חנוך בראון
חנוך בראון
  26/7/1948
  10/1/2019
ארץ לידה  ישראל
שכבה/קבוצה  חבצלת
בן/בת זוג  צילה
הורה של  שמרית, מתן ותובל
בן/בת של  סוניה ויענקלה בראון
אח/אחות של  אמנון (ז"ל), מאיר וחדוה




על חנוכי בראון מקבוצת חבצלת | נעמי יצהר

 

ואלו הם סך ימינו ושנותינו ואהבותינו וחיינו:

מ"גן החַיות"* עד "פלוגת המפקדה"* - קבוצת חבצלת המקובצת.

עם המצטרפים בפעוטונים, עם המצטרפים מן העיר,

עם ילדי החוץ והנקלטים מן הארץ ומן הגולה.

עם בני ובנות זוגם וכל ילדינו ונכדינו,

עם שלושת מתינו הנחים כאן*, שכולם טרם זמנם,

קבוצת חבצלת האוהבת,המחוברת,הגדולה.

 

אחינו הבכור הלך מאתנו, נלקח מעמנו.

אנחנו כבר בגיל שאין מבקשים בו נחמה,

אנחנו במקום שמבקשים לנצור את הזכרון,

לצרוף ככתם-פז את מתאר דמותו ונפשו של אחינו-אהובנו,

לבכות עליו שהלך, לבכות עלינו שנותרנו.

 

הילד, הנער, האיש והחבר שכל כך אהבנו.

המוכשר בטירוף.

החכם,הידען,המשכיל,טוֹב-הטעם והרגיש עד אין קץ.

חושניות הצליל והלחן והצבע.

היית אנדרה לה-נוטר* שלנו ומילאת את הקיבוץ באין-ספור כתמי צבע וערוגות גוון.

 

היית החלילן מהֶמלין שלנו כמו גם הסמן האולטימטיבי לעת הבאת הביכורים.                                

"אתה ההולך בחליל"  כמאמר הנביא ישעיה, "שימחת לבב כליל התקדש חג"

אבל בעיקר היית חבר. עדין נפש,טוב ואוהב.


המשפחה הנפלאה שהקמת עם צילה. הילדים והנכדים והאושר וכוח היחד שלכם

 

לעמוד בקשיים שהחיים מזמנים ולצאת מחוזקים ומאמינים בטוב הצפוי לבוא.

ורק את אחרית ימיך הכואבים והמייסרים לא ניתן היה לשער או לצפות.

 

"לכל איש יש שם" אמרה המשוררת. אצלנו בחבצלת, כמעט לכל איש יש שני שמות.

לא תמיד מקורם או משמעם ברורים, אבל הם עשו אתנו את כל שנות נעורינו ובחרותנו.

 

קוֹקַה יקירנו ואהובנו -

מוקדם מדי הלכת לבית-עולמך. אין ספק כמה פורח,מֶגוּנַן וזוהר תעשה אותו. וודאי שמלאכי השרת כבר ממתינים לנגינת החליל שלך שתלווה את שירת-הרקיעים.

נוחה בשלווה אחינו.            

     

------------------------------

*"גן-החַיות" - על שם שתי המטפלות - חיה אקשטיין וחיה קלמר.

*"פלוגת-המפקדה" - כינוי גן-שמואלי לקבוצת חבצלת J

*שלושת מתינו - צביק'ה רוזנצוויג, ענת יבנין-צנטנר וחנוך.

*אנדרה לה-נוטר - אדריכל גנים צרפתי והגנן הראשי של המלך לואי ה-14. בן המאה ה-17. עיצב גנים רבים ביניהם גני ארמון ורסאי, הטיולרי ופונטיינבלו.


* * *

 

חלילו נדם

זכרונותי מחנוך, עמית בן זאב


תרועת החליל הפותחת את טקס חג הביכורים בגן שמואל מסמלת את אישיותו ואופיו של חנוך ומייחדת חג זה יחד עם שאר מרכיביו כבר עשרות שנים מארועי תרבות אחרים. חנוך היה מתחיל להתכונן לחג מספר חדשים לפני המועד בשל תחושת השליחות והאחריות אותן קיים באופיו ובהתנהגותו וכך גם דרש מאתנו מכל שותפיו. תמיד ביקש לקיים עוד ועוד חזרות. חנוך היה מופיע לתחילת הטקס לבוש כדוגמן עולה לבמה ומבצע נגינה בת 35 שניות בלבד בצורה כל כך חגיגית ומרשימה.



זכרון ראשון שלי מחנוך שהגיע אלינו לקבוצת חבצלת בכיתה ב' קשור לברווזים. כבן להורים לולנים הביא עמו חנוך מקבוצת רקפת מספר ברווזים צעירים אותם עזרנו לו לגדל בחצר מגודרת צמוד לבית ה ח'. לקראת סיומה של כל ארוחה התחלקה הקבוצה ל 2 מחנות: מחנה אסתר וחגית שגידלו חתולה אותה היה צריך להאכיל ומחנה חנוך שתמך בהזנת הברווזים. אני זוכר עצמי מגייס כל צלחת אפשרית לטובת הברווזים הרעשנים אליהם לא היה לי כל יחס רק בשל הצורך לתמוך בחנוך שהיה צריך לרכוש לו מעמד בסביבתו החברתית החדשה בעוד הוא עוקב בדאגה מהצד אחר התנהלות פינוי השאריות. שיריים קראנו להם. כמובן שהיה תמיד מספיק שיריים לכולם. הטיפול בחתולה ובברווזים נפסק עת עברנו לבית החדש שנבנה עבורנו בתחילת כיתה ד' זה הבית שבו היום שוכן בית נחמה ומרכז שחר.

 

עם תחילתה של שנת לימודנו השלישית, כתה ג' החליטה מערכת החינוך שאנחנו נלמד לנגן בחליליות. היו לנו 2 שיעורים בשבוע של כל הכיתה כחלק מתכנית הלימודים וכולנו ביחד למדנו את מנח האצבעות, ובעזרת חוברת מתאימה גם את שפת המוזיקה. מן ההתחלה התבלט חנוך בקליטת טכניקת הנגינה והצליח להקדים את כולם ולנגן גם ללא תווים שירים שאהבנו.

 

במהלך השנה הצטמצמה קבוצת הנגנים ובשנה שאחריה קיבלו המתמידים אפשרות להתחיל ללמוד נגינה במנדולינה. חנוך ועוד כמה בנות נשארו עם החלילית עד סיום חברת הילדים.

 

עידן חדש החל עת קיבל חנוך את חליל הצד עם עלייתנו למוסד החינוכי.

 

התפתחותו כנגן יחד עם אהבתו למוזיקה עלו על מסלול שעיצב את דמותו לעתיד כמשקיען קפדן שאינו מתפשר, מתמודד עם קשיים ומשלב את נגינתו במרקם חיי התרבות במוסד החינוכי ובחגי הקיבוץ.

 

בשנים אלה קמה תזמורת חבצלת בהובלת האקורדיון של יגאל כלי ההקשה של בני המנדולינה של עמית וחלילו הנפלא של חנוך. כבר אז לא ויתר לנו חנוך על הכנה קפדנית של כל מקבץ שירה בציבור ואח"כ מסיבת ריקודי עם.

 

למרות שידענו לנגן ללא תווים וללא רשימת שירים או ריקודים מסודרת, התעקש חנוך לקיים חזרות ולהגיע מוכנים.

 

יחסו המיוחד של חנוך למוזיקה יחד עם אופיו הבלתי מתפשר הובילו להפקת צלילים חדים ונקיים אותם קשה היה לשמוע אפילו מנגנים ידועי שם. זכור לי כי באחת מהופעות תזמורת המנדולינות שלי בגן שמואל לפני כ 17 שנה שילבנו את חנוך בנגינת אחד הקטעים. חברי לתזמורת הביעו כבר בשלב החזרות את התפעלותם מצלילי החליל והעידו שלא שמעו כך נגינת חליל מעולם !

 

בשנות בגרותנו חברו החליל והמנדולינה להרכב מיוחד כאשר התמזל מזלי להיות שותפו לנגינה והובלה בערבי שירה בציבור אותם אהב במיוחד ולהם היה מקדיש את כל כוחותיו וכשרונו כפי שעשינו בתקופת תזמורת חבצלת. באחת מהפעמים לא התאפק וציין בפני שכשצלילי המנדולינה שהוא כל כך אוהב משתלבים עם חלילו הוא מאד נהנה מהשירים.

 

לפני כשנתיים בשל קשיים בריאותיים הפסיק חנוך את השתתפותו בחג הביכורים ובשנה האחרונה עם דמעות בעיניים בעודו מאושפז בבית החולים,עמדנו כולנו במחיאות כפיים והודינו לו במהלך החג ביחד עם הקהל הרב על תרומתו התרבותית הבלתי נשכחת שנמשכה עשרות שנים.

 

כשבועיים לפני החג האחרון לפני מספר חדשים שוחחנו על מצבו והוא באצילות מופלאה כשבישר לי שאינו יכול עוד...ביטא את דאגתו מפתיחת החג בלעדיו מבלי להזכיר ולו במעט את מצבו האישי החמור. במאמץ אדיר הצלחתי להסתיר את התרגשותי ופעלתי לשדר לו בבטחון שאנחנו נמצא נגן מחליף.

 

אייל ילין קיבל על עצמו את המשימה עם כל הרגישות והכבוד לחנוך וביצע את תרועת החליל בהצלחה !

 

חלילו של חנוך נדם !

צליליו המופלאים זורמים בעורקינו לעד....



* * *

פרידה מחנוך בראון | מאיר

 

היום אנחנו מתאבלים על הבן יקיר לנו- חנוך.

הוא הלך לעולמו במפתיע- לאחר מאבק איתנים של 8 חודשים והשאיר אותנו המומים ולא מאמינים שהפעם זה הסוף.

 

 חנוך, אח וחבר אהוב, באתי להיפרד ממך ורוצה לספר על מעשייך:

הלך מאתנו איש יקר ואהוב, מאמין עם לב גדול ורחב, אמן, יוצר ואיש עבודה.  הוא נולד ב- 26.7.48 . לניתוח הגדול נכנס 10 ימים קודם לכן ולא הספיק לחגוג את יום הולדתו ה-70...

 

הוא היה בן הזקונים של סוניה ויענק'ל בראון ז"ל. אח לאמנון ז"ל, מאיר וחדווה. באותה תקופה, מלחמת השחרור בעיצומה וילדי "משמר העמק" ו"יד מרדכי" פונו אלינו. לכן, אמנון ואני ישנו אצל ההורים. לא חשדנו בכלום, כשאבא העיר אותנו בבוקר ובישר לנו: נולד לכם אח קטן. (חנוך נקרא על שם סבא חנוך, שֶמת כמה חודשים קודם לכן).

 

גדלת וצמחת יפה ואהוב ומאוד מוכשר במוזיקה. ואנחנו האחים הגדולים, שמחנו לעזור לך, אם היה צריך וגם אם לא...

 

כשחזרת מהצבא השתלבת באופן טבעי בעבודה ובתרבות ותרמת הרבה בחלילך לערבי התרבות ולחגים. היית חרוץ ועבדת בכל מקום שהיה נחוץ. אח"כ התמדת שנים רבות בברווזיה והיית מרוצה כשהדברים זרמו ביעילות וברווחיות. אח"כ עברת לעבוד בדוכן וכרגיל אצלך, השקעת את הנשמה. במקביל, מאוחר יותר- השתלמת בצמחיית נוי ובמשתלות. אחרי שנים זה הפך להיות עיסוקך העיקרי.

 

גם כאן, חלק עיקרי מהעשייה היו האנשים, נתת לכל אחד הרגשה שהוא מיוחד במינו והיית משתדל להשיג לכל אחד את הצמח המבוקש. קבלת על עצמך לטפל בחלק מהנוי של הקיבוץ-  כל מה שקשור לאדניות ואת גינון הכניסה לקיבוץ גן שמואל. התוצאות היו מרהיבות! כמו גן פורח! התנהגת כמו מנוע אנושי שלא נח לרגע, הפרחים אהבו אותך ואתה אהבת אותם.

 

פגשת את צילה אהובתך ואהבת אותה בדרכך המיוחדת. אפילו לפני שבוע, כשעוד דברנו בינינו, אמרת לי כמה אתה אוהב אותה. יחד הבאתם בת ושני בנים: שמרית, מתן ותובל. אהבת אותם בכל ליבך והיית אבא נהדר וגאה. וכשבאו הנכדים היית מאושר ללא גבול, כל כך היית גאה בהם.

 

הופעתך בחגי הביכורים עם תרועת החליל, הפכה במשך השנים לחלק מהמנוני המקום. כשישבנו על חבילות הקש, הייתי מתגאה לפני אורחַי שאתה אחי, אחי הקטן. הכרתיך כאדם סקרן, דעתן, עקבי, אך חופשי בדעותיך, ותמיד תוך דאגה לקיבוץ ולמדינה. תמיד היית האדם הנכון במקום הנכון. בחג האחרון כבר לא הופעת וכולם תהו במבט שואל, מה קרה?? ידענו שהמחלה הארורה פגעה בך שוב, אך האמנו שתתגבר.

 

בית החולים רמב"ם והמחלקה לטיפול נמרץ הפכו ב-8 חודשייך האחרונים לביתנו השני. האמנו שתתגבר בעזרת הטיפול המסור והמקצועי של הצוות. ואנחנו, בעיקר צילה והילדים, עשינו ככל יכולתנו לעזור ולתמוך בך בימיך הקשים. בעיקר ריגשו אותי עד דמעות צילה והילדים. ריגשה אותי ההתגייסות של חלקים נרחבים מהקיבוץ והמוסדות במשך התקופה הארוכה, ובעיקר, חברי קבוצתך, קבוצת חבצלת ועוד חברים קרובים. חדווה אחותך, הגיעה ברכבת מקיבוץ גזית, לפעמים פעמיים בשבוע ואם צריך אז גם שלוש... הביקורים הרבים היו מעודדים אותך. כל יום עודכנה כל המשפחה על מצבך ברשת המשפחתית. הייתי מכין מראש, לקראת הביקור, אינפורמציות על הקיבוץ (והחברים) ועל המדינה. היית "פריק" של חדשות, במצב של עירנות היו עלייך אוזניות, הקשבת לרדיו וידעת כל מה שקורה מסביבך. כשאמרתי לך שהחברים אומרים לי שאתה אדם טוב, שאי אפשר להגיד עלייך מילה רעה, ושכולם אוהבים אותך- היו זולגות דמעות מעיניך.

 

בימים האחרונים אני מוצא את עצמי חושב עלייך בזמן עבר, עדיין לא מאמין שאתה הולך מאתנו, והפעם לתמיד. היית ילד יפה ונער מקסים, גדלת וצמחת להיות גבר ואיש יפה תואר. כמה שהיית יפה מבחוץ- היופי הפנימי שלך הוא שקנה את כולנו. היו לך קהל אוהבים מכל הגילים ומכל המינים, היה לך פנאי להקשיב לכל אחד וידעת בפשטות לאמר מילות נחמה או לתת עצה טובה.

אני שמח שאמרתי לך בבית החולים אין ספור פעמים כמה אני אוהב אותך. וככל שגברה מחלתך- אמרתי יותר ויותר פעמים- כאילו אַהֲבָתִי תעצור אותך מלֶכֶת.

 

היה לנו קשר מיוחד, חם ועדין. הייתה לך אוזן קשבת ולב מבין. אנשים אהבו אותך- כי אהבת אותם.

 

כמה שנודה לכל העשרות שבאו לטפל, שעזרו בנסיעות היומיות לרמב"ם, שהיו שם בשביל לתמוך או פשוט להיות לידך- תמיד מישהו ישמט מהרשימה, אז אני מודה בשמי ובשם כולנו לכולם, ולמוסדות שהקלו כמה שאפשר על התנהלותנו בימים הארוכים שהיינו עם חנוך. רק תודה מיוחדת לעדה, לאלה ולנעמי, שתרמו למאמץ המשותף מעל ומעבר.

 

ביום חמישי האחרון נקראנו לרמב"ם, להיפרד. באנו, כל מי שהצליח לבוא מהמשפחה. חיכינו ליד חדרך, חדר מס' 11- מקום שפקדנו ביקור אחרי ביקור, מקום בו נלחמת על חייך (הרופאה אמרה לנו: זה שהוא שוכב בשקט כאילו שלא יטעה אתכם, הוא נלחם באנרגיות של רץ מרתון!!)הרופא אמר לנו: לפני 2 דקות הוא הפסיק לנשום ואתם יכולים להפרד ממנו... נפרדנו ממנו כל אחד על פי דרכו, הרופא והאחיות עמדו אתנו בכל.

 

 שלום אח אהוב, הפכת את גן שמואל, אותה אהבת, למקום יפה וטוב יותר. על פי השיר הידוע: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה..."

מכל המשפחה.


* * *

אילן נחמיאס נפרד מחנוך

 

חנוך היה לי בוס, דמות אב וחבר.

 

חנוך, עבדתי איתך מעל 16 שנים- מאז שהייתי בן 15. גם כשיצאתי לחפש עצמי בעבודות אחרות בסוף חזרתי אליך ואף נאבקתי על זכותי לעבוד איתך.

 

היו אלו שנים של עבודה משותפת, למידה, הרפתקאות והמון צבע ופרחים. חנוך לימד אותי איך עובדים כמו בנאדם ומהו מוסר עבודה אמיתי.

 

מי שהכיר אותך, חנוך , הרוויח בגדול ומי שלא הכירך- ספק אם יכיר בחייו אדם כמוך. אני אוהב אותך כאבא ואני שמח שהספקתי לומר לך זאת בביקורי ברמב"ם. היית לי אב רוחני ואיש סוד ולא אשכחך.

 

* * *

הספד לחנוך בראון | עודד לוי


חנוכי, היה לי הכבוד לחיות לצדך למעלה מ 70 שנה.

איך מתחילים לספר לציבור הגדול שבא ללות אותך בדרכך האחרונה כאשר אתה מציץ מעבר לכתפי ומבקש תקצר, תקצר ואל תגזים!!

מאיפה נתחיל? מהסיר? לא היינו מאותה שישייה אבל היינו מאותה קבוצה, קבוצת רקפת.

אולי נתחיל מההחלטה להעביר אותך לקבוצת חבצלת? בחברת הילדים.

או אולי ביום שבו הוקמה להקת המוסיקה של חבצלת בתקופת המוסד החינוכי והלהקה הפכה להיות הרוח החיה בכל ערבי הריקודים של נערי המוסד.

אולי נתחיל מחייך הבוגרים כמוסיקאי מחונן? מהתרועה לפתיחת חג שבועות והשתתפות והובלת התזמורת בגן שמואל?

אולי פגישתך עם צילה בבית ההבראה בנתניה שהציתה "אהבה ממבט ראשון" ושהביאה לעולם 3 ילדים מקסימים וחיי משפחה במלוא מובן המילה.

ואולי הפיכת תחביב הצמחים למקצוע? (ע"י המוסיקה).

דרכנו הצטלבו בסוף שנות השמונים בדוכן וכ-30 שנה עבדנו יחד כתף אל כתף, במהלך העבודה המשותפת התחזקו גם הקשרים האישיים, ליוויתי את חנוך בפיתוח המשתלה כנקודת שירות לחברים וכבסיס לטיפוח ואספקת צמחים ועציצים לדוכן בהיקף של מאות אלפי שקלים בשנה.



לסיום - כי חנוך מבקש שאקצר - חבר ללא אויבים, איש של שירות ונתינה, איש של מוסיקה, פרחים ופוליטיקה, איש עובד אדמה ומחנך.


המקום הזה לא יראה יותר כמו שהיה עם חנוך, איש משפחה למופת.

אני רוצה לספר לקהל הגדול שהגיע לכאן על הביקור והשיחה האחרונה שקיימנו, ענת הרפז ואני עם חנוך בדיוק לפני שבועיים בבית החולים ולאחר שנהנה מארוחת צהרים גן שמואלית שהביאה ענת, בשיחה הביע חנוך הערכה ענקית לחברי הקיבוץ על האהבה שמרעיפים עליו ואמר שזה נותן לו המון כוח להתגבר על המצב הקשה שהוא נמצא בו.

שלום חבר!!


* * *

חנוך | אסתרקה אילני ברנע


הזיכרונות שלנו כל כך עמוקים.

נולדת שבועיים לפני. תמיד היינו יחד. זה עמוק אפילו יותר. הורינו , יענקל בראון ואבי קלמן אילני היו חברים עוד מההכשרה החלוצית בפולין. יחד "גנבו" את הגבול מפולין לאוסטריה ויחד עלו לארץ.  שניהם היו רציניים, אנשי חזון ומעשים. הם ייסדו ענפי חקלאות, אביך את ענף הלול ואבי את ענף המדגה בגן שמואל. חזונם היה הצורך בקיום, בבניית עתיד ופרנסה משולבת בהזנת התושבים. הורינו שמרו על ידידותם הגדולה לאורך כל חייהם ולאורם  גדלנו מינקות. והיינו כל כך גאים בהם!

לחנוך ולי הייתה קרבה גדולה ללא מילים, פשוט כמו אחים. הפגישות שלנו לאורך השנים, למרות שהייתי רחוקה מהקיבוץ כבר שנים רבות, היו שקטות ויציבות ומובנות מאליהן. תמיד התעניינת במעשי ובשלומי בעדינות וברגישות ועם אור בעינייך! ככל שאני זוכרת , לאורך כל השנים, היית -  פעוט, ילד, נער ובחור ואז איש משפחה - אחראי, טוב לב, מסור ורגיש עד בלי די.

הנגינה שלך הייתה נפלאה וכל כך שיקפה את יופיך הפנימי.

כשנפרדתי ממך ברמב"ם לא מזמן, הייתה בך תקווה ואור התמיד בעינייך. וכך באהבה אזכור אותך תמיד.

חברתך, אסתרקה אילני ברנע


* * *

פרידה מחנוך | אבינעם גולן


מעת לעת, כשבאים להיפרד במעמד הכואב הזה מאדם שעוזב אותנו – פתאום צצים להם מאיי-מזה כל מיני סופרלטיבים וקלישאות, עד אשר לעיתים המלווים לא בטוחים שהם הגיעו להלוויה הנכונה... ואף על פי כן – נדמה לי שלא יקשה עלינו להסכים שבאנו לכאן היום על מנת להיפרד מאחד מהיפים, הטובים והאהובים בבניה של האדמה הזאת.


כשהיינו ילדים קטנים, אבא מוטקה אמר שחנוך מנגן על 'פְלֶט'. רק שנים מאוחר יותר התבררה הטעות, שבכלל יש לומר 'פלוּט' ובעצם – למה לא חליל צד – אבל הטעות כבר השתרשה אצל דור שלם של ילדים: חנוך מנגן על 'פְלֶט'... אני זוכר את עצמי בתור ילד קטן בטקס ט"ו בשבט, עומד ומשתאה איזה צלילים האיש הזה מצליח להפיק מחתיכת צינור מתכת מבריק עם כמה חורים.

 

פעמים רבות תהיתי על חברותנו המאוחרת, חברות שנולדה רק שנים רבות לאחר שעזבתי את הקיבוץ: חנוך, המופנם והרגיש, האיש שהיה חף מכל מיליגרם של פוזה,  זדון וציניות, אדם שספק אם אי פעם מילט מפיו קללה עסיסית, חנוך שהיה מקבל התקף חרדה לפני כל עליה משותפת שלנו לבמה, פרפקציוניסט אובססיבי שכל פישול הכי קטן היה יכול לגרום לו עוגמת נפש ואני – כמעט ההיפך הגמור ממנו. הוא – צמוד אנושות  לדף התווים שלו ואני – מאלתר כרוני... הוא התעקש על ריבוי חזרות והכריח אותי    ליתר דיוק ושקדנות, אני הכרחתי אותו לצחוק ולקחת את הכול קצת יותר בקלות.                


ההופעות המשותפות שלנו היו לכאורה מטרת היעד, אבל הזירה המעניינת והחשובה באמת לא התרחשה על הבמה, אלא דווקא בחזרות בבית החי"ת. שם, ליד הפסנתר בין שיר לשיר פגשתי את חוש ההומור הדקיק שלו והופתעתי ללמוד בכל פעם מחדש עד כמה הוא היה מעורה פוליטית, בעל חוש צדק מפותח וסלידה מכל דְבר עוול, סלידה שהייתה מלווה לעיתים בכעס מר כלפי אלה המחוללים את העוול.

 

כשהתחלנו להריץ את המופע 'ללכת בעקבות עדרי הצאן' הוא הצטרף ללהקה בכל פעם שהצליח להתפנות, כדי לנגן את תפקיד הסולו המכריע של החלילית: הופענו קצת בקיבוצים, בבתי דיור מוגן ואפילו ב'מילוא': תמיד הגיע בנפש חפצה, בשמחה וכמובן בהתנדבות, מתרגש מן ה'כבוד' שכאילו זכה בו – אולי מבלי להבין שהכבוד האמיתי היה בכלל שלנו...  


 

והנה יום אחד הייתה לו בקשה אלי: שאלווה אותו בחג האסיף על הפסנתר בקטע אינסטרומנטלי לחלילית בשם 'אל העין'. באותו ערב היה לנו אירוע משפחתי, הבית שלי נמצא במרחק של 110 ק"מ מדשא הביכורים ולא יכולתי להגיע: הצעתי לו שייעזר במישהו אחר מן הכוחות המקומיים. חנוך לא וויתר: "אני צריך אותך". והרי אי אפשר לסרב לחנוך: שאלתי אותו אם יוכל לדאוג שהקטע יבוצע בתחילת הערב וכך אכן היה: חמש דקות לפני תחילת חג האסיף חניתי מאחורי הבמה לצד הסילו, נפגשנו, התחבקנו, עלינו לבמה, ניגנו את 'אל העין', ירדנו, נפרדנו ונסעתי הביתה בחזרה. דקות ספורות לאחר מכן תפס אותי טלפון מאודי שצקי: "לא ידעתי שאתה מופיע פה הערב!"   "אני ממש לא"!... התממתי.                                   

"אבל היית עכשיו על הבמה עם חנוך!", התעקש שצקי. "אל תצחיק אותי", עניתי לו: "אתה בכלל תופס אותי על כביש 6"...

 

ובמעמד קצת שונה על אותו הדשא – כשלושים שנה לפני כן – בעיצומן של החזרות לרונדו: אורה חנני היקרה טורחת עד כלות גרונה לאלף את הרוקדים: על בימת התזמורת, קשוב ודרוך יושב לו חנוך עם עמוד התווים שלו, חמוש בכמעט עשרה אטבים  ולצידו על הבמה – שניים שבכלל באו להפריע: איתן דור ואנכי. באותה שנה רכשנו לקיבוץ את הסינת'יסייזר הראשון: זה היה מכשיר מופלא שידע לחקות את כל כלי התזמורת בלחיצת כפתור. וכך, בכל פעם שאורה הפסיקה את הנגינה כדי להנחות ולפעמים אף לגעור ברוקדים –  התפקיד שלי היה לתכנת צליל של אקורדיון ולהפריע לאורה:        

אורה הייתה מסתובבת וגוערת באיתן, וכל התזמורת הייתה עושה במכנסיים מרוב צחוק. ה'טריק' הזה היה קצת פחות מצחיק כשתיכנתי צליל של חליל צד והתחלתי לנגן את התרועה המפורסמת, אולי ה'סמל המסחרי' הכי מובהק של חנוך: אורה כעסה על חנוך על חטא שלא חטא וחנוך התכווץ בכיסאו, ועל מעשה הקונדס הזה חנוכי, אני מבקש ממך סליחה, ובעצם גם מאורה...

 

לפני כמה שנים התחלנו לגלגל רעיון על מופע משותף של 'ערב שירי רועים':  ערב שלם של מבצע הצלה המוקדש כולו לשירי רועים נשכחים שחנוך אף פעם לא שכח. וכשחנוכי מתחיל להקפיץ סטקאטו'אים בחלילית שלו – אין לך כבשה שלא תרקוד...

 

בעוונותינו, מתוך חולשת דעת ודחיינות לא הוצאנו אל הפועל את תכניתנו... על מיטת חוליו ברמב"ם הבטחתי לו פעם אחר פעם שלכשיחלים – נתכנס בבית החי"ת ונתחיל בחזרות. האם האמין לי? האם האמנתי לעצמי? אני יודע ששנינו מאוד רצינו להאמין, בתור שני חילונים היינו אפילו מוכנים להתפשר על נס, אבל כנראה שלאלוהים אין עניין עם קטני אמונה.

 

אין פרידות שמחות, והפרידה הזאת קשה במיוחד. כשהולך אדם לעולמו – אנחנו אומרים 'זכרו לברכה': למעלה מחמישים שנות עמל, אהבה ותרומה מופלאה לקהילה משאיר אחריו האיש הזה... נדמה לי שאי אפשר לבקש ברכה גדולה מזו: אשרינו שזכינו, אשריו שזכה.    

 

ה'פְלֶט' של חנוך נדם. אפשר היו חלילנים זריזים יותר, יתכן שהיו אשפי אלתור נועזים ממנו, לא היה חלילן שהצליח להתקרב לצליל הזך והצלול שלו, שבתוכו אפשר היה לראות ולשמוע קולות הציפורים והרוחות, להרגיש את הגשם המטפטף ולהריח את ריח האדמה הטובה של המקום הזה.





תמונות של חנוך בראון ז"ל, מתוך ארכיון הקיבוץ

מזהה  500
העתקת קישור