יעל רותם
יעל רותם
  26/12/1956
  8/3/2021
ארץ לידה  ישראל
בן/בת זוג  אמנון
הורה של  שניר, מירב ועמית
סבא/סבתא של  איתמר, יונתן, דניאל, אביב, שחר וארבל


קורות חיים

יעל נולדה בירושלים ביום חורף קר במיוחד, בבית החולים של שערי צדק תאריך 26.12.1956, את שנותיה ילדותה הראשונות גדלה בשכונת רוממה ליד רשות השידור וגם למדה שם את כיתות א ו-ב.

בשנת 1964 עברנו לגור במושב שואבה שבפרוזדור ירושלים ויעל המשיכה את לימודיה בבית הספר האיזורי הרי יהודה. בהמשך ואחרי מלחמת ששת הימים המשפחה חזרה לירושלים ולשכונת רמת אשכול מול גבעת התחמושת.

עם סיום לימודי התיכון בבית ספר חינוך יצאה לקורס שרטוט קדם צבאי ומאוד הצליחה שם, אהבה זאת לאותיות ולקווים נשארה בה לאורך כל השנים.

יעל הייתה מאוד קשורה למשפחה הרחבה ולכל בנות הדודות הרבות, הרבתה במפגשים משפחתיים בסופי שבוע וחגים וכנערה אהבה לרקוד והקפיד על לבוש אופנתי.

התגייסה לצה"ל ובסביבות 1976 נפגשה עם אמנון במודיעין של פיקוד מרכז ומשם כבר לא נפרדו. חתמה קצת קבע כדי להישאר עוד קצת והשתחררה ב-1978.

אמנון הצליח למשוך אותה להכיר את הקיבוץ עוד כשהייתה חיילת ולאחר השחרור הצטרפה אליו לקיבוץ והתחילה לעבוד בחינוך כמו כל נקלטת של אז.

1979 ספטמבר החתונה, הוקמה המשפחה ובהמשך נולדו שניר, מירב ועמית.

יעל עבדה הרבה שנים בהנהלת החשבונות בקיבוץ ובדוכן, אהבה שלדברים יש סדר ברור ורשומים כמו קוים וסימונים במפה צבאית ששרטטה בצבא.

בהמשך נולדו נכדים ונכדות, איתמר, יונתן, דניאל, אביב, שחר וארבל והם היו מקור גאווה ושמחה רבים

בחמש עשרה שנה האחרונים יעל עבדה בארכיון הקיבוץ ומצאה לה מקור הנאה בשמירת ההיסטריה הציבורית של גן שמואל עוד מתקופת הקמת הנקודה ועד היום, אבל גם הפינה אישית של חברי הקיבוץ. רצתה שלכל אחד/ת תהיה האפשרות להשאיר מורשת ליקיריו.

חלמה על הפנסיה שבה תוכל בנוסף לארכיון תוכל להקדיש יותר זמן ליצירות הרקמה שכל כך אהבה ותלויות אצלה וממלאות את קירות הבית.

הייתה חובבת חתולים מושבעת ובשבילה ניקו החתול היה חלק אינטגרלי מדיירי הבית.

בשנים האחרונות היו מספר בעיות בריאותיות אבל התוכנית הייתה להחליף ברכיים ולצאת לדרך חדשה אבל המוות הפתאומי סיים אותה ונפל כרעם ביום בהיר וללא אפשרות להיפרד.

עזבת אותנו בגיל 64.

מתגעגעים וכואבים.        

 


פרידה | אמנון

נפגשנו בצבא, חיילת וחיל, קיבוצניק ועירונית שלא שמעה על קיבוץ.

הצלחתי להביא אותה הכי רחוק מנערה של מסיבות וריקודים למקום של חקלאות ושיתופיות.

40 שנה ויותר אנחנו יחד וזה לא משהו שחותכים ברגע, עוד אמרת לי, כאשר אצא לפנסיה אוכל לרקום כל היום ואתה תטפח את הגינה, באמת..

היית חוזרת מיום עבודה בארכיון ומספרת ונסערת על תגלית חדשה שמצאת על הראשונים שהיו בנקודה והקשיים שעברו, מי אמר מה, מי עשה מה, באיזה שנה, וסיפורים קמו לתחייה.

ואז הייתי מזכיר לה שרצתה לצאת לפנסיה ואולי בכל זאת שווה לעבוד עוד קצת פה בארכיון ולנסות להנות עוד קצת.

קצת אחרי החתונה יצאנו לקיבוץ צעיר כרמים לשנה וחצי וחווינו את מה שהיה קיבוץ שיתופי של פעם, אהבנו את זה, ויכוחים על גן שמואל שיתופי לא היו חסרים אבל הרגשת שזה הבית הטוב.

לא מבין איך אפשר לגמור כך שיש עוד כל כך הרבה דברים בתוכנית, זה לא תקין, אין שם מישהו שמכוון משהו למעלה?

היו לך עוד תמונות מוכנות שלקחנו אותן איתנו בדרך לבית החולים והתכוונו בהמשך היום שנסיים להיכנס לחדרה לחנות המסגור ולהשוויץ איתם, את רוקמת ואני בוחר מסגרת, איזה הסדר.

זאת שותפות בחיים, עירונית וקיבוצניק, זה אפשרי וזה עבד אצלנו.

מצפה לראות את דמותך דרך הילדים והנכדים שהם כמראה שלך.

בית, חתול, גינה, זה לא הייתה קלישאה בשבילנו, זה היה חיבור, אהבה וזוגיות וכך זה ייזכר ויישאר.

היי שלום.  



אמא שלי | מירב

אמא שלי, חברה שלי, זו שתמיד עוזרת לי, זו שמרכלת איתי, זו שתמיד איתי.
הלכת ככה פתאום, לא הספקתי להתכונן, אני לא יודעת מה להגיד.
כל המשפחה עכשיו בבית וזה נראה שעוד רגע את נכנסת,
כל הדברים שלך מחכים בדיוק איפה שהשארת אותם אתמול.
זה הזוי כל המצב הזה! בא לי לצעוק שתחזרי כבר!
אני כל כך מתגעגעת אליך
אני אוהבת אותך מאוד


תודה לך על הכל | עמית

תודה לך על הכול.
תודה לך על בית של חום ואהבה, על ילדות טובה מקבלת ומאפשרת.
תודה לך על משפחה גדולה אוהבת ומאוחדת שעומדת כאן איתך.
תודה לך על כול הצבע והיצירה שהכנסת לבית שמכוסה כולו ביצירותייך.
תודה לך על זה שתמיד היית רגישה ושתמיד אבל תמיד היית יודעת.
תודה לך על כול ההצקות והדחיפות קדימה ועל התמיכה האין סופית.
תודה לך על הרקמה המדהימה הזאת שיצרת בישבילנו. היא תמשיך לחיות בכול אחד מאיתנו.
תודה לך על הכול אמא.



אמא | שניר

עומד פה ולא מאמין שככה זה נגמר,

ככה מהר, בלי שום הכנה, רמז או סימן.

מריץ בראש רגעים איתך מהימים האחרונים,

מהחודשים ומכל השנים מאז הייתי ילד.

אוסף נחמות קטנות בתוך הצער הגדול הזה.

רק בשבת האחרונה ישבנו כולנו סביב אותו שולחן,

ואת ישבת בראש השולחן עם חיוך מלא בנחת

לנוכח השבט שלך שיושב סביבך - ילדים ונכדים.

וכמה שאהבת את הנכדים וכמה שהם אוהבים אותך.

אביב כבר מספרת לכולם שסבתא שלה עברה עכשיו לגור בלב שלה

וכמה שהיא צודקת

את לנצח תהיי בליבנו.

בחרנו לתרום את קרניות עינייך,

מתוך מחשבה שזה מה שהיית בוחרת לעשות בעצמך.

וזו עוד נחמה בשבילנו שמישהו יזכה למאור עיניו בזכותך,

ויראה את העולם דרך עינייך

אני חושב על כל הרגעים שהיו איתך

ועכשיו מתחיל לחשוב על כל אלו שתחסרי לנו בהם

מבטיח שנשמור על אבא ואחד על השני.

תודה על מי שהיית בשבילי

ותודה על מי שהיית בשביל הילדים שלי


יעל אחותינו הבכורה


אנחנו יושבות מול הדף ומנסות להתעורר מחלום רע מאד.

פטירתך נפלה עלינו כרעם ביום בהיר, ואיך בכלל ניתן לסכם כל כך הרבה זכרונות בכמה שורות על דף ריק.

נולדת ביום חורף קר במיוחד. בת בכורה לדויד ושולמית עמנואלי זכרונם לברכה. אמא נהגה לספר לנו שבדרך לבית החולים היו רסיסי שלג באוויר.

היית תינוקת קטנה ועירנית מאד.

בילדותך אבא היה נהג אוטובוס בחברת אגד. אהבת מאד לנסוע איתו באוטובוס ולחכות לו ב"עיגול" שבכיכר ליד הבית.

גדלת במשפחה גדולה עם הרבה בני דודים שהיו בגילך. נהגנו לערוך מפגשים בכל סופי השבוע, החגים והחופשות. את אהובה מאד בקרב כל בני הדודים שלך.

במשך השנים נולדנו גם אנחנו – תמי ועדי – ועברנו לגור במושב שואבה.

במושב היית ילדת טבע, התרוצצת שמחה עם חבורת ילדים בשטחי המושב.

כילדות, נהגנו לעלות ברגל ממושב שואבה למושב שורש כדי להגיע לבריכת השחייה. אהבת להשתולל במים ועל הדשא עם כל החבורה.

לקראת גיל 14 עברנו לשכונה החדשה שנבנתה בירושלים – שכונת רמת אשכול, והתחלת את לימודייך בבית הספר התיכון.

פרחת מבחינה חברתית. היית מוקפת בחברים ובחברות, ונהגת לצאת הרבה לבלות.

אנחנו זוכרות כילדות את השעות הרבות שהיית מבלה בטיפוח ובהתארגנות לבילויים. את נעלי הפלטפורמה, את שמלות המיני ואת השעות הרבות שנהגת לשכב על גג הבניין מרוחה בשמן שיזוף, במטרה לקבל גוון עור שזוף שכל כך רצית.

כנערה אהבת מאד שירים ישראלים, ונהגת לכתוב את מילות השירים במחברת גדולה ומקושטת.

לא ויתרת לנו, והכרחת אותנו לשבת איתך בכל יום שישי אחרי הצהריים, ובכל נסיעה משפחתית לשיר ביחד איתך את כל השירים שבמחברת.

בזמן השירות הצבאי הכרת את אמנון, וביחד בחרתם בגן שמואל כביתכם. פה גם הקמתם משפחה.

בשנים הראשונות שלכם בגן שמואל נהגנו להגיע אליכם לביקורים, ולחגים הגדולים בקיבוץ.

נהנינו לראות את המשפחה הולכת וגדלה.

עם השנים פיתחת את החוש האסתטי שכל כך היה טבוע בך, והחלטת להתמקד ברקמה.

בפעם האחרונה שראינו אותך לפני כשבועיים, הספקת עוד להראות לנו את העבודות האחרונות שסיימת, ואת התכנונים שלך לעבודות הבאות.

הזיכרון העמוק ביותר שלנו שיישאר איתנו תמיד, הוא התמונה שלך יושבת ורוקמת בסבלנות אין קץ, בשלווה, באהבה רבה ועם המון אסתטיקה. על כך יעידו עבודות היד הרבות שלך שנמצאות אצל כולנו בבית.

נוחי בשלווה אחותינו הבכורה.

תמי ועדי


 

 

יעל | גידי סיון

אני עומד כאן מול קברך ומתקשה להשלים עם העובדה שיותר לא אפגוש אותך כמעט מדי בוקר כאן בארכיון.

נכנסת לנהל את הארכיון לפני כ- 12 שנים בחפיפה עם נטע.

התחלת בהליכה על קצות האצבעות, יצאת ללמוד וחזרת עם ידע והחלת לישמו באופן מקצועי ורגיש. הבנת מהר מאד את המחוייבות מול הרגישות הנדרשת והפכת בהמשך לסמכות מקצועית לכל דבר.

ארכיון הוא תחום מיוחד בו נצברים חומרים שלא יסולאו בפז, ביניהם רבים שמחייבים בין השאר צנעת הפרט, וידעת לנהלם, לפעמים אפילו בקשיחות מסויימת אך בהחלט בהתאם לכללים ששמרת עליהם באדיקות אפילו לגבי שלפעמים נטיתי לזלזל בהם.

מצאתי בך שותפה אידיאלית. כמעט מדי בוקר היינו משוחחים, מחליפים  דעות והיית לי יועצת לכל נושא שנדרשת. בין השאר היית גם מתנדבת בנושאים מסויימים באיגוד הארכיונאים בין השאר בהקלדת חומר ועוד, והפכת לברת סמכא בעניינים מקצועיים רבים ועוד.

מידי שנה בכנס ארכיונאים מוענקות תעודות לארכיונאים מצטיינים. רק לפני מספר ימים הצעתי לך שאגיש את שמך לכנס שמתקיים בימים הקרובים אבל מתקיים בזום. סיכמנו שאעשה זאת בשנה הבאה כשיהיה כנס אמיתי ובצורה מכובדת יותר. לא העליתי בדעתי שלא תזכי לכך עוד בחייך, מכיוון שהיית ראויה לכך מכל היבט, מקצועי וחברתי כאחד, ותזכי למחיאות כפיים אמיתיות.

הבוקר פורסם דבר מותה של יעל באתר הארכיונאים ואני מוצף בטלפונים של השתתפות בצער עם המשפחה ואיתנו – עוד עדות לסמכותה המקצועית של יעל ולקשרים שקשרה עם ארכיונים ואנשים רבים.

הפכת לי לחברה אמיתית, ורק לפני מספר דקות לשבריר השנייה חשבתי להתייעץ איתך... ואת אינך ושולחנך המסודר נותר מיותם.

השארת אחרייך כאן בור ענק שאינני בכלל מעלה על הדעת אם איך נמלאו.

 

יהיה לי קשה מאד בלעדייך - תחסרי לי מאד!

הערכתי אותך מעל ומעבר.

 אהבתי אותך – נוחי בשלום על משכבך – יהי זכרך ברוך.

גידי

 

מזהה  520
העתקת קישור