הקיבוצניקית מלהקת הנח"ל חוזרת לשיר סולו - אביבה רונטל
קרני עם עד, הקיבוץ
היא היתה אחת מכוכבות להקת הנח"ל בתקופת מלחמת ששת הימים, וקולה כבש את הלבבות בשיר "הייתי נער" (קולות רקע: שלום חנוך ומוטי פליישר) ובלהיטים נוספים של התקופה ההיא. לאחר כמעט חמישים שנים בלי "סולו", אך עם פעילות תרבותית ענפה מאחורי הקלעים, מתכוונת אביבה (בנו) רוזנטל מקיבוץ גן שמואל להקליט שיר מקורי חדש

קולה של אביבה (בנו) רוזנטל מגן שמואל נמנה עם הקולות המוכרים והאהובים ביותר בקלאסיקה של שירי להקת הנח"ל בשנות השישים של המאה הקודמת, אבל רק מעטים יודעים כיום מי עומדת מאחוריו.

קול המצו-סופרן המרגש של רוזנטל (שהתפרסמה כשעוד נקראה אביבה בנו), שנסק לשיאים שלא נכבשו בשיר האלמותי "הייתי נער" (שאת מילותיו כתב דוד עתיד מקיבוץ מעגן-מיכאל), ובלט גם בלהיטים של התקופה ההיא - "ישנן בנות", "הוא לא כל כך חכם", "ארבע אחר הצהריים", "קרנבל בנח"ל", "אילו ציפורים", ועוד - זכה לתהילה בת כמה שנים, ואז נאלם ונעלם לטובת קולות חדשים.

 

ב"קריירה" הקצרה שלה זכתה רוזנטל לבצע לראשונה כסולנית את "ירושלים של זהב" עם הבית שהוסיפה נעמי שמר לאחר מלחמת ששת הימים, קיבלה לחיצת יד אמיצה מיצחק רבין, הרמטכ"ל דאז, לאחר ביצוע "הייתי נער", והוחמאה מפי סשה ארגוב שציין כי היא מזכירה לו בקולה את אסתר עופרים. חנה מרון אימצה אותה בחום בהצגה "הלו דולי", ויאיר רוזנבלום צפה לה קריירה מזהירה.

 

אבל היא דווקא העדיפה את חיי הקיבוץ והמשפחה, במחיר של ויתור על קריירה מבטיחה. כמה מבני המחזור שלה מלהקת הנח"ל מוכרים מעט יותר: שלום חנוך ומוטי פליישר (שכאמור, שרו את קולות הליווי ב"הייתי נער") אלי מגן ומנחם זילברמן, חנן יובל ושולה חן, ששי קשת ויעל (בוצי) בסיס, אבי קורן ואמוץ ברונטמן. בימים אלה, מתכוונת אביבה רוזנטל (67, אם לשלוש בנות ובן וסבתא ל-11 נכדים) להקליט שיר מקורי, אבל מעדיפה להטיל איפול מלא על פרטיו.

 

אביבה (אבו) רוזנטל. מוציאה בקרוב שיר חדש (צילום: קרני עם-עד)
אביבה (אבו) רוזנטל. מוציאה בקרוב שיר חדש (צילום: קרני עם-עד)

 

ממצרים ללהקה

הביוגרפיה של רוזנטל מרתקת לא פחות מימיה בלהקת הנח"ל. הורי סבה מצד אביה נולדו באנגליה ועקרו במאה ה-19 לסודן, שם נולד האב, דוד. שערו הבהיר ועיניו הכחולות היו חריגים בארץ המדברית.

 

לימים התגייס דוד לצבא הבריטי, שירת במצרים, ושם פגש את אמה, מרסל, שהיתה ממוצא סורי. "נולדתי באיסמעילייה שעל גדות תעלת סואץ ואני זוכרת נסיעות לקהיר, לביתה של סבתי", מספרת רוזנטל. "הבית היה אמיד כי לאבי היתה חנות לצעצועים ולמוצרי ילדים, אבל נאלצנו לעזוב אותו בתחילת שנות החמישים.

 

"ההורים הודיעו לשוער הבית שאנחנו נוסעים לבקר את סבתא בעיר הבירה, ועלינו, בדרך לא דרך, לישראל. הייתי אז בת שש, ורק בובה נשארה לי מהימים ההם. לימים סופר במשפחה שאבא שימש גם כמרגל לטובת ישראל, אבל עד למותו בשנת 1999 לא שמענו זאת".

 

אביבה בנו גדלה ברמת גן, למדה בתיכון "זיו", בו עברו גם אמנים ויוצרים כמו תיקי דיין, אבי קורן, עוזי חיטמן ודני חמיצר, שישב ממש מאחוריה.

 

היא זוכרת נסיעות כיתה ל"היכל התרבות" וחשיפה למוזיקה קלאסית - "לא מעט בזכות אמן הפנטומימה והמורה הנערץ סמי מולכו", היא מודה, "שמכיתה ח' לימד אותי לשיר ולהתנועע, ופנה אל הוריי בבקשה שאבחן לאודישן לתפקיד נערה עיוורת בהצגה 'מירל'ה אפרת'. לא צלחתי את המבחנים, אבל אז בקעו אצלי ניצני האהבה לשירה ומשחק.

 

"לימים, כבר בתקופה של להקת הנח"ל, יאיר רוזנבלום שלח אותי ואת שולה חן לשיעורי פיתוח קול אצל המורה המיתולוגית רחל הוכמן. הוא האמין בנו".

 

איך התקבלת ללהקת הנח"ל, שנחשבה אז למבוקשת ביותר מכל הלהקות הצבאיות?

אביבה רוזנטל: "חברת ילדות שלי, רוחל'ה חנוך - אין קשר לשלום - התקבלה שנה לפניי ללהקה. מאוד התלהבתי מזה וביקשתי ממנה להכין אותי למבחנים. היא נתנה לי 'טיפים'. במבחנים עמדתי מול חנן גולדבלט ושייקה אופיר. אמרתי להם שאני לא יודעת לשיר וביקשתי לבצע קטע של משחק. התחלתי להציג והם צחקו עד דמעות.

 

"בשלב מסוים ביקשו שאפסיק, אבל אני המשכתי. חנן כל הזמן ניסה לקרוא לי לחדול, וכשכבר שמעתי אותו צועק: 'די, מספיק!' עניתי לו: 'בסדר, די, למה לצעוק?' כששאלו אותי לשמי כל כך התרגשתי שהשבתי: 'לא משנה, אני החברה של רוחל'ה'. אחר-כך קיבלתי בדואר הודעה שהתקבלתי, ואז נכנסתי לאוניברסיטה של החיים שלי".

 

אביבה בימי להקת הנח
אביבה בימי להקת הנח"ל. "האוניברסיטה של החיים שלי" (צילום: מהאלבום הפרטי)

 

אהבה בנח"ל

בתוכנית הראשונה בהשתתפותה, "מהנח"ל באהבה", שהיתה ה-19 במספר של הלהקה, פגשה אביבה זמרים שכבר היו ידועים למרות גילם הצעיר: שלום חנוך, מנחם זילברמן, טוביה צפיר, חנן יובל, שולה חן, ששי קשת, וגם שרה לפיד מאשדות-יעקב איחוד ויעל בסיס.

 

רובם ככולם היו קיבוצניקים ובוגרי תנועות נוער. אביבה מתקשה לזכור מאבקים על סולו או מקרים של "אגו" מפותח מדי כמו אלה שסופרו בסרט "הלהקה", אבל את הקשר שלה לדמות הזמרת שמתאהבת במפקד הלהקה - היא מתקשה להכחיש. היא והמפקד שאולי רוזנטל הפכו לזוג במהלך התוכנית "הנחלאים באים".

 

"יאיר רוזנבלום, המעבד והבמאי שלנו לצד דני ליטאי, האמין בי", נזכרת אביבה בגעגוע. "הטובים היו שלום חנוך וחנן יובל, וכמובן שולה חן, אבל קיבלתי שורות יפות בשירים שהפכו לקלאסיקה. שלום מאוד אהב את הבית שלי בשיר 'ארבע אחר הצהריים', הקול הילדותי יותר. בצניעות אומר שזה היה הרכב אדיר. צריך לזכור ששייקה אופיר, יוסי בנאי ודני ליטאי עבדו אתנו. כבוד עצום.

 

"אבל מלחמת ששת הימים, ו'הייתי נער', שינו עבורי את הקריירה כולה. את המילים החזקות כתב דוד עתיד - אז מקיבוץ משמרות, כיום חבר מעגן-מיכאל - ויאיר רוזנבלום חיבר את הלחן. למעשה מדובר בשיר הראשון ואולי היחיד בין שירי הלהקות שנכתב על פוסט-טראומה.

 

"עד אז היו שירי גבורה וניצחון, בוודאי עד מלחמת ששת הימים ואחריה, והשורות 'אבל פניך, נערי, נותרו שונים', או 'לומדים לא להזכיר את אלה שאינם' - בהחלט היו חריגות. בימים ההם לא הבנתי את העוצמה של השיר ואת השפעתו על הציבור הרחב. רק כשילדיי התגייסו לצבא הפנמתי מה בדיוק הוא אומר".

 

השיר של עתיד ורוזנבלום נכתב בשלהי מלחמת ששת הימים, לאחר שעתיד שמע ריאיון עם חייל הלום קרב, שנערך במועדון "החמאם" ביפו. הלהקה גויסה להופעות בסיני, השיר נכנס לרפרטואר והקול המדהים של בנו נכנס לפנתיאון.

 

"לא אספר לך כיצד נבחרתי לשיר את 'הייתי נער', זה יישאר מאחורי הקלעים, אבל הוא מיד נכנס לרדיו ולתוכניות השכול", היא נזכרת. "מוטי פליישר ושלום חנוך שרו קולות רקע, כבוד גדול בפני עצמו. עתיד כתב שיר גאוני, חתרני לזמנו, שכל מילה שבו קורעת את הלב.

 

"רצה הגורל וכאשר שמוליק אימברמן עשה את הקליפ לשיר הייתי בהיריון ולא יכולתי להופיע בו, אז צילמו את שולה חן מדבבת בתנועות שפתיים את הקול שלי. מאז חשבו רבים שהיא היתה זו ששרה את 'הייתי נער', למרות שעל כל במה היא טרחה לציין שאביבה שרה אותו. אז היה מקובל לדבב קולות של אחרים. גם אני 'חטאתי' בכך. החייל ששיחק בקליפ את הלום הקרב החוזר לביתו היה שאולי, אבי ילדיי, ובעלי עד לפרידתנו".

 

בלהקה, עם ששי קשת ושאולי רוזנטל.
בלהקה, עם ששי קשת ושאולי רוזנטל. "לא הייתי בנויה לעולם הזה" (צילום: מהאלבום הפרטי)

 

רבין לוחץ יד

גם להיסטוריה של השיר "ירושלים של זהב" היתה שותפה. השיר המקורי נכתב שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים ובוצע בפסטיבל הזמר והפזמון על ידי שולי נתן. "בימי המלחמה הופענו בעזה ובסיני, לא אחת בעיצומן של הפגזות מצריות, ונעמי שמר התלוותה אלינו", מספרת רוזנטל.

 

"יום אחד, כשהשמיעו ברדיו את שחרור הכותל המערבי, כולל התקיעה בשופר של הרב גורן, נעמי מאוד התרגשה והוסיפה באוטובוס של הלהקה, לאורו של פנס, את הבית המוכר: 'חזרנו אל בורות המים/ לשוק ולכיכר/ שופר קורא בהר הבית/ בעיר העתיקה/'. ואז היא ניגשה אליי וביקשה שאבצע את השיר בהופעה באל-עריש, עם הבית הנוסף.

 

"הרגשתי שאני עושה דבר היסטורי, אבל המראות באל-עריש היו קשים. הייתי צריכה לפתוח את ההופעה בשיר המשודרג, ופתאום החלו הפגזות וחשיכה מוחלטת השתררה שם. באמצע הבמה, כשאני לא רואה כלום, צעקתי בערבית לאנשי המקום להדליק את האור. לא יודעת איך זה קרה, אבל האור עלה והמשכתי לשיר. היו מחיאות כפיים אדירות. רק אחר-כך ביצעה שולי נתן את השיר עם הבית הנוסף".

 

עוד הופעה מאותה תקופה זכורה לרוזנטל, לא בהקשר חיובי. הלהקה הגיעה לבסיס המשטרה הצבאית בסיני בשעות הלילה, והחלה להעלות מערכון. טוביה צפיר עשה מאמץ אדיר להצחיק, אבל שום צחוק לא נשמע.

 

כמה שעות לאחר מכן עלה השחר, ואז התברר שהלהקה הופיעה מול כמה עשרות שבויים מצרים. אביבה, בקול חנוק, נזכרת כיצד שוטטה בין השבויים שידיהם היו קשורות מעל ראשם. "ביניהם ישב אדם זקן, בגיל של סבא שלי. ניגשתי אליו וביקשתי ממנו סליחה. לעולם לא אשכח את פניו. זה היה מראה נורא".

 

אבל היה לך גם מפגש אופטימי יותר, עם יצחק רבין.

"באחת ההופעות הראשונות שלנו אחרי מלחמת ששת הימים לפני לוחמים וקצינים גבוהים, ביצעתי את 'הייתי נער'. בדיעבד התברר שהרמטכ"ל יצחק רבין היה באולם. לאחר סיום ההופעה, בעודי אוחזת בקוליסות של התפאורה כדי לפרק אותן, ניגש אליי חייל והודיע לי שרבין רוצה ללחוץ את ידי. מרוב התרגשות הרפיתי מהתפאורה וניגשתי ללחוץ את יד הרמטכ"ל.

 

"תוך כדי לחיצה לא הבנתי מדוע כל שומרי ראשו של רבין רצים לעבר הבמה, אבל הם ראו את מה שאני לא ראיתי - הקוליסה עמדה לנחות על ראשו של רבין. הוא עצמו נשאר אדיש, ותוך כדי לחיצת ידי וברכות על השירה המרגשת, אמר לי בקולו הנמוך ובדיבורו האיטי: 'אין דבר, כבר נפלו על ראשי דברים הרבה יותר כבדים'. לא אשכח את החיוך הממזרי שלו. נזכרתי בסיפור הזה לאחר הרצח הנורא ששינה פה את המציאות".

 

הייתי נער". בביצוע להקת הנח"ל

 

שילוב דורות

בלהקת הנח"ל פגשה, כאמור, אביבה בנו מרמת גן את שאולי רוזנטל, שהיה בן וחבר גן-שמואל,


והיה זמר ובעיקר שחקן מוכשר. השניים נישאו בשנת 1969, ובאותה שנה ילדה את בנם הבכור. עד לשנת 1978 התגוררו בחולון ובאילת.

 

לאחר השחרור מהצבא שיחקה אביבה בהצגה המצליחה "הלו דולי" שביים יוסי בנאי, והשתייכה להרכב "תל אביב הקטנה" עם רחל אטאס, חנן גולדבלט, ואושיק לוי. למרות הרומן הקצר עם התיאטרון האזרחי החליטה כאמור לוותר על קריירת הבמה, אף-על-פי שסשה ארגוב ומשה וילנסקי ניסו לשכנעה להמשיך בקריירת שירה.

 

בקיבוץ עסקה כל השנים בניהול ובהוראת לשון באולפן לעברית, בהפקת הצגות לילדי בר מצווה וערבי תרבות קיבוציים, ובהופעות מזדמנות עם יוצאי להקת הנח"ל. בערב הזמר שהתקיים במלאות 18 שנה להירצחו של רבין העלתה מחדש את "הייתי נער", ולא נותרה באולם עין אחת יבשה. כיום היא עובדת פעמיים בשבוע בספריית הקיבוץ, ואת שאר הימים מקדישה למשפחתה, ולנכדיה, שלדבריה מגלים יותר משמץ של כישרון בימתי.

 

במבט לאחור, איך את מתייחסת לוויתור על קריירה של שירה או משחק?

"לא אכחיש שלפעמים הרגשתי תחושה קלה של החמצה, אבל כנראה לא הייתי בנויה לעולם הזה. לא היתה בי 'הבעירה הפנימית' שישנה בכל אמן מבצע. אני גאה בהפקות ש עשיתי בקיבוץ גן-שמואל לפחות כמו במה שעשיתי בלהקה.

 

"לאחרונה יזמתי ערב שירה של שילוב דורות בקיבוץ. בני שמונים פלוס שרו לצד נכדים ונינים. היה מדהים. אין אושר גדול מזה. טוביה צפיר, שראה את המופע, מיד ביקש להחתים את הנכדה שלי. זה לא שווה את הכל?"

 


תגובות לדף