגש בעבודה עם נכדיו: עדי ואח"כ ערן שעבדו במעבדה ובמפעל, אך תמיד בשקט ובטקט האופיינים לו.

יבה גם ידע להזדקן בכבוד.
ברבות עליו מגבלות הגיל ידע למצוא את מקומו בתחום שונה בעבודה והיה גורם חיוני, חיובי ומשמעותי מאד עד סוף ימיו וזכה להערכה ולאהדה של כל הסובבים אותו.

כאשר הקמנו את צוות שיוך נכסים לעת שינויים באורחות חיי הקיבוץ, באופן טבעי פניתי ליבה שיהיה שותף איתנו.
אחרי לבטים נתן יבה את הסכמתו להיות חבר צוות כיוון שראה חשיבות רבה במהלך זה שנראה לו נכון לטפול במסגרת הקבוצית.
גם בצוות זה תרם יבה רבות לדיונים בחוכמתו ובעומק מחשבתו.

ללא ספר הלך מאיתנו אדם שהשתייך ללמד-וו ויחסר לכולנו.

יהא זכרו ברוך.

ניצה שפירא
07/12/03

 

 

סבא

עדי וערן

כשאנשים עוזבים את העולם הם משאירים אחריהם כמה דברים: המעשים שעשו, יצירות ידיהם, הזיכרונות הנותרים עם החיים, ויש עוד משהו, מעין מורשת או שיעורי חיים אותם אנחנו יכולים לקבל.

הדברים שאני מקווה שאצליח ללמוד ולשמור בי מתוך איך שאני תופס את מהותו של סבא – הם העניין והסקרנות שהיו לו כלפי כל הסובב אותו, חדוות הידע ושקדנות הלימוד, אם במדעים המדויקים ואם באידאות מופשטות, או תפיסה כלכלית, או הנעשה בעולם החי והצומח, המדע ובכלל בעולם, וכמובן – מה שלום החברים במשק. הוא הצליח להישאר ערני, סקרן ומתעניין בכל הקורה בעולם סביבו, והוא באמת הצליח לצבור בשבעים ושמונה שנות חייו כמויות אדירות של ידע.
והזיכרון המדהים, שהפליא אותי כל פעם מחדש, זיכרון לאנשים, למקומות, לסיפורים ולזמן. היסטוריון של החיים, והכל בראש.
והדרך בה הוא ידע למסור את כל הידע הזה לכל המעונין בצורה פשוטה ברורה ומובנת.
אנסה ללמוד את הצניעות, את דרכו הנעימה, השקטה, והבוטחת בין הבריות.
אנצור את חוש ההומור שעזר לו להתמודד עם מצבים קשים.
ואזכור שגם כשלא שמעת כל כך טוב, סבא, תמיד הקשבת הכי טוב.
את החיוך ואת האור הקורן מהעיניים.
את האהבה שהייתה לך לפלאי הבריאה, לטבע ולכל היצורים החיים, כי אולי יותר מכל, היית אדם שאהב אנשים.

סבא. לגדול לצדך ואתך היה חלק חשוב בעיצוב האישיות של כל אחד מאתנו, ואם הצלחנו לקבל ולהפנים ולו פיסה קטנה ממך, מהאדם ומהסבא שהיית, ושתמיד תהיה בשבילנו, דיינו.
וה"משהו ממך" שהשארת בכל אחד מאתנו, לא מת אתך, וישאר תמיד, אתנו ושלנו.

עדי וערן. 7.12.03

מזהה  4
העתקת קישור