חנוכת הקיר בכניסה לגן שמואל. פסח שני תשס"ד
עודד צנטנר
חנוכת הקיר בכניסה לגן שמואל. פסח שני תשס"ד
לתמונות של הקיר - צילם עמי רון
מאת: עודד צנטנר, 12.4.2004

התבקשתי לומר כמה מילים לכבוד הקיר וחנוכתו.
בעבר המזכיר היה מברך בכל חתונה, בר מצוה, סיום י"ב וכיו"ב. היום אנחנו למזלנו בתקופה אחרת, ופטורים מהברכות הפורמליות של המזכיר.
מכאן שאני חש שניתן לי הכבוד, להגיד הפעם דברים אישיים.
למרות כל התהפוכות והשינויים, נשאר עדיין לקיבוץ, "הלוקסוס", להקדיש זמן וכסף, למה שאפשר לכנות (בדחילו ורחימו): "שאר רוח". מעבר למאבק היומיומי על הקיום, ההישרדות, וההצלחה הכלכלית, ישנם עדיין לקיבוץ, רגעים של התעלות. רגעים ומעמדים שאחריהם יותר קל לשאת בנטל הקיום.

אפשר להגיד על שאול כל מיני דברים, אבל אין ספק, שהוא שייך לאלו, שעיקר מרצם מוקדש ליצירת אותו שאר רוח. בעקשנות, מקצועיות ודבקות במטרה, תוך גילוי יוזמה ומקוריות, יוצר דברים שלולא הוא לא היו נוצרים ע"י אף אחד אחר.

בתקופה זו של שינויים והתפרקות, אפשר לזהות את מצבו של הקיבוץ ע"פ המראה החיצוני, מצב הדשאים והתחזוקה הכללית.

הקיר הזה אמנם עלה הרבה פחות ממה שפורסם על עלותו, אבל אי אפשר שלא לחוש גאווה, על שהקיבוץ עדיין מוכן להשקיע זמן ומשאבים כספיים גדולים, ליצירת פרויקט ייחודי כזה. פרויקט שמשתלב ביוזמות של חברים אחרים ומוסדות, שעוסקים בשימור ההיסטוריה והנוף, ובטיפוח חיצוני של הקיבוץ. יופיו של מקום אינו מרכיב שנכלל במדדים של רמת החיים, אולם הוא מרכיב מרכזי באיכות החיים.

כתוצאה מאותה גאווה שתיארתי קודם, ניסיתי במשך תקופה מסוימת לעניין מספר עיתונאים וכתבי טלוויזיה לעשות כתבה על הקיר. על מנת לתת סיבה שתגרום להם להגיע אלינו, אמרתי להם שזה הקיר המצויר הארוך ביותר בארץ (160 מ').

אסטטיקה באמנות היא כידוע עניין של טעם וריח. לכן אני מניח שלא אבטא את דעתם של כל החברים, אבל לדעתי זהו לא רק הקיר הארוך ביותר, אלא גם הקיר החיצוני היפה ביותר שקיים היום בארץ.
תגובות לדף