שרה מרון מרמלשטיין
שרה מרון מרמלשטיין
  6/4/1942
  27/4/2018
שכבה/קבוצה  אמיר
בן/בת זוג  נדב
הורה של  גלית, אורי, אייל ויעל
סבא/סבתא של  גלית ואלי צ'רבינסקי: בן ודניאל

אורי ויפעת מרון: שירה ולירן

אייל ודליה מרמלשטיין

יעל ויניב שמואלי: רז דוד, יהלי ישי, אמיליה שרה, יעקב עובד, מאור יוסף, נריה יצחק, משה אליהו, יהודה שלמה, בת-שבע אסתר.



הספד לשרה מרון מרמלשטיין, נדב                          



שרה נולדה בשנת 1942 בעיר פלובדיב בבולגריה לתוך מלחמת העולם השנייה.

 

אביה נפטר בהיותה בת 6 חודשים .

 

אמה אסתר נשארה לבד עם שתי הבנות רוזי ושרה. לאחר פטירת האב עברה המשפחה להתגורר בבית הדוד, בית גדול מידות עם שלוש קומות. בשתי הקומות הראשונות התגוררו חיילים גרמנים ובקומה השלישית גרו בני המשפחה.

 

כאשר רצו לקחת את יהודי פלובדיב למחנות הריכוז היו שני כמרים שארגנו את תושבי העיר לעמוד מול הרכבת ולא לתת לה לזוז, וכך ניצלו.

 

לאחר תום המלחמה היה גל עליה גדול מבולגריה והמשפחה עלתה ארצה.

 

בתחילה הם התגוררו במעברת פרדס חנה באוהל. עם בוא השלג של שנת חמישים כרס האוהל והבנות חולקו למשפחות בקריות.

 

בהמשך עברה המשפחה לנווה עמל בהרצליה. ביתם היה צריף שוודי עד שנת 1960.

 

שרה הצטרפה לקן השומר הצעיר בהרצליה ביחד עם עודד רוטמן.

 

בשלב מסוים החליטו שניהם ללכת ללמוד בקיבוץ וכך הגיעו לגן שמואל.

 

באותה תקופה שרתתי בצבא באילת והחופשות שלי היו פעם בחודשיים .

 

הגעתי הביתה לקראת ט"ו בשבט ועיני צדה נערה נחמדה שמשכה את עיניי. לימים כאשר השתחררתי וגרתי בבית ליד המוסד החל הרומן שלי עם שרה. התחתנו בשנת 1960 .

 

הקמנו משפחה גדולה ויפה, אך תמיד ליווה אותנו זיכרון קשה מביתנו הראשונה שהלכה לעולמה בגיל 3 חודשים. זה היה פצע שפתחנו אותו לאחרונה כשניסינו לברר את מקום קבורתה של התינוקת שנפטרה בבית חולים השרון. ילדה זו נעלמה כמו ילדי תימן ורק השנה לאחר חיפוש שעשינו גילינו את קברה המדומה.

 

בהמשך נולדו לנו גלית ואורי.

 

בשנת 1969 נסענו כל המשפחה לחוף השנהב למשך שנתיים וחצי.

 

חזרנו לקבוץ בשנת 1972, הרחבנו את המשפחה ונולדו איל ויעל.

 

שרה עבדה הרבה שנים בבתי ילדים ובמטבח.

 

בהמשך הלכה לקורס לספרות והפכה לספרית של הקיבוץ והייתה אחראית על המספרה עד שחלתה בזמן האחרון.

 

העבודה במספרה הייתה מפעל חייה ודרכה יצרה קשר עם נשים רבות בקיבוץ. במיוחד התייחסה במלוא תשומת הלב לנשים מבוגרות, שבעזרתה הרגישו יפות ומטופחות.

שרה הייתה הלב של המשפחה בדומיננטיות שלה ובארוחות הטעימות שהייתה מכינה לכולנו וגם למשפחה המורחבת בחום ואהבה.

יש לנו 4 ילדים ו- 13 נכדים שכולם מאוד אוהבים וקשורים לסבתא שרה.

שרה הלכת מאתנו מהר מדי. לכולנו יהיה קשה להמשיך את חיי המשפחה בלעדייך.

 

אהבתי אותך וחיינו יחד 58 שנים נפלאות. היית לי למשען בשעות הקשות. עכשיו במחלתך התחלפו התפקידים ואני מקווה שלא אכזבתי אותך.

 

אני ומשפחתי מודים על הדאגה של מערכת הבריאות והתמיכה הטוטלית שקיבלנו מהמרפאה ובבית דורות בשעותיך הקשות. במצבים כאלה הקבוץ הופך להיות מבית למשפחה ואני מרגיש זאת ומודה על כך.

 

 שרה נוחי בשלום על משכבך ואנחנו נשתדל לשמור על הדבק המשפחתי שאת היית אחראית עליו.

 

נדב


 

* * *


הספד לשרה מרון מרמלשטיין, עדה 
יום שישי 27.4.2018

 

שרה גיסתי – קשה לי להאמין שאני עומדת פה ונפרדת ממך.

 

לאחרונה הרגשת לא טוב, מצבך הלך והחמיר והתדרדר מיום וגם לטובי הרופאים לא היה מענה, זה היה מאוחר מדי. כשהבנו שאנחנו הולכים להיפרד ממך  לתמיד לא ידענו את נפשנו. והנה רק הלכת ואנחנו כבר מתגעגעים אליך.

 

ביום שישי בערב נפגשנו בביתך ליד שולחן האוכל. גלית ואורי בישלו בקודש הקודשים שלך ולא הפסיקו לדבר על כך שהם אכן למדו ממך לבשל אך לעולם לא הצליחו להגיע לטעם המיוחד שאת נתת לאוכל כשתיבלת אותו בכישרון ובאהבה . כל תבשיל שלך היה מטעם וכל ארוחה שהכנת הייתה חגיגה. אך אתמול כשאכלנו ליד שולחנך ואת לא היית, היה עצוב וכואב לכולנו. פרצי בכי ועיניים לחות הזכירו לנו שוב ושוב שלא תחזרי יותר.

 

שרה, נכנסת לחיי כשהתחתנת עם נדב אחי ואני רק בת 12. היית לי כאחות גדולה וכחברה וגם קצת כאמא. כך הרגשתי כל פעם כשהיית מתקשרת אלי, שואלת לשלומי, דואגת לי ומזמינה אותי אליכם. זה תמיד ריגש אותי מחדש. אמרת לי לבוא ובאתי בריצה. ולא רק בגלל שאהבתי את האוכל שלך ואת החברה שלך ושל נדב - אלא מפני שהבית שלכם תמיד היה לי בית שני בו מצאתי פינה חמה.

 

עוד רבים מצאו פינה חמה תחת כנפיה של שרה. בני משפחה וחברים שאימצה אל ליבה ושמרה איתם על קשר אימהי אוהב ודואג לאורך שנים רבות. חלקם נמצאים פה היום. בשביל דניאל שהגיע במיוחד מצרפת הייתה שרה כמו אמא והוא לא היחיד. בני הדודים שלנו מארה"ב כולם כותבים על הקרבה הגדולה שחשים כלפי שרה ולא יכולים לשכוח את המטעמים שהכינה להם והשיחות הישירות והאמיתיות שכבשו את ליבם.

 

נדב אמר שהיית דומיננטית. אני מאשרת. אספת סביבך את כל המשפחה – ילדייך ונכדייך והמשפחה המורחבת שלנו מכל הכוונים. זכרת את כולם כולל ימי ההולדת שלהם ומה הם אוהבים.

 

ביום הולדתך האחרון – בחודש הזה, מלאו לך 76 שנים. אמרת לי שעוד שנתיים תחגגי 60 שנות נישואין. קיווית, רצית, פיללת. היית  גאה על זוגיות יפה תומכת ואוהבת לאורך שנים רבות. היה לך ולנדב במה להתגאות. היציבות שלכם נתנה כוח לכל המשפחה.  

 

נפרדנו ממך שרה שלנו בשעותיך האחרונות בבית דורות, וכל אחד אמר לך בדרכו כמה את יקרה ואהובה. אני תקווה שהמילים חדרו מבעד למסך התרופות והכאב וחלחלו אל נשמתך.

 

בשלבים האחרונים של המחלה נזקקה שרה לתמיכה רבה מהמרפאה, ממערכת הבריאות ומבית דורות. כל צוות רפואי בזמנו עשה כל שביכולתו להקל עליה ולהעניק לה עוד קצת חיים ללא סבל. תודה גדולה על הטיפול והתמיכה גם במשפחה.

 

אני משתתפת בצער הילדים גלית אורי אייל ויעלי, בנות ובני זוגם, ובצערם של הנכדים ובכאבו של נדב.

 

הם איבדו אמא אישה וסבתא אהובה ואני איבדתי את שרה גיסתי.

 

שרה, נוחי על משכבך בשלום.


עדה

 

* * *


סבתול'ה, מאת דניאל

אני מקווה שטוב לך ושאת בסדר.

 

אנחנו מתגעגעים וזהו מן געגוע שיתגעגע ללא להתגעגע.

המחשבות של המקומות שהיה ברור שתלווי אותנו ותהי חלק מהם, הן לא נעימות והן מחזירות לזיכרונות על אינספור רגעים שבהם היית והענקת, חיבקת וליטפת.

 

ביחד עם סבא הקמתם משפחה גדולה והבית שלכם היה מקום שהכיל את כולם. בבית הזה שמעתי סיפורים רבים כמו אלו על הטיולים שלכם ועל איך בכל מקום הקמתם חברויות לחיים.

 

בבית הזה גדלתי וביליתי חופשים. אני רוצה שתדעי שהענקת לי המון. טיפלת בי, חיבקת אותי, תמכת בי, שיחקת איתי בסוליטר וברמי, צחקת איתי,  דיברת איתי, אירחת אותי המון - ללא הגבלה ומכל הלב. את קילחת אותי ובישלת לי ותמיד מה שרציתי והרבה.

 

הבית שלכם היה מקום של חופש עבורי, והמבט שלך שרואה אותנו כל פעם מחדש... תמיד התקשרת, דאגת, זכרת והכל ללא חשבון וללא דרישות.

האהבה הטהורה והתמידית שהענקת לי/לנו – אין לה תחליף.

 

חשוב לי שתדעי שכל מה שהיה חשוב לך להעביר אלינו – העברת.

השרשת בי קבלה ללא תנאי – היום אני מבינה שהושרשת בי לתמיד. החיבוקים, המאכלים והעיניים הגדולות ילוו אותי לכל מקום.

 

סבתא, אני יודעת שאת בכל מקום – בצבעים, במילים ואיפה שרק אבחר לראות.. הזמנים שעברנו ביחד הם אינסופיים.

אני רוצה שתקראי לי עוד פעם 'קטנה'.

אני רוצה שתתקשרי ביום שישי.

 

אני רוצה שתכיני לי עוגיות, קרפים ממולאים ופראסות צמחוניות.

אני רוצה שנשב מסביב לשולחן ביום שישי וגם את תשבי.

אני אוהבת אותך סבתא.

 

 דניאל צ'רבינסקי.


* * *

 ניבה מור כותבת
פתק שנדב מצא במגירות עם עוד פתקים שכתבתי לה, הספרית הבלעדית שלי, במשך 25 שנים,  מאז באתי לגן-שמואל. אחרי תספורות כתבתי מדי פעם תודה


 




רגעים של שרה, תמונות  מתוך ארכיון הקיבוץ

 

מזהה  496
העתקת קישור