נתן הרשקוביץ
נתן הרשקוביץ
  21/7/1937
  19/4/2020
ארץ לידה  רומניה
שכבה/קבוצה  עופר
בן/בת של  בלה ודוד
אח/אחות של  אריה ואברהם

נתן הרשקוביץ


נולד 21.7.1937 בעיירה גלודורי ברומניה לאמו פרידה–בלה ולאביו דוד, אחיו אריה נולד ב-1939 וזמן לא רב אחר כך גויס האבא לעבודות כפיה. האם שנותרה לבדה עם שני תינוקות עברה לעיר בקא שם התגוררה עם המשפחה. יום אחד התמקמה יחידה צבאית גרמנית בחצר הבית הדבר הוסיף לנתן עניין. יום אחד חייל גרמני כיוון אליו רובה אך נתן פשוט נעמד והפנה פניו אל עבר החייל שהוריד את נשקו. כעבור שנה וחצי שב האב מהמחנות מוזנח ושיכור. אחרי הגרמנים הגיעו הרוסים הם החרימו עדר כבשים שהיה לשכנים, הדבר ציער את נתן שנהג לשתות חלב כבשים טרי ישר מפטמות הרחלות. בהיותו בן 10 החלה המשפחה לשקול עלייה לארץ ישראל. המשפחה עברה בעזרת מבריחי גבול לאוסטריה, חלק מהנסיונות כשלו אך לבסוף הגיעו לבית עולים בוינה. נתן ואחיו החלו ללמוד בבית הספר המקומי בעיירה שטייר. לאחר שנה וחצי החלו להתארגן לעזיבה. בלילה יצאה המשפחה ברכבת לנאפולי ושם עלו על האניה קסרטא ששטה לחיפה. מטר תפוזים קידם את פניה. מהרציף הובלה המשפחה לבית אליעזר בחדרה ולאחר מכן לרמלה. שם קיבלו בית נטוש של ערבים. האם הייתה בסוף ההריון של אברהם ועם הלידה האבא העביר אותם לבית נטוש נוח יותר.


נתן זוכר שהוא ועוד ילדים היו הולכים לבתי הערבים הנטושים ומחפשים מציאות ודברי ערך שהושארו. הם מכרו אותם וקיבלו כסף הם גם מצאו חמור אותו מכרו תמורת כמה גרושים.


נתן מאד אהב לעסוק בתיקון רכבים. כשבגר החל נתן לעבוד במוסף שהיה מרוחק מהבית. דבר שאילץ אותו להשכים קום ולחזור מאוחר בערב. אחרי העבודה היה הולך למועדונים שם שיחקו טניס שולחן ביליארד קליעה למטרה. כשהתגייס עסק במכונאות רכב והצטיין בכך. נתן מציין שבמלחמת יום כיפור היה מגויס למילואים כשמונה חודשים.


במסגרת שירותו הצבאי הכיר נתן את נדב מרון מגן שמואל והוא שכנע אותו לנסות את חיי הקבוץ.

הוריו בינתיים עברו לתל אביב. בקבוץ עבד נתן כנהג משאית מק ויחד עם עוד חברים הובילו סחורות לכל הארץ. במקביל החל נתן לשחק שחמט והקדיש לכך חלק ניכר מזמנו. התוצאות לא אחרו לבוא ונתן זכה בתארים וניצח את מי שהיה אלוף הנוער ואלוף צהל בשחמט.


לאחר פטירתו של האבא נישאה האם וחיה עם בן זוגה עד שעבר לדיור מוגן ואז האם עברה לקבוץ ונפטרה כעבור 5 שנים. נתן מתאר את חייו בקבוץ כטובים המקצוע שלו היה נחוץ .הוא מצא זמן לרקוד לשחק שחמט והיה מעורב בחיי התרבות בקבוץ. הקרבה למשפחת אחיו אברהם אותו דאג להביא לקבוץ בגיל 12 גרמה לנתן הרבה גאווה שמחה והנאה מרובים.


נתן ידע שיש פגמים בדברים ואין דבר מושלם, אולם הוא העדיף להתרכז בדברים הטובים ולעשות הכל עם כל הלב.


הדברים ---  מתוך ראיון שנעשה לכבוד אירוע יום הולדת 80 במילוא.




 

נתן חי את חייו מתוך בחירה. כל מה שעשה הוא בחר. הוא לא האמין ברפואה הקונבנציונלית

והגיע מספר פעמים בחייו לנקודות קיצון במצב בריאותו.

היה לו רצון חזק. ולכן חזר לדירתו האהובה בה השקיע בחפצי אומנות מקסימים וכן בעיצוב המטבח שלו. הוא חזר למרות הקושי בטיפוס לקומה השנייה ולמרות מחלותיו.

הוא לא ויתר על הליכה מידי יום לחדר האוכל לפגוש אנשים חברים.

מגיפת הקורונה ועמה כל ההגבלות וסגירת חדר האוכל בקבוץ גזרו עליו בדידות וכל החיוניןת שלו נעלמה והמחלה השתלטה .

היו לו חיים יפים אותם בחר!יהי זכרו ברוך

 


מילות תודה! מהמשפחה

חשוב למשפחה למסור את תודתנו העמוקה לאיה מרכזת הבריאות, לנעמה העובדת הסוציאלית, לצוות האחיות ורופא המשפחה על הליווי והטיפול המסור והתמיכה ועל כל מה שעשיתם עבור נתן והמשפחה. ולאורית מרכזת בית הדורות תודה גדולה על הטיפול בנתן באותן תקופות בהן שהה בבית.

תודה לקבוץ שלנו על כל החיים  היפים שנתן זכה לחיות בו.



מילות פרידה מדוד נתן

נתן היקר, דוד אהוב.
רציתי להגיד סליחה ותודה.
סליחה שלא אמרתי לך מספיק שאני אוהב אותך. שאתה חלק חשוב מהמשפחה וחלק ממני, מהילדות, מהבגרות ומהזכרונות הרבים לאורך הדרך.
סליחה על שאולי לא היינו איתך מספיק ברגעייך האחרונים בבית החולים כאשר הקורונה הפרידה בנינו. שלא החזקנו לך את היד לפני שהמשכת לעולם הבא. עולם בוא בטוח יהיה לך טוב יותר.
כך הלכת לנו לבדך בדרכך שלך.

תודה לך דוד יקר על המון רגעים יפים. על שהיית דוד טוב והיית המשפחה שלנו פה בקיבוץ.
תודה שלימדת אותנו לשחק מטקות כשהיינו ילדים. אתה דרשת שנצליח להקפיץ 50 פעמים את הכדור על המטקה מצד לצד ורק אח''כ הסכמת לשחק איתנו. אין ספק שעשית אותנו תותחים.

תודה על נסיעות יחד לים בשבת בבוקר עם האוטובוס של הקיבוץ לחוף אולגה. היינו משחקים ביחד ואתה היית אוהב לשמור על כושר ולעשות הרבה מתח. היית מסביר כמה שהים בריא ומרפא את כל הפצעים.

היית ספורטאי בנשמה. בצעירותך שיחקת כדורגל בקבוצה בליגה השנייה.
את עמידות הראש שלך על הדשא וכמובן של קצה החלון במרפסת לא נשכח לעולם. כאילו היית אוהב להתגרות בגורל ולשחק עם המוות. אך ידעת תמיד להתחמק ממנו. תמיד שלטת במצב.

היית תותח בשחמט והגעת לחצי גמר אליפות הארץ. תודה שלימדת גם אותי והפכת אותי לשחקן שהחברים מתקשים לנצח.
תודה על כמויות של שוקולד מריר שתמיד דאגת שיהיה לך במיוחד בשבילנו. בשביל הביקורים ואח'כ גם במיוחד לאחיינים. אפילו שידעת שאני מעדיף שוקולד חלב היה לך עקרונות ואמונות. רק מריר כי זה בריא יותר.

תודה על המתנות לימי ההולדת שתמיד היה לך חשוב לקנות ולתת.
תודה על אינספור פינג'נים של קפה שחור שהכנת לנו. לא היה אירוע משפחתי טוב ללא כוס הקפה שלך שבאה אחרי. אפילו שתמיד היית שם יותר מידי סוכר (וחשוב שיהיה חום).

תודה על השעות הרבות והימים הרבים של ארוחות משותפות בחדר אוכל. על השיחות הרבות על שלל נושאים. ידעת להקשיב ולהתעניין, לשאול את השאלות הנכונות גם בדברים שלא הבנת בהם. היית לך חוכמה מיוחדת ודעה חריפה על נושאים רבים. עד הסוף היית חד וצלול. נתגעגע לויכוחים המצחיקים איתך שהיה ברור שאין עם מי לדבר ואתה לא תצא משום ויכוח מפסיד.

תודה על הרבה ריקודים משמחים ומצחיקים. על הסטפס. הסיפורים על הקרוזים. על הברכות בחגי הקיבוץ. הסלוגנים הבלתי נשכחים- "איש חכם קונה בדוכן", ו- "הפרות שלנו הכי טובות".. ועוד שלל סלוגנים שניסית להשריש בתודעה או על חולצות הרפת בחג שבועות.

תודה על הסיפורים הרבים והבדיחות שידעת לספר בצורה מושלמת תוך שאתה זוכר כל פרט וטונצייה בצורה מדויקת להפליא.
תודה על שמחת החיים הכל כך מיוחדת שלך.

תודה על אהבת האח שלך לאבא ועל כך שרצית בטובתו תמיד אפילו שלא תמיד הבנו. תודה שהבאת את אבא לקיבוץ וחזית את העתיד הורוד שנוצר בהמשך לכל המשפחה בגן שמואל.

הלכת עם האמונות שלך עד הסוף ועד הרגע האחרון. בדרכך שלך המשכת עד הסוף להיות נייד ולטפס במדרגות עם ההילכון לקומה השנייה אפילו שרגלייך כבר בגדו בך. סירבת לקבל תמיכה נוספת וסיוע. העצמאות היית לך חשובה כל כך והקלנועית איפשרה לך לשמור עלייה. לנסוע לחדר האוכל לבד ולרדת גם עד הפארק בכוחות עצמך.

היית בביתך שהיה לך למבצר עד הימים הכמעט אחרונים ואני שמח בשבילך על כך.
מקווה שסבלת כמה שפחות ושתמצא מקום נחמד לקצת נחת בעולם הבא. ואולי אולי תפגוש שם גם את אבא למפגש מרגש.
אוהב אותך המון דוד יקר. נוח על משכבך בשלום.


כתב איתי הראל

 


כתב נדב מרון

היה איש חושב בצורה מקורית ולא שיגרתית.

גם ההתמודדות שלו עם המחלות בסוף ימיו היתה באומץ ותמיד בצורה עצמאית.

נתן נוח בשלום

חברך נדב


 

מזהה  512
העתקת קישור