אברהם הראל
אברהם הראל
  2/4/1949
  12/6/2019
ארץ לידה  ישראל
יישוב/עיר  תל אביב
שכבה/קבוצה  חבצלת
בן/בת זוג  ורדה
הורה של  פלג, דויד, לירון ואיתי



אבא יקר ואהוב שלי | איתי

 

אי אפשר לתאר כמה אני אוהב אותך ועד כמה זה בלתי נתפס להיפרד ממך. להגיד שלום והפעם לתמיד

 

אתה איתי מאז שאני מכיר את עצמי ואני לא יודע מה זה חיים בלעדייך. עכשיו אתה הולך ומשאיר בור ענק שיהיה קשה מאוד למלא. אולי לא אפשרי

רציתי להגיד לך תודה על הכל.

 

גידלת אותנו בצורה הכי מדהימה שאפשר והענקת לנו את כל האהבה שבעולם ועוד הרבה מעבר, אהבה שלא נגמרת ושאין לה גבול או תנאי.

 

תמיד היית שם בשבילי בכל נקודה בחיים כמו מגדלור ענק שמכוון ומראה את הדרך. שניתן לפנות אליו ולהתייעץ על כל דבר ולשתף בכל דילמה

 

היה חשוב לך שנהיה קודם כל בני אדם. דברים חומריים פחות עניינו אותך.

היית איש של אנשים. תמיד הדהים אותי כמות האנשים שאתה מכיר וששמרו איתך על קשר. החבר'ה מהצבא, הרפתנים מכל רחבי הארץ וממועצת החלב, החברים מחבצלת, מהקיבוץ וממעגלים נוספים.

 

אהבת לרקוד וליהנות מהחיים. הייתה לך שמחת חיים מדהימה. אהבת ערבי שירה בציבור ולשיר. אהבת לצחוק ולשמוח.

 

אהבת להכין ריבות והרבה. מכל הסוגים. בתור ילדים גייסת אותנו לקטיף המסורתי של תפוז סיני מהעץ בחצר הבית. כל המשפחה גויסה לנושא. קודם לקטוף, אח"כ לחתוך ולהוציא את החרצנים ואז הכנת הריבה.

 

הפרויקט המשיך וגדל עד שמכל רחבי הארץ החברים הביאו לך פירות. ואתה אהבת להכין מהם ריבות ולהביא לכולם. "אתם תדאגו לצנצנת ריקה ואני אחזיר לכם אותה מלאה בריבה".

כולך היית טוב ונתינה.

 

כשהייתי קטן אהבתי לשחק ביחד כדורסל. אתה היית מסיים חדר כושר והיינו זורקים ביחד לסל שבצד האולם. לימדת אותי מהלכים ונתת טיפים מנצחים. 

בנית אינספור מתקנים ורהיטים: 4 ניצחונות בתחרות הטכנוראש בטכניון  שהפכה לפרויקט משפחתי. מתקן הטרפז המפורסם מעל בריכת הקיבוץ, רכבת ההרים של יום העצמאות, מכון החליבה ברפת ועוד פרויקטים רבים.

 

אהבת לעבוד בנגריה ואני אהבתי להיות איתך ולעבוד ביחד וללמוד.

רק לפני כמה חודשים עזרת לי ובנינו יחד את המחסן ליד הדירה שלי.

זו הפעם האחרונה שעבדנו ביחד ואני אתגעגע לזה מאוד.

 

גם בפן המקצועי עשית חיל. נהיית שם דבר בענף החלב, ניהלת, הדרכת ועשית הכל בצורה הכי מקצועית ורצינית כמו שידעת. היית מומחה למכוני חליבה וטסת לרוסיה ורומניה ללמד גם אותם. לימדת ברופין וחלקת את הידע ואהבה שלך לענף עם כל מי שחפץ בכך.

 

החודשים האחרונים היו לא פשוטים.

המחלה הארורה תפסה אותך ואת כולנו לא מוכנים ואתה נלחמת בה כמו אריה. בדרך האופיינית לך נכנסת למוד שאותו הגדרת "מוד מילואים". השבת מלחמה למחלה וכולנו היינו גאים ואופטימיים עם החזרה הביתה.

אך הסרטן חזר עמיד יותר ואגרסיבי יותר עד שלא יכולת עוד.

התודה היחידה שאוכל לומר היא על ההזדמנות להיפרד.

להגיד לך תודה על הכול פנים מול פנים, על כל מה שנתת בשבילי לאורך השנים.

לספר לך כמה אני מעריך כל עצה, כל דבר שלימדת אותי, את כל ההשקעה והמסירות שלך כלפי וכלפי שאר המשפחה.

האהבה הבלתי מתפשרת שהענקת לנו שאין גדולה ממנה.

 

הספקתי להגיד לך פעם נוספת כמה אני אוהב אותך וכמה היית דמות לחיקוי עבורי. כמה אני אוהב אותך וכמה אני שמח שאתה אבא שלי. שהיית אבא מדהים ושהתמזל מזלי שאתה אבא שלי.

היתה לי אפשרות לתת לך חיבוק גדול לפני שהלכת לנו, ואז עוד חיבוק אחד ועוד חיבוק ועוד חיבוק ואתה נתתי לי חיבוק וליטופים אחרונים על הראש שאזכור תמיד.

 

סיפרת כמה אתה אוהב וגאה בכולנו, בכל המשפחה. ביקשת שנשמור על אמא ואני מבטיח לך שכך נעשה.

בדרכך האופיינית היה לך חשוב להגיד תודה לכל אנשי הצוות במחלקה ושנמסור לדר' עופרן שאתה אוהב אותו.

 

אפילו ברגעים האחרונים ידעת להגיד תודה לכולם וזה מראה איזה בנאדם גדול היית. בנאדם מיוחד, איש של אנשים, איש ענק עם לב ענק.

תמיד אזכור, אוהב ואעריך אותך- אבא שלי.

אני בטוח שהנשמה שלך ממשיכה למקום טוב יותר. מקום של נחת בין המלאכים בשמיים.

איפה שהאנשים הטובים באמת נמצאים.

 

להתראות אבא אהוב שלי, איתי

 



 ג'ינג'י | קורות חיים | רחל טבת

 

אברהם מאיר הרשקוביץ,המוכר כג'ינג'י, הרשקו,אברם,

 

נולד ב -   2    באפריל 1949, להוריו בלה ודוד,  אח צעיר לאריה ונתן.

 

באותה עת גרה המשפחה ברמלה, ולקראת עלייתו של ג'ינג'י לכתה א', עברה המשפחה לתל אביב , לשכונת מונטיפיורי.

 

הוא הגיע לגן שמואל לכתה ו', בעקבות אחיו נתן שהצטרף לקיבוץ בשנת 1958. היה תלמיד טוב, חבר אהוב, פעיל בתנועה..

 

מאוד אהב טיולים, עשה הרבה דברים יפים בתבונת כפיים.

 

התגייס אחרי מלחמת ששת הימים, בתחילה לקורס טיס, ומשם לשריון.

 

בשריון התקדם להיות מ"מ ,לסירוגין בין התעלה לביר תמדה, בתקופת מלחמת ההתשה.

 

כשהשתחרר, ביקשו ממנו להכנס לרפת ל 3 חודשים, ונשאר... יצא לקורס הנדסאי מכונות ב"רופין",

 

עם פרוץ מלחמת יום כיפור גויס למילואים, נלחם באזור התעלה, וסופרו עליו סיפורי גבורה רבים, על ידי אנשים רבים שניצלו בזכותו, אבל הוא בצניעותו לא הרבה לספר על כך. היתה הערכה רבה מאוד על תפקודו במלחמה.

 

כשסיים להילחם, וסיים ללמוד, חזר לרפת, שם התגלו כישוריו המגוונים. היה לו חוש טכני בלתי רגיל, פיתח ברפת כל מיני אמצעים מכאניים להקלה על העובדים, המצאות שנפוצו עם הזמן לכל הארץ.

 

ריכז את הרפת בשקט, בסבלנות, עם נוכחות מרשימה, גדול- ורך, היה חבר טוב לשותפיו לענף, התייעץ כשחשב שאינו יודע מספיק, והיה צנוע מאוד. התמחה במיכון החליבה וגויס למועצת החלב ש"גילו" אותו, הפך להיות "אורים ותומים" בתחום, והדריך רפתנים רבים בארץ ובחו"ל.

בשנים האחרונות, הדריך בקורס למדעי הרפת ב"רופין" .

לצד כל זה, יצא עם ורדה לטיולים בארץ ובחו"ל, השתתף בפרויקטים של פלג ואיתי בטכניון, טיפל בנכדים באופן פעיל, והם קשורים אליו מאוד, בישל, אפה והכין לכולם ריבות משובחות מכל פרי אפשרי. ומי שטעם יודע!!!

 

לפני כ- 3 חודשים חלה ונפרד מאתנו במהירות קשה לקבלה.

נוח בשלום איש יקר.




שלוש מרפסות וכבר געגוע לג'ינג'י אברהם הראל | נעמי יצהר

 

אחינו אהובנו -

עוד לא תמת לגווע וכבר נהיה בנו כאב ענק וצער נורא על האחרונות שבנשימותיך.

הלך אחינו הגיבור והחזק

הלך אחינו עדין-הלב והענק

מהר מדי, מוקדם מדי נקרע מרקמת חייו וחיינו.

 

תמונות שלוש מרפסות וגעגוע

המרפסת הראשונה. כיתה ו'. הפרגולה העגולה של בית הקומתיים. פתאום היית בינינו. ג'ינג'י וגבוה עם חיוך מבויש ואנחנו אז נטולי יכולת להבין ולהעריך את הקושי העצום במעבר לא רק מן העיר אל הכפר אלא גם מבית-ספר דתי ומהווית בית-עולים-מהגרים לחצר ולחברה שדור שלישי לחלוצים כבר מתקיים בהן.

 

מסיפורי חבצלת - בשיעור התנ"ך הראשון עם עלה ערמון, הוא מפתיע אותנו כשבמקום אלוהים או אדוני שנהגנו לקרוא הוא קורא 'השם' ואנחנו ודאי צוחקים ולחלוטין לא מבינים אל מה התכוון... ואז עלה הסבירה שבמקום בו גדל ולמד, כך נוהגים.

 

המרפסת השנייה. כתה ז'. מרפסת הכניסה לבית במוסד.

מסיפורי חבצלת - ההפסקה הגדולה ואנחנו מזמנים את צלאל לב, המחנך האולטימטיבי שלנו לשיחת-קבוצה. הדרישה- שיחדל לקרוא לג'ינג'י "ג'ינג'י קלבסה" [דלעת] שבתחושתנו הוא כינוי מעליב. צלאל הבטיח שיחדל ועמד בדיבורו אבל אז אמר אברהם: בכלל לא נפגעתי...

 

המרפסת השלישית. 1970/71. אנחנו בצבא ואחריו. בית הקומותיים שבין  בתי-הילדים. מרפסת צרה ואפורה עם מעקה מתכת ואברהם וגבי ניר יושבים לילה-לילה שבועות ארוכים לוודא שאני נרדמת אחרי שצביק'ה נהרג.

 

סיפורי חבצלת - כמעט לכל אחד בחבצלת הודבק שם חיבה אלטרנטיבי.

אברהם וגבי היו פוטו ונושקה. צמד אוהב עם קשרי חברות אקסטרא לרגיל בחבצלת.

 

ואחר כך גדלנו כולנו ועשינו משפחות ועבודות ומקצועות וג'ינג'י במסירות התמדה ויכולות מופלאות החל לסלול את שביל החלב שלו מהרפת בגן שמואל ועד מועצת החלב הארצית, ועשה משפחה גדולה ויפה עם ורדה.

ובישל ריבות נפלאות, ורקם חברויות אמיצות ובכל מפגש מקרי בחצר חייך באור-עיניו וחיבק בחום זרועותיו.

 

ועכשיו הוא ודאי עוסק בחיבור שביל החלב של הארץ לזה הממתין לו בשמיים, עטור אור כוכבים גלקטי, ובלילות נטולי ירח ודאי ישלח לנו משם את אהבתו וחיבוקיו וצנצנות כוכבים מלאות בריבת חלב.

 

אין לנו באמת נחמות לורדה, לילדים ולנכדים, רק שהמשפחה הגדולה והנפלאה שיצרתם תהא מקור כוח להמשיך לחיות ולזכור את אהובכם-אהובנו

נוחה בשלום יקירנו

 

י' בסיוון ה'תשע'ט - 13 ביוני 2019




הספד לאברהם | שמוליק פרידמן


לפני למעלה משישים שנה שיחקו שני ילדים ברחובות רמלה העתיקה. אחד כבן 7  גי'נגי גבוה ומוצק והשני בן 5 בלונדיני צנום ,בן יחיד להוריו. מסיבה לא ברורה עד היום זרק הגי'נגי אבן ממרחק שפגעה בחברו למשחק " בול בפוני " .קצת דם ,היסטריה של ההורים ,תפירה קלה והכל חסר לקדמותו.

כבר אז ניתן היה להבחין כי זורק האבן ניחן בחוש טכנולוגי גבוה עם יכולות לחשב מסלול מדויק של אבן נזרקת ופגיעה מדויקת במטרה אותה אני מילאתי במקרה הזה. עברו למעלה מ 40 שנה ויד הגורל הפגישה אותנו שנית, הזורק ו"המטרה". 

אברהם "הגי'נגי" כמנהל ומקים מאל"ה ואנוכי כמנהל מקצועי . יחד דאגנו לרכישת ציוד המעבדה, הריהוט מיוחד, ארגון צוות המעבדה והמדריכים  והקמת המערכת כולה שתקרא החל  מ 1997 – "המערך הארצי לבריאות העטין ואיכות החלב "(מאל"ה).

 

אברהם נולד עם מתת אל - היכולות הטכנולוגית שלו ,החשיבה ההנדסית ,הראיה המרחבית ,כל אלו אפינו את דרכו ופעולותיו במשך כל השנים שעבדנו יחד. תמיד הייתי אומר לו כאשר ראיתי אותו עובד " שמע הבורג רואה אותך והוא נכנס לבד לקיר או לעץ".

 

גאוותו הגדולה של אברהם היו ילדיו המוכשרים כמוהו . כל שנה השתתפו ילדיו כסטודנטים בתחרויות בטכניון על יכולות טכניות ומציאת פתרונות לבעיות שהוצגו בפרויקט התחרות. הוא היה תמיד מאחורי הקלעים, דוחף, מציע רעיונות ופתרונות והם תמיד  זוכים כמובן בפרס הראשון היוקרתי. איזו גאווה ,איזו שמחה ואנחנו כולנו שמחנו בשמחתו.

 

תרומה גדולה תרם אברהם בעבודתו במאל"ה –מועצת החלב. הוא היה מנהל מאל"ה, מדריך מעולה, חונך מדריכים חדשים , מורה במדרשת רופין, מנהל איכות של המועצה והמעבדה ,אחראי על יישום תקני האיכות למכוני חליבה ישראלים ,הקים תערוכה קבועה של נוסטלגיה לציוד החליבה, ואחראי על בנית  המדמה למכון החליבה ("סימולטור") "היחידי במזרח התיכון" ...כפי שנהגתי תמיד לומר לו.

 

 בנסיעות המשותפות שערכנו לצורכי עבודה בארץ ובחו"ל תמיד זכה להערכה רבה על היכולות הגבוהות במציאת תקלות והחשוב מכל במציאת פתרונות יצירתיים שהשאירו את המגדלים מלאי תודה והערצה .

 

איש רב פעלים היה אברהם. אבל הדבר החשוב מכל הוא היה איש גדול עם לב ענק. בכל כנס שהיינו תמיד אמר לי " בו נביא גם את השי שחולק גם לעובדות במעבדה שלא הגיעו" . תמיד הייתה בו תשומת לב  לחלש, עזרה לנזקק ובעקר אהבת האדם.

 

אברהם אהב לאכול,  לרקוד ובעקר לשמוח. הוא היה בא  לחדרי ואומר כך סתם: אני אוהב אותך שמוליק " .. ויוצא. אבל מכל הדברים הוא התפרסם דווקא בתעשיית הריבות שלו שהפכו למותג ברחבי הארץ "ריבות אברהם". הוא היה מלקט פירות במהלך כל השנה ומכין מהם את הריבות הטובות בעולם. בתיקו היו תמיד מספר צנצנות ובכל מקום שהגיע היה מציע את מרכולתו בחינם ונהנה לראות איך האנשים להוטים לקבל צנצנת ריבה "תותים ללא סוכר" או "מישמשים" או כל פרי אחר שיבחרו.

בעשור האחרון "הדבקתי" אותו באהבת ספר הקריאה. תמיד היה אומר לי "תביא לי ספר טוב , קצר מעניין ,.מותח שיהיה לי כיף לקרוא" וכך הפכתי ל"ספריה הניידת" שלו ומאד שמחתי לאחר סיום קריאת הספר שהיה אומר לי :" קלעת בול תביא עוד אחד כזה".

 

ורדה היקרה ,ילדים ונכדים מדהימים של אברהם ,משפחת הראל וחברי גן שמואל ,בשם מועצת החלב , מאל"ה וכלל יצרני החלב בארץ אני מבקש ומרשה לעצמי להודות לכם על הזכות הגדולה שניתנה לכולנו להכיר  לעבוד ולחיות יחד עם אהובכם במשך למעלה מ20- שנה.

סלח לנו אברהם אם פגענו בך ביודעין ובלא יודעין.

אוהבים אותך מאד ד"ר שמוליק פרידמן


ד"ר שמוליק פרידמן
מנהל תחום וטרינריה ואיכות חלב

 



ג'ינג'י/אברהם הראל | ישראל רפפורט

 

קשה להאמין שאברהם איננו - זה פשוט לא מסתדר עם שום דבר, התודעה לא תופסת.

 

בשבילי ג'ינג'י הוא חבר, חבר לשיחה, חבר לצחוק, חבר למבצעים והרפתקאות ובעיקר חבר לסמוך עליו, בכל זמן בכל מצב. חבר ללא תנאי.

 

אני רוצה רק לציין כאן, ככה בכותרות, כמה מהרגעים המשותפים, להזכיר לעצמנו, לורדה לילדים, לספר קצת עליו מהזווית שלי למשפחה ולחברים.

שבשנות השבעים בחטיבה הצעירה, ואברהם מאד פעיל ומעורב היו כבר אז שיחות וויכוחים על הקליטה וזכויות הצעירים בקיבוץ, גם הקמת האיגלו הכתום מפיברגלס - מועדון הצעירים המונומנטלי בכניסה לקיבוץ. ורק ככותרת להזכיר במילה את הטיול ההיסטורי לסיני של אותם הצעירים, מגפן עד שחף - חוויות חזקות, מבצעים גדולים.

 

לזכור גם את הטיולים של המשפחות שלנו לירושלים, את המחנות על שפת הכנרת, את נופש גלגלים משותף לקיבוץ סמר הצעיר.

הטיול של גרעין דווקא כן שעשה הכשרה בגן שמואל, כן טיול לעומק סיני - עם ארגון האוהל הענק כל הלוגיסטיקה וכל הפתרונות, טיול אדיר ומאובזר עם חוויות בלתי נשכחות - טיול שלא היה מצליח ללא ג'ינג'י.

 

השקט והביטחון בזמן השליחות שלנו, כי היו שם אברהם וקלר ששמרו על אימא רוזליה שלנו כאן בעורף בבית, שני לוחמים צעירים מול כל הממסד...

 

והחילוץ מהשריפה בשיכוני מעבר, כאשר סיר הצ'יפס הבוער העלה באש חצי בית, איך אפשר לשכוח.

 

חברות יצוקה במעשים, בשיחות, ובהרבה ערביי שישי עם החבר'ה...

 

לפני כשנתיים אני מקשיב מרותק לפרטי הפרטים שג'ינג'י מספר ומתאר לי בדייקנות את המכשולים והפתרונות בפרויקטים של פלג ואיתי, ושזיכו אותם במקומות הראשונים בתחרות בטכניון – הרבה מחשבה והשקעה בלתי מתפרשת - הרבה כבוד!

 

איש חכם ללמוד ממנו, חבר לסמוך עליו, שותף אמיתי להרפתקאות ופרויקטים. לא יואמן שעברו כל כך הרבה שנים, חבר.

נושא מרתק ומהפכני בזמנו היה כשאברהם עבד במועצת החלב וחשב לייצר דפי הדרכה למגדלים. לפני כחמש עשרה שנים הוקם האתר ובו דפי הדרכה מקצועיים ומפורטים על בריאות הפרה, דפי האינטרנט כללו סרטונים שהופקו ביוזמתו והופצו לכל הרפתנים בארץ, לפני עידן היוטיוב! מסור מקצועי ומשקיען!

 

לפני כמה ימים בחזרות לרונדו, ראיתי את הילדים של לירון מתרוצצים בשטח החג, (ולמחרת ובחג את פלג והילדים בתהלוכת הרפת) פתאום, ככה פתאום חשבתי שזהו, שהבנים והנכדים יפסיקו, פתאום, ליהנות מהאבא והסבא הגדול והאוהב שלהם. נחנקתי והמשכתי במעגל...

 

אברהם - ג'ינג'י בשבילנו - היה ויהיה תמיד דמות טובה, בחיים של יערה ושלי.

אנו נזכור אותו תמיד באהבה ובהערכה גדולה, חבר!

 

תנחומים מכולנו לורדה והילדים!
12.6.2019


מכתב מיובל גולן


ורדה ומשפחת הראל הרשקוביץ היקרים!

אבל כיסה גם את ביתי משנודע לי על לכתו בטרם עת של אברם הג'ינג'י.

ג'ינג'י בלט בנוף הקיבוצי בקומתו המרשימה- אבל הרבה יותר מזה בשילוב נדיר של אופי ויכולת.

אופי חברי שקט ויכולת מקצועית. זה הסתבר מיד כשעבדנו יחד בענף הרפת בקיבוץ לפני שנים רבות.

אנשי מקצוע לא חסרו ברפת, אבל שקט מקצועי היה חדש לי.

בנושא הזה הרהרתי לא מעט מאז: מהיכן? ואיך עושים את זה? ואיפה מחלקים? רק אברם ידע.

ועם כל אלה, הוא בחר – ודי הצליח – לא להתבלט.

 

אני מניח שאת ההצטיינות הממושכת בתרומתו לבריאות פרות החלב במדינה הוא הצניע כדרכו , וטוב לדעת שהוא לא הצליח וגילו אותו.

כשנודע לי מנתן – אחיו (שהתאמץ גם הוא לא להפגין חדווה) – על הזכייה של ג'ינג'י בפרס על פועלו אמרתי לעצמי: לא מכיר את הפרטים – אבל לאיש הזה מגיע עוד. על השלווה החברית בעבודה, על התרומה בידע. ועל מה שעוד יוסיף לתת.

האופי, היכולת, ההתמדה והרצון להתקדם היו אצלו בדם. מסודרים לחלוקה – אם רק ינתן לו זמן - אבל הזמן אזל.

 

אתכם בצער הנוקב – יובל                   19.6.2019




אברהם שלנו | חוה גייסט


 

 כל כך עצוב. הלב מתכווץ בכאב והבכי פורץ. 

כן. מותר לבכות, לא לעצור את מה שרוצה כול כך לפרוץ.

 

הגעת אלינו בכתה ו. זה היה יוצא דופן. בדרך ככל רק במוסד, בכתה ז הגיעו ילדי החוץ, אבל אתה היית מיוחד. באת אלנו, ילד זר, גבוה, בהיר, ג'ינג'י ועדין. כל כך עדין. באת מכוכב אחר.

 

אהבנו אותך ממבט ראשון. היית שונה. באת מהעיר, ממשפחה שדוברת רומנית ובית ספר דתי שבו אסור לומר את השם המפורש כשקוראים מסיפורי התנ"ך. היית מתנדנד קלות בזמן ההקראה ואומר השם או אדוני. וכך למדנו משהו חדש.

 

כמו באת מכוכב אחר. ואנחנו התאהבנו בך ולמדנו אותך לאט את חוקי החיים שלנו. היו פעמים שעשינו שינויים על מנת להתאים לך.

 

זיכרון שמלווה אותי תמיד, שבכיתה ז המחנך שלנו קרא לך ג'ינג'י, אנחנו קראנו לך אברהם. כעסנו כל כך ועשינו  שיחת קבוצה למחנך ואסרנו עליו לקרוא לך ג'ינג'י כי יש לך שם כמו לכולנו. אז זה היה נשמע כמו שם גנאי. עם השנים רובנו קראנו לך ג'ינג'י. זה כבר לא היה שם גנאי.

 

ג'ינג'י שלנו אדם גדול, ענק, הכול היה בגדול. האהבה שלך, הנתינה שלך. מי יחבק את  אותו חיבוק עדין ואוהב בחצר כשנפגשנו, אותו חיבוק אשר נותן לרגע תחושה של הגנה ואהבה, עם חיוך רחב ובשקט אומר שהכול בסדר. גם את זה למדנו ממך, למדנו לחבק סתם ככך כשפוגשים אהבה על המדרכה.

 

מי יבשל ריבות נפלאות בחגים מכל פירות הארץ או סתם יקפיץ איזו ריבה נפלאה אלי הביתה כי בא לו. ומה עם אוסף הצנצנות שבחוץ במרפסת שלא הספקתי להביא לך.

 אברהם, אהבתי אותך בדרכי ואתה אפשרת לי זאת.

לבי מכווץ על כך שלא יכולתי לבקר אותך בבית החולים בימך האחרונים.  בביקור שלך בבית נפגשנו על המדרכה ליד הבית, צחקנו והתחבקנו אבל הפעם חיבוק וירטואלי. איש יקר. מצטרף אתה לענת וחנוך ז"ל שלפני זמן קצר נפרדו מאתנו ולצביקה ז"ל. הם בטוח יקבלו אותך במעבר זה כי אחים של הנפש הם לך ולנו.

 

לורדה היקרה, לילדים, לנכדים ולכל המשפחה. זכיתם להיות חלק מאדם מופלא.
תנוח על משכבך בשקט וכבר מתגעגעת.

חוה גייסט




תמונות של  אברהם הראל מארכיון הקיבוץ ומהמשפחה

 

מזהה  501
העתקת קישור