בעזרת השם? | תזה של ברק בן יעקב, גן שמואל: קיבוצים דתיים מצליחים כלכלית יותר מקיבוצים חילוניים
נחמן גלבוע, "הדף הירוק"

בעזרת השם?

נחמן גלבוע

 

עבודת גמר לתואר שני בכלכלה של ברק בן יעקב (גן שמואל) מראה, כי הקיבוצים הדתיים מצליחים יותר כלכלית מהחילוניים. "מה שרואים באופן מובהק בקיבוצים הדתיים", הוא אומר, "זה שהם לוקחים פחות הלוואות, חוסכים יותר לזמנים קשים וחיים ברמת חיים יותר נמוכה". התוצאה: חוב נמוך יותר, חיסכון יותר גבוה, והון עצמי גדול יותר לאורך זמן  


קיבוצים דתיים מצליחים מבחינה כלכלית יותר מקיבוצים חילוניים. מסקנה זו עולה מהמחקר שערך ברק בן יעקב, 32 - בן רמת השופט וכיום חבר גן שמואל המועסק ככלכלן במפעל המזון המקומי - במסגרת עבודת הגמר לקבלת תואר שני בכלכלה שהגיש לטכניון ולאוניברסיטת חיפה. נושא העבודה היה הקשר בין דת וצמיחה כלכלית, והוא בחר לחקור את הקיבוץ הדתי בהשוואה לקיבוץ החילוני.

 

"הייתי צריך לבחור איזושהי תזה והגעתי לנושא הקשר בין הדת לכלכלה", מסביר בן יעקב. "בתוך זה בחרתי לעסוק במה שקרוב אלי, וכך הגעתי להשוואה בין קיבוצים דתיים לקיבוצים לא דתיים.

 

בשתי האוכלוסיות מדובר על ארגון שמתנהל כמעט לפי אותם דפוסי התנהגות, כשההבדל הבולט ביניהם הוא שארגון אחד דתי והשני חילוני".

 

החלק הראשון של העבודה עוסק בסקירת ספרות מקיפה בנושא הקשר בין אמונה דתית להתפתחות כלכלות שונות בעולם. את הבסיס לקביעה כי קיימת השפעת של הדת על הכלכלה, הניח כבר ב-1905 הסוציולוג מקס ובר, במאמר על האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם, שבו הוא מציין שהדת הפרוטסטנטית רואה במי שמצליח כלכלית כמי שבורך על ידי האלוהים בעולם הזה. אמונה זו מנוגדת ליהדות ולנצרות הקתולית, המדגישות את הצניעות וההסתפקות במועט ומבטיחות גמול בעולם הבא, אך ההנחה היא שהצניעות וההסתפקות במועט מביאות גם להתנהגות כלכלית שמרנית המונעת הסתבכות בלקיחת הלוואות יקרות וכניסה לחובות עמוקים. הנחה זו נכונה לדעת בן יעקב גם במקרה של הקיבוצים הדתיים בישראל.

 

בן יעקב לא היה החוקר הראשון המשווה בין ביצועיהם הכלכליים של הקיבוצים הדתיים והחילוניים. קדמו לו פרופ' יעקב גולדשמידט, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת תל-אביב ששימש במשך שנים כיו"ר חשב והיה בעל גישה לנתוני הקיבוצים, וד"ר אריה פישמן, סוציולוג מבר אילן, שערכו השוואה בין נתוני הקיבוצים מסוף שנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-80 ומצאו ממצאים דומים. "הם השתמשו במודל שנותן ציון לכל קיבוץ על פי פרמטרים כלכליים", מסביר בן יעקב "והשוו בין קיבוץ לקיבוץ על פי השתייכותו התנועתית (הקיבוץ הדתי, הקיבוץ הארצי, הקיבוץ המאוחד, האיחוד). הם גילו שהציון הכלכלי של הקיבוצים הדתיים יותר גבוה מהחילוניים, וההבדל הזה רק הלך וגדל. ההבדל ביני לביניהם הוא, שלהם הייתה גישה לנתוני הקיבוצים הפרטניים, ואילו אני קיבלתי מברית פיקוח נתונים מצרפיים ולא פרטניים בשל חיסיון הלקוחות, ויצרתי מעין קיבוץ דתי ממוצע מול קיבוץ חילוני ממוצע, כשחלק מהנתונים חילקתי על פי מספר החברים, כדי להגיע להוצאה לחבר או הכנסה לחבר וכו'. העבודה מול נתונים מצרפיים מהווה חיסרון מסוים, אבל השתמשתי במבחנים סטטיסטיים המתאימים לסוג כזה של נתונים".

 

עיקר עבודתם של גולדשמידט ופישמן עסקה בשנות ה-60 וה-70, שבהן החקלאות היוותה מרכיב מרכזי בכלכלת הקיבוצים, משבר חובות הקיבוצים עדיין לא פרץ, והשינויים המבניים עוד לא נראו באופק. בן יעקב החליט לבחון את הביצועים הכלכליים של הקיבוצים הדתיים והחילוניים בשנים 2002-1996, ולבדוק האם הקשר בין הדת לכלכלה עדיין תקף גם בתקופה הזו. בסיס הנתונים שלו היה הדו"חות הכספיים של רוב הקיבוצים בארץ המפוקחים על ידי ברית פיקוח, שכללו מאזנים שנתיים, דו"חות רווח והפסד, דו"חות על תזרים המזומנים ודו"חות על מצב האוכלוסין. הוא בחן בממוצע שנתי 244 קיבוצים חילוניים עם 223 חברים לקיבוץ והשווה זאת ל-13 קיבוצים דתיים עם ממוצע של 183 חברים לקיבוץ. הוא מציין שהטענה שהמספר הקטן של הקיבוצים הדתיים יכול להיות מכשול סטטיסטי, כבר הופרכה על ידי פישמן וגולדשמידט, שהראו שההבדלים הכלכליים בתוך הקיבוצים הדתיים קטנים מאוד, ולכן ניתן לזהות בהם דפוס התנהגות מובהק.

 

לאחר שבחן סדרה של נתונים משתי קבוצות הקיבוצים, הגיע בן יעקב למסקנה כי בכל המדדים קיים יתרון לקיבוצים הדתיים. בפרק המסקנות הוא כותב כי הוא מצא בבדיקה שלמרות שההכנסה הגולמית לחבר גבוהה יותר בקיבוץ החילוני, הרי שהחיסכון לחבר גבוה יותר בסופו של דבר בקיבוץ הדתי. חיסכון זה בא לידי ביטוי גם ברמה נמוכה יותר של הוצאות קיום לחבר בקיבוץ הדתי. בנוסף, הוא מצא שסך ההכנסות לחבר דומה בשני סוגי הקיבוצים, אך כשבדק את המקורות שהעמידו את הנכסים האלה, מצא שרמת החוב לחבר נמוכה יותר באופן ניכר בקיבוץ הדתי, ושווי ההון העצמי לחבר גבוה הרבה יותר בקיבוץ הדתי לעומת החילוני. גם התוצאות שנבעו מניתוח מדדי הנזילות, הרווחיות והאיתנות, מראות על יתרון ברור ומובהק לקיבוץ הדתי. לדבריו, הגורם העיקרי ואולי היחיד שיכול להסביר את היתרון הכלכלי של הקיבוצים הדתיים, הוא הדת.

 

כשמתרגמים את המילים למספרים עולה, שההכנסה השנתית הממוצעת לחבר מהקיבוץ ותאגידיו בקיבוץ החילוני הייתה בשנות המחקר 348 אלף שקל לעומת 297 אלף שקל בקיבוץ הדתי, אך הרווח התפעולי השנתי (לאחר הוצאות המימון ובהן החזרי הלוואות) הפך את הקערה על פיה כשלחבר בקיבוץ החילוני נותרו 1,400 שקל בלבד ואילו בקיבוץ הדתי 6,000 שקל. למרות זאת הוצאות הקיום בקיבוץ החילוני עמדו על 28 אלף שקל בשנה לעומת 23 אלף בקיבוץ הדתי.

 

"מה שרואים באופן מובהק בקיבוצים הדתיים הוא שההתנהגות הכלכלית שלהם שונה משל הקיבוצים החילוניים", מציין בן יעקב. "בפירוש רואים את הסממנים השמרנים בקיבוצים הדתיים.

 

הם לוקחים פחות הלוואות, חוסכים יותר לזמנים קשים, חיים ברמת חיים יותר נמוכה, אבל בסופו של דבר, החוב שלהם יותר נמוך, החיסכון שלהם יותר גבוה, וההון העצמי קבוע לאורך זמן וגבוה יותר. על סמך זה אני מסיק שבתקופה שבדקתי, בפרמטרים האלו הם עולים על הקיבוצים החילוניים".

 

מרחב תנועתי איתן

 

מנהל קרן הקיבוץ הדתי, אלי סומר (כפר עציון), דווקא מסתייג ממסקנות העבודה של בן יעקב, ומזהיר את קיבוצי התנועה לבל יטפחו לעצמם על השכם ולא רק בגלל החובה להצניע לכת.

 

"אני חושב שהתיזה הזו היא מעניינת, אבל אין לה על מה לסמוך", הוא אומר. "אני חושב שניתן לאתר ערכים משותפים לוותיקי יבנה ולוותיקי גן שמואל, שעשו את שניהם למצליחים כלכלית, ולעומת זאת אפשר להראות קיבוצים דתיים כמו חפץ חיים ושעלבים, שאינם משתייכים לקבה"ד ולצערי נמצאים בקשיים כלכליים. אני גם מסופק אם ניתן לבצע ניתוחים על סמך מאזנים של קיבוצים, משום שהם נערכים למטרות מסוימות ולא משקפים את כל התמונה. תמיד טוב שמישהו מברך אותך, אבל אני נוטה להסתייג מהמסקנות".

 

אולי ההסבר נעוץ בהתנהלות תנועתית נכונה יותר בארגון קטן יחסית?

"הקבה"ד עד היום הוא תנועה חיה, נושמת ובועטת, בעלת יכולות כלכליות, ואין ספק שזה מסייע לחלק מהקיבוצים לצוף על פני המים ולחלק לפרוח. העובדה שנותר מרחב תנועתי איתן, היא בעלת משמעות גדולה לכלל הקיבוצים שלנו. האם זה בגלל שאנחנו מניחים תפילין כל בוקר? אני בספק. גם אצלנו יש קיבוצים שעוד רחוקים מהצלחה כלכלית. אני גם לא בטוח שאם היה בית כנסת בקיבוצי התנועה הקיבוצית שקרסו, גורלם היה שונה. אם זה היה כל ההסבר, היה צריך להגיד לגברי ברגיל ולוולוולה לחזור בתשובה ולהחזיר את צאן מרעיתם, ואפשר היה לוותר על האגף הכלכלי של התנועה הקיבוצית, כי הכל יסתדר ממילא".

 

סומר מוכן להודות שהמצב הכלכלי ברוב קיבוצי הקיבוץ הדתי הוא סביר עד טוב מאוד, ואף לספר שכששלושה קיבוצים נקלעו למצב קשה בשנים האחרונות, נחלצו לעזרתם שלושה קיבוצים איתנים כלכלית ואימצו אותם אימוץ ניהולי ואף כספי, עד שהוציאו אותם מהבוץ. גם זה לא משכנע אותו שהעזרה ההדדית הזו, בנויה אך ורק על ערכי הדת. "ברור שהקיבוצים האלו פעלו בגלל ערכים", הוא אומר. "האם היו אלה ערכים דתיים? גם, אבל לא רק".

 

ונקודה אחרונה. בן יעקב כותב בעבודתו שברוב הפרמטרים הכלכליים שנבדקו, ישנה מגמת שיפור בקיבוץ החילוני הגורמת לצמצום פערים בינו לבין הקיבוץ הדתי. למרות שאחד ההסברים שלו הוא שהשינויים המבניים הם שצמצמו את הפער שהיה בין הקיבוצים הדתיים לחילוניים, הוא אינו מוכן לעמוד מאחורי אמירה, לפיה שינוי הכולל הפרטות ושכר דיפרנציאלי תורם לשיפור המצב הכלכלי של הקיבוץ. "ראיתי שבשנים האחרונות יש צמצום פערים בין הקיבוצים הדתיים לחילוניים", הוא אומר, "והנחתי שזה קשור גם למחיקת החוב וגם לעובדה שהשינויים הגדולים יותר התחוללו בקיבוצים החילוניים. אני מניח שהקיבוצים התייעלו בעקבות השינויים, אבל לא ניתחתי את זה לעומק כדי לומר שאני בטוח בזה". את הבדיקה הזו הוא משאיר למחקר הבא שלו. "אני צריך להשאיר משהו גם לדוקטורט", הוא אומר בחיוך.




מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית




תגובות לדף