יוסל כהן
יוסל כהן
  1/3/1925
  17/1/2015
ארץ לידה  אוסטריה
יישוב/עיר  וינה
בן/בת זוג  ברכה
הורה של  נורית, עמרי, אפרת ואיריס
סבא/סבתא של  נורית יגאל – אורן, נועם, עמית, אסף
עמרי כנען – יובל, גילי, לורי, נוגה
אפרת לוין – רוני, דלית, עדי
איריס טיבט – בר, גבי, דניאל
סבא/סבתא רבא  נינים:
מיכאל ואנה - אורן יגאל
אורי ומאיה - נועם יגאל
יותם ודפנה - אסף יגאל
יונתן ואנאבל - עמית יגאל

תמונות של יוסל כהן מתוך ארכיון הקיבוץ


18/01/2015

יוסל כהן – קורות חיים


יוסל נולד באחד במרץ 1925, לפני 90 שנה, בוינה בירת אוסטריה.

הוא נולד כפג, בביתו, לאחר שבעה חודשי הריון. בחודשים הראשונים לחייו, בחורף הקר, שכב בתוך ארגז, עטוף צמר גפן ליד התנור. כך צלח את מאבק ההישרדות הראשון - ולא האחרון - של חייו.

 

יוסל, בן יחיד להוריו, גדל בבית סבתו בצפיפות רבה – סבים, הורים, דודים ואחיינים, יחד ארבע-עשרה נפשות בדירה קטנה אחת.

אמו, סידוני, עבדה בבית ברקמת יד אמנותית, ואביו – זיגפריד, עבד בחקלאות, במכירת פחם ובניהול חוות הכשרה חקלאית ליהודים – הכנה לעלייתם לארץ ישראל.

 

כשהיה יוסל בן 6 זכו הוריו לדירה במגורי פועלים שבנתה המפלגה הסוציאליסטית, בזכות היות אביו פעיל במפלגה. המשפחה הקטנה חיה בצמצום רב, ושרדה הודות לעבודת כפיים קשה.

 

המשפחה היתה חילונית, ללא זיקה ליהדות ולמסורת. בשנת 1934 לאחר עליית המפלגה הפאשיסטית לשלטון, אביו, שהיה בעל מודעות פוליטית גבוהה, הצטרף למחתרת האנטי-פאשיסטית, ופעל תוך סיכון רב. כשהלך להפיץ כרוזים בעיר, לעתים לקח עמו את יוסל, אז בן 9, כדי לא לעורר חשד.

 

לתנועת השומר הצעיר הגיע יוסל, מכיוון שחיפש ארגון נוער בו יוכל להתאמן באתלטיקה. את הנבחרת בה התאמן, עזב לאחר שהנערים בקבוצה החלו לברך אחד את השני במועל יד.

 

בשנת 1938, מספר ימים אחרי שחגג בר מצווה, טיפס על עץ כדי לחזות במצעד הכניסה של הגרמנים לוינה שהתקבלו בקריאות שמחה. יוסל נאלץ לעזוב את בית הספר הכללי, ומשפחתו חויבה לעזוב את ביתה מהאזור ש"טוהר" מיהודים. כעבור מספר חודשים, בנובמבר 1939, עבר להכשרה לקראת היציאה מוינה לארץ ישראל, יחד עם הוריו. תכנית העלייה לארץ, שזכתה לימים לכינוי "קלאדובו שאבאץ", בוצעה בתמיכתו של הצורר אדולף אייכמן. המסע, שהחל בשייט על הדנובה באוניות קטנות, השתבש: הספינה שהיתה אמורה לאסוף את היהודים בים השחור, נשלחה מסיבות עלומות למשימה אחרת, והאניות הקטנות נאלצו לחזור ליוגוסלביה. ההמתנה להמשך המסע נמשכה כשנה וחצי בתנאים קשים ביותר, עד שיצאו - הנערים בלבד - במסע מפרך לישראל. הוריו של יוסל יחד עם עוד כ-1200 יהודים מגרמניה ואוסטריה נרצחו ע"י הפשיסטים המקומיים.

 

יחד עם חבריו מתנועת השומר הצעיר, לאחר מסע ברכבת - דרך תורכיה, סוריה ולבנון, הגיע לקיבוץ גן-שמואל בשנת 1941. נער בן 16, ממתין ומצפה לאורך שנים ארוכות להוריו שיצטרפו אליו, מסרב להאמין לידיעות על רציחתם.


בגן שמואל זכה להשלים בחברת הנוער מעט ממה שהחסיר בבית הספר בוינה, והתחיל מיד לעבוד ברפת, ענף בו עבד וניהל לאורך שנים. הוא עבד ברפת עד גיל 70, וסיים רק לאחר שנכנע לבקשתה של ברכה. את החליבה האחרונה ברפת, ביצע יחד עם נכדו יובל, אז נער במוסד. בתום החליבה נערכה לו מסיבת הפתעה לסיום קשר שנמשך למעלה מ-50 שנה עם הענף שכל כך אהב.

 

יוסל ניגן במנדולינה. באחד הערבים כשניגן, כשהוא בן 20, זכה לתשומת ליבה של נערה צעירה, ברכה. כך החל הקשר שנמשך 70 שנה, קשר חם וצמוד, ממנו נולדו ארבעה ילדים, ארבעה-עשר נכדים, שמונה נינים ועוד היד נטויה...


יחד עם חברי גן-שמואל, השתתף בקרבות מלחמת יום העצמאות בהגנה על קיבוץ מענית מול הצבא העירקי. בהמשך יצא לשנה לעזרת קיבוץ ניר-דוד, יחד עם חבריו לגרעין. לצה"ל התגייס כשהוא כבר אב לשני ילדים.

 

בשנות ה-30 לחייו, היה יוסל מזכיר קיבוץ, בהמשך היה פעיל בתנועת השומר הצעיר בישראל, ופעיל במפ"ם בתקופות בחירות. בשנת 1971 יצאו יוסל וברכה, יחד עם אפרת ואיריס, לשליחות השומר הצעיר בוינה, אז חזר לדבר גרמנית לאחר עשרות שנים. במהלך השליחות הצליח לאתר חלק משרידי משפחתו, והפך באופן בלתי-רשמי לראש הקהילה היהודית של וינה – תפקיד שאף הוצע לו רשמית לאחר שובו מהשליחות. הוא סרב להצעה, אך ביתם של ברכה ויוסל המשיך להוות מרכז חברתי של יהודי וינה בישראל.

 

לאחר השליחות עבד יוסל בשיווק במפעל ובטריסן, היה המנהל האדמיניסטרטיבי של המוסד החינוכי, ניהל את פרויקט הקמת בית מורשת בגבעת-חביבה, יזם והוביל את הקמת אתר ההנצחה בגן-שמואל לניספים  בשואה, עבד בהסעות קשישים בקיבוץ, ובשנים האחרונות בפריסת הלחם לחדר האוכל. כמעט עד יומו האחרון מימש את מה שהיה תמצית חייו – העבודה והתרומה למען הקיבוץ.

 

יוסל האמין בקיבוץ, אהב אותו והיה מאושר במה שזכה לקבל ממנו.

ביתם של יוסל וברכה הוא בית חם ואוהב. בנוסף לילדים, הנכדים, החתנים, הכלות והנינים, התארחו וזכו לבית חם "ילדים מאומצים" רבים מהמוסד החינוכי. עבור שרידי המשפחה מוינה, שהתפזרו לכל תפוצות העולם, היה יוסל המרְכַּז ואיש הקשר.

 

לפני חודש, בביתם החם והמזמין של איריס וירון טיבט, נערך טקס חתונה סמלי לברכה ויוסל לציון 70 שנות זוגיות. באירוע שיתף יוסל את המשפחה באריכות – שלא כדרכו, כמה התרגש לקראת המפגש. המעמד המרגש, בין עשרות בני משפחה, ביטֵא את נצחונו הגדול של יוסל: בן יחיד, ללא הורים ומשפחה, מצליח - הודות לאמונה, עקשנות ואהבה - להקים משפחה גדולה, חמה ואוהבת שאומרת לו תודה.

 

דמותו תישאר בינינו תמיד.


כתב עמרי כנען

***

 

דברים שכתבה איריס טיבט לזכרו של אבא יוסל

 

אבאל'ה, אבא שלי,

ביום שישי בערב ישבתי לידך לבד, רק אני ואתה. שמתי לך בפלאפון שלי מוזיקה קלאסית כמו שפעם אתה היית שם לנו בחדר, דיברתי אליך, סיפרתי לך סיפורים, אבל בעיקר הודיתי לך על זה שאתה אבא שלי – האבא הכי טוב בעולם, על החיים היפים והמעניינים שנתת לנו.

 

גם אמא אמרה לנו שהיו לה חיים טובים איתך, כמה עניין הבאת לה בחיים, הטיולים, השליחות בוינה ובכלל, משעמם לא היה איתך...

 

והיום, אני עומדת פה עם כל האנשים שבאו להיפרד ממך, לא מאמינה ולא קולטת, זה לא המקום שאנחנו אמורים להיות איתך, אנחנו רגילים לחגיגות ולא לפרידות.

 

הדבר הכי משמח אותי, שרק לפני חודש חגגנו לכם 70 שנות נישואים, כמה מאושר היית, כשסיפרת לכל הנכדים והנינים איך פגשת את אמא ועל החתונה שלא ממש הייתה לכם. ולכן, החלטנו להפיק לכם חתונה אמיתית – עם טבעות, כתובה וחופה, אפילו את הכוס שברת, אז איך כל כך מהר השארת את הכלה שלך לבד?

 

אבל אבא אל תדאג, אנחנו נשמור על אמא, נעטוף אותה באהבה ובשמחה. השארת מאחוריך משפחה כל כך גדולה שאתה בהחלט יכול להתגאות בה.


באחד במרץ היית אמור לחגוג 90, אל תדאג אבאל'ה שלי, תסמוך עלי ועל ההפקות שלי שלא נוותר על הפיקניק המסורתי, כמו בכל שנה, לכבוד יום הולדתך, נמשיך לחגוג גם כשלא תוכל להיות נוכח איתנו בגופך אך תמשיך להיות נוכח איתנו בכל מקום וזמן.

 

ואתה, בחרת להיפרד מאיתנו ביום שבת, כמו צדיק אמיתי, דאגת שעמרי ובר יהיו לידך ולא אחת הבנות, ובאלגנטיות מדהימה נפרדת מהעולם הזה בשקט כמו שאתה אוהב.

 

ואני, שבעצם כבר ביום שישי שחררתי אותך לדרכך, כבר מתגעגעת, מקווה שטוב לך ושקיבלו אותך יפה שם למעלה.

 

אבא, יכולה לכתוב לך כל כך הרבה, אבל בינתיים נותנת לך לנוח בשקט כמו שאתה אוהב, לא אציק לך יותר, תסגור את העיניים ותישן בידיעה שהנשמה שלך לעולם לא מתה.

 

זה נגמר, זה עבר,
קצה חלום, ודי,
חול הזמן שנשר בין אצבעותיי.
זה נגמר, זה עבר,
מעגל שנסגר
ונשארת בליבי.
ניפגש, נתראה
לב אוהב אינו טועה,
כמו אל ים נזרום,
נזרום, נבקש עד שנגיע וניגע אל החלום.

 

אוהבת אותך לעולמים איריס (טיבט).

 

***

 

דברים שכתב ערן לבני לזכרו של יוסל כהן

 

רצית לספר לכם על יוסל מהצד שלי,

ילד רמת-גני קטן, שעולמו חרב עליו לאחר שאביו נפטר – בגיל צעיר ובאופן פתאומי.

 

לאימי היה קשה לחנך ילד שובב כמוני.

אני זוכר איך יוסל וברכה באו לתל-אביב לדבר עם סבתי ואמי, כדי לשכנע אותן ואותי לנסות לחיות בקיבוץ, שהיה כה רחוק ממני.

 

היום, כשאני אבא וסבא, קשה לי להבין איך בגיל 11 ילד עוזב בית, חברה, מקום מגורים ומגיע למקום זר שהופך לבית חדש – חם ואוהב.

 

בזכותכם, ברכה ויוסל, הקליטה שלי הייתה קלה. הייתם לי בית ומשפחה בתקופת היותי בקיבוץ וגם לאחר שהחלטנו לעזוב ולחיות בעיר.

 

יוסל, קיבלתי ממך ערכי עבודה, נתינה והתחשבות באחר.

 

אני יודע עד כמה אהבת את שלומית – תמיד עיניך זהרו כשניפגשתם.

ברכה, רק לפני חודש חגגתם 70 שנות זוגיות כשאתם מוקפים ילדים, נכדים ונינים – משפחה גדולה ואוהבת.

 

ממשפחתנו המתרחבת, אנחנו שולחים חיבוקים וניחומים עד אין קץ.

 

***

דברים לזכרו של סבא יוסל שכתבה דלית לוין

 

סבא,

לפני יומיים בלילה, אחרי שהיינו איתך כמה שעות בבית-החולים, דיברנו וצחקנו סביבך, ניסיתי לחשוב איך לספר לאנשים שפחות מכירים אותך איזה בן אדם היית.

 

סבא שלנו שכב לו בשקט, צנום ורדום, אבל עדיין כל כולו איתנו. בכל פעם שמישהו התקרב אליו או אמר שהוא הולך – סבא פתח את עיניו לתת לנו סימן שהוא איתנו.

 

בסבלנות, חיכה שבוע שלם, עד שכל בני המשפחה יוכלו להגיד לו שלום ולהיפרד.

 

כזה היה סבא, איש צנוע, שקט, מלא חכמת חיים, שתמיד ידע לתת לכולנו את ההרגשה שאנחנו הכי חשובים בעולם, הכי טובים בעולם ושהוא הכי גאה בעולם.

 

אנחנו עומדים פה עכשיו, כל השבט – תיראו מה בניתם ביחד:
4 ילדים, 14 נכדים, 8 נינים – נכון לספירה של אתמול, ואל תדאג סבא,  אנחנו נמשיך לגדול, לפרוח ולהתפתח.

 

לכל אחד מאתנו יש אינספור זכרונות מסבא, שלי מתחילים אי שם בילדות, כשסבא לימד אותי "לקפוץ ראש" לבריכת השחייה, הנסיעות לים באוטובוס בשבת בבוקר, הטיולים המשפחתיים לאורך כל השנים – כל שנה ביום ההולדת של סבא התאחדנו מכל קצות הארץ, כל משפחת כהן המורחבת, כדי לתור בשבילי הארץ, מסורת שהמשיכה ותמשיך.

 

סבא שלנו, ביחד עם סבתא, תמיד ידע לתת לכולנו את ההרגשה שהבית שלהם זה הבית שלנו. הזיכרונות משם רבים מספור –
אחד שמעלה חיוך גדול, אנחנו ילדים בתחילת שנות ה-80 בקיבוץ, גדלים ומתמכרים לשוקולד "מילקה" ולגבינות תוצרת גרמניה שסבא תמיד דאג להביא מנסיעותיו לחו"ל, את הבארבי הכי חדשה שיש בשביל האוסף שלי – זה מה שנקרא ייקים מלידה.

 

לפני חודש בדיוק, כולנו לבושים בבגדי חג, חגגנו לסבים את יום הנישואים ה-70 וערכנו להם את טקס החופה שמעולם לא היה להם.

 

אסיים בדברים שאמרתי להם אז, כשהם מתחת לחופה, מאחת מ-7 הברכות:
"תודה על האהבה הבלתי נגמרת, על ההשראה להיות מאושרת ונאהבת, על זה שתמיד נתתם חיבוק ונשיקה, ותמיד קיבלתם את כולנו בדיוק כמו שאנחנו, שזה מבחינתכם הכי טוב בעולם".

 

אוהבת, דלית.


* * *


לברכה, נורית, עמרי, אפרת, איריס ושאר בני המשפחה הגדולה,

 

היה לי מאוד עצוב לשמוע על פטירתו של יוסל.

אמנם עזבתי את גן-שמואל לפני המון שנים, אבל אף פעם לא נגמלתי מתחושת הבית, האהבה והגעגוע לחצר הגן-שמואלית, לחברים, לימי ילדותי, נעורי ולזכרונות...

ובזכרונות שלי, המון רגעי הצטלבות עם יוסל:

ברפת, בשעות חליבת הלילה והיום.

בשתיית הקאקאו שהיינו מבשלים ברפת כל בוקר עם תום החליבה...

בבית הילדים כאשר הייתי באה לבקר את יהודית אחותי...

אני זוכרת איך יהודית אחותי הייתה מתלוננת בפני, למה לנורית יש הורים צעירים ושלה (שלנו) כבר מבוגרים...

בשיחות על צעירים וראשית דרכם בקיבוץ,,.

יוסל היה מזכיר כאשר נשלחתי לאורנים ללמוד הוראה והוא דווקא רצה שאמשיך עוד ברפת...

ובכלל, על הקיבוץ ועל נושאים שונים.

מאוחר יותר, כאשר כבר עברתי לבית-אלפא, אהבתי לפגוש אותו בביקוריי ולשמוע את המשפט: "נו, מתי חוזרים הביתה?!"

גן-שמואל שלי היא המון דברים: אנשים, פינות בחצר, בית אורי, האקליפטוס הגדול והדרך העולה למוסד, לבריכה, עוברת דרך הרפת ואל בית הקברות...

גן-שמואל שלי היא המון זכרונות על חברים שאהבתי ויוסל היה מביניהם.

עצוב בלב, אך בגילי המופלג.. (השנה – 80) אני כבר יודעת: זה דרכו של עולם...

משתתפת בצערכם ומקווה לפגוש אתכם בביקוריי בגן-שמואל.

 

בידידות רבה,

מיכל (זיידנברג) לנס.

 

מזהה  477
העתקת קישור