עלה ערמון
עלה ערמון
  1/3/1932
  2/1/2016
ארץ לידה  פולין
בן/בת זוג  סמק ערמון
הורה של  דנית, עומר וורד

לזכרה של עלה ערמון | עמית בן זאב

 

השבוע הלכה לעולמה מורתי האהובה עלה.

עלה שמשה כמחנכת של קבוצת "חבצלת" ושלי משנת 1959 בכתה ד' ועד שנת 1961 בסיום כתה ו'.

 

אני מנסה להעביר בזכרוני מבט חטוף לאחור ולהריץ 12 שנות חינוך ברצף, ניתן לקבוע בוודאות ש 3 השנים עם עלה (ואנשי חינוך נוספים בתקופה זו) הן המשמעותיות ביותר בחיי כתלמיד.

 

דברים השמורים במוחי במתמטיקה, היסטוריה, תנ"ך, גאוגרפיה, טבע, ספרות, ידיעת הארץ ועוד תחומים רבים ממש משוייכים לילדות הנפלאה הזו.

 

עלה לא הייתה מורה! עלה הייתה מחנכת אולטימטיבית שאולי הקדימה את זמנה וגרמה לחניכיה לרצות ללמוד מתוך הנאה, לשאוף להכיר את העולם ואת הנעשה בו. עלה דחפה אותנו להישגיות ללא צורך בתחרות. עלה ידעה לתת תשומת לב לכל ילד להיות קשובה לצרכיו, לתקשר נכון עם ההורים בכדי ליצור אווירה חינוכית מתאימה. סדר הישיבה בכתה נקבע ע"פ מודל שימנע מצד אחד הווצרות של יצירת רעש ובעיות ויבטיח מצד שני חיבור בין תומכים ונתמכים.אפילו השילוב הנכון של בנים/בנות נלקח בחשבון.

 

אני מוצא מקום לציין מספר חוויות השמורות עמי בתחומי לימוד שונים.

הראשון הוא כמובן בתנ"ך. ואיך אפשר לגרום לילד בן 11 להתלהב מתנ"ך? פשוט להפוך את זה לשירים וסיפורים. אני זוכר שלמדנו (בלי מורים למוזיקה) שירים המבוססים על חומרי הלימוד והדמויות הססגוניות במקרא.

 

אני זוכר שכל אחד נדרש בתורו לעמוד (כן לעמוד!) ולדקלם את שירת דבורה בעל פה.

עוד לפני כן בלומדנו את הנושא: "כיבוש והתנחלות" (כמובן לא בהקשר הכיבוש במאה ה-20...)

נדרשנו לנושא מקצועה של רחב ה.... ועלה בחינניות רבה הסבירה לנו שזה לא בדיוק מוכרת מזון כפי שכתוב באותיות הקטנות שבתחתית העמוד. עוד בנושא התנ"ך - התחלקנו לזוגות, כל זוג ייצר בהדבקת קש על קרש עגול עטוף בבד צבעוני את הסמל של אחד מ-12 השבטים, (האריה, סמל שבט יהודה בקש על בד אדום הייתה העבודה שלי) מה שייצר בסיום הנושא תערוכה מרשימה מאד.

 

מספר עובדות לא קטן אותן אני עדיין זוכר על מקסיקו הן בזכות ההתעקשות של עלה שכל ילד (בזוגות, אני יחד עם אורי הדר) מכין עבודה על מדינה אותה הוא בחר. בלי שנשים לב גם כיוונה אותנו עלה למקורות מהם אנחנו צריכים לשאוב את הידע לכתיבת העבודה שכללה היסטוריה גאוגרפיה תרבות אקלים מספר תושבים ערים מרכזיות ועוד. כמובן שעם סיום כתיבת העבודות נערך טקס ובו בכל ערב היו כמה זוגות (בהשתתפות ההורים) נותנים "הרצאה" על עבודתם בלווי שירים אתניים מתאימים.

הצפורים

כן זאת ממש כותרת, אולי אפילו גולת הכותרת.

אנחנו על ציפורים כמעט לא למדנו בכיתה. כל ילד נדרש לשוטט בין העצים המטעים והפרדסים, למצוא קן ולעקוב אחריו מתחילת הקינון והדגירה ועד סיום גידול הגוזלים. היינו יוצאים בעיקר בשעות שאחרי הלימודים כל אחד לקן אותו גילה בעצמו עם מחברת ועפרון ומעמדת התצפית רושמים את כל ההתרחשויות. אחת למספר ימים בשעות הכתה נשמעו סיכומי המעקב. אם ננסה להתנתק רגע מהזיכרונות, נבין שעלה המחנכת עשתה לנו אוניברסיטה כבר בגיל צעיר מאד בלי כותרות בלי ציונים בלי מבחני סף בלי מועד ב' מתוך שמחת החיים עצמם. אני לא חושב שאפילו קראנו לזה לימודים ואנחנו יודעים ממש המון פרטים מתקופה זו.

אני זוכר את מעורבותה של עלה בנושא החינוך לעבודה, במשק הילדים ובאחזקת הבית.

אני זוכר עד כמה היה לה חשוב להשריש בנו את נושא האחריות וההתמדה בכל משימה בה נטלנו חלק שהתבטא הן בלווי האישי של החניכים והן בשיחות קבוצה ובשיחות חברה.
אני בטוח שחברי הרבים חשים היום כמוני וכמובן זוכרים בגעגועים את חלקה הנצחי בתוכנו.

 

לשיאה בחבצלת הגיעה עלה כמובן עם סיום כתה ו'.

אנחנו הכנו בהפקתה הנלהבת מופע סיום על החינוך המשותף שכלל מחזה עם פזמונים אותם כתבה עמירה הגני עם הופעת מחול שירה ונגינה של כל חברי הקבוצה. לעלה היה חשוב שכולם ייטלו חלק בהופעה. למי שלא ניגן בכלי נגינה כלשהו באופן סדיר, הוצמדו מצלתיים או תוף או משולש וכווולם ניגנו!

מופע הסיום של קבוצת חבצלת על החינוך המשותף למי שייתקל בתוכנו או מי שזוכר את מילות השירים משמש יותר מהכל להנצחת זכרה הנפלא בתוכנו.

עמית בן זאב, ינואר 2016

 

 


רגעים של עלה ערמון - מתוך ארכיון הקיבוץ

מזהה  486
העתקת קישור