גבי ואלד
גבי ואלד
  17/2/1934
  16/12/1953
ארץ לידה  צרפת
שכבה/קבוצה  שבולים

גבי ואלד
בן הרץ וצ'בה. נולד ביום ב' באדר תרצ"ד (17.2.1934) בפריז, בירת-צרפת. הספיק ללמוד רק בכמה כיתות שם, ובשנת 1944, רדוף זוועותיה של מלחמת-העולם, עלה לארץ במסגרת "עליית-הנוער" והגיע לגן-שמואל. לא קל היה לו לבן העשר, ידוע-הסבל ושבע-המרירות, להתאושש מבלהות-המלחמה אשר רדפוהו; רציני היה, למוד-נסיון היה למרות גילו הרך, והיה מתהלך כנתון בעולמו-שלו. אך לאחר זמן התאושש קצת והתחיל להתערות בחיי-החברה, עסק בספורט ובמוסיקה ועשה חיל בלימודיו; לבסוף נעשה גם מדריך בחברת-הנוער במקום. ביולי 1953 גויס לצה"ל ונשא את נפשו לימים שלאחר שחרורו כשיחזור לגן-שמואל ויתמסר כולו לעולמו הקטן והנעים, אשר ביכר על פני בית-אמא במרחקים. אולם בעשרה בטבת תשי"ד (16.12.1953) נפל בקרב ליד בית-גוברין והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוצו. חברי גן-שמואל הוציאו חוברת לזכרו.

 

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון) 

 ----------------------------------------------------------------------------------------

 

גבי נולד בצרפת ב- 17.2.1934. לגן-שמואל הגיע בשנת 1944 במסגרת עליית הנוער והצטרף לקבוצת שיבולים.  כאן קיבל את חינוכו כפעיל ומפעיל במסגרת הקבוצה והקן השומרי. בשנת 1953 התגייס לצבא וסיים בו קורס מפקדי כיתות.

ב- 16.12.1953 נפל בעת מילוי תפקידו באזור בית גוברין כמפקד ומדריך בצה"ל.

 

*          *          *

 

"את יודעת, בשעורים שיש לי אני חולם כל מיני דברים: על החברה, על הבית, ראש השנה ועוד. תביני בעצמך, עד עכשיו זה לא היה קורה לי, אבל כפי הנראה, הגעגועים לבית וכל הטוב שהיה לי בבית, בקבוצה, בחגים...

נו, גם אני בן-אדם, סוף סוף ועל אף הכל, אינני כל כך נוקשה"

 

 (מתוך מכתב מן הצבא לחברה)

*          *          *

גבי לא נולד בקיבוץ. הוא הגיע אלינו כילד רך לפני כעשר שנים, אך מחוסר רוך. ילד שבע סבל, נדודים ומרירות, כשעל כתפיו תרמיל קטן שהכיל את ציודו הדל. בליבו משא כבד לעייפה שלא השתחרר ממנו על נקלה.

הטבע דאג לכך שכל גרעין ימצא את הגנתו, את קליפתו. גרעין האדם, נוסף לכך שהטבע דואג לו, דואג – ופעמים שלא מדעת – גם בעצמו, ויש שהוא יוצר לו קליפה נוקשה יותר, כדי לשים מחסום בפני שיני ההרס שהחיים מזמנים לאדם. גבי היה בין אלה שגרעין האדם שבו – אדם ער, מצפוני ובעל לב חם, היה עטוי קליפת מגן עבה יותר מהרגיל. ראינוהו משך עשר שנות חייו אצלנו במאבקו ונפתוליו. איך עמד במבחן כשאמו באה לבקרו. הוא, יליד פריז ה"אחרת", עמד מול הפיתוי של לימודים שהובטחו לו (וכה השתוקק להם) ועתיד טוב יותר, אותו אפשר היה למצוא בפריז הצוהלת, עתירת התרבות, שבימי ילדותו כמעט ולא הכירה. הנער בחר בביתו החדש, אותו רכש תוך סבל ולבטים.

יחד עם זאת שגבי מצא כאן את ביתו, הוא מצא גם את עצמו. את האדם שבקרבו. אדם אוהב, בעל לב חם ורגשני. הקליפה החיצונית נתבקעה והוא אינו בוש להודות: "סוף סוף גם אני בן-אדם. על אף הכל אינני נוקשה כל-כך".

ארצנו רוותה דם בניה-אוהביה. לא על מגש כסף הוגשה לנו מדינת היהודים ולא על מגש כסף היא מונחת לפנינו. אנו חיים לאורך גבולות אויבים ועוינים, אך הגבול הצר ביותר הוא הגבול שבין החיים והמוות, ולא עדיין אין כל תקנה.

גבי עבר דרך ארוכה של ילדות קשה ומרודה וחיי נעורים רוויי מאבק. בימי ראשית בגרותו, כשהוא נושאת את הנצחון של עצמו על הקשיים שהחיים השביעוהו, קופחו חייו על ידי כדור מרצחים שפגע בו מן המארב. וגבי תאב חיים, תאב דעת ויצירה.

שכלנוהו בראשית צעדיו הבטוחים ואין נחמה...                                                                                                                                       ריקל

 

מזהה  44
העתקת קישור