בני ארבל
בני ארבל
  12/5/1936
  17/9/2020
ארץ לידה  ישראל
יישוב/עיר  שריד
בן/בת זוג  נעמי
הורה של  עופר, טל, חן (ז"ל), ושני


 

הספד לאבא, קורות חיים | כתב עופר

 

אבא נולד ב 12/5/1936 בקיבוץ שריד בעמק יזרעאל, בן לשפרה ואבנר אבלס ואח לטלילה.

 

חבורת הילדים הפרועה, שנולדה לתוך המאורעות, נקראה קבוצת 'עופר'. חבריה שמרו על קשרים הדוקים ואמיצים עד היום. אבא זכר באהבה גדולה כל רכב שגנבו וכל מעשה קונדס שעשו יחד.

 

לפני הגיוס סיים קורס טייס בגדנ"ע ונדרש להתגייס לחיל-אוויר, סרב, ועשה היסטוריה כיחיד שישב שבועות במעצר צבאי על סירוב להיות טייס.

אחר כך שרת בהנדסה קרבית ועשה כמיטב יכולתו להדיח את עצמו מקורס קצינים - ונכשל.




אחרי הצבא ניהל את חברת עבודות העפר של שריד וב-1964 יצא לסייע לקיבוץ רבדים, שם פגש את אמא. בהתחלה גרו בשריד, שם נולדתי, ואחר כך עברו לגן-שמואל, כאן נולדו טל, חן ושני.

כשעבר בחצר זיהו מייד שהוא לא מכאן - כי הקפיד לומר שלום לבבי לכולם.

 

ב-1970 נדרש לחזור לצבא קבע כקצין הנדסה של רמת-הגולן. אבא הקים את מרבית המכשול, הביצורים ורמפות הטנקים שקידמו את פני הסורים ביום-כיפור. קבלני העפר לא אהבו אותו כי היה ישר מדי לטעמם.

בשבת הראשונה שלי בבית כקצין חדש ברמת הגולן פרס מפת קוד על השולחן בחדר, שאל איפה הרמפה שלי ושמח לראות שבנה אותה בעצמו.

 

בגן שמואל עבד אבא במוסך, במסגריה, במשק ילדים, באמבר, במים ובמפעל. אבא שימש כמקשר של קבוצת 'מעיין' ורכז חיילים.

 

אבא אהב אופניים בכל גודל וצורה. מי שאופניו התקלקלו ידע שאפשר להביא לבני לתיקון. מי שאחר לאסוף את אופניו קיבל אותן צבועות בתכלת-לבן.

 

אבא לחם במבצע קדש, במלחמת ששת הימים בעמק דותן, בבקעת הירדן ובירושלים והתנדב לשרת חודשים ארוכים בתעלה בהתשה. במלחמת יום כיפור היה אחראי לציוד ההנדסי בצליחת התעלה.

בשלב מסוים נתקעה הצליחה באזור ממוקש בגדה המצרית. השיטה שפיתח לפינוי המיקוש ופריצת הדרך נלמדה בחייל שנים לאחר מכן.

אחרי המלחמה פקד את כל משפחות חלליו וסיפר על גבורתם.

כשחזר מחופשה ממלחמת לבנון שאלתי אותו מה תפקידו שם. אבא סיפר שהוא מנטרל מרצדסים ממולכדים. כששאלתי אם אין מישהו צעיר מ-46 למשימה כזו ענה שיש - אבל הם לא שורדים. 

 

אבא אהב את כל הדרכים שפרץ וסלל - את דרכי הגבול עם מצריים, את הדרך מעין השופט למשמר העמק דרכי הרמה והלבנון.

 

ב-1995 נפטרה טלילה, ולאחר מכן איבדנו את סבא אבנר, שלמה וחן, שבמותו נסדקה הסלעיות של אבא וליבו נשבר.

 

הנכדים שבאו מאז שימחו והעסיקו אותו מאוד. אבא אהב אותם מאוד והתעניין בכל מעשיהם.

אבא מצא עניין בחוגים במילוא, ובטיולים בארץ ובעולם עם אמא.

 

בגיל 80 עבר אירוע מוחי ולאחריו מספר אירועים נוספים שנטלו ממנו את החופש לנוע, אבל הותירו אותו חד, זוכר ומתעניין.




אבא הוסיף להתעניין בנעשה במשפחה, בקיבוץ, בארץ ובעולם. ממקום מושבו בבית-דורות קיבל את מבקריו בחיוך ושמחה. יחד עם אמא קראו מדי יום ביוגרפיות של חברים מהקיבוץ ואישים מהארץ.

 

ראה אבא - השבט הקטן שהקמת עם אמא חי לפי ערכיך - יושרה והגינות, ענווה וצניעות, נתינה והתנדבות.

 

להתראות אבא - נוח בשלום ליד חן שכל כך אהבת.

 

אנחנו נפרדים ממך כאן, ונדמה שמי שיקשיב טוב ישמע את בכיים של דרכי הנגב וסיני, של דרכי הגולן והלבנון, ושל כמה עשרות אופניים בתכלת-לבן.    

     

* * *

בני יקר לי כל כך | כתבה נעמי

רק לפני יומיים ישבנו יחד במרפסת של בית דורות, כשאני קוראת לך את סיפורו של יוסף טרומפלדור, ואתה מקשיב בתשומת לב, ומעיר מדי פעם הערות משלך. כמה אהבנו את השעה היומית הזו, שבה סיפרנו והקשבנו למוזיקה, או דיברנו על מה שקורה בקיבוץ, במדינה ובעולם.

56 שנים הלכנו יחד, יד ביד, בזוגיות נדירה, נעזרים ועוזרים זה לזו בטוב וברע, ומתייעצים בכל דבר. לימדת אותי מהי אהבה שאינה תלויה בדבר, וכמה חשובה הנתינה לזולת, יותר מהקבלה.

הקמנו יחד משפחה לתפארת, ושמחנו בילדים שהחזירו לנו אהבה ותמיכה אינסופיים.

לפני 24 שנים נפטר חן, ומותו חצה את חיינו לשניים, והשאיר אותנו כואבים ומצולקים. אתה, שהיית חזק כל כך ותמיד אפשר היה להישען עליך בכל, כמו נשבר לבך בקרבך. המשכת בחייך, אבל חזרת ואמרת שהחיים עוברים לידך, והעצב נשקף תמיד מעיניך. יום יום היית עולה לקבר, משקה את הפרחים ומתייחד עם  הזיכרונות. את הגעגועים לחן היית מעלה על הנייר בכושר ביטוי מרגש ומרשים באזכרות, קורא בקול מרוסק את הדברים, ועין לא נשארה יבשה.

בינתיים נולדו הנכדים, ואתה נקשרת אליהם והם אליך. שאבת מהם הרבה שמחה ונחמה ואהבת להרכיב אותם על האופניים ולצאת לטיול, או לנסוע איתם בטרקטור סביב הקיבוץ.

השנים עברו, והאסון נתן בך את אותותיו. הבריאות התרופפה וחווית אירועים גופניים לא פשוטים. לפני 4 שנים עברת אירוע מוחי ראשון, ממנו התאוששת בכוחות מופלאים. הזיכרון השתקם והדיבור חזר אליך, אבל גופך הלך ונחלש. אירוע נוסף ועוד אירוע, הביאו אותך לבית דורות, לכיסא גלגלים שממנו לא קמת. ועם זאת, לא היית עסוק ברחמים עצמיים, לא התאוננת על המצב, והשתדלת ככל יכולתך להישאר אופטימי ולא להקשות על המטפלים בך.

אהבת מאד את ביקורי המשפחה והחברים, את הטיולים בכיסא הגלגלים בקיבוץ עם עופר, את קבלות השבת המרגשות בבית דורות, ואת מפגש היומי של שנינו כל יום אחר הצהריים. אהבת לשמוע את סיפורי חייהם של אנשי שם, או של חברי קיבוץ שניצלו מהשואה. ואחר כך היית מבקש    

לשמוע שירים אהובים עליך, נהנה לזמזם אותם בבס היפה שלך, או להתבונן בצילומים משפחתיים שלנו, מהעבר ומהיום.

כל זה נקטע באחת, כי ליבך לא עמד יותר בעומס. אני מתנחמת בעובדה שהמוות בא מהר, ולא סבלת.

אני רוצה להודות מכל הלב לצוות בית דורות ואורית בראשו. הייתם לבני בית חם, קשוב ומכיל, ובעיקר – אפשרתם לו להמשיך את החיים בכבוד.

היה שלום יקר שלי. שכב במנוחה ליד הבן האהוב שלנו, ואני אמשיך לבוא ולטפח את חלקת הקבר המשותפת שלכם.

כבר מתגעגעת...

נעמי

* * *

סבא | כתבה פז

לסבא שלי יש אופניים כחול לבן, עם דגל ישראל קטן מקדימה.

לסבא שלי יש המון סיפורי צבא שישמח לחלוק עם כל מי שיבקש (ולפעמים גם בלי לבקש).

לסבא שלי יש אוסף של רייבנד והוא תמיד הולך עם אותו הזוג.

 

סבא אהוב שלי

זה שמביא אוכל בשישי ולא יבחר מנה לפני שיראה שכולם אוכלים,

ההוא ששואל אותי בכל פעם אם אני רוצה דג

למרות שאני צמחונית כבר שנים.

 

אין לי מילים לתאר את המציאות אליה קמתי בבוקר - עולם בלעדיך ואני רק יכולה לקוות שלא סבלת בלכתך.

 

סבא שלי נעים הליכות ג׳נטלמן אמיתי, כזה שכשואלים אותו לשלומו יענה ״כשאני רואה אותך מצויין!״

         


גם בלכתך עשית זאת בשקט, כאילו לא רוצה להפריע

 

קשה לי להאמין שלא אבקר אותך בבית דורות או בחדר עם סבתא, תמיד שמח לראות אותי שואל שאלות ולמרות שיש לך רק אוזן אחת ששומעת, תמיד תישאר בשבילי אוזן קשבת חיבוק דוב וחיוך שיגרום לי לחייך בחזרה.

 

שולחת לך חיבוק אחרון ואת כל האהבה שבעולם,

 

אוהבת תמיד , נכדתך פז

 

 

כתבה אור

סבא בני שלי,

כשהיינו קטנות אהבתי להסתובב בקיבוץ על האופניים הצבועות בכחול, לא רק כי זה כיף, אלא כי חשתי גאווה

לנסוע על האופניים שנבנו בידיו של סבא שלי ומשייכות אותי לשבט 'ארבל'.

אני רוצה להודות לך סבא, על שחיות בבריכת גן שמואל, על טיולים וטיולי אופניים, על מלאי סיפורי

"היסטוריה" שלא נשכחו ממך עד יומך האחרון. תודה על תחושת הגאווה שהרעפת עליי תמיד, ובמיוחד

כשהגעתי אליך על מדי צבא וסיפרתי לך שאני עומדת לקבל כומתה שחורה, הכומתה שלך שהבאת לי אז

נשמרת אצלי תמיד. תודה על השנינות, הצחוק, השמחה והרגש.

מבטיחה להמשיך ולקרוא לשרירי הידיים שאתה כל כך ידוע בזכותם "סבא בנים".

אוהבת תמיד, נכדתך אור.

 

 

כתבה רוני

סבא שלי,

בהסתכלות מהצד זה היה יכול להראות כאילו תכננת את זה, בשלישי נחתתי, ברביעי עוד הספקנו להיפגש והיום אני כבר צריכה להיפרד. הכל קורה כל כך מהר סבא, כמה שזה אופייני לך לסדר הכל רק שיהיה כמה שפחות כואב, לנסות לא להפריע ולהקל כמה שרק אפשר. אבל סבא הכאב עצום, הדמעות לא פוסקות והלב מסרב לקבל.

סבא, בכל מקום בו מכירים אותי מכירים גם אותך ואת סבתא – חברים, מפקדים, פקודים – כולם. אתה חלק בלתי נפרד ממי שאני וכולם יודעים שאם יחפשו אותי בשישי אחר הצהריים ימצאו אותי בבית דורות. בכל תמונות הילדות בקיבוץ אני צמודה אליך, אני נוסעת איתך על האופניים בצבע תכלת שלך, אתה מסביר על הפרחים ועל הציפורים, קוטף ומקלף לי תפוז ומספר סיפורי צבא, את רובם שמענו שוב ושוב בשנים האחרונות, כזה אתה, אוהב לספר לנו גם בפעם השמינית.

בשנים האחרונות מאז האירוע הקשר שלנו קצת השתנה, קבלות השבת בבית דורות קיבלו מקום מיוחד בלו"ז כדי שנשיר יחד את השירים הקבועים ובכל הזדמנות היינו נפגשים – בבית דורות, אצל סבתא או בטיול עם אבא בקיבוץ. למרות האירועים תמיד הקפדת לשאול מה שלומי, האם אני עושה שלום מחיפה (או כמו שאתה אומר – "הרי את יודעת שביום בהיר רואים את האוניברסיטה מהאבוקדו ליד טלי), אם לא קר לי בירושלים (כי אתה הרי זוכר את הקור של הר הצופים עוד מפינוי המוקשים), איך המבחנים, מה השתנה בקורס הקצינות, מה קורה עכשיו בצפון ועוד ועוד. כזה אתה, תמיד מעודכן, תמיד מתעניין, תמיד עם חיוך ובשלוש שנים האחרונות מקפיד גם להצדיע (אמרנו שלא אהבת את הצבא, לא?). מה שכן נשאר קבוע מאז ומתמיד, לצד החיוך זו התשובה לשאלה "מה שלומך סבא?" והיא – "כשאני רואה אותך מצוין!".

סבא, אני אוהבת אותך עד אינסוף, מודה לך על שיחות ארוכות, על הסיפורים, על השאלות, על הדאגה לכולנו, על העזרה התמידית, ההקשבה הלא נגמרת, האהבה הגדולה לסבתא וכולנו ועל החיוך התמידי והאור בעיניים. כזה אתה, כזה היית.

שמור עלינו מלמעלה, נוח בשלווה סבא שלי וכמובן שיהיה שלום.




רגעים של בני ארבל ז"ל
מזהה  517
העתקת קישור