שלומית אדוט
שלומית אדוט
שם משפחה קודם  שקד
  8/11/1937
  4/2/2022
ארץ לידה  ישראל
שכבה/קבוצה  עופר
בן/בת זוג  יעקב (יענקלה) אדוט
הורה של  צביקה, אייל, גיא, גבע ואילן

קורות חיים | שלומית אדוט 

שלומית בת הקיבוץ, נולדה לפני 84 שנה ב-18 לנובמבר 1937 להוריה חנה ברקוביץ' וצבי שקדי.

בקיץ 1944, בטרם מלאו לה 8 שנים, נפטרה בדמי ימיה אמה חנה ממחלה קשה.

שלוש שנים מאוחר יותר, נשא אביה צבי לאשה את חדווה שהגיעה מקיבוץ שער הגולן ואמצה את שלומית אל ליבה כאם.

שנה לאחר מכן נולדה אחותה ציפור ולאחריה התברכה משפחת שקדי בשני ילדים נוספים: דני ותרצה .

שלומית גדלה בחברת הילדים ובמוסד החינוכי במסגרת קבוצת עופר ועם סיום שנות הלימודים, התגייסה לשרת בחייל הגדנ"ע.

עם סיום שירותה הצבאי, התנדבה יחד עם בני קבוצתה לשנת שרות שלישית כמקובל באותם ימים - בקיבוץ הראל.

במהלך השרות בהראל, פגשה את יענקלה בן הגרעין העירוני של השומר הצעיר. בשנת 1960, לאחר תקופת היכרות  קצרה, התאהבו זה בזו ונשאו בטקס נישואין צנוע שהתקיים בקיבוץ הראל.

מספר חודשים  לאחר נישואיה, נפטר אביה צבי והיא בת 23 בלבד.

לאחר האסון הכבד, שלומית ויענקלה נוטלים על כתפיהם חלק מרכזי בתמיכה וטיפול בשלושת אחיה שהתייתמו ובאמה המאמצת חדוה .

כשנה לאחר החתונה בהראל, נולד בנה הראשון צביקה אשר נקרא על שם אביה.

בשנת 1965, בעקבות מחסור במסגרת חינוכית לבנם צביקה וההכרה בצורך להיות בקרבת המשפחה, חזרה שלומית יחד עם בעלה יענקל'ה לקיבוץ גן שמואל והשתלבו במהרה ברקמת החיים בקיבוץ.

שנה לאחר מכן נולד בנם השני אייל ולאחריו נולדו התאומים גיא וגבע.

עם הכמיהה להביא בת לעולם, לאחר 5 שנים, בקיץ 1976 נולד בנם הצעיר אילן. ואם זה לא מספיק כעבור מס' שנים גם הצטרף משה למשפחה.

במהלך השנים, מילאה שלומית שלל תפקידים ועבודות בקיבוץ: בגן-הירק, בניהול הקומונה, במשק חי, במדגרה, במטבח, במערכת החינוך, אחראית בריאות הנפש של הקיבוץ, בד-נוי להדפסות משי, יד שניה ועוד.

את כל זאת עשתה במקביל לגידול הילדים ולתמיכה בבעלה יענקל'ה, שמילא שלל תפקידים ולא הרבה להיות בבית.

שלומית הייתה לקוחה מספר 1 של בריכת השחייה והקפידה לפתוח את המקום ביחד עם צוות הבריכה, אהבה את החוגים במילוא ואת המפגשים עם אחיה. יותר מכל היו חשובות לה החברויות, ובשנים האחרונות ההתכנסות עם בנות גילה - קבוצת הבנות של "מועדון ארוחת הבוקר".

בסופי השבוע, אירחה את כל מי שיכול להגיע לביתה, 16 הנכדים, הכלות והבנים, תמיד עם סבלנות, חיוך, אהבה והרבה אוכל, מתעניינת בעולמו של כל אחד ואחד.

שלומית הייתה התגלמות הטוב שבאדם, אשת משפחה משכמה ומעלה וזו היא מורשתה עבור כולנו.

תנוחי על משכבה בשלום. 5.2.22


לאמא שלנו

הילדות שעברת לא הייתה קלה, בגיל 7 איבדת את אימך חנה ובגיל 23 איבדת את אביך.  כשהכרת את אבא – חייך השתנו, ביחד הקמתם משפחה מיוחדת ששינתה ומלאה לך את החיים.


הרבה מאוד זיכרונות עולים, עוד מהתקופה שהיינו ילדים, איך גידלת אותנו כמעט לבד (אבא תמיד היה עסוק), שמרת עלינו, חינכת לטוב, לגלות את הטוב שבאחר, אף פעם לא צעקת וגם שכעסת זה היה בקול רם עם השקט והנועם הענק הזה שמהול בענווה גדולה. היה ברור שאסור להכעיס ולהדאיג אותך סתם, כי אנחנו כל עולמך.


כל הדברים הטובים שיש לנו, הם ממך. הלב הענק, הרגישות האינסופית, הדאגה לאחר והחברות הגדולה שיש בינינו – עשית את זה על ידי דוגמא אישית וענווה ששייכים לדור שלאט לאט נעלם מאיתנו ולפעמים כה חסר.


אחד הזיכרונות המיוחדים – הוא: יום אחד מגיעה לקיבוץ חבורה של חרדים מבני ברק ומשכונת הר נוף בירושלים, מתחילה לשאול את העוברים ושבים היכן אפשר למצא את שלומית שלאמא שלה קראו חנה ברקוביץ'. חברי הקיבוץ שנתקלו בהם, בקושי האמינו למראה עינהם, אך לאחר זמן קצר ועזרת חברים טובים, אותרה אמא ונזעקה למרכז חצר הקיבוץ, כך נפגשה לראשונה עם חלק המשפחה שלה שלא הכירה.  מאותו רגע המשפחה החרדית, משפחת מייזליק גילתה את האישיות שלך, נוצרו קשרים חמים הם הגיעו לחתונות שלנו ואנחנו נסענו לחתונות שלהם. כשהגעת לחתונתם תמיד מלוות באחת הכלות שלך, הם התייחסו אלייך בכבוד השמור לרבניות המכובדות מחצר האדמו"ר, ישבת בלב השמחה והכירו לך את כולם, ואת לא הבנת למה זה מגיע לך ומה עשית בשביל זה, המרכזיות הזו היתה זרה לך, אבל לסובבים אותך זה היה חשוב. 

זה פשוט מאוד – היית את, שקטה, אמיתית, חברה, כנה ומכבדת – והסביבה פשוט הכירה לך חזרה.  


כך הקפדת לשמור עם הצד הזה של משפחתך - קשר חם לאורך השנים, זה רק מקרה אחד המעיד על האישיות הענקית הזו שלך.

בתקופה האחרונה לא היית במייטבך, אך הצלחת לאחד את כולנו סביבך: הבנים, הכלות, הנכדים והאחים שלך שכל כך אוהבים אותך.  איחוד כזה יכול להיות רק סביב אנשים גדולים, מיוחדים, מתי מעט שיוצרים דבק מיוחד שיש לו משותף בין כולם. אנחנו מקווים שבכך הצלחנו ולו במעט לתת לך אולי טעימה קטנה ממה שהענקת לכולנו לאורך החיים של כל אחד מאיתנו.


אני מניח שאדם נבחן בבוא יומו במה שהשאיר אחריו: בבית שהקים, בדרכים שסלל, במעשים הטובים שעשה ובדוגמא האישית שהנחיל לאחרים והם לקחו זאת ממנו, בכך הוסיף לשיפור דמותה של חברה שתישאר לילדיו ונכדיו.  

את יכולה להיות גאה, השגת את הציון הגבוה ביותר שאפשר להשיג, נוחי עכשיו בשקט ותשמרי עלינו מלמעלה.


אוהבים כל כך ולא מפסיקים להתגעגע.

יהי זכרך בלבנו ונפשנו לעד.



אמאל'ה, | גיא אדוט


כ"כ קשה להיפרד ולמרות שבראש אני יודע שהסוף היה לך קשה וכואב ולכן טוב שנגמר, בלב יש כאב גדול וגעגוע לכל הדברים המדהימים שהיו לנו, לערבי שישי עם מרק משובח, טוסטים עם חמאה ופיצוחים שנמשכו גם אחרי אבא, על השיחות, הצחוקים, השעות אתנו עם הנכדים והאחים. האופן שבוא הכרת את כולנו כ"כ טוב וידעת תמיד בדיוק מה ואיך כל אחד אוהב, ותמיד ידעת מתי לכל אחד יש יום הולדת ולדאוג תמיד לתת את המתנות הקטנות שלך אפילו שאנחנו המון ילדים, כלות נכדים ואחים תמיד הדהימה אותי, בשבילנו אמא את אדם מופלא עם המון נתינה, לב ענק ונשמה טהורה.


חשוב לי נורא שתדעי אמא שאת כל הטוב הזה שהיה בך כולם הכירו ובגלל זה כ"כ אוהבים אותך והחסר הוא גדול וקשה ולא נקלט.

בשנים האחרונות, שכבר היה קשה וכואב אמרת לנו הרבה פעמים שאת מעמסה ומנדנדת לנו, זה חשוב שתדעי שבשבילנו זאת הייתה זכות לדאוג לך ולטפל בך, תדעי שאף פעם לא היית לבד, ושבסוף עשינו את מה שביקשת ולמרות שזה כ"כ קשה, ממש כואב פיזית בלב, נתנו לך ללכת וכולנו היינו אתך כל הזמן ממש עד הרגע האחרון בשישי, ואני רק מצטער שלא הצלחנו להקל עליך יותר ולעשות שיהיה פחות כואב ולא נעים. 


אמל'ה, סבתוש תראי כמה אנשים אוהבים אותך ובאו להגיד שלום, אנחנו, הנכדים, האחים שלך והילדים שלהם וכל החברים מהקיבוץ. 

אנחנו פה ונמשיך להיות משפחה שמחה ואוהבת ומלוכדת כמו שאת ואבא לימדתם אותנו, תדעי שגם עכשיו את מוקפת בהמון אהבה ושאת יכולה לנוח סוף סוף בשקט ובשלווה, ואם במקרה יוצא לך לפגוש את אבא אני בטוח שאתם משלימים פערים על פלטה גיבץ' וששוב כיף לכם יחד, תמסרי לו ד"ש חם ואהבה ענקית מכולנו.


אוהבים, כואבים ומתגעגעים.

המשפחה.



אחותי הגדולה שלומית שאני כל כך אוהבת | כתבה תרצה

היום אני נפרדת ממך כאן בבית הקברות של הקיבוץ.

ואת עוד שואלת אותי אם אכתוב לך. כן. אני עונה לך, אני אכתוב לך הרבה. בלי לצטט משירי משוררים אכתוב לך כמה אהבתי אותך וכמה היית כל כך חשובה ומשמעותית בחיי שלי.

שלומית יקרה שלי,

אני רוצה לקרוא לך שוב קטעים מתוך הברכה שקראתי לך כשהגעת לגיל 80.

"לאחותי היקרה והאהובה/ לך אחותי שעל פי מסכת אבות/ הגעת לגיל  גבורות/ אני גאה בך, גאה בך מאוד/ כי שנים, ממש שנים רבות/ שאני לך הצעירה שבאחיות/ את היית לי תמיד תמיד בילדותי/ סמל לאחות טובה ונפלאה/שברבות השנים בלי לשאול ובלי לתאם/ אימצתי אותך להיות לי לאם/ אַת ויענקל'ה, הצעירים והיפים/ שעוד בתקופת קבוץ הראל / הייתם בשבילי גאווה שיכולתי להשוויץ ולהתפעל /ואחרכך החלום שהתגשם: חזרתם לתמיד, לקבוץ גן שמואל/ וקבלתם חדר בבלוקונים/ ואפשר היה תמיד לבוא אליכם/לאכול הכל ולפצח גרעינים שחורים, לבנים ומלוחים/ וכמה שרוצים/ והשמחה הכי גדולה הייתה/ שהפכתי להיות הדודה הכי צעירה ומצחיקה/
כשנולד לכם צביקה.

"ובחדר של שלומית ויענקל'ה תמיד היה שמח/כי נולדו להם בנים אחד אחרי השני/ אחרי צביקה המתוק נולד אייל הקרח/ שראשו אט אט התמלא בתלתלים/  והחדר היה מבולגן ומלא ברעשים/ואמא שלי תמיד הייתה אומרת: "שם זה בית משוגעים עם כל הבנים" / אחר כך נולדו גם התאומים/ וזאת הייתה עבודה ממש רצינית/אז אני באתי תמיד בשקט כזה/להמשיך לפצח גרעיני דלעת לבנים/ולקחת את יענקל'ה שיעזור לי בשיעורים/ ושוב שלומית הייתה בהריון/ואמא אמרה שזה האחרון/ ובטוח תהייה לה בת/ואני אמרתי: אולי יהיו שוב תאומים?/ויענקל'ה אמר שאם ואם ואם/פרה לבנה נותנת חלב קר ופרה חומה שוקו חם/ כי יענקל'ה היה לא רק חכם/ הוא היה קצת בלופר ואהב לעשות עלי קצת צחוקים/(שזה ממש לא פייר) J

"ואז נולד לנו אילן בן הזקונים./ והתאומים היו מתהלכים בשבילי הקיבוץ/ופוגשים אותי על האופניים בדרכי לאדוט/ וצוחקים ביניהם ואומרים זה לזה: "הנה דודה תרצה"/תסתכל ותראה / היא נוסעת לאן שאנחנו הולכים כנראה/"

"איך אפשר את התיאורים של כל השנים האלה במילים להכביר/את המשפחה של היום קשה קצת להכיר/אבל הצחוקים נשארו/ וגם האהבה/ והכי הכי חשובה אחוות המשפחה/ והשבט כולו שגדל כל כך והפך לחמולה והמולה שכייף לבוא ולראות את כולם/ולהקשיב לשיחות של הבנים בנושאים ברומו של עולם/ולפעמים כשיש גם צעקות והילדים משתוללים/ זה כייף לראות את כולם שמחים וצוהלים !

"והיום אחותי הטובה והנהדרת/אחותי הגדולה שאני כלכך אוהבת/ אחותי טובת הלב / החכמה והנפלאה/ בשבילי את תמיד תמיד צעירה ויפה והכי בעולם/ אחותי שלומית איזה כייף שאת את, ואת כאן/ ועכשיו אני מסיימת את הנאום הארוך המייגע והקצת מבולגן/ ואני רק לסיום מבקשת להודות להורים שלנו, שהלכו מזמן מזמן לעולמם/ ולכם האחים האהובים שלי/ למשפחות הנפלאות שלכם/ ולבנותיי הנהדרות/ בואו נודה ש  זכינו במשפחה נפלאה לדורי דורות!

והנה את כאן בדרכך האחרונה. היו לך חיים טובים ומשפחה נהדרת. אחות אהובה שלי, שאני כל כך אוהבת, עכשיו ממך אני נפרדת.

 6.2.2022

 



רגעים של שלומית אדוט
מזהה  531
העתקת קישור