יוסף שלמון
יוסף שלמון
  13/4/1951
  23/6/2021
ארץ לידה  ישראל
יישוב/עיר  גן שמואל
שכבה/קבוצה  נרקיס
בן/בת של  שושנה ומתיו שלמון
אח/אחות של  רבקה ורחל

יוסף אחי היקר | רבקה גזית

אתה בשבילי דמות מורכבת ומיוחדת מאוד; היית אדם מוכשר, רגיש, מאיר פנים וטוב לב, ולצד זה התמודדת עם מחלתך.
היית סקסופוניסט מוכשר בחסד, ניגנת בתזמורת צה"ל ומאוחר יותר עם מיטב נגני הג'ז ואומני ישראל. כאשר נאלצת לעזוב את הנגינה גילית בעצמך דרכים חדשות לבטא את היצירתיות שבך, כמו אריגת שטיחים בבית נחמה או עשרות הציורים שציירת ויוצגו השבוע בתערוכה שתפתח בגלריה.
אהבתי את הביקורים בביתך שבהם דרך השיחות הקצרות שלנו למדתי ממך לכבד את רצונותיך ולקבל אותך כמו שאתה, וזה חיזק את הקשר בינינו. זה היה עבורי שיעור בסובלנות ובאי-שיפוטיות ועל כך אני מודה לך.
אני אוהבת אותך.
לאורית, אביטל וכל צוות בית דורות הנפלאים והמסורים, תודה על הזמן שיוסף שהה במחיצתכם בחודשיים האחרונים ולפני שנתיים. יוסף הרגיש את אהבתכם ומסירותכם אליו והחזיר לכם אהבה ואמון. הוא חש שזהו ביתו ורק לכאן ביקש לחזור. תודה ענקית.
רבקה.
24.06.21


על יוסף שלמון | נעמי יצהר

אדם הלך ונאסף אל תוך נפשו,
הרבה מאד שנים לפני שנאסף אל אבותיו.
איננו באמת יודעים אם טוב היה לו המקום ההוא.
האם השכים לבוקר עם ציוץ השחרורים מעצי התפוז ליד חדרו או עם צלילי הסקסופון של צ'ארלי פארקר הגדול?
האם בהליכותיו בשבילי הקיבוץ ספח וספג והטמיע במראה ובריח ובנשימה את הירוק בשפעת גווניו ואת יפעת הפריחות בגינות ובצמרות ואלו הנושרות על המדרכות?
ובמעמקי המקום ההוא שבו, חיבר מהן יצירות לתזמורתו של דיוק אלינגטון שוודאי היה רואה לו לכבוד לצרפן לרפרטואר, וללא כל ספק גם את יוסף הנגן, אלמלא כמובן פער השנים הבלתי-אפשרי.
ועל מה חשב במקום ההוא בתוך נפשו בערב ובחלומות הליל?
האם אסף את כל אחיו לסאשנים של ג'אז,
או העדיף  לבד עם הסקסופון, "הפסנתר של כלי הנשיפה" לנהל מונולוגים שנדמו לו כדיאלוגים עם עצמו, אתנו, עם העולם?
שנים הלך יוסף בשבילים וחייך,
עד שנאסף למקום שבתוך נפשו,
ועכשיו גם אל אבותיו.
ואחרי 47 שנים דיוק אלינגטון הגדול ותזמורתו ישמחו לצרף אותך לשורותיהם.
נוחה בהשקט ובשלווה.


דברים עם לכתו של יוסף | זאב קוליקובסקי


זכיתי שיוסף בחר בי להיות איש הקשר שלו בקיבוץ.

זכיתי כי הכרתי אדם מוכשר וחכם, מוזיקאי מחונן ואיש שיחה אינטליגנטי עם חוש הומור מיוחד.

יוסף הבהיר לי מראש את גבולות הקשר: זמן פגישה מוגבל עד 20 דקות, פעם עד פעמיים, מקסימום, בשבוע כי מעבר לזה גם הקולות רוצים להשתתף, הפגישה בחדרו. אלינו, הגיע פעמים בודדות וגם אז במאמץ רב מצידו ולזמן קצר.

יוסף אהב מוזיקת ג'ז אבל רק מוזיקאים נבחרים והוא האזין להם בשעות הלילה בהן שנתו נדדה. יוסף אהב תה מתוק מאד. יוסף אהב שוקולד ועוגות רכות. יוסף אהב סיגריות. עישן המון אבל בנוכחותי התאפק. יוסף מאד אהב פלאפל חם וטרי. בכל פעם שנסענו לחדרה לקנות בגדים היינו עוצרים לאכול מנת פלאפל טרייה.

יוסף תמיד חייך וצחק אלי ואיתי על דברים פשוטים של החיים. גם באשפוזים שהוא יזם (כשהקולות גברו) יוסף שמר על הומור ומצב רוח טוב בשעת הביקור. הקשר שלנו התבסס על דיבור וצחוק בריא.

בשבועות האחרונים יוסף התקשה בדיבור. ניסינו כל מיני חלופות שלא ליוסף ולא לי הייתה הסבלנות אליהן. אז, עשינו צחוקים ודאחקות על הקשיים בדיבור. ככל שהקושי בשיחה גבר כך גם אני התקשיתי להתמודד עם השתיקות והביקורים נעשו קשים. בשבוע האחרון יוסף הפסיק לחייך אלי. הרגשתי שמשהו נדם בו ונדם גם בי.

יהי זכרך ברוך, יוסף.



יוסף | כתבה אילה קלמן


אני רוצה להזיל אתכם דמעה לזכרו של בן קבוצתנו – יוסף.

אני גדלתי איתו מהפעוטון עד סיום המוסד וליוויתי אותו גם בהמשך חייו.

יוסף הילד היפיפה עם השיער השחור הבוהק, היה ילד שמח להורים אוהבים ואח לרבקה ורחל האחיות המסורות.

בילדותו הוא היה חלק פעיל ומשמעותי בחיי קבוצת נרקיס.

הוא היה טוב בספורט, רקד מאוד יפה, והתבלט בעיקר בתחום המוסיקה.

כשהתחלנו לנגן בכלי נגינה שונים, הוא בחר בקלרנית ובסקסופון.

הוא היה מאוד מוסיקלי ותענוג היה לשמוע את נגינתו. בצבא הוא שירת כצפוי בתזמורת צה"ל.

בהמשך חייו הוא חי בתל אביב. ואני באותה תקופה עבדתי בצוותא, וסידרתי לו להצטרף כמלווה בהופעה של יהודית רביץ ויוני רכטר שהכירו עוד מתזמורת צה"ל וזכר לו חסד כישוריו.

בערך באותם ימים התחילו אצלו הבעיות הנפשיות והוא ניסה בדרכים שונות למצוא את מקומו בחיים ולפתור את מצוקותיו. כבר בתקופה זו, הוא ניסה בין השאר לחזור בתשובה. גם בסוף ימיו חזר לחבוש כיפה.

יוסף היה אדם מאוד רוחני ובחיים עצמם היה לו קשה להסתדר.

היה לו כישרון ונפש אומנותיים. המתנות שהיה לפעמים מעניק לי, היו דיסק של מוסיקה שאהב וציורים פרי מכחולו.

תמיד היה בחור עם לב זהב, גם בתקופות הכי קשות שלו. אף פעם לא התלונן, כעס, צעק, תמיד היה עדין נפש.

מעולם אי אפשר היה לדעת מה באמת מתחולל בנפשו המיוסרת. תמיד כשדיברתי איתו הוא חייך אלי בסבר פנים נעימות, יפות ומקבלות.

בתקופה שחי בתל אביב, אסתי ואני תמכנו בו רבות עד שלב שהיה צריך עזרה רצינית יותר והקיבוץ נרתם לעזרתו.

יצא לי לאחרונה להיות מאושפזת איתו בהלל יפה, נהגנו לשבת שם לאכול ביחד כמו בחדר אוכל של ילדותנו. לאחר מכן היינו גם מאושפזים באותו זמן בבית דורות. אף פעם לא שמעתי אותו מתלונן. הוא לא שיתף במצוקותיו ובמחלותיו, הוא חיי חיים מאוד פרטיים. עד כמה שהייתי קרובה אליו, לא ידעתי מה באמת מתחולל בגופו ובנפשו. היה דבר אחד שהוא באמת רצה, לחיות לבד בדירתו הקטנה ושאף אחד לא יטריד אותו, הוא יחיה בהתאם למה שטוב לו.

יוסף סבל לפי אמות מידתנו מבדידות רבה, מפיו לעולם לא נשמעה תלונה על כך. כאילו השלים עם מצבו. בגלל מצבו הנפשי המסובך רב האנשים כולל אנחנו בני קבוצתו, לא ידענו כיצד להכילו, מטעמי נוחות, רובנו בחרנו להתעלם ממנו ועל כך אני מאוד מצירה ומתביישת.

ביום הולדתו ה-70 שהיה באפריל האחרון, הבאתי לו מתנות ממני ומאסתי ורק אז לדאבוני נוכחתי עד כמה הוא חולה. אולי דווקא נגאל מייסוריו.

הגיע הזמן יוסף שבאמת תנוח על משכבך בשלווה ובשלום.

 


יוני רכטר | אגדה בחולות מוקדש לזכרו של יוסף שלמון


לפני כשבוע הלך לעולמו יוסף שלמון, מוזיקאי איתו עבדתי לפני שנים רבות.

יוסי היה נגן כלי נשיפה בתזמורת צה"ל כשפגשתי אותו לראשונה.

בהמשך ניגנו ג'אז יחד והוא גם ניגן בערב שעשיתי עם יהודית רביץ 'באופן קבוע וחד-פעמי'.

את הקטע הזה 'חולות' הלקוח מ 'אגדה בחולות' יצירה שכתבתי ללהקת המחול 'ענבל' אני מקדיש לזכרו של יוסי, איש עדין ורגיש ואמן אמיתי בנשמתו, יוסי שלמון מנגן פה סקסופון.

יהי זכרו ברוך.

(שלחה לפרסום אורית קוליקובסקי - פייסבוק)






מזהה  523
העתקת קישור