חומר למחשבה | אירופה השבעה והלבנה אינה מעוניינת בפתרון המשבר ביוון
אבירמה גולן, הארץ

מי שמאמין שמשהו מהדיון המתרחש באירופה הוא כלכלי - שוגה באשליות. מאבקו של האיחוד האירופי פוליטי, ומראה כי הוא מעוניין בעיקר בסילוק ממשלת השמאל של ציפראס

רוב חבריי היוונים הצביעו בבחירות האחרונות לסיריזה, אף שרק מיעוטם אנשי שמאל ממש. כמעט כולם עברו אליה מפאסוק הוותיקה שהתרסקה. רק חבר אחד מצביע ימין מסורתי.

בעיניו, ניצחון ה"אדומים" היה אסון פופוליסטי מבשר רע, והוא לא תלה בציפראס שום תקווה. השבוע הוא אמר, בחרון אמיתי, שהוא תומך בממשלתו. למה? כי אירופה מתעללת בה.

מי שעדיין מאמין שמשהו מהדיון המתרחש עכשיו ביוון, ובעצם באירופה כולה, הוא כלכלי, שוגה באשליות. זאת לא הכלכלה, טמבל, זאת הפוליטיקה. אירופה הלבנה, השבעה, אירופה שמוכנה ללכת רחוק מאוד כדי למשוך ולשמור על ההון ועל הבנקים שיושבים על ערימות ההון, לא מסתירה את תיעובה מ"הממשלה הקומוניסטית הזאת", ולא את זלזולה ביוונים בכלל. לגבי היוונים, זוהי הכרזת מלחמה.

וזוהי באמת הכרזת מלחמה. לא פחות. כי בעידן הנוכחי — כששליטי אירופה האמיתיים הם קרן המטבע הבינלאומית, הבנק המרכזי של אירופה והנציבות האירופית, ושרי האוצר של גרמניה והולנד קובעים את גורלם של מיליונים שאינם הולנדים ואינם גרמנים — הנשק הקטלני שנועד לחסל את כל מי שאיננו מקובל על מועדון המיוחסים הוא ניהול כלכלי כוחני ומופקר. המטרה המדומה היא ממשלת השמאל ביוון (ומה השלב הבא? פודמוס הספרדית?), אבל ראשי האיחוד האירופי ממיטים כך אסון על היבשת כולה.

עם הקמת גוש האירו הכירו ראשי האיחוד היטב את חולשותיה של יוון ואף על פי כן התעקשו לכלול אותה בו. הם ידעו על יחסי ההון־שלטון ועל שחיתותן של כל הממשלות מימין ומשמאל, על הפער בין מה שיוון מצהירה לבין מה שהיא מסתירה במגירות המשרדים הממשלתיים שלה, ועוד, ועוד. אותם ראשי בנקים, נושים ומומחי כלכלה שמאשימים עכשיו את יוון בהיעדר תום לב העתירו עליה מיליארדים (לקראת המשחקים האולימפיים למשל), וגם כשהתברר שרק חלק מהכסף אכן נוצל למטרות שלהן נועד מילאו את פיהם מים, המשיכו לעשות עסקים עם האוליגרכיה הנצלנית, ושפכו על יוון עוד ועוד הלוואות.

יותר מחמש שנים מזהירים גדולי הכלכלנים בעולם, ובראשם ג'וזף שטיגליץ ופול קרוגמן, שהניהול הכלכלי של האיחוד האירופי הרה אסון. כבר ב–2010 טען שטיגליץ שתוכניות צנע נוקשות לא רק שלא יפתרו את המשבר, ביוון או בכל מדינה אחרת, אלא יביאו להחרפתו. "גישה זו תוביל לכלכלה חלשה ולהכנסות נמוכות ממסים ולכן תצמצם את הגירעונות בשיעור נמוך בהרבה מכפי שמקווים", אמר אז בראיון ל"אקונומיק טיימס", והוסיף שרוב הבעיות של יוון (הקריסה בתיירות למשל) מקורן מחוץ לגבולותיה, כלומר במיתון העולמי, ולא בפזרנות תקציבית. לבסוף התריע שגוש האירו עלול לא לשרוד.

עתה טוען שטיגליץ שהצעת הנושים ליוון היא "עינוי חסר צדק והיגיון". "המדהים הוא", כתב שטיגליץ במאמר שפרסם השבוע ב"כלכליסט", "שהטרויקה מסרבת להכיר באחריותה למתרחש או להודות עד כמה רעים היו התחזיות והמודלים שלה". לדבריו, הצבעה במשאל העם ביוון בעד הצעת הטרויקה פירושה המשך המיתון, מה שיביא כמובן להגדלת הגירעון.

אבל המנהיגות של אירופה לא מעוניינת, כך נראה, בפתרון. היא גם לא רוצה לראות את יוון נחלצת מהמשבר. לפי כל הסימנים, היא בעיקר רוצה שציפראס ומפלגתו יובסו ויסתלקו. הצעדים שנקטה ממשלתו בשנה האחרונה, המאמצים לצמצם את הפנסיות ולייעל את השירות הציבורי, לא נחשבים בעיני אירופה. שטיגליץ טוען שהאיחוד האירופי איננו נוהג כדמוקרטיה. זוהי הגדרה מדויקת מאין כמותה. אבל אין להסתפק בה. צריך לפענח גם את המשמעות הפוליטית העמוקה שלה.

הסיבה שבגללה ראשי האיחוד נלחמים ביוון היא פוליטית טהורה. המלחמה שהם הכריזו על יוון נועדה לחסל את ההתנגדות מבית, מתוך גוש האירו, לסחף הניאו־ליברלי הדורסני שהם מובילים בכל מדינות היבשת העתיקה. ברגע שציפראס ייאלץ להיכנע, ממשלתו תיחלש והוא ייאלץ להתפטר וללכת שוב לבחירות. בין שיוון תישאר בסופו של דבר בגוש או לאו, הנה אזהרה חמורה למדינות אחרות המועדות לפורענות דומה, כמו ספרד ופורטוגל.

ראשי האיחוד, ובראשם גרמניה, רוצים להמשיך לטפח את משטר ההון הבלתי מרוסן. בעשותם כך, הם ממוטטים במודע את המבנה המפואר ביותר של אירופה, מדינת הרווחה. ניצול עובדים, אבטלה סמויה והעסקה לא מוגנת ברבעי ושמיניות משרה, צמצום הזכויות הסוציאליות ומשטר הפחדה — כל אלה כבר פועלים באין מפריע בגרמניה, כפי שחשף מנהיג חזית השמאל בצרפת ז'אן־לוק מלנשון במסה שפרסם לאחרונה. זה המודל שראשי האיחוד רוצים ליישם באירופה, ויוון של ציפראס מפריעה להם.

השאלה, משום כך, כבר מזמן איננה "מה יהיה עם יוון", אלא מה יהיה עם אירופה. המגמה הזאת שמובילים ראשי האיחוד, ושמלנשון מגדיר כ"הארוגנטיות האימפריאליסטית של גרמניה", עלולה למוטט, ביחד עם מדינת הרווחה, את הפרויקט האירופי כולו. עקבות ראשונים מדאיגים להתמוטטות הזאת כבר ניכרים בכל מדינות אירופה, בהתפוררות הסולידריות החברתית ובהתגברות הגזענות, הבדלנות והשנאה. לאווילות הזאת רק יושבים ומחכים כמה אנשים לגמרי לא חלשים, בגרמניה, בצרפת, ביוון — ובאירופה כולה.

האנשים האלה — ממרין לה פן ועד למנהיג "השחר הזהוב" והתנועות הניאו־נאציות במזרח אירופה ובמרכזה — משתוקקים לראות איך מתגשמות נבואות ההרס שלהם. קריסת הפרויקט האירופי תקרא לצפעונים האירופים הפשיסטים, המנמנמים־למחצה במאורותיהם, ותזמין אותם לקחת לידיהם את השליטה. אוי כמה שזה לא חדש. אוי כמה שאירופה מכירה את זה על בשרה. ממש קשה להאמין איך זיכרונה של הזקנה הזאת קצר כל כך. והלוא רק לפני 70 שנה היא הקימה את מדינת הרווחה כדי ש"אף פעם זה לא יקרה יותר. לעולם".

http://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-1.2675071

תגובות לדף