אלי בן עמר
אלי בן עמר
  16/7/1959
  9/8/2017
ארץ לידה  ישראל
בן/בת זוג  נטע
הורה של  משה, סיון ושיר



על אלי בן עמר היקר עד למאד   / נעמי יצהר

 

מוות לא צפוי, גם כשלכאורה הוא צפוי - אין נורא ואיום וקורע וכואב ממנו.

 

אנשי אמונה אנחנו. מאמינים בחיים, בזכות האדם לחיותם ובכוח אוהביו והסובבים אותם להרחיק ממנו את המוות.

 

אלא שלעיתים אין אפילו בכוחם של אהבה,משפחה וידידות, גם כשהם חוברים לרפואה - להגן,לשמור, לסייע ולנצח במאבק על החיים.

 

בן 58 שנים נלקח אלי לבית-עולמו. אמירה יהודית המבטאת השקפת עולם ברורה ומגובשת: מכאן ואילך אתה לבדך עומד לגורלך בקץ הימים כשיבוא.

 

ואילו אנחנו - חברה שבין חילוניים לבין שומרי מסורת מבקשים לומר: אתה ודאי נח עכשיו בהשקט ובשלווה, במעלות קדושים וטהורים ואנחנו אלה שנותרנו לבד, לעמוד לגורלנו עד קץ ימינו.

 

אלי נולד בהרצליה, ב-י' תמוז תשי"ט - 16 ביולי 1959. אח צעיר לשלוש אחיותיו וידה, שושנה ולאה, בנם של שרה ומשה בן-עמר שעלו מטורקיה לארץ ולמדינת ישראל הצעירה בשלהי 1948.

 

ילדותו,נעוריו ובחרותו היו בבית החם והאוהב בהרצליה. את נטע הכיר במפגש שיזמה ריקי. שני בחורים ושתי עלמות בדייט לסרט. הם הפכו לשני זוגות: נטע ואלי וריקי ומשה ונשארו חברים קרובים מאד כל השנים.

 

נטע הצטרפה לאלי ולמשפחה בהרצליה כשנישאו ב-1987. שנה אחר-כך נולד משה-מושיקו שנקרא על שם סבו. כשהיה כמעט בן שלוש באו לגן-שמואל, כאן נולדו הבנות סיון ושיר.

 

קליטה בקיבוץ אינה דבר של מה-בכך. היפוך עולמות כמעט. קשיים ומעקשים שיש לצלוח ואלי יכול היה להם. עבד במדגה ובמפעל, היה נהג-בית וכובס, ובכל אלו העיקר הייתה אהבתו הגדולה לנטע ולמשפחה שהקימו שהשתלבה במשפחה הגדולה של שבט ה"חננים" בקיבוץ.

 

תמו כאבי הגוף והנפש, הטיפולים והאשפוזים, הטלטלות והתקוות. מעין נחמה-מעט לנטע,לילדים ולמשפחתך האוהבת כי אין באמת נחמה על מוות בלתי-צפוי של אבא ובן-זוג וחבר.

 

נוח בשלווה על משכבך.

מזהה  494
העתקת קישור