משה כהן
משה כהן
  23/10/1947
  16/2/2013
ארץ לידה  עיראק
בן/בת זוג  חנה כהן
הורה של  דגנית, יובל, זהר ואופיר.
אח/אחות של  רחמים כהן.
סבא/סבתא של  אלה, יואב, יעל ונועה

משה כהן -  קורות חיים


משה נולד בשנת 1947 בבגדאד שבעיראק להוריו ניסים ופרידה, הרביעי מבין שישה אחים.


בשנת 1951 כאשר היה בן ארבע, עלה עם משפחתו ארצה בעלייה ההמונית מעיראק. תחילה המשפחה שוכנה במעברה בבאר-יעקב ובהמשך בדיור קבע במושבה, שם גדל והתחנך עד גיוסו לצבא.


בצבא שירת בחיל השריון ובהמשך היה ממקימי יחידת הסיור של חטיבה 188. משה שירת במשך שנים ארוכות במילואים ביחד עם חבריו שצעדו עמו דרך ארוכה ומלווים אותו עד היום.


בשנת 1970 נישא לחנה, תחילה הם התגוררו בקריית שמונה, בהמשך נולדו הילדים דגנית ויובל.


בשנת 1977 עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ גן שמואל, זאת בעקבות אחיו הבכור של משה- רחמים.


בקיבוץ מילא משה שורת תפקידים משמעותיים, ביניהם ניהול ענף גידולי השדה, ריכוז תחום הבנייה ופעילות בתחומי החברה והתרבות בקיבוץ.


בקיבוץ נולדו ילדיו הצעירים יותר זהר ואופיר. ארבעת ילדיו של משה גדלו בקיבוץ גן שמואל והתחנכו ברוח הערכים שבהם האמין.


במהלך השנים יצא משה ללימודי הנדסת בניין, ועסק במשך שנים בתחום הניהול ובפיקוח וריכוז פרויקטים בתחום הבניה בקיבוץ ומחוצה לו.


במהלך השנים רכש חברים ומכרים רבים, מעגל חבריו הלך והתרחב ונהייה חלק משמעותי מחייו.

משה הותיר אחריו  ארבעה ילדים: דגנית, יובל, זהר ואופיר וארבעה נכדים: אלה, יואב, יעל ונעה- מאז הפך לסבא מילא אותו התפקיד באושר והרבה נחת.


משה היה אבא וסבא, פעיל, נמרץ ונוכח מאוד בחיי משפחתו- ועל כך הייתה גאוותו הגדולה.


לפני שבועיים חלה משה בפתאומיות. לאחר שבועיים של מאבק איתן בסיבוכי מחלתו- נפטר בטרם עת ובצער רב.


יהי זכרו של משה אהוב וברוך.


                                                 ***


אבא אהוב ויקר שלנו,


זה קצת לא יאומן והרבה לא הגיוני, פתאומי וכל כך מהיר, להיפרד בלי הכנה כמעט מהאיש המשמעותי בחיינו.

 

אבא שלנו, אהוב שלנו, איש מצחיק, חכם ומיוחד, מורה דרך, חבר ובעיקר אבא שלנו. נוכח תמיד כשצריך – גם אם לא מבקשים, פשוט מרגיש ומתייצב מייד. דואג לנהל, לסדר, לארגן, להביא, לייעץ, להתחשבן, לעמוד על שלך ובעיקר לאהוב.

 

אבא שלנו, אנחנו יודעים כמה חשוב לך שנצליח, שנסתדר שנממש את שאיפותינו (וגם קצת את שאיפותיך) אנחנו יודעים כמה חשוב לך להיות גאה בנו, איך התרגשת בכל אבן דרך בחיינו, איך ניפחת חזה בגאווה והתבשמת בכל הצלחה שלנו.

 

אבא, אנחנו יודעים גם כמה חשוב לך הביחד, המשפחה, החברות בינינו – גם כשעברנו טלטלות ושינויים – זהו מפעל חייך.

 

כפי שאמרת לנו בעבר לא פעם – אתה תהיה שם בשבילנו גם כשנרצה וגם כשלא נרצה בכל מצב – ובאמת היית! וכן אבא – אנחנו יודעים גם שאתה עקשן, עומד על שלך וחושב שאתה תמיד צודק, ברור לנו שמה שהניע אותך היא הדאגה והאהבה ללא גבולות.

 

מי שמכיר אותך זכה להכיר אדם עם חוש הומור, שנינות, ציניות שעטופה בהרבה רכות ורגישות, למדנו ממך צחוק מהו ופרופורציות בהתאם, סיפקת לנו הרבה חומר לבדיחות איתך ועל חשבונך ומי שמכיר אותך יודע ש...

טיול איתך – משמעותו טיול למיטיבי לסת – שבו שום דבר לא מתוכנן מלבד מה אוכלים ומתי וכמובן שחונים הכי קרוב שרק אפשר...

תה משה – הוא תה עם שני תיונים וארבע כפיות סוכר בלי לערבב (שלא יהיה מתוק מדי...).

כשעושים "על האש" – אף פעם לא תצליח להדליק את האש בפעם הראשונה ותמיד הפחמים אשמים...

נסיעה של מישהו מאיתנו לחו"ל – משמעותה מזוודה מסריחה מהנקניקים שביקשת שנביא לך...

 

ואנחנו יודעים שאתה תמיד תמיד בתפקיד המפקח – תמיד יהיה לך על מה לתת חוות דעת.

 

אבא שלנו אהוב, ידעת לשתות את החיים בלגימות גדולות – לטייל, להנות, לאכול, לאהוב והכל בגדול – המון תוכניות ומטרות שהשגת ואינספור רגעים של אושר – שאם יש איזושהי נחמה היא בכך שאנחנו יודעים שהספקת.


אבא, מי שמכיר אותך יודע גם שב-12 השנים האחרונות, תפקיד חייך הוא בעיקר להיות סבא גאה – המכונה "סביק". הנכדים אלה, יואב, יעל ונועה זכו בסבא נמרץ ופעלתן – מרים, מניף, מחבק, מטייל, מנשק הרבה ומפנק עוד יותר הרבה, וגם נכדים של אחרים זכו לקצת "סביק" ממך, כי כזה היית. ואנחנו מבטיחים לך שגם הנכדים שלא תזכה להכיר יגדלו עם זיכרונות ה"סביק "שלנו – ולצערנו רק הזיכרונות...

 

אבא, המילה בית היא רבת משמעויות עבורך, מעשית ורגשית. היית הרוח החיה והמניעה החל מהיסודות ועד מעבר לגג, אנחנו יודעים שבשבילך הבית הוא דבק מאחד שמחבר בין כולנו וכמה רצית שבסוף כולנו נבוא אליך – גם אם קצת צפוף. אנחנו מרגישים היום שבכל בית שבנינו יש גם הרבה ממך וכנראה שתמיד יהיה.

 

אחד הדברים המיוחדים שקיבלנו ממך הוא האהבה הגדולה למוזיקה ישראלית ישנה וטובה, לשעות של נסיעות ברכב עם השירים שכל כך אהבת ושכנראה תמיד יזכירו לנו אותך – שניים מהם שכל כך אהבת אנחנו משמיעים כאן לכבודך היום.

 

החברים שלך יודעים שכשאתה חבר – זה מכל הלב! ראינו את חברי הנפש שלך שצברת לאורך השנים ולמדנו ממך חברות מהי. הבחירה שלנו להניח אותך בסוף הדרך לצד חבר הנפש התאומה שלך – איתן, ברורה לנו מאליה.


אבא שלנו אהוב ויקר, כמו בחייך, גם הסוף היה בגדול: חיית בגדול, אהבת בגדול, התרגשת בגדול, התרגזת בגדול וגם השבועיים הלא הגיוניים האחרונים היו בגדול. בעיקר עצב גדול. אנחנו כמובן נזכור אותך בגדול.

 

למרות שאנחנו עדיין לא ממש מעכלים, רוצים להגיד לך שאנחנו משחררים אותך, מכבדים אותך ואת בחירותיך, מבקשים שתפסיק לדאוג לנו. עכשיו אתה יכול לנוח כי אנחנו באמת בסדר. מה ששאפת אליו מתממש היום והיסודות שקיבעת עומדים וימשיכו כנראה להיות איתנים.

 

הביחד שלנו עם הייחוד והמיוחד, הוא הצוואה האמיתית שלך ואת זה אנחנו מבטיחים לשמר.

 

תודה לך אבא על כל מה שאתה, ועל מה שיש בנו בזכותך.

מחבקים, המומים, כואבים, מתגעגעים ובעיקר אוהבים.

 

אופיר, זהר, יובל ודגנית



 

מזהה  467
העתקת קישור