דינה שני
דינה שני
  23/10/1941
  13/8/2021
ארץ לידה  ישראל
בן/בת זוג  דוד
הורה של  דורון, דרור ודגן

תודה ענקית!

תודה ענקית לכל ידידינו הרבים של דינה ושלי, אשר עטפו אותנו בלב חם ורחב, ודאגו שלא יחסר לנו דבר בימים הקשים שעברו עלינו. אנחנו אסירי תודה על כל הטוב שקבלנו מכם.

כולל הטיפול הנפלא והתומך של מערכת הבריאות והמזכירות.

וההסכמה שדינה תישאר בביתנו עד לכתה מאתנו – לפי רצונה ורצוננו.

משפחת שני - דורון, דרור, דגן, דוד
__________________________________________________________


קורות חיים – דינה שני


דינה שני נולדה בירושלים בשנת 1941 להוריה טובה ואשר קרמר, מהגרים מגרמניה שעזבו אותה עם עליית השלטון הנאצי בשנת 1933

ילדותה עברה במערב ירושלים, במהלך מלחמת השחרור חייתה במצור בירושלים כמו שאר התושבים.

 

דינה התחנכה בבית הספר בית הכרם וכן הייתה חניכה בתנועת הצופים.

עם הגיעה לגיל גיוס הצטרפה לגרעין נח״ל של השומר הצעיר. במהלך שירותה הגיעה לקיבוץ נחשון שם הכירה את דוד שני שהגיע לקיבוץ נחשון במסגרת קבוצה שנשלחה מגן שמואל כעזרה לקיבוץ הצעיר.

 

הם התחתנו ובנו חיים משותפים, ארוכים והרמוניים בקיבוץ גן שמואל. לדינה ודוד נולדו שלושה בנים: דורון, דרור ודגן.

 

דינה למדה חינוך והשתלבה במערכת החינוך בקיבוץ, היא חינכה דורות של ילדים והתמחתה בהמשך גם בחינוך מיוחד, עם הקמתו של בית הספר האזורי רעות, השתלבה דינה כמרכזת החינוך המיוחד בבית הספר ושמשה בתפקיד במשך 5 שנים.


 במהלך השנים תרמה מיכולותיה גם כמזכירת הקיבוץ בתחילת שנות השמונים של המאה שעברה.


עם יציאתה לפנסיה, הקימה ביחד עם חברתה נירה שלח מרכז לעזרה ואבחון של ילדים בחינוך מיוחד.


לאורך השנים דינה ודוד בנו קן חם ותומך לילדיהם ועם השנים כשנולדו הנכדים והנכדות הפכו לבית שני  של חום ואהבה לנכדים.


דינה סבלה עם השנים מבעיות בריאות שונות אבל התמודדה איתם תמיד בנחישות ובחזרה מהירה לשגרת היצירה והעבודה.


בשנים האחרונות בעקבות לימודיה בחוג של אבישי טבת גילתה את העיסוק באומנות ותחום זה הסב לה עונג רב.

דינה הרבתה לקרוא ולהרחיב דעת. 


במהלך כל השנים ובפרט בתקופה האחרונה דינה נעטפה בעזרה וסיוע מכיל ואוהב ממערכת הבריאות על כל גווניה בקיבוץ.

דינה חייה חיים מלאים ועשירים בקיבוץ וסיימה את חייה כאשר היא שומרת על כבודה ומוקפת באוהביה ברגעיה האחרונים

 יהי זכרה ברוך



אמא שלנו

קשה לי לכתוב
ואפילו שמובן לי כי עברנו תהליך. וראינו איך סבלת ורצינו שרק יפסיק כבר הכאב.
אמרו לי, אתה עם ניסיון.
ואת ואבא ניסיתם לומר לי על המחלה שלך כמה שיותר מאוחר בגלל הניסיון שלי במרכאות.
פחדתם איך אגיב.
אז לא. אין לי ניסיון בלהיות יתום.
זה אחר, זה קשה לתפיסה ויקח לי זמן לאכל ולעבד את זה.
אמא מאז שהיינו ילדים את היית העוגן של הבית. את איחדת, את נלחמת בשבילנו ובשביל שורת הילדים המאומצים מהמוסד וחברת הילדים שעברו אצלכם בבית.
תמיד החזקת. שלא יראו שקשה ואם קשה אז יעבור. העיקר שלא יראו.
נולדת בארץ אבל הייקיות שלך שבאה מהבית. שלטה בך והביאה אותך למצוינות בכול מה שעשית. גדלנו בלינה המשותפת. אבל לימים כשכבר היו לדורון ולי ילדים, אמרת לי שהדבר שאת הכי מתחרטת עליו זה שלא נאבקת על לינה משפחתית.
שזה לא טבעי שילדים יבכו בלילה ואמא שלהם לא תדע ותוכל לגעת, להרגיע, להכיל.
כשעברתי לפרדס חנה וילדי הגדולים התחנכו במערכת החינוך של הקיבוץ. את ואבא הייתם העזרה הכי גדולה שיכולתי לבקש.
אתם אספתם אותם מהגנים והפעוטונים. ובשלב מאוחר יותר הם הגיעו אליכם בעצמם.
הייתם להם יותר מסבים  ואני מתנצל על זה שלפעמים גם היית צריכה להזכיר לי, את זה שאתם סבים וצריך לשים גבולות. 

הייתם הבית שהיה להם מחוץ לבית.
אמא מבטיח לך שננסה לשמור על אבא(אפילו שברור לי שזה לא יהיה קל) למרות ובגלל שהוא עקשן כמוך. 

אמא אני רוצה שתדעי שאנחנו יודעים שבמשך השנים את היית המגנט של המשפחה  וניהלת זוגיות מפליאה של הערצה ואהבה שראויה לקינאה עם אבא.
הגעת כמעט לשמונים שמתוכם מעל ל 61 שנים הייתם ביחד.
הקמתם בית לתפארת. והצלחתם ליצור משפחה.
אמא אני יודע שהשנה הזאת הראשונה,

היא שנה של פעם ראשונה בלעדייך בכול דבר. בעיקר בחגים. 

לצערי בהרגשה הזאת דווקא יש לי ניסיון.
יודע מה יעבור על אבא ולכן נהיה שם. 

כמו שביקשת ברגעי הערות האחרונים שלך.
נשתדל להחזיק את מה שבניתם ולהמשיך ולהיות משפחה.
אוהב אותך ומשחרר אותך
אמא שלי. סבתא של הילדים שלי.
מודל לחיקוי של חיי זוגיות.


שעתינו (שיר שח דוד)

שעתינו תבוא בפתאום 

ותקיש ברעדה על הדלת, 

סתיו כבד יספר בעלים 

אגדת עצבותו התמידית 

ואנחנו נשב אחרים
ונהיה עתיקים כבר פי אלף
ואנחנו נשב אחרים - ונביט, 

בין ימינו טרודי החובה 

וודפינו גדושי החוברת 

תעבורנה הרבה אגדות 

ואבק ישחק בדפים, 

רק ידינו תהיה עוד טובה 

ורכת מגעים וזוכרת 

ושתיקת היותינו יחדיו עד גדות.

ושתיקה תעמוד בישנית 

סמוקת לחי - כבת מתבגרת ואנחנו נהיה לה עדים 

כמו יום דין שהגיע כאות, 

היותינו בטוב וברע 

ואמת שאינה ממהרת 

להחליף את מסע הדרכים 

שהתחלנו בו יחד לצעוד... 


דוד קורא את השיר


דברי פרידה של הנכדה שקד



רגעים של דינה מתוך ארכיון הקיבוץ
מזהה  524
העתקת קישור