השבוע בתנועה הקיבוצית
דובר התנועה
אם אינך רואה מייל זה לחץ כאן
HEADER
27.4.2017


סוף למשבר בין התנועה הקיבוצית לתנועת המושבים

WhatsApp_Ima...
בפגישת עבודה מסכמת שנערכה השבוע בין ניר מאיר, מזכ״ל התנועה הקיבוצית לבין מאיר צור, מזכ״ל תנועת המושבים, סוכמו עקרונות ומסגרות העבודה המשותפות בהתאחדות חקלאי ישראל.
השניים הדגישו כי הם רואים בסיכום את קץ המשבר, אשר העיב על פעילותה של התאחדות חקלאי ישראל ומחויבים לפעול במתואם ובאופן מסודר לפתרון הבעיות הקשות שנוצרו בחקלאות.

המשבר בין התנועות החל לראשונה בתחילת חודש ינואר, כאשר התגלה בישיבה של התאחדות הארגונים הכלכליים של הקיבוצים כי מאיר צור תומך בתיקון 27 לחוק המים שיוביל לעליה לא מידתית במחירי המים, חוק שיזם שר האנרגיה, יובל שטייניץ. 
_____13
העצרות המרכזיות לנעילת אירועי יום הזכרון
לשואה ולגבורה
____________...
צילום: רמי שלוש
 
אירועי יום הזכרון לשואה ולגבורה ננעלו בטקסים המסורתיים בקיבוצים לוחמי-הגטאות ויד-מרדכי.
בעצרת הדרומית נאמו שר הביטחון אביגדור ליברמן והשחקנית כלת פרס ישראל, גילה אלמגור.
בטקס בלוחמי הגטאות נכח לראשונה נשיא גרמניה לשעבר יואכים גאוק מלווה על ידי בת זוגו דניאלה שאדט, שהגיעו לישראל בהזמנת נשיא המדינה במיוחד כדי להשתתף בעצרת הזיכרון. לפני תחילת הטקס סיירו יחד נשיא המדינה ונשיא גרמניה לשעבר במוזיאון בית לוחמי הגטאות, יחד עם מנכ"לית בית לוחמי הגטאות ד"ר ענת ליבנה וד"ר אריק כרמון - יו"ר הועד המנהל של בית לוחמי הגטאות, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר ומפקד פיקוד הצפון האלוף יואל סטריק.
הטקס עמד השנה בסימן "מדור לדרור - העברת האחריות לזיכרון מן הדור הראשון לדורות הבאים״.
בדבריו ביקש מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר להדגיש עד כמה הזיכרון בחלוף השנים רק הופך לחשוב עוד יותר: "עלינו לזכור ולא לשכוח, לזכור ולא לסלוח, לזכור ולא להכחיש, לזכור את הפשעים, לזכור את ההשמדה, לזכור את ששת המיליונים - הקשישים, ההורים והילדים. ומה שנכון למנהיגי אומות העולם, נכון גם למנהיגנו שלנו, כאן במדינת היהודים. שעה שבתוכנו גובר הפילוג, אל לנו לשכוח, כי הצורר הנאצי לא הבדיל בינינו - במשרפות, בצעדות המוות, ביערות הדם ובקברי האחים, קבורים יחדיו יהודים פולנים ולובים, תוניסאים וסלבים, גברים ונשים, זקנים וטף - כולם יהודים - כולם אחים. ידו המרצחת של הצורר הנאצי הכתה באבותינו ללא רחם וללא הבדל במוצאם. במותם, בהירצחם, היו כולם רק יהודים – אחים. את המלחמה חסרת הפשרות בשנאה, בלאומנות ובהסתה עלינו להתחיל כאן אצלנו בבית - בתוכנו. אחדות העם היהודי – בארץ ובגולה אינה רק סיסמה אלא מטרה שיש לשאוף אליה, לחתור אליה ולממש אותה במעשים.
אני מבקש להביע את הוקרתי לנשיא גרמניה בעבר הנמצא איתנו כאן הערב, על כך שהואלת לבוא אלינו ביום הקשה הזה ומבקש לנצל את הבמה הזו ולקרוא לך לקחת אחריות עודפת בין יתר מנהיגי העולם החופשי, ולהמשיך להלחם יחד איתנו, לנצח את האנטישמיות ולעקור אותה מן השורש. לך, אדוני נשיא המדינה, אני מבקש להודות ולחזק את ידיך בפועלך למען אחדות העם ואיחוי הקרעים והשסעים בחברה הישראלית ומתחייב כי התנועה הקיבוצית כולה, מגוייסת, כפי שתמיד התגייסה, למערכה על אחדות העם ובטחון המולדת". 
_____13

'ידיעות הקיבוץ' -
תנועות הנוער מחו על הזמנת נשיא גרמניה לשעבר לעצרת השואה

____________...
 צילום: רמי שלוש

כתב Mynetkibbutz, קרני עם- עד פרסם באתר על מחאת תנועות הנוער על הזמנתו של נשיא גרמניה לשעבר לטקס בקיבוץ לוחמי הגטאות. 
עם- עד מציין כי עצרת הזיכרון לשואה ולגבורה שנערכה במוזיאון לוחמי הגטאות בערב יום שני לוותה בצלילים צורמים אשר לא בטוח שהגיעו לאוזני הנוכחים הרבים במקום, אבל לבטח השפיעו על תכני הנאומים בעצרת.
שבעה רכזי תנועות הנוער המובילות בישראל (השומר הצעיר, הצופים, הנוע"ל, בני עקיבא, המחנות העולים, בית"ר, דרור ישראל) כתבו טרם קיום העצרת מכתב לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, ומחו בו על הזמנת נשיא גרמניה לשעבר, יואכים גאוק, לעצרת הממלכתית.
"קצרה היריעה מלתאר את הקושי הנפשי והרגשי שאנו וחברינו חשים, נוכח הזמנתו של מר יואכים גאוק, נשיא גרמניה לשעבר, להיות אורח הכבוד בעצרת השנתית לציון יום הזכרון לשואה ולגבורה בבית לוחמי הגטאות ע"ש יצחק קצנלסון", כתבו רכזי התנועות לנשיא המדינה.
רכז 'דרור ישראל', פסח האוספטר, אף כתב בעניין לכרמון ודרש ממנו להתייחס בנאומו לדברים שציינו רכזי התנועות במכתבם. בדברי תשובתו להאוספטר כתב כרמון: "אני גאה בהזמנה ששלח הנשיא שלי לנשיא גרמניה לעמוד לצידו במה שייהפך להיות השקת המאמץ להציב את השואה של העם היהודי כתמרור אזהרה וכמקור להפקת לקחים מוסריים. גאוק, הנשיא היוצא של גרמניה, הוא ככל הנראה הנשיא האחרון שנולד אל תוך מאורעות השואה, ובהגעתו הוא מבטא את מחויבותה הנצחית (של גרמניה) לעם היהודי". 
עוד ציין כרמון כי "בין יתר החובות של דורנו היא זו המציבה דילמות שחלקן קשות לפתרון אנושי והנובעות מהעובדה שהרוצחים והקורבנות היו בני אדם כמוך וכמוני".
מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, אמר לעם- עד: "עמדתן של תנועות הנוער, כפי שנוסחה במכתב הרכזים לנשיא המדינה, נלקחה בחשבון ואף השפיעה על מהלך הטקס. הדברים מצאו את ביטויים המובהק בדבריו של ד"ר אריק כרמון, יו"ר וועד ההנהלה של בית לוחמי הגטאות – בפתיחת העצרת. גם נשיא המדינה – מר ראובן ריבלין התייחס לדברים. גם אני, בדבריי, קבעתי במפורש כי אין ולא תיתכן סליחה. ואף האורח עצמו, בדבריו, הכה על חטא וקבע כי אינו מצפה לסליחה כזאת.
"אני שב וקורא לאנשי הנוע"ל ולתנועות הנוער, לכבוש את כעסם ולשלב ידיים במיצובו של בית לוחמי הגטאות במקום הראוי לו, כסמל מאחד ולא כסלע מחלוקת". 
_____13
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
ונפגעי פעולות האיבה

נזכור את כולן וכולם

______24
בבתי הקברות הצבאיים ברחבי הארץ, וכמובן גם בקיבוצים, יתייחדו אזרחי ישראל עם 23,544 חללי צה"ל, שנפלו במערכות ישראל ובמאבק על הקמת המדינה. 3,067 מהם בני ובנות הקיבוצים ששמותיהם חקוקים על לוח הזכרון באנדרטת הקיבוצים הסמוכה לקיבוץ משמר העמק.
התנועה הקיבוצית תקיים את טקס ההתייחדות השנתי עם זכרם של חללי התנועות הקיבוציות שנפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה ב-22.5 באנדרטה. 


"הביורוקרטיה של משרד הביטחון מקשה על משפחות שכולות בקיבוצים יותר מאשר בעיר, ואנחנו כאן בשביל לסייע להן"

____________...
סיון בר נתן, בנה של יו"ר יד לבנים בקיבוצים, ד"ר אירית בר נתן

הימים שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, הם ימים מיוחדים בישראל. התקשורת מעלה זיכרונות וסיפורים, והחיבור למי שאינם כאן אתנו חזק עבור אזרחי ישראל מבדרך כלל.
משפחות הנופלים אינן צריכות את הימים הללו כדי לזכור את יקיריהן, ומי שספגה את האובדן ומאז פועלת לסיוע למשפחות שכולות בתנועה הקיבוצית ובמקביל להסברה בנוגע לבטיחות בדרכים בצה"ל, היא ד"ר אירית בר-נתן (מעגן מיכאל) יו"ר סניף יד לבנים בקיבוצים.

"סיון בני הבכור התגייס לצה"ל, בנובמבר 1996, שירת בסיירת מטכ"ל לאחר מכן עבר לסיירת גולני. עוד לפני סיום המסלול בסיירת גולני, הציע לו המח"ט דאז והרמטכ"ל היום גדי אייזנקוט ללכת לקורס קצינים. סיון קיבל את ההצעה, ויצא לרגילה לפני תחילת הקורס. ביום חמישי בערב הוא יצא לבלות עם חברים, הנהג ברכב נרדם והתנגש ברכב שבא ממול בו נהגה רוני שי מקיבוץ דליה. רוני נהרגה במקום וסיון שישן ולא היה חגור עף ונפצע אנושות. הוא הגיע לבית חולים, עשו לו מספר ניתוחים שניסו להציל את חייו והגיעו למסקנה שיש לו מוות מוחי, שזוהי אולי ההתמודדות הקשה ביותר שיש, גם לאנשי רפואה. אתה רואה את הבן אדם הכי יקר לך בעולם, את הבן שלך, שוכב שם, כאילו הכל בסדר, ואומרים לך הוא מת. איך אפשר להאמין לזה?!  אחותי עוד שאלה: "הוא לא צמח? ואמרו לה – לא, הוא מת. לצמח יש פעילות מוחית, וכאן אין יותר".  
"נורא התלבטנו וביקשנו חוות דעת שנייה אבל כשהסבירו לנו שעשו שתי ועדות רפואיות וזאת ההבחנה הבנו שאין דרך חזרה... סיון היה חתום על כרטיס 'אדי', ולכן ביקשו מאיתנו לתרום את אבריו. אני נזכרתי שכאשר הוא קיבל את הטופס כדי לחתום ביחד עם חידוש רישיון הנהיגה הוא שאל אותי מה דעתי לפני שחתם, אמרתי לו שאנחנו חתומים על זה ומכירים אפילו את המשפחה שהקימה את העמותה. כשאתה חותם על זה אתה לא חושב שיגיע רגע האמת, הבנו שאין ברירה. אני לא אשכח את הרגעים הללו - ערב ראש השנה, כולם מתכוננים לחג ולארוחה ואנחנו מתכוננים להלוויה. מאז אני הולכת בהרגשה שהוא מת סתם, הוא לחם בדרום לבנון ובמקומות מאד מסוכנים ובסוף הוא מת על הכביש".
 
ואיך הגעת להיות לאוזן ולעזר למשפחות שכולות נוספות כיו"ר יד לבנים בקיבוצים?
"אחרי שנתיים שהייתי במה שנקרא 'משפחת השכול' והכרתי קצת אנשים בתנועה, הציעו לי להצטרף לעבודה של מחלקת ביטחון. בתקופה זו הכרתי את יד לבנים בתנועה הקיבוצית, והתחלתי להכיר עוד ועוד משפחות שכולות. חבורה שהלכה וגדלה לצערי הרב במבצע 'חומת מגן' ובמלחמת לבנון השנייה. הצטרפתי לעזור ליעקב אשכול ז"ל שהיה אז יו"ר הסניף וכשהוא פרש נבחרתי במקומו".  

מה בעצם הצורך ביד לבנים הקיבוצי?
"בעבר גם יד לבנים וגם משרד הביטחון לא הבינו למה בכלל צריך את יד לבנים הקיבוצי, וגם היום זה לא ברור להם.  אומרים לנו "הכל יש לכם" או "הקיבוץ נותן הכל". הסניף היה קיים שנים, אבל השינויים בקיבוצים הביאו לשינויים גם בתחום הזה. יש טיפול מיוחד במשפחות בקיבוצים שאין בעיר מבחינה בירוקרטית ואני כאן כדאי להוריד מעליהם את המעמסה. למשל משפחה שכולה זכאית לטיפול שיניים בחמישים אחוז, אבל אם רופא השיניים הוא שכיר של הקיבוץ והחברים מחויבים דרך התקציב האישי, משרד הביטחון לא מכיר בטיפולים שאין עליהם קבלה. או במקרה של מעבר או מכירת דירה - כל משפחה מקבלת מענק של עזרה למעבר דירה, משום שיש הבנה לעומס הרגשי של להישאר באותו בית, בקיבוצים קשה מאד שיהיה לי שטר מכר שיוכיח שעברתי דירה. כמובן, יש אבסורדים שנוגעים לכולם- משרד הבטחון לא יודע להתמודד למשל עם אישה שהיא גם אם שכולה וגם אלמנה. מה עושים עם משפחה ששני ילדיה נהרגו או הקביעה השרירותית שכשאחד מבני הזוג נפטר התגמולים יורדים פתאום ל-80 אחוזים.
יש משפחות שההורים נפטרו ונשארו אחים שכולים, למשרד הביטחון אין רישום של האחים וקשה להם להגיע ולהציע להם את הזכויות המגיעות להם. חשוב לי שהם יידעו שגם להם מגיעות זכויות מהמדינה ועזרה של יד לבנים". 

יש שינוי בפעילות שמציע יד לבנים?
"כיום רוב ההורים השכולים שעודם בחיים הם ממלחמת יום כיפור, ומשרד הביטחון הבין שהוא צריך לעשות פעילות שמותאמת יותר למבוגרים. גם כאן יש שוני עבור ההורים בקיבוצים, אפשר לתת מענה ספציפי למשפחות אבל קשה לארגן פעילויות בתחום של רווחה ותרבות למשפחות מדן ועד אילות. לכן, אנחנו פועלים להקמת סניפים במועצות האיזוריות ובנוסף, עושים כל מאמץ להוציא, בעיקר את ההורים המבוגרים, מהבית לפעילות, דואגים שהם יקבלו פעילויות במרכז הקהילתי האזורי או לחילופין, מי שרוצה, לעשות מפגשים של המשפחות השכולות באזור.
בנוסף, המטרה שלנו היא גם לעבוד על חיבור האחים השכולים ליד לבנים, חשוב לנו מאד שהם יהיו חלק ונוכל לתת להם כל מענה. היום התקשר אלי אח שכול שקיבל את ההזמנה לאירוע הזיכרון השנתי שאנחנו מקיימים באנדרטת הקיבוצים ואמר שהוא ישמח לקחת חלק בפעילות שלנו, שהוא לא הכיר עד היום".

איך נולד הרעיון להקים את אנדרטת חללי הקיבוצים?
"זה רעיון שהתגלגל במשך שנים, כאשר את אבן הפינה הניחו בסוף שנות ה-90. בהתחלה הוקם מגדל המים כאתר הנצחה אבל ההורים דרשו שתהיה הנצחה שמית. מי שדחף את העניין היה עזרא רבין ז"ל מגעש. נעשתה פניה לקיבוצים שישלחו את שמות החללים שמונצחים בכל קיבוץ ביום הזיכרון. רק אחרי שאספו כל השמות משנת 1919 הם נחקקו על הקירות של האנדרטה. איתן ברושי שהיה מזכ"ל התנועה דחף לטקס מרכזי אחד פעם בשנה. מכיוון שאי אפשר לעשות אירועים הכוללים את כל המשפחות השכולות מדן ועד אילות, במשך השנה, אנחנו מזמינים פעם בשנה את המשפחות השכולות לפני הטקס באנדרטה למפגש.  למפגש אנחנו מביאים נציגים של משרד הביטחון כדי לתת מענה לשאלות השונות וכמובן שגם אנחנו עומדים שם לרשותם.
היום מונצחים באנדרטה 3,067 חיילים מהקיבוצים השונים בכל רחבי המדינה ואנחנו מקווים בכל שנה שרק לא יתווספו עוד שמות, שרק לא נאבד עוד בנים ועוד משפחות יצטרפו למשפחת השכול".


יוני שור ההרוג האחרון בן התנועה הקיבוצית
רוני זינגר, חברה של יוני שור שנהרג לפני שנה בפיגוע באיסטנבול, כותבת על ערב הזיכרון שנערך לזכרו בקיבוצו, קבוצת שילר, ועל ההיכרות איתו.
___________59
המוסיקה הייתה מצוינת, הבירה והג׳ין זרמו בלי הפסקה וחברים טובים שגדלו ביחד ולא נפגשו הרבה זמן, ישבו וצחקו ביחד בערב בלתי נשכח שהתקיים החודש בקבוצת שילר. זה קרה בזכות ולכבוד אדם אחד שלא נכח באירוע: יוני שור. 
אני עדיין לא מאמינה שאני כותבת שוב ושוב זיכרונות והספדים ״לזכרו״. שנה עברה מאז שיוני נהרג בפיצוץ במרכז איסטנבול, וזה עדיין - סליחה על קלישאה שנאמרת על כל מי שמת - פשוט לא יאומן.

יוני, מת, פיגוע? האיש שפעם הלך להפגנות שלום ואחר כך התמקד בבירה ובהפועל, מה לו ולטרור עולמי?

בשנה הזו שחלפה מאז אותה שבת בחודש מארס, אני חוזרת לאיי זיכרונות שצפים ועולים בי מהימים שלנו ביחד. הנה תמונה שעולה מחדרי הנעורים, יוני עומד על מיטה מקשיב לחדש של ניל יאנג, החבר שלו לחדר, אלי, שוכב במיטה ליד, מייחל כבר לקצת שקט. חברי כיתה אחרים, מירי ואבנר, נכנסים ויוצאים, צועקים בחוץ. ויוני עם גולדסטאר ביד מקשיב להארווסט מון, ומהפוסטר העצום על הקיר מסתכל הנדריקס.

אבנר, חבר ילדות של יוני, תיאר את התמונה הזו שגם אני זוכרת מאותם ימים: חדר מבולגן, ספה מהוהה ויוני שוכב עליה שקוע בספר. זה היה מובי דיק, או אולי לוליטה, איש הקובייה… כל אותם ספרים שעיצבו אותנו וברקע תמיד המוסיקה שעשתה אותנו. צחקתי כשנזכרתי בתורנויות רפת, מי לעזאזל חשב שזה רעיון טוב לשבץ אותו דווקא לשם? פעם אחר פעם התעוררנו מדפיקות באמצע הלילה מתורן עצבני שבא לנער את יוני מהמיטה. הוא היה נער חד פעמי, סוס פרא חכם ומרדן, וככל שהתבגר התיישר לתוך המסלול שבנה לו. 

כבר הרבה שנים שלא היינו בקשר כמו זה שקשר בינינו פעם. ובשנה האחרונה פגשתי שוב את משפחת שור המופלאה, את רנדי ויעל ההורים, שהיכרות איתם מסבירה את הייחודיות שהייתה ביוני. את ארבעת האחים של יוני, צוות מנצח שבכל אחד מהם בזויות תנועה מסוימת ובשברי מילה אני מזהה את יוני לפתע.

ומעל כולם, ענבל. ענבל אשתו, שהייתה שם איתו ברגע הפיצוץ, נפצעה והחלימה ומנווטת באורח מפעים את החיים-שאחרי, עם ילדיהם גוני ואורי.

את הערב החד פעמי שבו שרנו ושתינו לכבודו של יוני, יכולה הייתה לארגן רק מישהי כמו ענבל. אחד אחרי השני עלו החברים והמשפחה: הזכרנו זיכרונות ושרנו פיקסיז, נירוונה וטום פטי. וכך בשעתיים נרקמה רוחו של הדמות שהייתה ואיננה, מביאה אותנו לצחוק ולבכי ובכל פעם שמזגנו עוד צ׳ייסר של ג׳ין גנבנו מבט אחד למעלה ומלמלנו: צ׳ירס יוני. צ׳ירס.
_____13
יום העצמאות ה-69 למדינת ישראל!

ומצטייני הנשיא הקיבוצניקים לשנת 2017 הם...

12 מתוך 120 החיילים שיזכו ביום העצמאות בתעודת הצטיינות מנשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, הם בני ובנות קיבוצים וחיילים בודדים המאומצים בקיבוצים, עשרה אחוזים מהמצטיינים, למרות ששיעור הקיבוצניקים באוכלוסיית ישראל הוא 1.5% בלבד. 
____________31
____________31
הכירו את המצטיינים:

סמל מאי סברנסקי, קיבוץ שדה נחום, מד"בית בהנדסה קרבית.

סמ"ר ינאי רובינשטיין, קיבוץ נירים, לוחם ביחידת "רוכב שמיים", מש"ק הדרכה בהכשרות.

רב"ט רבקה סייבל, חיילת גרעין צבר בקיבוץ כפר מסריק, מדריכת 'שר-אל'.

רב"ט סופי (סוניה) קרצ'מסקי, חיילת גרעין צבר בקיבוץ יחיעם, עוזרת וטרינר בחיל האוויר.

סמל גל שמעוני, קיבוץ מגידו, מפקדת תצפיתניות ברמאללה.

רב"ט מיכאל סגיב, חייל גרעין "צבר" בקיבוץ טירת צבי, לוחם באיסוף קרבי "שחף" בצפון.

רב"ט צוף עומר, חיילת בודדה בקיבוץ מעין צבי, מפקדת בקורס "מרווה" של חיל החינוך.

סמל שחר זהבי, קיבוץ גשר הזיו, ראש תחום לוגיסטיקה ומשמעת של מפעילות האמר קרבי.

סמל אדה סאנדמאן, חיילת בודדה בקיבוץ עין החורש, לוחמת באיסוף קרבי.

סמ"ר י' (שמו המלא ותמונתו חסויים), חייל בודד בקיבוץ מעגן מיכאל, לוחם שייטת 13.

סג״ם זהר זלץ, קיבוץ להבות הבשן, מ"מ פלוגה מסייעת בגדוד הבוקעים, חטיבה 401 בחיל השריון.

סמ"ר ענבל כספי, קיבוץ מגן, רס"פ בגדוד קרקל.

 
גאים בחיילים ובחיילות שלנו!
_____13

תמונת השבוע- 
"פרס ישראל שבו אני עומד לזכות הוא גם של החיילים עצמם, המשפחות המאמצות בקיבוצים והתנועה הקיבוצית כולה"

____________31
בטקס שיערך במוצאי יום העצמאות יזכה צביקה לוי מקיבוץ יפעת, האבא של החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית, בפרס ישראל על מפעל חיים.
באירוע הוקרה לחיילים הבודדים שנערך ביום שישי שעבר בקיבוץ רמת יוחנן השתתף צביקה והודה לכולם על התמיכה והמאמץ לקבלת הפרס. 
"פרס ישראל שבו אני עומד לזכות הוא גם של החיילים עצמם, המשפחות המאמצות בקיבוצים והתנועה הקיבוצית כולה".
בנימוקי ועדת הפרס צוין כי "צביקה לוי איש קיבוץ יפעת בעמק יזרעאל, הרים תרומה מכרעת למדינה בהתגייסות למען חיילי צה"ל הבודדים. זה עשרות שנים שהוא עושה למען מאות ואלפי החיילים מחוסרי האמצעים ומטפל במסירות ראויה לשבח במשפחות שכולות. את פועלו החשוב הוא הוביל בתנועה הקיבוצית. מדובר במפעל חיים של אדם אחד, שהיה לפעילות של תנועה שלמה".


התנועה הקיבוצית מודה לחיילים הבודדים על תרומתם הבלתי מובנת מאליה, מוקירה את פעילותו של צביקה לאורך השנים הרבות ומתרגשת איתו על קבלת הפרס!
_____13
_____13
מוזמנים ומוזמנות לכתוב לנו
תגובות לדף