הצהרת כוונות (של מזכיר קיבוץ נבחר)
עודד צנטנר
הצהרת כוונות
מאת: עודד צנטנר, 26.7.2003

הקטע הבא, הושמע על ידי בשיחת הקיבוץ, שבה הוצגה מועמדותי לתפקיד מזכיר הקיבוץ. הסיבה לפרסומו באתר היא שתהיה לחברים אפשרות, לבדוק את הפעולות והמעשים על פי הצהרת כוונות זו. אני גם רואה חשיבות בציטוט מדויק של דברים נאמרים, ומסמך כתוב מאפשר לשמור על הדיוק הזה.
ערב טוב
מצאתי לנכון להציג (עוד לפני תהליך הבחירה), את ההשקפות שלי בנושאים רלוונטים לתפקיד, וכן משהו לגבי הכוונות, במידה ואקבל את אמון השיחה.
הנושאים שאגע בהם (ואתם יודעים, שאני עושה את זה תמיד בקיצור):

1. אופן הפעולה הראוי של ממלאי תפקידים בקיבוץ?

2. דגשים בכיווני הפעולה של המזכירות.

3. מקום המזכיר במערכת, וכיצד יש להגדיר את היחס בין החבר לקיבוץ.

4. התייחסות קצרה למספר מושגים.

אני רוצה להגיד מראש, שבראש כל משפט שאני עומד להגיד, הייתי צריך להגיד או "לדעתי", או "במידה ואבחר", או "עד כמה שזה תלוי בי". הייתי מבקש שתתייחסו לדברי כאילו אמרתי אחת משלושת ההקדמות הנ"ל, למרות שאינן נמצאות בטקסט.
1. תפקוד בעלי התפקידים בקיבוץ?
מעבר לאהבת האנשים והמקום, שהם תנאי הכרחי, אני רואה את בעלי התפקידים קודם כל כמשרתי הציבור. המזכיר ודאי, אבל גם בעלי תפקידים אחרים. לדעתי, גם הציבור שופט בסופו של דבר את בעלי התפקידים, קודם כל ע"פ הקריטריון הזה. יש חשיבות האם הבעיות מטופלות ללא משוא פנים וללא שיקולים זרים (כמו שיקולים של כבוד, אינטרסים אישיים וכ"ה..).
בסיס הפעולה הוא אחריות, ענייניות, שיקול דעת ושכל ישר.
שקיפות, בהירות והגינות, ימנעו ברוב המקרים בעיות והסתבכויות. גם אופטימיות שאינה מנותקת מהמציאות, יכולה לשפר את התוצאות. נראה לי שהצוות הניהולי הנוכחי של הקיבוץ, פועל (פחות או יותר), ע"פ עקרונות אלו.
2. כווני פעולה:
ברור לי שהמזכיר נאלץ לטפל בים של בעיות אישיות, וכן בעיות כלליות כמו "דיור", ו"מדיניות קליטת בנים שעזבו" חלק מהבעיות קשות מאד. לחלקן אין פתרון. למרות זאת אני מאמין, שברוב הנושאים אפשר ליצור מצב יותר טוב, גם כשאין פתרון אופטימלי. אני מאמין שאוכל ברוב המקרים, להציע איזו דרך או פתרון יצירתי על מנת שהנושאים שבאחריותי יגיעו לנקודה יותר טובה. זה לא מספיק. לדעתי על המזכיר (בעזרת המזכירות והשיחה), להוביל מהלכים חיוביים ומעוררי יוזמה ודמיון, מעבר לטיפול בבעיות השוטפות.
אני מאמין שהקיבוץ כארגון, חייב לעבוד עם הגדרת מטרות אם הוא רוצה להפעיל את מצבור היכולות וה"אנרגיות החיוביות" שבו. אחרת "האנרגיות השליליות" (שגם הן מצויות בקיבוץ), מכתיבות את סדר היום הציבורי. נראה לי שבשלב ראשון, ארצה להזיז 3 מהלכים (שיש ביניהם קשר מסוים).

הנושא הראשון הוא: "הגדלה ריאלית של התקציב הפרטי של החברים", כהגדרת מטרה של המערכת. יש אפשרות לעשות את זה בדרכים שונות, ובשילובים מגוונים של מהלכים. אבל אני מתכוון בין השאר לכך, שאחד המבחנים של המערכת העסקית בקיבוץ יהיה האם היא מצליחה ליצור עודף מספיק גדול למטרה זו. הכוונה גם לחתור לכך שלא רק המפעל והפארק יחלקו דיבידנדים במקרה של הצלחה עסקית, אלא גם ענפים נוספים (כולל חלק מענפי השירות שיש להם אגף יצרני כמו הבריכה וחדר האוכל למשל). פעם ההנחה הייתה, שאם החברים עשירים, הרי שהקיבוץ יהיה עני. יתכן שזה היה נכון לאותה תקופה. היום לדעתי המצב הוא הפוך, וככל שלחברים יש יותר כסף, כך גם הקיבוץ נעשה יותר חזק ועשיר.

הדבר השני הוא: העברת יותר מערכות בקיבוץ למהלך של "חתירה למצוינות". יש לנו היום מספר מערכות וענפים שפועלים ע"פ התפיסה הזאת, ואין סיבה שמערכות אחרות לא יעבדו בצורה הזאת. יש לנו את הידע האנשים והניסיון, ומה שדרוש זה תכנית והחלטה מערכתית. (כמובן שדרושה גם נכונות ופתיחות של החברים). אני חושב שיש הבדל בין "חתירה למצוינות" שמציינת כוונה ודרך, לבין ה"מצוינות" עצמה שמציינת תוצאה. למרות זאת ברור לגמרי שאין "מצוינות" ללא "חתירה למצוינות".

הנושא השלישי הוא שיפורים במבנה הארגוני ובהתנהלות הארגונית של הקיבוץ. הכוונה היא לא רק לטפל בהגדרת ההיררכיה, אלא בכל צווארי הבקבוק, ומקורות אי הבהירות בארגון (בין השאר: איכות ומועדי הדיווחים, מקורות סמכות ואחריות, מערכות התכנון-ביצוע-בקרה, נוהלי הרוטציה ועוד). לדעתי המבנה הארגוני הבסיסי שלנו הוא טוב, ובמבחן התוצאה הוא גם מאד אפקטיבי. אבל מכיוון שאין אפשרות להגיע בתחום הזה אף פעם למכסימום, הרי שיש תמיד מקום לשיפורים.
3. תפקיד המזכיר במערכת:
למזכיר תפקידים שונים, ותחומי אחריות מגוונים. חלקם קשורים במצב הספציפי של הקיבוץ ברגע נתון, וחלקם מושפעים מנטיות הלב של המזכיר. אבל יש שני נושאים שהם בתחום אחריותו הבלעדית. הראשון זה קיום ופיתוח ההתנהלות הדמוקרטית בקיבוץ. השני זה כל מה שקשור במעמד המשפטי של חבר הקיבוץ והקיבוץ עצמו. זה כולל בין השאר, את כל הנושאים שקשורים מבחינת החוק בשוויון, בזכויות, בזכויות הוותק, זכויות המיעוט ועוד. כדאי לדעת שהקיבוץ פועל על פי כללים משפטיים ברורים. אבל בגלל המסורת, והטיפול ה"משפחתי" במקרה שנוצרות בעיות, לא כל החברים מכירים את המצב המשפטי. ישנם אפילו חברים שחושבים שאין בכלל כללים משפטיים המחייבים את החבר והמוסדות. נראה לי שבמקביל לשיפור מנגנוני הבקרה והביצוע, ננסה באמצעות טכניקות מגוונות, גם להעביר ידע, וגם ליצור שקיפות מכסימלית בנושא הזה, על מנת שחברים לא יעברו על החוק בהיסח הדעת או בכוונה. בנוסף יהיה צורך לחזק את המנגנונים שימנעו "ניגוד אינטרסים" ו"מינהל לא תקין".
4. מעמד החבר בקיבוץ:
על פי תפיסתי הקיבוץ הוא בעיקר: חברי הקיבוץ. ברוב המקרים, האינטרס של החברים (כפי שהוא נקבע בהחלטות השיחה), הוא בעצם האינטרס של הקיבוץ. על פי תפיסתי חברי הקיבוץ הם גם העובדים, גם הצרכנים וגם בעלי המניות של הקיבוץ. נראה לי שיהיה צורך להביא לביטוי יותר ממשי את זכויות החבר כבעל המניות.
5. מרכז הכלכלי והתרבותי של האזור:
הפארק המסחרי, הבריכה, בית העם, הפעילות בחדר האוכל ועוד, הופכים את הקיבוץ למרכז הכלכלי והתרבותי של האזור. בצד הקשיים שזה יוצר (מגרשי החנייה, אנשים שמסתובבים בחצר), נראה לי שנצטרך להקדיש מחשבה יצירתית ע"מ לנצל את המצב הזה להגדלת הרווח, מקורות התעסוקה של החברים, ושיפור התדמית של הקיבוץ.
6. טיפול בבעיות:
אני חושב שתמיד יש יותר משני הפתרונות הראשונים שעולים לנו בראש (או שראינו אותם בקיבוצים אחרים). לדעתי, בדרך כלל, הפתרונות הנסתרים והיצירתיים, יתנו תשובה יותר טובה לבעיה. זאת גם הסיבה שלדעתי, צוותים שנדרשים להציע לקיבוץ הצעות-החלטה, לא צריכים להשקיע זמן ואנרגיה מיותרים, כדי להגיע להצעה שמוסכמת על כל הצוות, אלא יגישו לגוף המחליט או המבצע, מספר אלטרנטיבות לפתרון. הגופים המחליטים והמבצעים חייבים כמובן להגיע בסופו של דבר, להחלטה חד משמעית.
7. עבודה:
אני רואה בעבודה יותר מאשר אמצעי פרנסה. העבודה היא גם המקום המרכזי שבו אנחנו יכולים לממש את היכולות שלנו, ואת הרצון לעצב ולהשפיע. היא מאפשרת לנו להפגין קישורים, כשרונות, וליטול אחריות. בנוסף היא גם מקום המפגש העיקרי שלנו עם אנשים אחרים. לכן לדעתי, כל מהלך שקשור לעבודה, חייב לקחת בחשבון את ההשפעה על כל המרכיבים הללו.

לדעתי יש הבדל בין "רמת החיים" (שאלו פרמטרים שאפשר למדוד אותם באופן כמותי כמו : גובה התקציב, גודל הדירה, מספר המכוניות וכ"ה..), לבין "איכות החיים" (שמתייחסת לפרמטרים שאינם מדידים כמו: "תחושת בית", "תחושת חופש", "יחסי חברות", "חוסר מתח", "תחושת שוויון" וכ"ה..). לפעמים יש קשר (ישר או הפוך) בין רמת החיים לאיכות החיים. לכן אני אנסה בכל בעיה למצוא דרך ופתרון שיקטינו את המתח וסכנת העימותים. אני חושב שאם החלטה מתקבלת בדרך הגיונית, ישרה, וללא משוא פנים, היא תתקבל גם ע"י הצד, שנפגע כביכול מההצעה.
ולסיום חברים קצת פרופורציות…
בעבודה בדוכן אני פוגש יותר ויותר אנשים שממחישים באופן הכי ברור, את מה שאנחנו יודעים רק מהעיתונים: על התרוששות אגרסיבית של קבוצות גדולות באוכלוסיה. (כולל קבוצות שהיו פעם מודל ההשוואה שלנו). פגישה אמיתית עם הנושא, תאפשר לנו להעריך את מצבנו בפרופורציות הנכונות.
תודה רבה.
תגובות לדף