טרודל פלג
טרודל פלג
  3/9/1919
  6/3/2014
ארץ לידה  גרמניה
בן/בת זוג  ראובן
הורה של  אילנה, עירית, רחל ונועם פלג
סבא/סבתא של  אילנה וגבי: ניר, עומר, ערן, נטע.
עירית וגדעון: אורנית, אייל, אפרת, איתי, אסף, אמיר, איילת, אורטל.
רחל ואברהם: אפרת, חגי, נעמה.
נועם ורויה: נבות.

תמונות של טרודל, ז"ל, מתוך ארכיון הקיבוץ



אימא יקרה                                              

נולדת ב- 1919 בגרמניה, גדלת בבית מלא שמחה, זכית לחנוך עשיר, עם ערכים, בית ציוני, עשיר בנתינה תרבותית. חייתם בנוף פסטוראלי, בשלווה   של לפני המלחמה הנוראית. כנערה צעירה, למדת לנגן על פסנתר, רכבת על סוסים, שמעת קונצרטים ואופרות בבצועים טובים.  עד שהשמיים קדרו....

הוריך החליטו לשלוח אותך לפלסטינה. תחילה היה עליך לעבור מבחן של התאמה לקראת העלייה. נשלחת למחנה נוער של הנרייטה סולד, בברלין, שם בחרו רק את הילדים שהיו ראויים, והתאימו למשימה הקשה של עליה לארץ ללא ההורים. הייתם נוער גרמני ראשון של עליית הנוער שהגיע לישראל. חלק מהקבוצה בא לגן-שמואל וחלקם הלכו לקבוצים אחרים.


בשנת 1936 בהיותך נערה צעירה בת 16 בלבד, עזבת את בית הוריך החם והגעת לגן-שמואל. כאן קבלת את כל הטוב שאפשר היה לתת באותן שנים, למדת עברית, והתחלת לעבוד עבודת כפיים – בגן ירק. כאן גם פגשת את אבא, והקמתם משפחה.


כל השנים התגעגעת מאד להוריך, ניסית אף להצילם מידי הנאצים, ממר גורלם, אך ידיך וידֵי הקיבוץ היו קצרות מלהושיע....הקלגסים הגרמנים תפסום באכזריות ושלָחוּם למותם באושוויץ. אַת בגיל צעיר נותרת יתומה. היה לך קשה מאד עם המחשבה והידיעה שלא עזרת להוריך. נשאת זאת בלבך כל השנים.


כשעוד אפשר היה לשלוח משם מכתבים הוריך כתבו לך: ב- 18.04.1939  

"טרודל וראובן היקרים!  המחשבה שנפגש אי פעם שוב, הנה קרן אור.     

נשלח לכם דברים משובחים, שלא מקבלים יותר. אם תרצי עוד כמה ספרים טובים, נוכל לשלוח. הנכם מודעים שעשינו הכול להשכלתכם ככל יכולתנו. בינתיים - תישארי בריאה ומרוצה! מנשקים אתכם מכל הלב!" אמא ואבא.


וכשנודע להם שהקמת משפחה בקבוץ ואַת כבר לא לבד....הם כתבו:

"אנו שמחים במיוחד בבריאותכם ששניכם כה מאושרים ביחד. עבורנו ההורים במיוחד זו הרגעה לדעת שאת טרודל לא עומדת יותר לבד בעולם גדול זה, והנך יכולה לסמוך על חייך, וְלהֵפֶךְ גם ראובן היקר ימצא בך מה שאנו מצפים מנישואין שלווים ומאושרים, אנו יודעים שאם יש הבנה הדדית, אפשר לסמוך אחד על השני, ולחיות חיים יפים ביחד. וכך שניכם תוכלו באומץ להביט לעתיד." 

אמא, היה בך טוב לב אמיתי שהיה כנראה מושרש בנשמתך מהבית.       


 עולמך היה עשיר לא במלל, או כתובים, אך התנגנו בך מלודיות של יוצרים הכי גדולים מדורך: בטהובן, בּך, מוצרט והיידן, ויוולדי ועוד... כל כך אהבת להאזין. שמעת והשמעת לנו בבית יצירות של מוזיקה קלאסית, אופרות, וקטעי שירה רבים. שרת, רקדת, קרנת משמחה. שהייתה מנת חלקך, עד שהתאלמנת ושוב נותרת לבדך....כל כך התגעגעת לאבא ונשאת את זכרו בגאון כל השנים.


היה לך קשר אמיץ מיוחד עם בני משפחתך, קשר של אהבה, מכתבים, שיחות בטלפון, עם כל הקרובים. משגדלו ילדיך הרשית לעצמך לנסוע לארה"ב לפגוש את אחותך היחידה אילזה שלא ראית 40 שנה. טיילת בעולם הרחב נסעת אף לעיר הולדתך וורטהיים, נפגשת עם שאר בני הדודים. זיו פנייך ניבט מכל התמונות המשפחתיות. חיוכך, יופייך, עיניך....אושרך, שביעות רצון, ניבטים בכל !! מירב שנותיך היית פעילה: שָׂחית, עסקת ביוגה. עבדת בחינוך כמטפלת בכל הגילים. כשהגיעו משלחות מגרמניה ליווית אותן, וסיפרת על חייך בקבוץ. אכן, היו לך חיים מאושרים, מלאי פעילות ואהבה.            

        

אַת סֵפֶר שלם של עשייה.                                                                                

נתת לנו אהבה ללא סייג, ללא בקורת  והערכה לכל דבר שהיינו ועשינו.  שמרת עלינו ועל בריאותנו. אַת וגם אבא עליתם לארץ והוריכם נשארו בתופת. היום אנחנו יודעים להעריך את שעבר עליכם. אבל אז לא שיתפתם אותנו לא דברתם אתנו על רגשותיכם, אולי כי   "לא היה מקובל" אולי מתוך כוונה לשמור על נשמותינו הרכות, מתוך רצון ש"נזכה" לחיים טובים יותר אם לא נהייה מודעים לעברכם. רק משבגרנו, הבנו מה נשאתם בלבכם כל השנים.


אף פעם לא התלוננת, לא על כאב, לא על מחלה, תמיד רצית שנראה רק את היופי. אך יום אחד גילינו שבריאותך כבר לא כתמול שלשום, התגייסנו כולנו לעזור לך. למרות שכבר לא יכולת לדבר, ראינו את השמחה לקראתנו על פניך.  גם בימיך האחרונים השתדלת לשדר רוגע.. ושלווה.

בשעת צהריים אביבית עם פריחת עצי הֶהָדָר הריחנית, הגיעה לקיצה מסכת חיים יפה וארוכה, ואנו הנותרים מבינים כי תמו הגעגועים להוריך, לאבא שאהבת, אַת כבר לא לבד, אתם למעלה ביחד!                                                                        


תודה אמא, על כל מה שהיית בשבילנו.

יהא, אמא, שמך ברוך.  ננצור את זכרך לעד !!              

ילדיך, נכדיך וניניך.    

כתבה: עירית


מזהה  470
העתקת קישור