אלה רוט
אלה רוט
  1/4/1924
  18/6/2014
ארץ לידה  סלובקיה
יישוב/עיר  סלוש
בן/בת זוג  מיכאל
הורה של  אורי ואמנון רוט ורחל הרשקוביץ
סבא/סבתא של  מיכל, מאיה ודורון (אורי),
תום, בן ועידן רוט (אמנון).
טל, שחר, שי, נועה ונטע הרשקוביץ (רחל)

תמונות של אלה רוט, ז"ל, מתוך ארכיון הקיבוץ


על אלה רוט

 

אלה רוט בת רחל ומשה לבוביץ' נולדה ב-1 באפריל 1924 בעיר סלוש שבהרי הקרפטים.

 

משפחה יהודית מסורתית. חיים צנועים, מקפידים על שבת וחג. האב סנדלר והאם תופרת, ועוד שלוש אחיות: אתל, טרז וטרודל הצעירה מכולן.

בילדותה של אלה המשפחה עוברת לבראטיסלבה ובנעוריה היא מצטרפת לקן "השומר הצעיר".

עולם בין שתי מלחמות. הנוער היהודי סוער ומתעורר לעשייה לאומית ונוהר אל הארגונים הציוניים ומבקש לעלות לאץ-ישראל, אלא שהעולם מתהפך והכל נטרף ונפרד ואובד.

 

יחד עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938, סופחה בשוליים גם בראטיסלבה. כשפרצה המלחמה הועברו אחיותיה הגדולות לאנגליה והיא שהייתה צעירה מדי נשארה עוד למעלה משנה עם ההורים וב-1942 נשלחה אל דודתה במערב הונגרייה. הוריה ואחותה הצעירה נרצחו באושוויץ.

 

אלה חיה עם דודתה ולומדת ממנה לתפור ומתפרנסת מן התפירה. עם כיבוש הונגריה בידי הנאצים במרץ 1944 לאחר שנתפשה לעבודות כפייה, נמלטה אלה לבודפשט כי אולי באנונימיות העיר הגדולה תצליח להינצל.

 

השואה פנים רבות לה. לא רק אושוויץ וגטאות ומחנות עבודה. לא רק הזוועה והעינויים והמוות.

שואה היא גם אשה צעירה בת עשרים ששורדת תופת של מקומות מסתור, עבודות מזדמנות, רעב וכפור, כאוס של מלחמה וכיבוש ואת הפחד להתגלות ולהישלח לאושוויץ כמו כל יהודי בודפשט באביב 44'. לבד. יחידה ממשפחה וללא קרובים, חברים או מכרים, נטולת עזרה או נחמה. והיא שורדת.

 

בתום המלחמה, עמדה על הגשר המפריד בין הונגריה לסלובקיה והחליטה שלא לחזור הביתה, כי אין אל מי ולאן לחזור.

היא החלה את דרכה לארץ ישראל עם ארגון "הבריחה", במסע רגלי גונב-גבולות דרך מעברי-האלפים הגיעה לאיטליה ושבה ומצאה קבוצה של "השומר הצעיר". ושוב היו חיים, ושוב הייתה תקווה ושוב היה עתיד.

עם הקבוצה היא עושה דרכה באוניית המעפילים "ברכה פולד" ובאוקטובר 1946 הם מפליגים מאיטליה לארץ-ישראל. ספינת-מפרש עם שלושה תרנים ומנוע עזר. כמעט שבועיים של הפלגה וסופה קרב כנגד הבריטים. הספינה נגררה לנמל חיפה ומעפיליה גורשו לקפריסין.

ואולי היה זה לטובה לא רק כי מחנות המעצר בקפריסין היו כבר ארץ-ישראל בתחושה, אלא כי שם זכתה להכיר את מיכאל. הוא שרד יחיד ממשפחתו: הוריו שרה לבית וויס וסלומון רוט ואחיו מרתה וזיגמונד נספו בשואה ולא נודע כיצד והיכן.

 

ואלה ומיכאל מתחילים את חייהם השניים. הם התחתנו בקפריסין, הגיעו לארץ ועשו את ביתם בקיבוץ שומרת. הבנים אורי ואמנון נולדים וב-1955 עוברת המשפחה לגן-שמואל כאן נולדת רחל.

 

החברים של פעם ידעו לעשות [כמעט] הכל. מיכאל עבד במדגה וב"משקל" ההיסטורי ובאמבר, ואלה עבדה [לא בסדר הכרונולוגי המדייק] בגן-הירק וב"טבריה בבית" – מקצוע שעבר מן העולם: היו מביאים בוץ מטבריה ומטבילים בו את החברים, כי היה זול יותר להביא את הבוץ לכאן מאשר את האנשים לשם.... J היא הייתה אחות במרפאה וסייעת לרופא השיניים, תפרה חזיות [היה פעם מקצוע כזה] כשהיא משתמשת במיומנויות שרכשה אצל דודתה בהונגריה, היא הייתה מכינה גבינות וחמאה ושמנת במטבח הרבה ימים לפני שהוקמה המחלבה ואחר-כך הגיעה לקומונה, ענף בו עבדה עד אחרית ימיה.

 

ושוב נדרשה אלה לכוחה ולתעצומות הנפש כאשר נהרג מיכאל והיא נשארה לבדה עם שלושה ילדים צעירים. רק אחרי שנים חברה לדוד פישר וילדיו ויחד רוו שנים של נחת.

 

במלאת לה תשעים שנה, כמעט שישים שנה אחרי בואה לגן שמואל, לאחר שהדליקה את הלפיד ביום השואה במלאת 70 שנה להשמדת משפחתה ומשפחתו של מיכאל עם כלל יהדות הונגריה, הלכה אלה לעולמה כשהיא מוקפת משפחה מפוארת: שלושה ילדים, כלות וחתן, אחד עשר נכדים ונין אחד. ורגע לעצור ולחשוב כמה חוזק וחוסן ורצון היו באותה נערה בת 17 ששולחה מביתה יחידה ועד לבית ולחיים ולמשפחה שעשתה לה.

 

יהי זכרך ברוך ומנוחתך שלמה   -   מכל אוהביך.

כתבה נעמי יצהר


 

אלה,

קרן רוט


ראשית אני רוצה בשמי ובשם כל המשפחה להודות לצוות המסור בבית דורות על הטיפול שניתן מכל הלב וללא חשבון .

וכמובן לריטה המדהימה שאין מילים לתאר עד כמה הייתה חשובה לאלה.  בשנים האחרונות הפכה לבת בית אצלנו והייתה הזרוע הארוכה של אלה.


אלה

השבוע האחרון היה הקשה ביותר .


כשהחלה ההתדרדרות במצבך לפני כמה חודשים  ולא יכולת יותר  להישאר בבית נלחמת בזה בכל הכוחות שעוד היו לך בקשת בכל דרך  לחזור הביתה היה לך מאד קשה לאבד את החירויות שלך ולעזוב את הבית.


גם אנחנו חשנו חסרי אונים.  קשה היה לראות אותך סובלת  וללא יכולת לעזור . גם לנו היה קשה המעבר שלך מהבית .

אלה היקרה אנחנו מעדיפים לזכור אותך כפי שהיית  כשעוד תפקדת והיית סבתא למופת ל11 נכדיך.

ביתך שמש עבורם כבית שני .תמיד היה פתוח ומקבל בשמחה ובקריאות התפעלות .אפשרת לכל נכדיך  לנהוג בביתך כבשלהם.


בתקופת שתפקדת בשבתות הבית שלך היה פתוח ומזמין עם הפלצ'ינטות הכי טעימות בעולם שחיכו לנכדים שיגיעו ולא משנה באיזה שעה .


אהבת את הנכדים שלך והם אהבו אותך בחזרה ועטפו אותך בתקופה הקשה הזאת .

נוחי לך על משכבך בשלום, ואולי אם יש עולם הבא תוכלי סוף סוף לסגור מעגל עם אמא שלך שכל התקופה האחרונה ביקשת אותה כי מעולם לא נפרדת ממנה.


נוחי לך אוהבים אותך מאד כולנו.



סבתא,

כתבו הנכדים

 

איך מתחילים לכתוב לך? זה בכלל לא מסתדר

מצד אחד לא מעכלים ולא קולטים שאת אינך

מצד שני כבר מרגישים בחסרונך וגלים של עצב עמוק וריק גדול בפנים שוטפים אותנו

 

כל כ קשה למצא את המלים המתאימות להפרד

 

סבתא, אנחנו רוצים להגיד לך תודה

תודה שהיית סבתא שלנו

תודה על כל הרגעים שהיו לנו ביחד

 

תודה על המתוק והטעים - העוגות, הפלצ'ינטות, הנקניק שוקולד שהיו מלאים באהבה אינסופית

 

תודה על ארוחות הבוקר של שבת - לחם מטוגן עם גבינה וסלט

 

תודה על ה"שוקולד של סבתא" שהיה לך כל כך חשוב להכין ולשלוח לאמריקה כל פעם שמישהו נסע

 

תמיד קיבלת אותנו עם עיניים בורקות מחייכות וחיוך ענק ומופתע,

מלאת התרגשות ושמחה כל פעם מחדש שהיינו באים לבקר

וכל פעם מחדש מלטפת אותנו בלחי או בגב ומזכירה לנו ש"ידיים קרות לב חם"

 

סבתא, את חלק בלתי נפרד מאיתנו ותהיי בליבנו תמיד

 

והכי חשוב:

 

שיהיה רק טוב!

 

מזהה  474
העתקת קישור