חומר למחשבה | להרחיק את העדשה
שמעון זיו אור
כדי להבין את הגדולה של גן שמואל צריך להרחיק את העדשה. בצילום מקרוב אתה רואה חוסר שלמות שהיא חלק אינטגרלי מחוסר השלמות האנושית. אתה רואה בן אדם שלא עובד מספיק, אתה רואה מישהו שלא נותן שרות כפי שצריך, אתה רואה מישהו שלא נוהג כנדרש בתחום הרכב ועוד תופעות לא רצויות. אך כאשר אתה מרחיק את העדשה ובמקום קלוז אפ מסתכל במבט פנורמי אתה רואה את הדברים בפרספקטיבה רחבה שהיא הנכונה. אתה רואה ציביליזציה מתקדמת יותר מכל המוכר לנו. אתה רואה חברה שאין בה עשירים ועניים, אתה רואה ילדים הגדלים בתנאים אופטימליים, אתה רואה קשישים הזוכים להזדקן בכבוד וכל צרכיהם מתמלאים, אתה רואה אנשים במצוקה נפשית או בריאותית המטופלים בצורה המיטבית ללא חשבון כספי או אחר, אתה רואה חדר אוכל מלא אדם הנהנים ממסעדה מעולה, אתה רואה נוי נהדר, אתה רואה את מילוא ואת חג אסיף ואת חג שבועות ואת הקומונה המספקת שירות נפלא, אתה רואה את בית דורות את בית אורי וואת הבריכה ואת אולם הספורט ואת מגרשי הטניס ואת בית העם ואת הפנסיונרים הממשיכים לעבוד שנים רבות אחרי יציאתם לפנסיה. אתה רואה את הצעירים החוזרים ברובם לקיבוץ ומקימים משפחה ומציפים את בתי הילדים כן ירבו. אתה רואה את הסדר הצעירים את יציאת בוגרי המוסד לשנת שרות וברובם גם לשרות משמעותי בצבא ובעיקר אתה רואה את תחושת הביטחון וחוסר הדאגה של אנשים השמחים בחלקם ובטוחים בעתידם. והחברה הכמעט אוטופית הזו מתקיימת על בסיס רעיון אחד מרכזי שהוא שוויון ערך העבודה. רוב תושבי המקום יוצאים יום יום לעבודת יומם בהתמדה ובחריצות ומתוך הבנה שזו פרנסתם. זה לא מושלם ולא נכון לגבי כולם אבל הרי בזה התחלנו, בחוסר השלמות האנושית.

שמעון זיו-אור
תגובות לדף