יואב יגאל
יואב יגאל
  15/6/1945
  21/7/2018
בן/בת זוג  נורית
הורה של  אורן, נועם, אסף ועמית

22.07.2018

יואב יגאל, קורות חיים | עמרי כנען

 

יואב נולד בחודש יוני 1945, לפני 73 שנים באמצע הקיץ הלוהט בקיבוץ ניר-דוד בעמק בית-שאן. המפלט היחיד מהחום לילדי וחברי ניר דוד היה נחל האסי, העובר בלב הקיבוץ, בו בילו את רוב ימי הקייץ.

 

יואב גדל במשפחה שורשית. סבו הוא "השומר יגאל" –  מרדכי יגאֵל, שהיה חבר ארגון השומר ומראשי פעיליו, חבר בגדוד העבודה, ממייסדי אגודת השומרים, מפקד בארגון ההגנה "מוכתר" ואיש תנועת העבודה.

 

הוריו של יואב – עובד וציפורה, היו חברים בבית השיטה, אולם בגלל דעותיהם השמאלניות עברו לניר-דוד.

 

עובד עבד במטע בגידול זיתים והרבה לכתוב על סוציאליזם ואחוות עמים. ציפורה היתה אשת חינוך - מורה אהובה ומוערכת בקיבוץ.

 

ליואב אחות בוגרת – עופר, ואח צעיר ממנו ב-6 שנים בשם דני.

 

זמן קצר לאחר שדני נולד, התברר שהוא בעל צרכים מיוחדים, וככל שחלפו השנים, נמצא שהמסגרת המתאימה ביותר עבורו היא בשוויץ. ציפורה החליטה להקדיש את חייה לדני ופעלה ללא לאות, וכנגד המוסכמות באותם זמנים, כדי להוביל את הקיבוץ לכיווני ראיה שונים באשר לפתרונות לילדים כמו דני.

 

כשהיה יואב בן 12, בכתה ז', נסע עם משפחתו לשוויץ כדי להיות קרובים למסגרת החינוכית בה התחנך דני.

 

אחרי שנה יואב דרש לחזור לארץ, וכנער צעיר המוסד החינוכי גלבוע היה ביתו ומשפחתו.

 

הוריו נשארו עוד שנתיים בשוויץ לפני שחזרו ארצה.

 

במוסד עסק בספורט שאהב – אתלטיקה קלה והיה מדריך בשומר הצעיר.

 

בצבא שרת במודיעין כצלם אויר וכתצפיתן.

 

אחרי שהשתחרר יצא כשליח להדריך בקן השומר הצעיר בחולון ובמהלך שנה זו הכיר את נורית שהיתה גם שליחה בתנועה. בעקבות ההיכרות עבר יואב לגן-שמואל וכמיטב המסורת באותה תקופה גם חיו שנה בניר-דוד ובשנת 73 נישאו.

 

יואב למד באוניברסיטת תל-אביב פסיכולוגיה ופילוסופיה לתואר ראשון בשנים- 1970-73.

 

בשנים 1979-82 למד פסיכולוגיה קלינית לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב.

 

במהלך השנים שלמד, עבד במוסד החינוכי גן-שמואל כמורה וכמחנך של קבוצת מעיין, ובנוסף עבד במספוא עם יגאל פארי – עבודה אותה אהב מאוד.

 

מאמצע שנות ה-80 היה חבר בצוות מכון גורן לפסיכותרפיה – בהרצליה ובתל-אביב, בהמשך עבד בקליניקה פרטית בתל-אביב במקביל לקליניקה שפתח בגן-שמואל.

 

בשנים 1993-98 למד יואב לתואר שלישי וכתב דוקטורט בנושא "פרויד – מקורם והתפתחותם של רעיונות".

 

משנת 2005 עבד יואב בקליניקה בגן-שמואל בלבד ממש עד השבוע האחרון לחייו.

 

יואב שיתף את רעיונותיו עם קבוצה של חברים קרובים שנפגשו בביתה של עדה גמליאלי במשך 8 שנים. מעבר לחברים שהשתתפו במפגשים, סיכומי הפגישות שכתב נשלחו לתפוצה רחבה יותר.

 

ביוזמתו של יואב, לפני כחודש, התקיימה פגישה של בני קבוצתו מניר-דוד. המפגש התקיים בגן-שמואל. חלקו התקיים בקליניקה של יואב. הנושא עליו דיבר היה "על החיים, ההבדל בין גוף חי לדומם". מפגש שהיה לפרידה מקבוצת שבולת.

 

בקיבוץ היה יואב חבר בועדת בריאות הנפש שנים רבות ופעל למציאת פתרונות יחודיים לבנים ולחברים.

 

ליואב ונורית 4 בנים ו-8 נכדים, משפחה חמה ומלוכדת. יואב אהב את משפחתו ומשפחתו הרחבה אהבה אותו מאוד.

 

תחושת אובדן קשה מלווה אותנו עם הליכתו המוקדמת כל-כך של יואב.

 

יהי זכרו ברוך בלבנו לעד.


* * *

דברים לזכרו של יואב יגאל | המשפחה

אבא היה ועשה כל כך הרבה דברים שקשה לסכם את חייו בכמה משפטים. בכל זאת, היה מוטיב אחד משותף: הוא עשה הכל בדרך שלו.

 

לאנשים שונים הוא היה מורה ומדריך ומחנך ומטפל ואפילו מורה דרך. יותר מכל זמן אחר, לימד אותנו השבוע האחרון כמה הצליח לגעת אבא באנשים ואת היקף המעגלים שיצר סביבו. באותו זמן, הוא היה מהפכן שניפץ מסגרות חשיבה, ובמידה מסוימת היה דון קישוט שנלחם בלא מעט תחנות רוח.

 

לא יהיה מוגזם להגיד שאבא ניסה לשנות את העולם, או לפחות את עולם הרגש וחווית הקיום של המין האנושי. הוא יצר מפת דרכים של הנפש וסימן בה אבני דרך המבוססות על תובנות מסיפורי עמים. הוא ניסה לחשוף את המושג המעורפל של מקור החיים, אותו ראה כפי שלא נראה לאיש בעבר – כאנרגיה מאורגנת הפועלת לשמר את האירגון של עצמה. כמו ההוגים הגדולים אותם העריך ואשר לא זכו לדעתו להערכה מספקת, הוא השאיר אחריו חומרים אשר יכולים לעורר מחשבה לדורות רבים ולהוביל לתפיסה טיפולית חדשה. אבא פרסם ספרים ומאמרים רבים ואנו נפעל לשמר את מורשתו ולהציגה לכל מי שיהיה מעוניין בכך.

 

בתור איש משפחה הוא היה, ביחד עם אמא, עמוד להישען עליו בשעת הצורך, מצפן המראה את הכיוון, וכשצריך גם נותן דחיפה קטנה. מאבא ואמא למדנו מה היא מסירות למשפחה ודאגה לאחר, לא תמיד מראים אבל תמיד לוקחים ללב ומנסים לעזור. תמיד אכפתיים - קודם ההורים, האחים, הילדים והנכדים, ורק בסוף הם.

 

אבא השאיר משפחה אוהבת ומלוכדת שמאופיינת בחדוות חיים, בחדוות הנתינה ובאופטימיות. משפחה שלא מכופפת את הראש בפני בעלי שררה ודוגמות מקובלות, ותמיד מטילה ספק ובוחנת את הגבולות. אולי בלי יכולות זיכרון טובות, וכבר בלי שר חוץ, אבל עם הלב במקום הנכון.

 

השיעור האחרון היה הקשה מכולם, אך גם ממנו למדנו. אבא לא נכנע ולא התייאש. הוא פעל במרץ להמשיך את עבודתו, הקדיש יותר למשפחה ודאג לארח ולהתארח יותר מבעבר, והוסיף להילחם עד הרגע האחרון בראש מורם ובאופטימיות.

 

אני חושב שבשלב הזה אבא כבר היה מחפש תירוץ ללכת הביתה, אז פה אסיים.

אני בטוח שבכל הנוגע לאבא, זכרונו לברכה יהיה הרבה יותר מסתם צירוף מילים.

נוח בשלום על משכבך...

 

נורית, אורן, נעם, עמית ואסף יגאל


21.07.2018



                                                         * * *


על יואב ייגאל | עמירה הגני

כמעט כמו כולנו, פגשתי את יואב לראשונה כשקשר את חייו עם נורית ועבר לחיות בגן שמואל. שם משפחתו – ייגַאֵל – היה מוּכַּר למי שידע משהו על תולדות ההגנה בארץ: זה היה שמו של אחד מחברי "השומר", השומר ייגאל, שנודע בפעילותו בעמק יזרעאל. חקירה קצרה הבהירה, שיואב היה, אכן, נכדו. מבחינתי, זה היה ממש יחוס. אנשי "השומר" היו מיתולוגיה.

 

היכרות קרובה יותר הבהירה, שיואב היה רחוק ככל שאפשר לדמיין מהמיתולוגיה ההיא. הוא היה אחד האנשים מצניעי הלכת ביותר שהיכרתי. יחודו לא התחבר בשום דרך אל תפארת השומרים. פעם, כשדיברנו על כך, סיפר שיש המון אנשים הקשורים למשפחתו ומטפחים את הקשר כמצוות ההיסטוריה. החיוך הסלחני שלו כשדיבר על כך היה כמו סימון הקו המפריד בין מה שנחשב למה שחשוב. למי שהיה קרוב אליו לא היה ספק, מה חשוב: החשיבה, המחשבה, ואחר כך – הביטוי, בעל-פה ובעיקר בכתב, של פירותיהן.

יואב חשב הרבה, כתב הרבה, העמיק לחקור את הדברים שגירו את דמיונו היוצר. זה לא היה רק בתוקף דרישות המקצוע, המחייב פרסומים בכתב של תובנות ומסקנות כדי לרכוש הכרה וכבוד בחוגים הרלבנטיים. זה היה, תמיד וקודם כל, הדחף הפנימי של החוקר, מציג השאלות המחפש תשובות. במהותו היה אינטלקטואל אמיתי, סקרן בלתי נלאה, חותר ללא מנוח אל תובנות חדשות, שמח במסקנות חדשניות וגאה לנסח אותן ולחשוף לציבור. וכיוון שהמקצוע שבחר לו והתמחה בו היה הטיפול הנפשי בבני אדם, היה היעד שהציב לעצמו עיצוב כלי עבודה יעילים ככל האפשר לטובת מטופליו. עד ימיו האחרונים הייתה דלת חדר-העבודה שלו פתוחה – לא כמטפורה, בפועל – לכל מי שנזקק לו. וכיוון שהיה, כנראה, אדם המאמין בתקווה כמסמנת כיוון במאבק על החיים – הקפיד לשמור על זמינות לזקוקים לו, גם כשידע, כנראה, בליבו, שזמנו קצוב.

 

בשנים האחרונות נוצר בינינו קשר קרוב יותר. יואב העביר אלי את מאמריו בתחומי חשיבתו המדעית לצורך עריכה לשונית, ואני למדתי מהם הרבה מאד על קפדנות מקצועית ועל רוחב אופקים תרבותי ועל השקפת עולם הומניסטית ועל נאמנות בלתי מתפשרת לערכי חיים. וגם למדתי לחבב אותו מאד, וכל מפגש הפך לשיחה מרתקת. וכשבריאותו הלכה והתרופפה לנגד עינינו, והוא היה כבר חולה מאד – כיבדתי יותר ויותר את זקיפות קומתו, את נחישותו לנקוט בכל אמצעי שאולי יעזור, ואת הדרך בה השתדל לשמר את מורשת יצירתו, מתוך ההבנה הפנימית נטולת האשליות שהזמן מתקצר.

והזמן, מסתבר, היה קצר מאד. וכל כך חבל. ואם יש ניחומים לנורית ולבנים – אני מבקשת להשתתף בהם מכל לבי.  


* * *


הספד ליואב | סמדר אשד

עולה על דעתי לפתע, שהדרך הטובה ביותר לייצג את יואב היא במילים שלו. שמורים לי במחשב עשרות קטעים שכתב במהלך שנים רבות. בחרתי להשתמש במשהו, שכתב  כברכה ליומהולדת-  ובדרכו שלו הפך רגע כמעט רגיל להתבוננות עמוקה בחיים:

"העיון באלבום התמונות הישן: חזרה לנקודות ציון במסלול חיים, שמצדו האחד – הוא הולך ומתגבש, כשקווי המתאר שלו נעשים מובחנים יותר ויותר.  לעומת זאת, מצידו השני – הוא מתרחב ומסתעף כשעוד ושעוד דמויות מצטרפות אליו למסעותיו בזמן ובמרחב.

במקביל לאלבום הגלוי יש אלבום אחר, סמוי יותר, שמתנהל לפי חוקי זמן ומרחב שונים: זהו אלבום התמונות הפנימי. במובנים רבים אלבום זה מתנהל כמעט באופן הפוך לראשון –הפומבי: ניסיון מתמשך להיאבק, לפרוץ ולהשתחרר מהתנסויות ערטילאיות ותכנים מוצפנים, שהתקבעו בגילאים המוקדמים ביותר. נראה שזהו הגורל של כולנו – להתחיל את דרכנו במעין 'התגבשות' מוקדמת מדי ולא להסכים עימה לאורך כל חיינו. יש מי שמתייחסים לגורל זה כאל צלב שנגזר עליהם לשאתו, לסבול את מסמריו הדוקרים, את כובד משקלו ואת הקלון שהוא מסמן. יש מי שאינם משלימים ונאבקים – אלא שלא תמיד הם יודעים במה ואיך להסיר מהם את מה שאינו 'גורל' אלא מענה ישן לנסיבות חיים שנשכחו מזמן."


יואב, עזבת בלי נקודת סיום - מפני שהיית ממשיך לחקור את החיים עד הנשימה האחרונה שלך.

נוח בשלום.


סמדר 

* * *


לאתר האינטרנט של יואב יגאל, הקליקו כאן

 

תמונות מחיי יואב מתוך ארכיון הקיבוץ


מזהה  498
העתקת קישור