כמה מילות תודה
שמעון כהן
כמה מילות תודה
מאת: שמעון כהן, 9.7.04

בשנים האחרונות הייתי שותף לתהליך ארוך של חיפושי דרך, דיונים, התלבטויות, הצעות החלטה, שוב התלבטויות ושוב דיונים, התייעצויות, פגישות עם הציבור הרחב וחוזר חלילה. הדרך הייתה ארוכה, לעתים עקלקלה, אך המטרות היו ונותרו די ברורות. וזוהי בעיניי התורה כולה על רגל אחת:
· מתוך ראיה מפוכחת של מצב התנועה הקיבוצית ודרכי השתנותה, ניסינו לברר לעצמנו, מהם התנאים הבסיסיים – ערכי הלבה קראנו להם – שבהם מתקיימת חברה שיתופית ומתי היא חדלה להיות כזאת. מעולם לא הייתה הכוונה לחסום את רצון הציבור לשנות ולהשתנות, אלא לאפשר את התאמת החוקים והנוהגים שלנו למסגרת החברתית המשתנה.

· דיברנו רבות על הוגנות. כיצד נבין נכונה את המושג היומרני הזה בהקשר שלנו? ובכן, בעת שיוך נכסים ומעבר לחברה שאינה שיתופית, נכון יהיה להתחלק לפי העקרון המנחה אותנו לאורך כל העשורים שבהם אנחנו מקיימים חברה שיתופית: שוויון ערך העבודה. חלוקה לפי הוותק היא הבטוי הנאמן לקריטריון זה, המגדיר שכל יום עבודה של כל חבר שווה ערך לזה של חברו.

· כאשר האידיאולוגיה השיתופית מתרופפת וחברה שיתופית עוברת לפאזה שונה, אינדיווידואליסטית, היא גולשת לעתים לקיצוניות השניה, לוויתור גורף על ערבות הדדית ועל השאיפה לצדק חברתי ובטחון סוציאלי. אפשר לראות תופעה זו בעשרות קיבוצים שהופרטו עד כלות. אם נבחן את מה שקרה במדינות מזרח אירופה לאחר חילופי המשטר בשנות ה-90, הרי שהן קרובות יותר לקפיטליזם הפרוע ורב הפערים של ברזיל מאשר לחברת הרווחה המערב-אירופאית.

כוונתנו בעיצוב התקנון הרדום היה להבטיח מינימום כלשהו של בטחון סוציאלי למי שיהפוך ל"שכבות החלשות" בעת השינוי המהותי של אורחות החיים שלנו. להבטיח חברה הוגנת וצודקת ברמה של חברת רווחה סוציאל-דמוקראטית, מבלי לקבוע כעת את כלל סדרי החיים לפרטיהם ב"קיבוץ המתחדש".

זוהי המהות וכל השאר – הניסוחים המשפטיים והניתוחים הכלכליים – הנם רק הדרך להבטיח זאת.

אין כל אפשרות, פרט ללמידה מן הסובב אותנו, לדעת שהתוצאה מספקת. התשובה המלאה לכך תבוא, אם תבוא, רק ברגע האמת. יחד עם זאת, אני משוכנע שבתהליך הארוך והמייגע שעברנו עשינו כל מה שיכולנו על מנת להשיג את התוצאה הטובה ביותר האפשרית.

כחבר מן המניין בצוות, אני מבקש להודות לכל החברות והחברים שנתנו אמון בעקרונות שהנחו אותנו, גם אם לא תמיד יכלו להתעמק ולדקדק בכל הפרטים.

אני מבקש להודות גם לכל חבריי בצוות וכמובן גם לכרמית, על חווית העבודה המשותפת. ההתמדה, הוויכוחים, הלמידה, הלבטים – הכל היה מתוך רצון להגיע לפתרונות נכונים ככל שניתן. אני אסיר תודה לכולכם על כל מה שלמדתי מכם ואתכם לאורך התקופה הזאת.

אי אפשר לסיים בלי
לזכור חבר יקר בצוות, שלא זכה להגיע עמנו עד כאן. יבה השרה על כולנו מחוכמתו, מנסיונו ומרוחו. יושר, דבקות במטרה ובעקרונות, יחד עם גישה מציאותית בדרך חברית ומתחשבת – כל אלה איפיינו את תרומתו של יבה לעבודת הצוות ואני אסיר תודה על שזכיתי להשתתף עמו במשימה זו.
תגובות לדף