אתם מטיילים ביבשת? בארץ האש או ביערות הגשם, ונתקפתם חשק אדיר לנגוס בסביח מדושן חומוס, או בפלאפל שמנמן ופריך? אין בעיה, קחו את האוטובוס הראשון לקוסטה ריקה, אל המפלט הקולינרי המעודכן של רועי ודוד, שני ישראלים המראים למקומיים מהיכן נוטפת הטחינה.

את השמועה אודותיהם קלטתי מזמן, אך בטרם עשיתי משהו בעניין מצאתי אותם במקרה על אם הדרך ההולכת מערבה מאסקזו, פרבר יוקרה של הבירה סן חוסה. שלט גדול "שישו – טעם של ירושלים", עצר אותי והביא אותי פנימה אל מסעדה שוקקת חיים. טבלתי פיתה, נגסתי בקובה, גרפתי סלט קצוץ דק, היה יופי. עם הקפה, ישבנו לשיחה.

רועי שישו, בן 35, גדל בבת ים, הפיק אירועים עם חברה בבעלותו "די.ג'יי שישקו", הגיע למצב שנמאס לו וחתך לפני שש וחצי שנים לקוסטה ריקה. "שמעתי דברים טובים על המקום מחברים". הוא נשוי להילה, אב לשניים והשלישי בדרך. דוד אריאל אורן, בן 38, גדל בקיבוץ גן שמואל, למד עיצוב, הסתובב הרבה בהודו, ניהל מסעדה קיבוצית גדולה, עד שהגיע למבוי סתום. "לא הרגשתי נוח בארץ, היה קשה כלכלית. שמעתי שבקוסטה ריקה אין צבא, וכי ילד שנולד כאן מקבל אוטומטית אזרחות. זה היה לפני כארבע שנים, אשתי דיאנה הייתה אז בהריון, עזבנו והגענו". כעת הם כבר הורים לשניים.

דוד, מימין, ורועי, בפתח המסעדה

דוד ורועי נפגשו בסן חוסה. "אתה פה, אני פה, נראה מה עושים יחד. שנינו מאמינים בשותפויות. סיפרנו אחד לשני על כיוונים, והחלטנו ללכת על אוכל. זה תמיד מצרך מבוקש". הם מצאו פינה בפסאו קולון, הרחוב הראשי של העיר, לא רחוק משגרירות ישראל, ופתחו מסעדה קטנה. "לקחנו את הבסיס הקולינרי שלנו מהבית, סוג של מסעדת פועלים בדרום תל אביב. עברנו עם פלאפלים, חומוס ופיתות במשרדים סביב, נתנו לאנשים לטעום חינם, ולאט לאט הגיעו הלקוחות, הטעם תפס".

אחרי זמן, הם החליטו להתרחב, לשנות מקום והתגלגלו לפרבר של אסקזו. "היה לנו מזל. עשינו קייטרינג לברית מילה של חבר בקהילה היהודית, בעליו של מרכז מסחרי יפה, ונחתנו אצלו עם המסעדה החדשה". גם התפריט השתנה, הקונספט התעדן, המנות קיבלו נגיעות גורמה, וההצלחה גדולה. המסעדה המרווחת, עם פינת הגן שלה, שוקקת חיים. "מגיע אלינו קהל מגוון, מהקהילה היהודית כמובן, כאלה הנמשכים לריח השוארמה שהכירו בביקורים שלהם בישראל – ומקומיים, שרי ממשלה, חברי פרלמנט, אנשי עסקים ועמך. כולם".

דוד, "אני אוטודידקט בתחום הבישול", לימד את המקומיים את סודות המטבח הישראלי, והוא יחד עם רועי מפקחים על העבודה, "למרות שאנחנו לא 'בוסים', כאשר יש לחץ אנחנו מצטרפים לעובדים ומוציאים מנות". חלק מחומרי הגלם שלהם מיובא מניו יורק, ויש מוצרים המגיעים מישראל, "שמן זית, למשל, רק מהארץ. יש לו טעם מיוחד ושונה משמן זית איטלקי או ספרדי שאפשר למצוא כאן". בעניין הקפה הם מצאו פתרון מקומי, "שכנענו את החברה המקומית 'ברית', לטחון עבורנו קפה דק דק, הבאנו להם דוגמאות של קפה טורקי מישראל, וזה עובד מצוין".

הצצה בתפריט, איך אומרים שישליק פרגיות בספרדית?

השולחנות במקום מספקים שעשוע צדדי למי שקורא עברית. "קנינו שולחנות ישנים בשוק, והיה לנו רעיון עיצובי – לכסות אותם בעיתונים ישראלים עם ציפוי חומר פלסטי שקוף. התברר לנו כי קשה מאוד למצוא כאן עיתונים מהארץ – בסופו של דבר מה שהצלחנו להביא לנגר הוא כמה גיליונות ישנים של 'יתד נאמן'…". וכך, ראיונות עם אדמו"רים ודיווחים מהנעשה בעולם הישיבות, מלווים נאמנה את טעמי הסביח.

ההצלחה מביאה אותם קדימה. בימים אלה הם עסוקים במקביל בהקמתה של מסעדה שנייה, בפרבר מתפתח ושמו לינדורה, מרחק רבע שעה נסיעה מסן חוסה. "הקונצפט יהיה שונה. המקום יעבוד על שרות עצמי, כמו במסעדות מזון מהיר. זה אזור של עסקים ומשרדים רבים, ואנשים מחפשים שם ארוחות מהירות בהפסקת הצהריים, לשבת או לקחת". הסביח לא היה מעולם