יענקלה (יעקב) אדוט
יענקלה (יעקב) אדוט
  9/6/1939
  30/6/2019
ארץ לידה  בולגריה
בן/בת זוג  שלומית
הורה של  צביקה, גיא, גבע, אייל ואילן


יענקל'ה אדוט | קורות חיים


יעקוב אדוט (לימים ייקרא יענקל'ה), נולד בעיירה רוּסֶה שבבולגריה, בשנת 1939, בן יחיד לשרה ולאון.


יחד עם הוריו עבר את ילדותו בבולגריה של מלחמת העולם השנייה. אביו לאון, נשלח למחנה כּפיה כחלק ממדיניות החוק להגנת האומה, אותו חוקק המלך בוריס השלישי, בעוד אימו שרה מגדלת אותו בגפה.


בשנת 1948, שנת הכרזת המדינה, עלה לארץ עם שני הוריו באוניית המעפילים בולגריה, ישירות למעברה בפרדס חנה. לאחר מכן עבר עם הוריו לטירת הכרמל ומשם לחיפה ברח' הגיבורים 30.

 

במהלך שירותו הצבאי, הצטרף לגרעין הנח"ל השני של קיבוץ הראל, שם פגש את שלומית שהצטרפה לקיבוץ במהלך שנת השירות שלה. לאחר מכן הגיעה החתונה ונולד צביקה הראשון מבין הילדים.

 

במהלך השנים בהראל, כיהן יענקל'ה כגזבר ולמרות שאהבו את המקום, החליטו יענקל'ה ושלומית, לאחר שש שנים לחזור לקיבוץ גן שמואל, עקב מחסור במסגרת חינוכית עבור צביקה.

 

מאז שחזרו לגן שמואל בשנת 1965, נולדו ליענקל'ה ושלומית עוד ארבעה בנים - אייל, גבע, גיא ואילן.

 

במהלך השנים, יענקל'ה השלים לימודי כלכלה וחקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות וכמו כן כיהן במספר רב של תפקידים מנהלתיים וחברתיים והיה לאחד החברים המעורבים בקיבוץ גן שמואל: ריכוז הרפת.

ריכוז משק, מנכ"ל מפעל אָרָן נחשון, מנכ"ל גן שמואל מזון, במהלך תקופה זו קיבל המפעל אות הצטיינות מנשיא המדינה.

יו"ר דירקטוריון מפעל הכבלים של קיבוץ מסילות, יו"ר במפעל ארד דליה, יו"ר ועד מנהל של מושב מי עמי, חבר דירקטוריון אגרסקו כנציג המדינה ועוד.

בין התפקידים עבד במכבסה וּבענפי שירות נוספים.


בשנת 1990, הקים את חברת טריסן שפועלת בתחום סחר בינלאומי בחומרי גלם לתעשיית המזון, את אותה
חברה ניהל עד שנת 2015. לימים הפכה החברה לאחד מהענפים המובילים בקיבוץ.

במהלך כל חייו יענקל'ה, לא הפסיק לתרום ולהיות חלק חשוב מהקהילה ומהקיבוץ שהיו כל כך חשובים לו, ובמקביל היה בן מסור להוריו, בעל אוהב ותומך לשלומית, אב וסב מסור לילדיו ונכדיו.

 

נזכור ונאהב אותו לתמיד,

המשפחה.



אבא | גבע


כמעט ארבע וחצי שנים שאבא אינו יענקל'ה. תקופה קשה מנשוא שלא הביאה לו כבוד, תקופה שלא הזכירה במאום את האיש שהיה, תקופה שלא העידה על תרומתו לבית הזה שכה אהב ולמשפחתו שהייתה יקרה לליבו מכל.

נולדנו וגדלנו בחינוך המשותף ואבא, למרות שפיזית היה נוכח מעט בילדותינו, הווה לנו דוגמא ומופת לחיי משפחה. למרות העדרו ידענו תמיד שאבא בתמונה ושהדברים יסתדרו בסופו של דבר. לאבא הייתה יכולת מופלאה להסביר דברים בחוכמה ובפשטות: כך לדוגמא בשיעורי הבית, למרות שחלק גדול מהזמן, האובייקט (כלומר אני) לא היה ממש קל, שכן, הייתי מעט פוחז באותה תקופה וכימיקלים כגון ריטלין לא היו באותם ימים, חלק מארגז הכלים החינוכי הנהוג היום, אבא סידר את המשוואות, ריבע את המעגלים והפך את כתבי התנ"ך למבוארים.

 

כשבגרנו, אבא המשיך להיות עמוד האש בראש המחנה. בלט בדוגמא האישית, בחשיבה על טובת ביתנו המשותף ועל טובת הכלל לפני טובתו האישית, תכונות שכל כך חסרות לנו היום. אבא היה איש ישר דרך, עניו, איש ערכים, אשר לא פחד "ללכלך" את ידיו שהיה צורך בכך. מנהיג!

זכיתי לעבוד באופן צמוד עם אבא בשנותיו האחרונות בטריסן, כל פעם מחדש הוקסמתי מכמות הידע, מהיכולת לרדת לפרטים, מרמת הניתוח והחשיבה מחוץ לקופסה. למדתי דרכו מהי חברות אמיתית ולא כזאת של אחד בפה ואחד בלב. למדתי בתקופה הזאת, דברים שאין להם תחליף ואין להם מורה מחליף ועל כל אלו, אשריי שזכיתי....

גם בתקופה האחרונה לפני הנפילה, באה לידי ביטוי אהבתו האין סופית של אבא למשפחתו, לנכדיו ונכדותיו. תמיד זכר את המועדים החשובים של כולם ובכל נסיעת עבודה הזכיר כי יש לקנות משהו קטן וטוב לעמית, אדווה, הילה, סמדר, פז, נוי, גיל, טליה, עדי, נעמי, רובין, מיקה, נעמה, ניר, אורי ואלון.

 

כזה היה אבא וככה נזכור ונוקיר אותו.

יהי זכרו ברוך לעולמים.

 

ברצוני לומר מספר מילים חמות לרבים וטובים שליוו את אבא ואת המשפחה לאורך תקופה זו:

 

Dear Dante, if there are angels, then you are probably one of them. You became a family member for us. Thank you for your endless devotion and concern to our Father. Thank you for the time you were a close friend of Yankele. Thank you forever.

 

לצוות בית דורות: על המסירות, על הזמן ועל ההשקעה בטיפול היומיומי, שלנו כמשפחה, היה קשה לבצע, תודה.

 

ל"נעמה מול" על הליווי הצמוד, של אמא ושל המשפחה. על האמפטיה והיכולת להכיל, על מתן עצה טובה ועל אותם הרגעים פשוטים שהיית שם, תודה גדולה.

 

לאיה, אין לנו מילים להעביר לך עד כמה חשובה ואיכותית הייתה תרומתך לכולנו, למרות שחלקת איתנו רק את השלב האחרון במסע. מהר מאוד התברר לנו שאת אוזן קשבת, מכילה ומצליחה להביא את כל הטוב שיש בקיבוץ שלנו (ויש כזה במנות גדושות!!!) לידי ביטוי, יישר כוח והמון תודה.

בשם מש' אדוט הרחבה.
גבע



הספד לאבא | אילן

 

אבא,

נולדת לשני הורים שהיו בני דודים, היית בן יחיד עם הרבה שאיפות וחלומות.

לפני מספר שנים באחת השיחות שלנו, שאלתי אותך – מה אתה זוכר מהרגע שירדת מהאונייה ודרכת לראשונה על אדמת ארץ ישראל, ענית לי: "שהדבר הראשון שנתנו לכם היו תפוזים, ואתה לא יכול לשכוח את הריח הנפלא הזה של התפוז שמילא אותך".

מי היה מאמין שעשרות שנים אח"כ, כל עולמך יהיה סביב הפרי היפה הזה שכל כך אהבת.

חינכת ולימדת אותנו להיות "חברים", חברות אמיתית זה ערך שיש להשקיע בו מחשבה והתמדה, לעולם לו לזלזל בו, להגיד את הדברים בצורה מכובדת גם כשהם לא נעימים.

זכורה לי במיוחד נסיעתך לדרום אפריקה בסוף שנות ה-80, זו הייתה הנסיעה היחידה שלא הבאת לנו מתנות, שאלתי אותך למה לא הבאת לנו מתנות? אז הוצאת מקל הליכה מעץ מרשים ביופיו ואמרת לי כי הפעם רכשת בכסף למתנות את המקל לאמנון בראון – הוא צריך את זה, ואנחנו כבר נסתדר.

כזה היית, חושב על כולם, מקדם בחוכמה, בחברות ובכישרון רב את פעילויות הקיבוץ, רץ בין תפקידים ומשימות, ממלא אותם בענווה ובצניעות, מתוך אמונה אמיתית פנימית שזה המקום הטוב ביותר עליי אדמות.

כשהפכת לסבא לראשונה, עשית שינוי והחלטת שהנכדים זה הדבר החשוב ביותר, הקדשת להם את עצמך. בזה אחר זה נולדו לך נכדים וכשהגיעה הנכדה ה-15 היית מאושר שיש לך את מספר הנכדים הגדול בקיבוץ.

היית עושה הכל בבית ודואג למה שחסר, כשצריך לנסוע לחדר לידה, מיד היית מתנדב לשמור על הנכדים שנשארו עד שנחזור.  פשוט היית סבא מושלם!


בפברואר 2015, נלקחה חרותך ממך, באבחת סכין השתנו החיים האלה שכל כך אהבת, החיים המלאים עם המשפחה הגדולה שהקמת ביחד עם אמא.


לפני שנים, כשספדת לדודה ארנסטינה שגידלה אותך כאם – סיפרת שהיא אחרונת דור הנפילים, אז עכשיו אני רוצה לתקן אותך – אתה אחרון דור הנפילים!

נמשיך את דרכך, דרך הענווה, החברות והדאגה לאחר.

אתה יכול להיות גאה ולנוח עכשיו בשקט, הדפסת כרטיס עבודה מלא.

יהי זכרך בלבנו ונפשנו לעד.

 

 

A few words in English:

Dear Dante,

There are no words we can find to describe what you have been for our father in the last 4 years.

The dedication, the care and the friendship you gave to Dad – will remember forever in our hearts.

 

 

ועוד מילה אחת - (לצוות בית דורות ומערכת הבריאות)

אנחנו רוצים להודות לצוות בית דורות ומערכת הבריאות שטיפלו באבא במסירות ואהבה בשנים האחרונות, גם כשלא היה פשוט. אין זה מובן מאליו.

תודה לכולכם.

אילן




יענקל'ה יקר | תרצה שקדי                                       

 

אתה שתמיד היית בשבילי "שלומית ויענקל'ה",

אני רוצה לזכור אותך תמיד כמי שחזר מהראל והפך להיות לי משפחה.

הייתי באה אליך עם שיעורי בית. אמרת לי שאני יכולה לבוא תמיד ואתה תעזור לי.

עד היום אני זוכרת איך הייתי מורידה את הרגל של האופניים ועולה בריצה אליך. היינו יושבים והיית מסביר לי בשקט ובסבלנות שוב ושוב ושוב. כל פעם מהתחלה. עד ששאלת, עכשיו את מבינה? נכון שזה לא קשה היה להבין?

 

ותמיד היה לך זמן גם להתבדח. חוש ההומור הזה שלך היה עוד מתקופת הראל. סיפרת לי שהפרות החומות נותנות שוקו והלבנות נותנות חלב.

דני היה צוחק עלי ושר לי "פתי מאמין לכל דבר". היו אומרים לי החברים שלך מהראל שאתה סתם בלופר.

 

בשבילי אתה היית דמות של אב. היית גאה בך. היית צעיר והיית של שלומית אחותי.

אני זוכרת את ההורים שלך שרה וליאון. כשהם היו מגיעים לבקר את הנכדים, הייתה מן שמחה במשפחה. הם תמיד הביאו איתם מאכלים שאתה אוהב. אהבת את הבורקסים של אמא שרה. שלומית הייתה מספרת לי שאתה לא נוגע בבשר. שאתה צמחוני. וזה תמיד היה ככה. לא רק בגלל שעבדת ברפת.


היית מבחינתי אדם עסוק. עסוק בלימודים, עסוק בקבוץ, עסוק בנסיעות, עסוק עוד לפני שהיה אינטרנט והיה מחשב ועוד לפני הגוגל והמיקרוספוט והדואר האלקטרוני.

אם כל זה היה לך , אולי זה היה חוסך לך זמן רב.

 

והיו לך תמיד חברים. חברים שהיו באים ומספרים יחד איתך בדיחות. תמיד חשבתי שאתה מדבר בבדיחות. רק כאשר זה נוגע לעבודה אתה לא מספר בדיחות.

בעיני היית האדם הכי מצחיק והכי רציני שפגשתי מעודי. השמחה לפגוש אותך, והשמחה לשוחח איתך. אפשר היה לדבר איתך על הכל. לא היה נושא בעולם שלא היית בקיא בו.

 

אני זוכרת שלפני עשור שנים, אולי קצת יותר, התחלנו ללכת לקונצרטים יחד. לאהבה שלך במוזיקה לא היה שום גבול. פתאום היה תחום שידעתי בו יותר ממך. כמה שמחתי שהתחלת לשאול אותי שאלות בתחום המוזיקה. שאלות על יוצרים דגולים, על יצירות שכתבו. כמה אהבת את בטהובן ואת יוג'ה ואנג ומיצוקו אושידה. פתאום היה לנו עניין חדש ומשותף . הרגשתי גאה שאתה משוחח איתי כאילו אתה לומד כל הזמן מהידע שיש לי.

למדת מהר. כי בעיני היית גאון בכל התחומים.

 

אחרי שחלית, הייתי באה לבקר אותך. היינו צופים יחד במצו. לאט לאט הלכו והתרבו השתיקות שלך שליוו אותך עד עצם היום הזה . היום בו הלכת לעולמך.

אני מודה שהשנים האחרונות היו מבחינתי הכרות עם העולם הזה של הטיפול בך. בית דורות . מקום מלא באנשים שיש להם את השילוב של החמלה ושל האכפתיות מהאדם באשר הוא אדם.

 

תודה לדנטה על הטיפול המסור ועל האהבה שנתת ליענקל'ה.

תודה לכל הצוות המטפל. תודה לבנים המסורים, האחיינים שלי, לכלות הנהדרות, לנכדים שתמיד הוסיפו רוח צעירה, משב רוח מרענן באווירת הקירות העצובה של בית דורות.

תודה לכל החברים שבאו לבקר, וכל אלה שהשתתפו בצער המשפחה.

תודה לכל אוהביך.

 

ואני באמת נפרדת עכשיו ממך.

יענקל'ה . יענקל'ה אדוט.

יהי זכרך ברוך.

תרצה.

 


דברי פרידה מיענקלה אדוט | מאיר בראון, יולי  2019

 

ליענקל'ה ידידי וחברי הטוב, הלך לעולמו טרם זמנו, איש יקר, יוצר ומאמין. הלך והשאיר משפחה אוהבת, את האשה שלומית, חמישה בנים וכלות והמון נכדים.

יענקל'ה הוא לא סתם חבר וידיד, הוא חבר אמיתי. אחד שאתה יכול להזעיק באמצע הלילה והוא יהיה שם בשבילך, וכמאמר הרפתנים: הוא- אחד שלא מפחד להכניס ידו לזבל- ולכן גם נועד למעשים גדולים...

יחד הלכנו דרך ארוכה, כשמדי פעם פעלנו בחפיפה גמורה וכשהייתי צריך את עזרתו, הוא תמיד היה שם.

ראשית היכרותנו דרך התנועה- הוא בקבוץ הראל ואני בש.ש.ש בנחשון. שנינו רעינו את הצאן - כל אחד בקיבוצו - ולא פעם נתקלנו בשטח, עד כדי מאבק על שטחי המרעה.

מאוחר יותר כשרכזתי את הרפת בגן שמואל פגשתי אותו מסתובב בין הסככות שלנו, לשאלתי על מעשיו כאן אמר לי ששלומית והוא החליטו לחזור לגן שמואל... למחרת היום הוא כבר הופיע לחליבה...

הוא השתלב בענף, צבר ידע וכשנדרש הפך למרכז הענף. הוא ניהל צוות למופת, ויחד עם הצוות רפת גן שמואל הגיעה למקום הראשון בארץ.

בשלב מסוים החליט לצאת ללימודים בפקולטה לחקלאות. אז כבר הבנו שבלי לימודים אקדמאים אין אפשרות לקדם ולהתקדם. לשמחת כולנו נולדו לו תאומים וזה כמעט קטע את הרצף, אבל במהלך חסר תקדים אישרו לו במזכירות רכב צמוד, והשאר היסטוריה...

מכאן הצטלבו דרכינו שוב, יענקל'ה נבחר למרכז המשק, ואני נבחרתי לגזבר הקיבוץ והמפעל. עבדנו בשיתוף פעולה מושלם, וזה נתן טעם מיוחד לפעילות שבדרך כלל היא קשה ושוחקת. הוא פעל בפיתוח ענפים, ברכישת קרקעות ועוד נושאים חשובים, שהפכו לחלק מגאוות היחידה של הקיבוץ וקבעו את עתידו של הקיבוץ.

בצומת הבאה, יענקל'ה מנהל מפעל חרושת השימורים ג"ש, ואני מרכז המשק. הימים ימי כלכלה קשים לקיבוץ ולמדינה. גם בתוך הקשיים הוא ידע להתגבר ולפתח את המפעל - מכון סחיטה חדש, הגדלת מכסות הפרי לפמעל שלנו בתקופה של מספר מפעלים ותחרות קשה בארץ, ופיתוח שווקים חדשים שהגדול ביניהם - יפן. באותה תקופה עבדנו יד ביד, ואני מאמין שתרמנו רבות לבית הקיבוצי שלנו.

עם סיום ניהול המפעל הלך לעבוד במכבסה כדוגמה אישית וגם קצת לניקוי ראש... אבל נאלצנו להפסיק את ה"התנסות" הזאת, כשפרץ משבר המעילה בדוכן. יענקל'ה התגייס לעזור לי בטיפול העדין והמסובך, לקח אחריות ונכנס לבור שנפער שם והוכיח פעם נוספת כמה הוא רציני ומוכשר. במבט לאחור, אפשר להגיד שיחד הצלחנו למזער נזקים בצורה מאוד מרשימה.

כשנרגעו הרוחות והוא התפנה מניהול הדוכן, הוחלט להקים חברת סחר בינלאומית - "טריסן" (בתקופת הניהול של מוטי גזית). יענקל'ה נכנס לנהל אותה עם כל הניסיון שצבר ועם כל הכישרון והידע שלו. כמובן שהיה לו מעמד בולט בוועדת משק, כספים, קרקעות ועוד.. 

יענקל'ה גם פעל רבות בנושאים חברתיים-שיתופיים, ובעזרה לחברים בודדים, והכל בצניעות ובמסירות.

במקביל לניהול "טריסן" ניהל יענקל'ה את המפעל של קיבוץ נחשון וסייע בניהול  מפעל המתכת של קיבוץ מסילות, ובשני התפקידים זכה להערכה רבה.  
                                                           

יענקל'ה אמר לי פעם: "אני מסתובב הרבה בשטח, וכל שנה אני רואה 2-3 דברים מבריקים שמצליחים להפתיע אותי. יש משהו נפלא בכך שמישהו עושה פיתוח מחשבתי של חיפוש דרך ומגיע לשיאים. אני מאוד מעריך את זה. אני מתרגש כשאני רואה חֶבְרֶה בעלי יכולת שמתפתחים בדרך מקצועית ולא חושבים רק על עצמם ועל הכסף. חושבים בגדול!!"

יענקל'ה, בכל תפקידיך לאורך עשרות שנים גילמת מופת ומסירות, ידע מקצועי רחב, אמינות ויושר בלתי מתפשרים וערכים אנושיים וקיבוציים שעל פיהם נהגת והובלת. ניסיונך הרב, תכונותיך ומנהיגותך יצרו לך שם ומעמד בקיבוץ, בתנועה הקיבוצית וגם מחוצה לה, מעמד של אורים ותומים.

היו גם נושאים כלכליים מקצועיים שראית בהם גשר להתפתחות חברתית. שוחחנו הרבה על הקיבוץ, על העולם וכל מה שביניהם, היה תענוג לשוחח איתך! ראית באמונתך שליחות ויעוד.              

מאושר האדם היכול להוציא ימיו בין אוהביו, אושרו במשפחתו ובידידיו.       

לפני יותר מארבע שנים, כשאתה באמצע פעילות ועשייה, קיבלת את האירוע הארור. מאז השתנו חייך ללא הכר. ביקרנו אותך הרבה, לפחות פעם בשבוע - תחילה בשוהם ואח"כ בבית דורות. ניסית להילחם ונדמה היה שאתה מצליח, שיש התקדמות מסוימת, אבל ככל שחלפו הימים, השבועות והחודשים - הבנו שהמכה היתה קשה, קשה מאוד.                    

דיברנו הרבה עם מעט מילים, קשה היה להבין מה באמת אתה חושב עמוק בליבך. נדמה היה לי שאתה הולך ומתרחק מאתנו ומכולם, הולך ומתרחק... שמור לך מקום של אהבה, הערכה וחיבה בליבי יענקל'ה, תחסר לי.מי שהכיר אותך הרוויח בגדול, מי שלא- ספק אם יכיר בחייו אדם כמוך.                                                    

                                                                                               

כתב: מאיר בראון

 


ס

 


תמונות של יענקלה מארכיון הקיבוץ
מזהה  503
העתקת קישור