אברהם בנדק
אברהם בנדק
  18/6/1938
  7/7/2020
שכבה/קבוצה  נשר
בן/בת זוג  נורית
הורה של  ניר וניצן

 

אברהם בנדק | קורות חיים

 

אברהם בן זלמה (שלומית) ובלה,  נולד בווינה בשמונה -עשר ביוני 1938, במוצאי שבת, י"ט סיוון, תרצ"ח.

כשלושה חודשים אחרי ה- "אנשלוס",סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, וכמעט חודשיים לפני גירוש יהודי אוסטריה - מזרחה לפולין.

 

אביו ודודו נעצרו בשל פעילות בתנועת הנוער הציונית "בלאו וויס", נשלחו למעצר בדכאו, נמלטו והגיעו לאיטליה.

בשלהי 1939, הגיע אביו לסין.

 

אברהם ואימו, ששרדו בווינה למרות הגירוש, קיבלו אשרת יציאה מהקונסול הסיני בוינה - פאנג שאן, שהוכר כחסיד אומות עולם, על שהציל אלפי יהודים מהנאצים. בשאנגחאי התאחדו עם האב.

 

מהבית בוינה נותרו רק הבגדים שלגופם וסיר לילה שאמו התעקשה לקחת לדרך. 

ב-1943, לאחר כיבוש סין בידי יפן, עברה המשפחה לגטו היהודי שהוקם בעיר.

כשאימו בהריון אם אחיו מרדכי שם נולד אחיו - מרדכי, ואברהם למד בבית-הספר האמריקאי.

 

גטו זה שימש להפרדה מהמקומיים ולא במשמע האנטישמי.

למרות מאורעות המלחמה, החיים בו היו טובים מאלו של האוכלוסייה המקומית.

 

בתחילת 1949, הם יוצאים למסע לארץ ישראל, שראשיתו בשאנגחאי וסופו במעברת "אגרו-בנק" שבין חדרה של אז, לגבעת אולגה.

בהפלגה בת חודשיים הם חוצים את ים סין המזרחי, ים סין הדרומי, מפרץ בנגל, האוקיינוס ההודי, האוקיינוס האטלנטי הדרומי והצפוני, מיצר גיברלטר והים התיכון - עד איטליה. 

שם הם עולים על סיפונה של האונייה "קדמה", המביאה עולים לארץ ישראל.

 

למחרת בואם למעברה, הגיע בן הדוד של אימו, יוסל כהן מקיבוץ גן-שמואל, ולקח את אברהם, שכבר היה בן עשר וחצי - להיות "ילד חוץ" בקיבוץ.

יוסל וברכה, מאז ועד עולם, היו המשפחה המאמצת שלו, וגן-שמואל היה לו לבית, גם כשעזב את הקיבוץ והמשיך בצבא הקבע, ןכשהקים משפחה עם נורית מעולם לא ניתק הקשר עם גן-שמואל.

 

למעלה מעשרים שנה, שרת בחיל האוויר בתפקידי מודיעין שונים ומסווגים והשתתף בפעילויות אוויריות רבות בארץ ובחו"ל.

החזרה לקיבוץ היתה החלטה משפחתית משותפת של אברהם, נורית והילדים -

בחירה שהסבה לו אושר גדול ותחושה ברורה של סגירת מעגל נכונה מאוד, עליה לא חדל לברך.

 

השבט הנפלא שהקים יחד עם נורית - 

הבנים – ניר וניצן, הכלות- ג'ני ואביטל והנכדים- תאי נוי בר ומתן, היו לו מקור לאהבה ולגאווה בלתי נדלים.

יחד עם סיפור חייו המופלא, חובק העולם - של ילד יהודי שנולד בוינה, לפני למעלה משמונים שנה,  ומגיל שנה ועוד לפני שהיה בר-מצווה, כבר חצה את העולם של אז, נטול אמצעי התחבורה במחצית הראשונה של המאה העשרים, מלווה באימו האמיצה לאין-שעור.

 

נרדף בידי קלגסים נאציים, שוטרים וינאים ואנטישמים למיניהם, חווה הפצצות ופצצות ותבערות,

עובר מרחקים של עשרות אלפי קילומטרים, נודד ילד יחיד בעולם, עם אימו, עם הבגדים שלגופו, עם סיר לילה ועם האמונה שהיכן שהוא יפגוש באבא.

 

עושה את דרכו בספינות-נהר, ברכבות קיטור ובעגלות רתומות לסוסים, פוגש רוסים, אוזבקים, סינים ויפנים, רואה פירות וירקות ומאכלים שלא טעם מעולם, שומע בליל-שפות, ושואף ריחות וצבעים שלא חזה בדמיונו.

ומי יאמין לכל הסיפורים, על חובשי תרבושים ואנשים כהי-עור, על בעלי עיניים מלוכסנות וסוחרי פנינים ותבלינים שנגלו מול עיניו במחוזות נידחים?

והילד אפילו עוד לא בר-מצווה כשהוא נוחת במעברה ומגיע לקיבוץ גן-שמואל.

ואיזה איש צמח ממנו להיות.

 

המשפחה חזרה לגן שמואל בשנת 1976 כאשר אברהם עדיין משרת בצבא קבע עד 1980.

מאז ועד לפני כ- 4 חודשים, אברהם עבד ותרם לקיבוץ במגוון תפקידים:

כנהוג באותן השנים, עם סיום צבא הקבע בשנת 1980, אברהם תרם את חלקו בעבודה בחדר האוכל.

בהמשך, עבר למפעל-גן שמואל מזון-על מגוון תפקידיו: מנהל מחלקת הסקוושים, השולה (האריזה), העגבניות ועוד.

בשנים שלאחר מכן, אברהם ניהל את מפעל ההדפסה וגם את הדוכן, וב- 30 השנים האחרונות עבד במסירות האופייניות לו כל כך בהנהלת החשבונות של הקיבוץ.

במקביל, היה פעיל בוועדות רבות, בפעילות חברתית ענפה והיה ממובילי ההנהגה הכלכלית צרכנית של קיבוץ גן שמואל.

 

מזרח ומערב, קדמה וימה, צפונה ונגבה.

מפאתי מערב - הווינאית האירופאית, עד קצוות תימן - הצנענית המדברית.

מגדות הדנובה בווינה אל סין הקיסרית, דרך אוניות בימים.

מצנעה ההררית, על כנפי נשרים של פלדה - אל ארץ ישראל.

כאן מצאו את שאהבה נפשם.

 

נוח בשלום ובשקט, יקירנו.


 

 

הספד נורית בנדק | אברהם יקירי!

מודה ומתוודה שזה הדבר האחרון שיכולתי לחשוב שאפרד ממך השנה דווקא לקראת סיום שנת ה- 60 לנשואינו.

רק חודשיים וחצי נשארו לנו להגיע ליום הגדול הזה.

לא מזמן אמרתי לך שאני רוצה להתחיל שוב מהתחלה, שנתחתן פעם נוספת, ואתה אמרת לי " טוב, נו ייאלה"...  אבל מה לעשות? לא הכל הולך כפי שמתכננים. אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק.

לצערנו הכל התחיל מכאבי גב שהלכו וגברו עד שלא יכולת ללכת. לאחר בדיקות רבות וממושכות גילו לך את המחלה הארורה הזאת – סרטן בלבלב.

לשמע הבשורה המרה, חרב עלייך עולמך וכאבי הבטן לא הרפו ממך לא ביום ולא בלילה.

גם משככי הכאבים לא עזרו או הקלו ולו במעט.

לימים קצה נפשך מלשאת את הכאבים עד כדי כך שחתמת על ויתור לחיות בסבל כזה ואנחנו היינו איתך ותמכנו בך ובבחירות שלך.

לאורך כל התקופה, התנצלת על כך, שאתה מצטער להטריד אותנו ושאתה מעביד אותנו...

אנחנו מצידנו ידענו שמגיע לך את כל הייחס שניתן וטפלנו בך באהבה רבה.

הנתינה האין סופית שלך, טוב הלב שלך והמסירות שלך אלינו, נתנה לנו את הכח לטפל בך באותה מסירות, כי פשוט זה מגיע לך!

אני מרשה לעצמי לומר שאני לא מסוגלת לדבר עלייך בלשון עבר.

 

אברהם יקירי,

תודה לך על השנים המופלאות, על הפינוק, על החיים הנפלאים, על האהבה שהענקת לי ולכולנו יום יום שעה שעה.

היינו כל עולמך ואתה כל עולמינו. זכינו בך וזכית בנו.

ידעת לתת בלי סוף ולא ידעת לקבל.

ידעת לדאוג לכולנו ולא כן לעצמך.

החותם שהשארת ישמר לנו לעד.

האהבה, היושרה, המסירות האין סופית, וההגינות ילוו כל אחד ואחת מאיתנו, אותי את הבנים, את הכלות והנכדים.

היית לנו לדוגמא ומופת.

אוהבים, נזכור ולא נשכח.

 

אברהם יקירי, תנוח על משכבך לעד.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

שלך אישתך נורית


 

הספד – מוטקה | פרדי בנדק

אחי היקר, אהובי.

לא רציתי, לא יכולתי, להיפרד ממך ליד הקבר ביום קבורתך.

לא רציתי, לא יכולתי לקרוא מהכתב את שחש אני, געגוע.

לא רציתי לחלוק רגשותיי, עם מאות האנשים שבאו להיפרד.

רציתי שהכאב העצום, הדוקר כסכין בכל גופי.

רציתי להרגיש את פעימות ליבי, שכמעט ופסקו.

רציתי שגופי יכאב, וירעד ויתמוטט.

רציתי להניח את גופי ליד ארונך, לשלב את ידינו, להחזיק חזק חזק.

לא להרפות, ביקשתי כך להעביר אליך את אהבתי.

 

לא הצלחתי לעשות כך, ולמנוע את עזיבתך.

נפרדנו, רגלי רעדו, בכיתי. קראתי בשמך עוד ועוד.

חשתי את הכאב בכל גופי, אך הוא היה הכאב הפרטי שלי.

כאב שכזה, יכול להיות רק בין שני אנשים שהדם הזורם בעורקיהם,

הוא אותו דם. דם טהור, נדיב ובהיר.

אהבתי את דאגתך לי, את מסירותך אלי, את טוב ליבך.

אהבתי את הנכונות שלך לתת ולתת, ולא ביקשת תמורה.

עשית רק טוב, היית איש טוב, היית אדם!!!

 

בזיכרוני חולפות רצות אלפי תמונות, בהן רק שנינו קשורים בחל אחים.

כל כך שמחתי לזכור את ילדותי, ילדות בקיבוץ, מבולבל, לא בטוח, ואתה היית לי למורה, למדריך, לחבר.

לזכור את דאגתך אלי, את העצות שנתת לי כשצריך היה.

כך גדלנו יחד, צחקנו יחד, בכינו יחד, וכך גם נפרדנו מהורינו יחד.

מעולם לא נזפת בי, מעולם לא ניסית לכפות את רצונך, תמיד היית מבין להקשיב ולסלוח.

מעולם לא רבנו, לא הרמנו קולנו כי לא ידענו אחרת, ותמיד תמיד אהבנו זה את זה וכיבדנו זה את זה.

 

עכשיו אני לבד, הכאב צורב וכל כך קשה לי. מבין שאינך, מבין שזו המציאות ולא משלים.

המשפחות הנהדרות שייצרנו נותנות לי את הכוח לקבל את המצב, כאילו אתה כאן איתנו, אבל אתה לא.

יש לך משפחה נפלאה, משפחה שכולה אחת היא. אישה מופלאה, אמיצה ואמיתית,

עומדת איתן על רגלייה, זוכרת הייטב את השנים הרבות והיפות שעברתם.

רואה את חצי הכוס המלאה, ולא את החלק החסר.

כה חזקה היא, כה מציאותית, עוטפים אותה כולם באהבה.

 

שני בנייך הנפלאים, כה טובים הם. מסירותם אלייך ואל אימם אמתית ואוהבת.

נשותייהם עוזרות וכל כך אוהבות אותך ואת נורית.

ונכדייך, איזו חבורה נהדרת, הבנות המקסימות ומתן שאתה מאד גאה בו,

כולם כואבים, כולם זוכרים, את הסבא הנפלא שהיית.

ואני אילו יכולתי עוד קצת לחבק, עוד קצת לנשק, עוד קצת להיות לידך, הייתי מאושר, מאושר באדם.

 

לעולם, לעולם אזכור אותך אחי היקר, אזכור את החיוך בפנייך,

לפעמים את העצב בעינייך ואזכור תמיד, את האהבה הגדולה שהייתה.

מסור דרישת שלום ממני לבא ואמא, תאמר להם שעכשיו אתה באחריות שלהם.

אם לא יעשו כך תאמר להם: חכו חכו, בעוד עשרים שנה פרדי יגיע ואז תראו מה יעשה.

 

הייה שלום אהובי, הבט אליינו לפעמים,

פרדי אחיך


 

 

הספד | ניר

אבא יקר  שלי,  אתה הצד האוסטרי והיקה שבי,  אתה הסדר, התכנון והחשיבה הלוגית שבי.

אתה זו הנתינה הבלתי נגמרת לכל הסובבים והקרובים אלי ללא תנאים.

זה החינוך שלך ושל אימא שהענקתם לנו כל החיים, תהייה בטוח שהצלחתם כי זה כנראה עבר גם לארבעת הנכדים שלכם.

נכון, אתה גם לא מעט מהאמוציות, מהקולניות והעקשנות שלי, והרצון הבלתי מתפשר כמעט להילחם על הדעות שלנו, הערכים והשוויון לכולם בלי יוצא מן הכלל. 

 

אתה האבא הגיבור שתמיד התגאיתי בו, בתור ילד כשהיית בצבא.

למרות ששנים לא מעטות מילדותי שרתת את המדינה כ- 22 שנים בקבע, והגעת די מעט הביתה.

אבל כשכבר הגעת מידי כמה שבועות, היית ממש נוכח ומשמעותי בחיים שלי.

 

אני לעולם לא אשכח בתור ילד צעיר במוסד, כשנחתת עם הליקופטר ממש פה, במגרש הכדורגל מימין לנו, בצהרי שישי כדי להספיק ולהיות איתנו לעוד כמה שעות בסופ"ש .לא היה ילד יותר מאושר וגאה ממני באבא הגיבור שלו .

 

כשרק התגייסתי לטירונות, בכל השבועות שריתקו אותי (שלצערי היו הרבה כאלה), דאגת לאסוף את אמא עם כל הסלים של האוכל המדהים שלה (שכמובן הספיקו לכל מרותקי הבסיס) ולהגיע לכל חור במדינה ששם סגרתי שבת.

 

ופעם נוספת, כשכבר שירתתי במלחמת לבנון הראשונה, ואתה כשעוד עשית מעל 100 ימי מילואים בשנה, דאגת לתאם עם המפקדים שלי -כמובן ללא ידיעתי, והפתעת אותי בביקור בלבנון, כשהם דואגים שאהיה בצוות שהנחית את המסוק שלך לצורך פגישות מודיעין שהיו לך בצידון, והייתה לי הזכות להצדיע לך ורק אז לזהות את פניך בתוך כל האבק ולקבל חיבוק ענק ואוהב.

 

אז, כבר כחייל ממש הבנתי שאתה לא רק האבא גיבור שלי, אלא איש מיוחד וחשוב.בקהילת מודיעין חיל האויר.

ולראיה לכך, שעד היום עדיין חלק מהחיילים שלך היו באים לבקר אותך כל שנה ובטח נמצאים פה איתך גם היום.

והיום אבא, יותר מתמיד אני מבין למה אני כזה, כשכולם צוחקים עלי שהבנות שלי יותר מידי מפונקות ושזה הכל בגללי,  כי גם אני מוצא את עצמי מגיע אליהן לכל מקום שהן נמצאות כשהן זקוקות למשהו.

 

אבא שלי,

זכיתי בשנים האחרונות ליהנות איתך בכל הפרוייקטים שעשינו יחד, במיוחד בשלושת החודשים לפני מס' שנים כשיחד בנינו לאימא את הסטודיו לאומנות שלה.

וכמובן בחצי השנה האחרונה כשליווינו אותך יום יום באשפוזים בבתי החולים ובמחלה שפקדה אותך.

ואתה כמו שאתה, בשלווה ובאחריות מעוררת התפעלות, בשליטה ובצלילות מלאה, דאגת לאסוף אותנו לוודא ולדאוג שנשאר חזקים, ובכך להרעיף עלינו שלווה, חוזק וקבלה משותפת את הבחירות שלך, ועל איך היית רוצה ומבקש לסיים את חייך. וכך אבא עשינו כולנו עד לפרט ולשנייה האחרונה.

 

לא יכולנו לעבור את התקופה האחרונה ללא הכוחות הבלתי נילאים של אמא עם אופטימיות שלה, עם הרגישות והחוזק הנפשי שלה, עם ההטענה האנרגטית שלה כאשר לנו היה קשה.

 

אני רוצה לספר לך  שהתחלנו לקרא לה "המטען הנייד האישי שלנו"- כי חיבוק אחד ממנה, ברכה אחת שלה, הוקרה על היש ולא על האין, הטעינו אותנו בשניות ל100% בטרייה.

 

למרות זאת שחיית איתה יותר מ60 שנה והכרת את הכוחות המופלאים שלה,  בימיך האחרונים דאגת להדגיש בפני כולנו, שכל מה שחשוב לך זה שנמשיך לטפל, לדאוג ולעזור לה.

 

 אז אבא, אתה יכול להיות רגוע ובטוח שזה כמובן מה שנעשה, כמעט כמו שאתה עשית כי כמוך אין, כי אתה לימדת אותנו כל חיינו, מה זו אהבה טוטליות .

 

ולסיום – אני מבקש להודות באופן אישי מכולנו, לכל מי שהגיע לכבד אותך בדרכך האחרונה,

למערכת הבריאות - לפלורנסיה נעמה ואיה שעזרו ותמכו בנו בכל השיגעונות שלנו.

ובמיוחד לבית הדורות בניהולה המסור והמכיל של אורית, שנתנה לנו את האפשרות להפוך את החדר שלך בבית דורות לביתנו בשבועיים האחרונים. תודה על העזרה הלא מובנת מאליה של כל האחים המדהימים, המטפלים המופלאים, וכל אנשי הצוות המסורים שבזכותם הצלחנו להגשים לך אבא, את כל הבקשות שלך ומעבר, עד נשימתך האחרונה – שוב המון תודה.

אבא נוח על משכבך בשלום – תמשיך למעלה להיות מי שאתה ואל תשתנה אפילו לא במעט,

ותהייה בטוח שנשארת, ותישאר בליבנו לעד .

 

אוהב אותך אבא יקר שלי.

 

אבא וסבא  יקר ואהוב | הספד - ניצן

לא קל לעמוד כאן היום ולהיפרד ממך... אך לצערנו אנו עומדים כאן.

אנו יודעים עד כמה ביקשת שלא יאריכו את חייך באופן מלאכותי כתוצאה ממחלת הסרטן, אם אין לך יכולת לתקשר איתנו ועם הסובבים אותך. ביקשת שעזיבתך את העולם הזה, לא תהיה כרוכה בכאב ובסבל, וכך אני מקווה שהיה.

אבא, תמיד הייתה בצד שנותן, תומך, מעניק, ולא בצד שנזקק לעזרה כלשהי, והחודשים ובעיקר הימים אחרונים היו מאוד לא קלים עבורך. להיות נתמך זה לא אתה...

יחד עם אמא הקמתם משפחה לתפארת, אנחנו הבנים שלך זכינו בנשים נפלאות אביטל וג'ני,  והיום יש לך ולאמא 4 נכדים מדהימים : תאי, נוי, בר ומתן שכל כך אוהבים אותך, גאים בך ומעריצים אותך.

אבא, מי שהכיר אותך, ידע איזה לב רחב וענק יש לך וכמה הענקת ממנו עבורנו ועבור כל מי שרק יכולת, ואני בטוח שתמשיך להעניק איפשהו למישהו שם למעלה, כי כזה אתה ...

אבא, תהיה רגוע שם למעלה כי השארת כאן משפחה אוהבת, מחבקת ומיוחדת.

אתה יכול גם להיות רגוע שאמא תמיד תהיה מוקפת אהבה ותמיכה כפי שאתה הענקת לה, ואנחנו הרי הבטחנו לך שנמשיך את דרכך, וכך יהיה.

טוב אבאל'ה שלנו, אנחנו הרי משפחה שיודעת גם לצחוק ולחייך וכך רציתי לסיים.

אז דבר אחרון כדי לסגור עניין קטן...... בימים האחרונים, כשאני וניר ישבנו לצידך, וידענו שמספרים תמיד מעוררים אותך, כי רצינו עוד קצת מאבא שלנו,  שאלנו אותך קצת על מספרי התקציב של המשפחה וחברים, והתשובות שלך היו לא פחות ממדויקות, למרות שבקושי הצלחת כבר לדבר.

אבל גם שאלנו אותך עוד שאלה אחת,  אתה זוכר ? הקוד,  כן הקוד... שם  כבר נתקלנו בבעיה, אז אבא אולי בכל זאת....?

אבא יקר שלנו, תנוח על משכבך בשלום, אנחנו כל כך אוהבים אותך, אהבה עד אין קיץ.

שלך, אמא, ניר, ג'ני, תאי, נוי, בר ואביטל ומתן שלא יכלו להיות פה איתנו היום אבל אתה עמוק עמוק בליבם.

אלוף עולם שלי!

ניצן.

 

הספד נכדים | תאי נוי בר ומתן

די נו סבאא ..נו סבא זה כבר לא מצחיק יותר . 

תמיד היינו מסתכלים על סבתא ושואלים אם אתה רציני, והיא בעצמה הייתה מתפוצצת מצחוק ולא יודעת,
לא מבינים מתי אתה צוחק ומתי לא, 99 אחוז מהזמן צחקת, חבל שעכשיו לא. 
לא הרבה יודעים איזה סבא מדהים היית ולאיזה קשר מיוחד זכינו איתך. קשר שזוכים לו מעטים.
בתקופה האחרונה הבנו כמה לא מובן מאליו הקשר הזה. הקשר שלנו הוא כלכך ברור וטבעי  ונותר לנו רק להגיד לך תודה על זה ועל המשפחה המדהימה שבנית ביחד עם סבתא .
איך אפשר לעמוד כאן מעליך ולדבר אליך כשאתה כבר לא פה. לא דמיינו שזה יגיע כלכך מהר.
כואב לנו סבוש.
שכבר לא נגיע אליך הביתה ונקבל את החיבוק הכי גדול בעולם כולו. היית מלטף אותנו ברוך שלך שלא הרבה אנשים הכירו . מן חיבוק כזה שאומר הכל  . כמה אני אתגעגע לטבוע בתוך החיבוק שלך.

אתה אדם יחיד ומיוחד. תראה סבא תראה כמה אנשים באו להוקיר לך תודה, ולתת לך חיבוק אחרון אתה הבנאדם עם הלב הכי גדול שאלוהים ברא.
כל מפגש איתך, סתם מחוץ לחדר אוכל או בפעם הרביעית שנפגשנו היום, היית ישר שואל את צריכה משהו? חסר לך משהו? סבוש אין רגע שלא חשבת עלינו אין דרך שלא ניסית בה לעזור לנו.

סבוש שלנו, תודה על שנים של אהבה ללא גבול, ללא תנאים. אהבה טוטאלית ועצומה. יש בך נתינה שהיא אינסופית .
רוח השטות שלך תלווה אותנו תמיד, לכל מקום שנלך נצחק כשנחשוב עליך. אנחנו כלכך מאושרים וגאים על הזכות להיות הנכדים שלך. על הזכות שהיית חלק כלכך חשוב בחיינו, בכל התלבטות בכל רגע ביום לווית ותמשיך ללוות אותנו תמיד. כלכך נתגעגע אליך.

נתגעגע לפעמים שהיית לוקח אותנו בקלנועית שלך בחורף גם אם זה רק לסידור רכב כדי שחס וחלילה לא נלך בגשם. היית נוסע מהר בשלוליות ואומר לי - תראי הקלנועית שלי 4X4 והצחוק שלך פשוט היה מדביק אותי והיינו נוסעים בקלנועית מתפוצצים מצחוק.
אנחנו כל כך מעריצים אותך סבא, את האהבה האינסופית שלך ושל סבתא את הזוגיות הזו שהיא דוגמא ומופת לכל אחד. איך הייתם הולכים יד ביד לכל מקום, הולכים ביחד לראות שקיעה מתחבקים ומתנשקים. כמה דאגת לה סבא, כמה שמרת עליה אנחנו מבטיחים לשמור עליה בשבילך. כמה התגאינו תמיד שיש לנו סבים כאלה, שהזוגיות ביניכם פשוט מעוררת קנאה.

סבוש אין אדם שנתקל בך בדרך ולא הושטת לו יד, עזרת ונתת תמיד מכל הלב.
אני מרגישה שלמה להגיד שאת המילים שאנחנו אומרים עכשיו שמעת מאתנו גם בעצמך . עברנו תהליך פרידה ארוך ומייגע אבל בו זכינו לספר לך זיכרונות, להודות לך עד אינסוף לחבק ולנשק. להיות סביבך כולנו עד הרגע האחרון. גם תוני איתנו בלב סבא, הוא כלכך עצוב שהוא לא יכול להיות פה איתנו אבל הוא כתב לך,שהוא יודע שאתה מרגיש אותו הוא ביקש להגיד לך שלא תדאג שם למעלה הוא שומר עלינו סבוש .

פחדת כל הזמן שנזכור אותך ככה במחלה. אז לא סבא, זה לא הסבא שאנחנו זוכרים למרות שהיית והמשכת להיות גיבור לאורך כלל הדרך .

אתה פשוט אלוף העולם, אין מילה אחרת. אנחנו מבטיחים לזכור אותך תמיד, עם פינהקולדה ביד, שוכב מתחת לעץ דקל בזנזיבר מבסוט מהחיים.

לחיים סבוש שלנו, אנחנו מאושרים וכל כך כל כך גאים להיות הנכדים שלך.

תאי, נוי, בר ומתן

 

 

הספד | לילי שוויגמן

ההיכרות שלנו התחילה לפני 7 שנים:

אתה חיפשת מישהו שישחרר אותך מעומס העבודה ואני חיפשתי מקום להיגרע ולהחלים (במרכאות) מאופי העבודה שלי בשנים האחרונות.

ישבנו ימים שלמים אחד ליד השני ולא רק באותו משרד אלה פיזית ממש, ואתה היית למורה בחסד, שמח לחלוק איתי את הידע והניסיון העצום שלך ואני עוד יותר שמחה ללמוד ממך.

כל יום אני מגיעה בשמחה למשרד וגם אתה כל יום מגיע עם חיוך (לא פעם ממזרי), עם בדיחה טובה ועם מיליון תכניות לטיולים בחו"ל...

ככל שעבר הזמן, כך העמיק הקשר ביננו: אימצת אל ליבך את נכדותיי והן אימצו אותך אל ליבן...

בקשר הזה שלנו, היו בו כל המרכיבים הנחוצים ל-"זוגיות טובה": כבוד הדדי, התעניינות הדדית, מרחב אישי, תשומת לב למצבי הרוח, חוש הומור משובח, פרטיות, חלוקת מטלות ברורה והרצון השותף הבסיסי שכל יום יהיה יום טוב!!!

מאז הביקור האחרון שלכם בקפריסין,  משהו התחיל להשתבש, להשתנות ולכאוב... וכמה כאב לך לפעמים!! וכמה ניסית שלא להיכנע לכאב הזה... ולאט לאט התחלנו להיפרד... בהתחלה עוד עם תקווה שזהו עוד אירוע קשה אבל חולף אבל ככל שהזמן עבר והתמונה התבהרה, הפרידה הלכה ונעשתה מוחשית יותר.

במחשבה צלולה, מפוקחת ומעוררת השראה, בחרת את הדרך להיפרד מהחיים האלה. עשית זאת באומץ, בכאב, באהבה גדולה לחיים ולמשפחה שלך, בהשלמה ועם הידיעה הברורה שכל מי שאוהב אותך (ואני ביניהם), נהיה איתך ולצידך כדי לוודא שלא תרגיש לבד ותמשיך בדרכך בשלווה ומוקף אהבה.

זכיתי ל- 7 שנים נפלאות של לקום בבוקר לעוד יום עבודה שמח עם שותף נהדר! וזה לחלוטין לא מובן מאליו!!!

תודה חבר
ועכשיו אתה נח, ממש כמו שרצית... ואני מרשה לעצמי להגיד שוב מה שאמרתי לך כאשר נפרדנו בפעם האחרונה: נפגש בהמשך ביקום אחר...

ונראה לי שהמילים שמתנגנות לי בראש יתאימו גם לך:

זה גלגל החיים, מטלטל אותנו

בין ייאוש לתקווה, לאהבה...

עוד נמצא פה מקום

בין דרכי אין פשר

בפיתולים של גלגל החיים...

ומשפט אחרון: מאחלת לכולנו בעיקר זיכרונות טובים

לילי



הספד | מאיר בראון

נתבקשתי לומר דברי פרידה לאברהם מעובדי הנה"ח, הלך לעולמו איש שבע חיים ומעשים.  הלך והשאיר משפחה אוהבת, אישה, ילדים ונכדים מעריצים.

ביקרנו אותך לפני שבועיים, ועם כל דאגתך וראייתך המפוכחת- יצרת התעניינות ותקווה, ללא קיטורים על מצבך, אך ידענו שמצבך הולך ומתדרדר.

אני מאמין שבדברי הערכה שלי אלייך אני מייצג רבים מהנאספים, ובעיקר את הצוות הנפלא של העובדים שעבד איתך שמאד אהב והעריך אותך.

אברהם, היית מעורב בכל הנעשה בקיבוץ ובעבודתך, בכל תפקידך לאורך עשרות שנים גלית מופת של מסירות, ידע מקצועי רחב, אמינות ויושר בלתי מתפשרים.

נסיונך הרב בעבודה לאורך השנים ותכונותיך, יצרו לך "מעמד על" אצל העובדים, בעלי תפקידים והחברים.

היית חבר לעבודה, חרוץ איש צוות, בן אדם שמוכן תמיד לעזור ולסייע. היו לנו הרבה שיחות יחד בכל מה שקשור לקיבוץ, לעבודה ולפוליטיקה.

היית חלק בלתי נפרד מה- DNA של הנהלת החשבונות. ולפני הכל היית אדם צנוע שנותן בעבודתו דוגמא אישית.

הנך משתייך לדור של אנשים שרבים כמוהם אין כמעט!

אושרו של אדם במעשיו ובמשפחתו!

מכל צוות הנה"ח – אוהבים אותך

מאיר

 

רגעים של אברהם, תמונות מארכיון הקיבוץ

מזהה  516
העתקת קישור