אחרת - אורי אדיב מספר על טובה, אשתו יוצאת הדופן, שמתה לפני כחודש בגיל 81
נחמן גלבוע, "הדף הירוק"

אחרת

נחמן גלבוע

 

טובה אדיב הייתה דמות חריגה שהקדימה את זמנה בנוף גן שמואל, אנטי ממסדית במהותה שמצאה את ייעודה בעזרה לפרט ולחלש בחברה הנוקשה שבה חיה. עם בת הזקונים שהיא בעלת צרכים מיוחדים נסעה ולמדה את שיטת פילדלפיה וקידמה אותה ללא הכר. בנה אודי ספג בבית דרך חשיבה אחרת ומה שרצה אולי יותר מכל הוא להביא ישועה לעולם. אורי אדיב מספר על אשתו יוצאת הדופן שמתה לפני כחודש בגיל 81

 

טובה אדיב (גן שמואל), שהלכה לעולמה לפני פחות מחודש בגיל 81, הייתה דמות יוצאת דופן. אחת שלא הולכת בתלם, לוחמת על זכויות הפרט גם בשיא פריחת הקולקטיב, לא מהססת לצאת נגד המסגרות הממוסדות.  "היא באה בעקבותיי לגן שמואל", מספר בעלה אורי אדיב (83), "ועד היום אינני יודע אם היא בדיוק התאימה לחברה פה. לא ברור לי אם בואה הנה לא גרם לה עוול מסוים, משום שכאישיות היא הייתה אישה משכמה ומעלה. היא הייתה לוחמת עם אנרגיה נפשית, עם כוח, עם סיבולת. מסוג האנשים שיכולים לפלס דרכים".

 

ש: הקיבוץ כבל אותה?

ת: "הקיבוץ די כעס עליה. כעסו על זה שהיא לא מקבלת כ'כזה ראה וקדש', את הממסד, את הדרך ואת כל מה שקורה פה".

 

התחילו בשיחה

 

היא נולדה בירושלים ב-25 במאי 1926 למשפחת ספרן מהמושבה מגדל, ובגיל 10 עברה עם משפחתה לחיפה. בתחילה למדה במוסד אהבה שבעיר, ובהמשך סיימה את בית הספר הריאלי. לתנועת השומר הצעיר היא הצטרפה עוד לפני הלימודים בריאלי, ונשארה בה למרות שבבית הספר לא ראו בעין יפה את החברות בתנועה. בשנים שלפני בואה לקיבוץ הדריכה בתנועה בחיפה וקשרה קשרים אמיצים עם חניכיה. היחסים העמוקים בינה לביניהם נמשכו גם לאחר בואה לקיבוץ.

 

בשנים ההן גם נוצר הקשר הזוגי עם אורי, שהיה בשכבה בוגרת ממנה בקן חיפה. "הייתה שיחה בקן", הוא מספר. "אני אפילו לא זוכר מה היה נושא השיחה, אבל אני זוכר ששמעתי שהבחורה הצעירונת הזאת מדברת על חשיבותו של האדם בחברה, בניגוד למה שהיה מקובל אז לדבר על חשיבותו של המעמד. האמירה הזאת שלה עוררה את סקרנותי, ומהשיחה הזאת התפתחה היכרות שלימים הובילה להקמת משפחה". טובה הגיעה לגן שמואל באפריל 1945 והצטרפה אל אורי שכבר היה בקיבוץ מדצמבר 1942. היא הייתה בגן שמואל למעלה מ-62 שנים.

 

אורי: "מה שאפיין אותה לאורך השנים הייתה העבודה עם הפרט, הן בקבוצות חינוכיות, הן בחינוך המיוחד והן בעבודה סוציאלית. יכולת האמפתיה וההקשבה שלה הייתה חריגה לעומת רוב האנשים.

 

לי אין יכולת הקשבה כזו. מבחינה זו אני רחוק מאוד מהיכולות של טובה, אולי בגלל שלא עסקתי בעזרה לאנשים אלא בסיפוק צרכים כלכליים ואחרים".  

 

כשטובה הגיעה לגן שמואל היא עבדה ברפת ובמקביל הדריכה קבוצות נוער. השנים היו שנות סיום מלחמת העולם השנייה, והנערים שהגיעו היו ניצולי שואה שבאו להשלים קיבוצים שונים. קבוצה אחת הייתה "נתיב הגאולה" שחבריה הגיעו מפולין והשלימו את אילון, קבוצה שנייה הייתה "כפירים" שחבריה הגיעו מרומניה והשלימו את שמרת. "היא ממש הצילה אנשים", אומר אורי, ומבקש לא להזכיר שמות ומקומות משום שמדובר באנשים מוכרים בקיבוציהם.

 

"באחת הקבוצות שבהן טיפלה הייתה נערה צעירה שלקתה באחת מעיניה בתבלול שגרם לה לעיוורון ולתחושת בושה בצורתה. היא הייתה הולכת הליכה עקומה כדי להסתיר את התבלול. טובה יצרה קשר עם רופא עיניים אוסטרלי שהגיע לישראל לטפל בפצועי מלחמת העצמאות, והוא אמר לה שהוא יוכל לפתור את הבעיה על ידי השתלת עין תואמת מזכוכית. הממסד בגן שמואל לא הסכים להשקיע כסף במישהי מקבוצה זמנית, אבל טובה לא ויתרה עד שהשיגה את התקציב הנדרש. הניתוח הצליח ואותה נערה החלה ללכת בראש זקוף, ולימים נישאה והקימה משפחה בקיבוצה. 20 שנה חלפו מאז ויום אחד הגיע אלינו בחור צעיר, והציג את עצמו כבנה של אותה נערה ושל בעלה שגם הוא היה מאותה קבוצה. 'הורי ביקשו ממני שאבוא להודות לך', הוא אמר לטובה. הסיפור הזה הוא אחד מסיפורים רבים על אנשים שהיא עזרה להם".

 

מול הממסד

 

ואותה נערה החלה ללכת בראש זקוף, ולימים נישאה והקימה משפחה בקיבוצה. 20 שנה חלפו מאז ויום אחד הגיע אלינו בחור צעיר, והציג את עצמו כבנה של אותה נערה ושל בעלה שגם הוא היה מאותה קבוצה. 'הורי ביקשו ממני שאבוא להודות לך', הוא אמר לטובה. הסיפור הזה הוא אחד מסיפורים רבים על אנשים שהיא עזרה להם".

  

בתחילת שנות ה-50 היא התחילה לעסוק בחינוך מיוחד, ובסוף שנות ה-50 למדה עבודה סוציאלית. באותם ימים עבודה סוציאלית עוד לא הייתה חלק מהמערכת התנועתית, וטובה נאבקה בראשית שנות ה-60 יחד עם גד קאופמן להכניס את העבודה הסוציאלית לקיבוצים. "הם נתקלו בהתנגדות הממסד התנועתי של אותם הימים", מציין אורי. "חזן היה נוהג להגיד שהקולקטיב הוא החכם שבחכמים, ולכן צריך לפנות אליו עם כל בעיה כי רק הוא ייתן את תשובה הטובה ביותר.

 

היום זה נראה מצחיק, אבל אז המהלך הזה של סיוע מקצועי לאנשים במצוקה היה לא כל כך פופולרי. לטובה זה לא הפריע. היא אף פעם לא חיפשה את הפופולריות".

 

משך כל שנות ה-60 ואף לאחר מכן עסקה טובה בעבודה סוציאלית בקיבוצים וגם לימדה בבית ברל ובקורס לעובדים סוציאליים בתנועה הקיבוצית. אורי עבד במשך שנים בענף גידולי השדה, וכיהן שלוש וחצי קדנציות בריכוז המשק. חצי הקדנציה הייתה מאוקטובר 1973 כשחזר מקטיף כותנה ורכז המשק נתן לו את המפתח ויצא למלחמה. "גם בשנים שטובה עסקה בהוראה, היא עזרה לאנשים שונים", מספר אורי. "רמת האמפתיה שלה לא הייתה מקצועית בלבד. היא הייתה מעורבת עמוק מאוד בבעיות של האנשים שבהם טיפלה, והשקיעה בכך הרבה אנרגיות הן בשעות העבודה וגם לאחר מכן כששבה הביתה".

 

בעד החלשים

 

ש: היא מילאה תפקידים מרכזיים בקיבוץ?

ת: "היא מילאה תפקידי שונים אבל זה לא היה במרכז העשייה שלה. היא לא הייתה בתפקידים מרכזיים, משום שהמנהיגות הוותיקה של גן שמואל מאוד לא אהבה אותה. היא דרכה על יבלות, ותמיד הייתה אנטי ממסדית. היא הייתה הולכת לעזור לאנשים החלשים, ולהילחם נגד הסמכות של האנשים החזקים".

 

ש: על מה היו המאבקים מול הממסד?

ת: "בעיקר בתחום הזה של עזרה לאנשים, עזרה לילדים, יציאה כנגד העיוותים של החינוך המשותף שהתיימר לטפל בילדים יותר טוב מההורים. היא לא קיבלה את זה ולא אהבה את זה. במשך השנים זה הפך להיות ממסד די קפוא ודי מגן על האינטרסים ועל הכבוד שלו, והיה לה נגד מה להילחם".

 

ש: אבל אתה היית חלק מהממסד בתחום המשקי.

ת: "אני לא מתכחש לזה, ואני לא יכול להגיד שמאבקיה תמיד היו לרוחי. זה לא בגלל שחשבתי שהיא לא צודקת, אלא בגלל שמה שהעסיק אותי היה ההצלחה של הפלחה ושל המשק".

 

ארבעה ילדים נולדו לטובה ואורי: אודי (61), מיכל (57), אסף (54), תמי (43). אודי, שהורשע ב-1972 בריגול למען סוריה ונידון ל-17 שנות מאסר, השתחרר מהכלא לאחר 12 שנים והשלים לימודי דוקטורט במדע המדינה ובפילוסופיה באוניברסיטת לונדון. כיום הוא עוסק בהוראה בבתי ספר אקדמיים ומתגורר בחיפה. מיכל היא בעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה ועוסקת במקצועה. היא חיה בניו יורק עם בעלה ושתי בנותיה, דניאל ורוני. אסף חי בחיפה, משמש כמנכ"ל עמותת מען לסיוע לעובדים ("עוסק בלהציל את העולם"), אב לבת בשם קסם. תמי, בעלת צרכים מיוחדים, חיה בקהילה שיקומית בהרדוף.

 

תמי וטוד

 

"בזמן הלוויה, כשכמה מאתנו קראו דברים שהם כתבו על טובה", מספר אורי, "תמי אמרה שגם היא רוצה לדבר. היא ניגשה אל המיקרופון ודיברה באופן ספונטני. אנשים קיבלו את הדברים שלה בהתרגשות בלתי רגילה. אני חושב שתמי עברה הכנה ממושכת לקראת מותה של טובה. תהליך הפרידה היה אטי. זה אפשר לה להיפרד, אבל לא להתכונן למצב של החוסר. אני חושב שמחכה לה תקופה הרבה יותר קשה, מהתקופה שבה היה לה את טובה".

 

ש: כיצד טובה התמודדה עם הבעיות של תמי?

ת: "זה סיפור מאוד מעניין. אחותה של טובה שהייתה נשואה לאחד מטייסי הפנטום הראשונים וחיה איתו בתקופת ההכשרה במדבר של קליפורניה, שלחה לנו ספר שנקרא 'טוד', שמספר על תהליך שיקומו של נער פגוע מוח אשר הגיע למכון בפילדלפיה בראשות מטפל בשם דלה קטו. טובה זיהתה אצל הנער בסיפור קווי דמיון לבעיות של תמי. עד אז הקביעות של הממסד הטיפולי היו שאין מה לעשות עם המצב שלה. ב-1972 הגענו עם תמי למכון בפילדלפיה שנקרא מכון להשגת הפוטנציאל האנושי, ושם קיבלנו תוכנית עבודה לקידומה. עבדנו איתה קשה מאוד עם הרבה עזרה מהקיבוץ, מהשכנים, מהחברים, מהאחים שלה, ואפשר היום לראות את התוצאות. בזכות ההשקעה הזו תמי מצליחה להפיק מעצמה את המקסימום. היו לנו קשרים טובים מאוד עם דלה קטו שהלך לעולמו לפני מספר חודשים".

 

להביא ישועה לעולם

 

פרשת משפטו של הבן, אודי, וכליאתו באשמת ריגול בכלא רמלה, הייתה קשה לטובה ולשאר בני המשפחה. "בהספד לטובה כתבתי שהמשפט ההיסטורי שווה יותר מהמשפט הפלילי", מדגיש אורי. "גם טובה וגם אני היינו משוכנעים שאודי לא הלך לרגל ולא לחבל, אלא רצה להביא את הישועה לעולם. הייתה לו איזשהי מגלומניה של איש צעיר, שגרמה לו לחשוב שהוא מסוגל להביא את הישועה. אפשר להגיד שהמהלכים שלו היו מסוכנים ומטופשים, אבל צריך להבין את זה בהקשר של אותה תקופה. גולדה מאיר הכריזה שאין עם פלשתיני, והממסד הביטחוני טען שהמדיניות היחידה של ישראל היא רק הפעלת כוח ואין אופציה אחרת. היום זה ברור לגמרי שאילו היו מוכנים אז לוויתורים, היו יכולים להגיע לתוצאות הרבה יותר טובות מאשר היום והיו חוסכים הרבה קורבנות".

 

 

טובה אדיב, ז"ל, 1926-2007
 


 
 

 
 
 
תגובות לדף