בן הדר
בן הדר
  9/1/1972
  26/4/2020
ארץ לידה  ישראל
שכבה/קבוצה  אשל
בן/בת של  אורה ואיציק
אח/אחות של  עמרי (ז"ל), רוני

 


בן | כתב ארנון הדר


כל כך קשה להיפרד בצורה טרגית כזו

בן – אנא ממך -  תדע – שתמיד ראיתי בך את היופי שלך, הנדיבות והכנות והרצון שלך תמיד לעזור. זוכר את החיוך האהוב שלך כשבני, בן, היה מכה אותך כשהייתם ילדים ולהקשיב לשיחות שלך ולאינטרפרטציות שלך על הכתובים היהודיים שנכתבו לפי שנים כה רבות. וכמו כן המחשבות שלך על מילים בעברית.  הכל עניין אותך והיה כל כך מעניין לשמוע אותך כששיתפת אות, כן. זה היה תענוג גדול.

גם ההסברים שלך על הספר "כוחו של הרגע" היו כה עמוקים. אפשר היה ללמוד ממך.


לראות את הסבל שלך ולשוחח איתך עליו והניסיונות הכושלים לצאת מהמעגל האכזרי של הסבל הזה.  איזה כאב!


שמורה תהיה בתוכי תמונה של סבל וכאב אבל זה יהיה יחד עם תמונה של החיוך הנפלא שלך, הכנות שקרן ממך  - למורת הבלופים שיצאו ממך לפעמים.

אני יודע – אני יודע בבטחה – שטוב לך איפה שאתה נמצא עכשיו. שאתה מאושר – אבל לא בלי כאב – הכאב שהשראת פה איתנו.

אוהב אותך,

ארנון

 

 * * *

 

בן הדר | כתב עמרי כנען מחנך


בן מקבוצת "אשל".
שם הקבוצה מלווה את בוגר המוסד החינוכי עוד שנים רבות והופך להיות חלק מתעודת הזהות שלו.

את קבוצת "אשל" לימדתי במוסד שלוש שנים מדעים ובהמשך הייתי המחנך שלהם בכתות י"א-י"ב יחד עם יהודית קוחלי.


כל קבוצה והאופי שלה, ו"אשל" הייתה קבוצה חמה ותוססת, עם אהבות ויריבויות, שגיבשו אותם לחבורה נפלאה – שמחה ועליזה.


לשיאה הגיעה הקבוצה בטיול סוף המוסד ליוון, טיול שהתחיל בחציית מדבר סיני באוטובוס, נמשך בריקודים בחתונה במצרים ומשם לבילוי הנפלא באיי יוון בטיול גיאוגרפי מדהים.

בקבוצה היו בני קיבוץ וילדי חוץ, כל חניך שונה ומיוחד, ו"אשל" ידעו לקבל גם את השונה.

ובן ביניהם נער רגיש וחייכן.

צוחק, מפזר בדיחות, עם חוש הומור חד ומיוחד.

בן זכה לכינוי "טייסון" כשמו של המתאגרף המפורסם.

בן אהב ללמוד מתמטיקה אך הכי אהב לקרוא.

בן אהב לכתוב ומאוד אהב לשחק כדורסל. הוא מאוד התעניין בליגת ה-NBA וגם כבוגר הכיר את כל השחקנים ובאיזה קבוצות משחקים.

בן היה סקרן, זה אולי מה שהכי אפיין אותו – לשאול, לחקור, לקרוא, עד שקיבל את התשובה שסיפקה אותו.


בצבא בן שירת כחובש בנח"ל, הוא אהב את התפקיד והצטיין בו.

לאחר השירות חזר לקיבוץ, ולאחר תקופת עבודה יצא לטיול ארוך בחו"ל.

כשחזר מהטיול שוחחתי איתו והתרשמתי שזהו בן אחר, שעבר כנראה חוויות ופגש אולי אנשים שיתכן והיה עדיף שלא נתקל בהם.


לאחר מספר שנים יצא ללימודים בקאמרה אובסקורה, לימודי תסריטאות. היו לו הרבה חברים, לא מעט קשיים, אך התחושה הייתה שהוא עוסק בתחום המתאים לו.

כושר הכתיבה, היצירתיות והחוויות השונות שעבר הובילו אותו לכתיבת ספר המתאר תהליכים שונים שעבר.

המבט החייכני והלב החם של בן יחסרו לי מאוד.

 

עמרי כנען


 

 * * *

 

בן יקר! | עילם בשם חברים מקבוצת אשל

 

נולדת  9.1.1972  לאיציק ואורה, אח לעמרי ובהמשך גם לרוני.

גדלת והתחנכת בגן אילנות ולאחר מכן יחד עמנו בקבוצת אשל.

כל כך מוזר לי לעמוד כאן ולדבר עליך בלשון עבר. הבוקר התכנסו והעלנו זכרונות המשותפים לנו ולך מתקופה מתוקה וקסומה של ילדות והתבגרות בשנות ה-70 וה-80 בקיבוץ.

נזכרנו איזה ילד יפה תואר היית.

נזכרנו איזה שובב לא קטן היית:

עם חיוך כובש.

עם חוש הומור גדול.

עם שמחת חיים פורצת ומדבקת לכל מי שהיה סביבך.


נזכרנו איך עבדנו יחד במטע כמוסדניקים צעירים ואיך בהמשך עברת לעבוד עם אבא שלך בברווזייה וכל פעם הבאת לנו מולרדים לחגיגות על-האש שעשינו יחד.

נזכרנו גם איך לאורך כל השנים כדורסל היה אחת האהבות הגדולות שלך – הן בידיעה והן במשחק. היית בעל מבנה גוף מוצק ובעל יד רכה להפליא. היית ידען גדול בספורט ובתחומים נוספים של החיים ויכולנו להעביר שעות בחדר התה של אשל בוויכוחים.


כנערים בוגרים וכחיילים היינו "חבורה". בילינו המון יחד, יצאנו למועדונים לרקוד בקיבוצי הסביבה וטיילנו בשבתות ברחבי הארץ. נזכרנו איך רקדנו במועדון הכפה האדומה עד 4 לפנות בוקר ואז נכנסו יחד לטרנזיט ויצאנו לטייל במכתשים. נזכרנו איך ביוון לקחת אופנוע גדול בזמן שכולנו לקחנו טוסטוסים וחרשת איתו את מיקונוס... נזכרנו באהבה הגדולה שחיברה ועדיין מחברת אותנו יחד.

בהמשך החיים היד העדינה שלך בכדורסל גם ידעה לכתוב באופן יצירתי הגיגים מעמקי הלב והנפש הרגישים שלך. ואתה נתת דרור למחשבותיך.


בנצ'וק יקר,

תמיד היית אדם טוב וחיובי המפרגן לסביבה ורואה את האחר.

אחרי לכתו של עמרי מאיתנו משהו כבה בשמחת החיים הגדולה שלך מה שהשפיע עם השנים גם על הקשר בינינו שהלך והתרחק. בשנים האחרונות התמודדת עם מחלה לא פשוטה שגרמה לך ולמשפחתך סבל רב.

כואב לנו ועצוב לנו מאוד שככה פתאום הלכת מעמנו.

מקווים שמצאת עכשיו שקט ומנוחה.

אוהבים אותך ונזכור אותך תמיד.

חברי קבוצתך.




 * * *



30.5.20

בֶּנוֹ אח יקר | יפתח שפירא

 

החברות שלנו מתחילה בתקופת תור הזהב של הגסטהאוס שלך בבלוקון ליד פרדס ראשונים. עם הזולה הבדואית שלך שנצמדה למרפסת, הדלת פתוחה ותמיד יש מישהו, גם כשאתה לא בנמצא... והלב רחב ואין עַכָּבוֹת.

 

כשאני מתבונן לאחור, תמיד נדמה לי שהמקור הוא הבלוקון הזה. אתה, אני ואורי מול הפרדס ועץ הפקאן שלנו. זה שאני ואתה לא הפסקנו להשתין עליו ובתמורה קיבלנו את האגוזים הכי טובים בקיבוץ!

והסאונד המתלווה תמיד לחיים בבלוקון שלנו - חריקת אופניים והורדת רגלית. סולי, אָרִי, ברלינסקי, אבא שלך, גבע, שירלי, נבות , פארי, אשר מויאל, גדי ועוד רבים וטובים... ותמיד - המולה, דיונים וויכוחים, צחוק ועשן…

כן, פעמיים נדמה לי שנשרף לך החדר.. 

בממלכה שלך לא היה יום ולא לילה. ואני אהבתי את זה ואת הרוח שנשבה ממך.

 

אז מי היית בעיניי?

דפיקות בדלת באמצע הלילה אם יש לי סיגריה/סוכר/קפה/נייר-טואלט/לחם/ מספר טלפון של ההיא שדיברתי איתה במקרה בבריכה בשבת בצוהריים.. או סתם להחליף מילים ואסוציאציות… מה שהיית בו ללא ספק מספר אחת! בטח בשעות הקטנות של הלילה.

השכן שלא ישן.

עוד סיגריה ועוד שיר ועוד אחת. לילה יכול להמשך גם שבוע… אתה לבד נגד הבוקר שבטח יבוא מתישהו המָנַאייֶק..

אתה מסוג הטיפוסים שטוב לי לצידם. מעניין, חכם, מצחיק, יצירתי, לא צפוי, טוב לב, ומכיל. ללא מעצורים וללא גבולות.

 

אדם כלוא בילד כלוא באדם כלוא בילד זה אתה! הוריקן של סתירות, ניגודים והתנגדויות שרק אצלך נדמה שיכולות לחיות תחת ארגון העל שנקרא… אתה.

תמיד על התפר שבין חירות דְיוֹנִיסִית ומיזמורי בְּרֶסְלֶב. תהילים וסיגריה בשבת.. בעזרת השם הפועל תנצח… בשבת!

 

אתה הנביא שראה את גוטמן מביא דאבל להפועל לפני שמישהו חשב על זה בכלל. "רק גוטמן רק הוא יכול"… או לימונד שתמיד אהבת, שהפך להיות השחקן הישראלי הכי טוב שראיתי בהפועל!!

 

נפגשים בבלומפילד בשער 5… אתה מגיע במחצית כי זמנים ואתה… לא באמת מסתדרים וגם כי היו פותחים את השערים לכניסה ללא כרטיס… אבל בעיקר כי לא יכולת לעמוד בְּלחץ של 90 דקות… 

 

לא אשכח איך אני ואתה כמעט היחידים שנשארנו לעמוד ביציע אחרי הניצחון על פתח תקווה ודחינו קצת את חגיגת האליפות שלעולם לא תגיע!! רק עוד רגע… עוד אין שריקה בקריית אליעזר..

וככה נשארנו לעמוד ביציע - וּמה שהייתה המסיבה הכי טובה שנכחנו בה, הפך להֶלם ושֶׁבֶר ותוגה שלא תתואר.

בגשם, בשמש הקופחת- מי עוד ידע חברות שכזאת שחושלה לה על יציעי הבטון של בלומפילד.

קְרֶסְפּוֹ, פִּישׁוֹנְטְ, הוֹלְמָאִי, שְׁקְווִירִין , קְלָצֶ׳נְקוֹ, מוֹסְטְרָאל, דוֹבְּרָאשׁ , רוּפְּנִיק, סִימְרוֹטִיץ׳, גָייְזֶר

ככה קראנו אחד לשני..

 

היית כותב נהדר!  אשף של דיאלוגים.

סיפרת על אנשים, על אלו שנמצאים בצל, באפלה: דמויות מורכבות על הקצה, אכולות שדים פנימיים, חסרות תקומה, מבולבלות, בעלות חוש סדר פנימי בלבד, ונטולי ביקורת עצמית. 

אנדרדוג שיודע שהוא אנדרדוג אבל עדיין מעז להתעקש לעלות לַמגרש של הגדולים!

לקרוא ולהפליג בזרם התודעה שלך, מוֹרְבִידִיוּת וסרקזם ארוזים באהבה עצמית מלאת ספקות שמנסרת לך, לי ולכולם בבשר. 

 

תודה שאיפשרת לי לחיות על הקצה ואת הקצה דרכך! 

דרכך ואיתך זכיתי להיות בְּשׁוּחוֹת חזית המערב.

צעדתי איתך בבוץ הטובעני של יִסוּרֵי הקיום בְּארץ רחבה ששמה פוטנציאל שלא מומש ואינו יכול להתגשם לעולם..

במקום שבו החוקים היו תמיד לרעתינו כאילו בנוסף לכל, תמיד יהיה איזה דויד דגן עומד מעל עם משרוקית בפה.

"לנֶצַח לְשחק מול מכבי!!!"

כמו בסיפורים שלך לתת עבודה עם בחורה רק כדי לראות אותה בסופו של דבר הולכת עם אחר.

 

בֶּנוֹ היקר, נוח בשלום על משכבך, אזכור לך את כל החסד!

תמיד תישאר חבר!

 

אוהב אותך, יפתח


* * *











תמונות של בן מארכיון הקיבוץ
מזהה  513
העתקת קישור