יום השואה הבינלאומי: צביעות ישראלית || וגם וידאו > היהודים באים 25.1.18
פרופ' דניאל בלטמן, הארץ, כאן בהרצה

כמדי שנה, כמה ימים לפני יום הזיכרון הבינלאומי לשואה החל ב–27 בינואר, מפרסם משרד התפוצות דו"ח על מצב האנטישמיות בעולם. זהו ריטואל קבוע. הדו"ח מפרט את מספר המקרים שבהם הושחתו מצבות בבית קברות יהודי נידח באוקראינה או בגרמניה, וכמה חוליגנים, שירקו בפרצופו של יהודי חובש כיפה בלונדון או במינכן, הופכים לאיום על הקיום היהודי כמעט כמו יחידת אס־אס שפעלה בליטא ב–1942.


שר החינוך נפתלי בנט, בכובעו כשר התפוצות, הציג ביום ראשון את הדו"ח שהנתונים שבו עונים, בלשון המעטה, להגדרה המקובלת של "פייק ניוז", כפי שהראה עופר אדרת ("הארץ", 22.1). השר המודאג הצביע על עלייה במספר התקריות האנטישמיות בבריטניה — 30% יותר מאשר בשנה שעברה! — וקבע, בהסתמך על נתונים של משטרת צרפת, כי אחד מכל שלושה פשעי שנאה בצרפת הוא נגד יהודים. השניים האחרים הם כמובן נגד מוסלמים ושחורים, אבל זה פחות חשוב. בנט קבע כי "אנטישמיות היא הדלק המסוכן שמבעיר את אויבינו מאז ומתמיד. עלינו לוודא שכל יהודי בכל מקום בעולם יוכל לחיות את חייו בבטחה ובגאווה. עלינו לפעול בכל הדרכים שבידינו כדי להיאבק באנטישמיות המודרנית על מנת להבטיח את ביטחונו של העם היהודי, בישראל ובתפוצות".


מאז 2005, אז קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה מס' 60/7, שלפיה יצוין בתאריך שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, הוא מהווה הזדמנות נוספת למקהלת הצבועים והמתחסדים בישראל, הרואים ביום הזה הזדמנות נוספת לטפטף את המסרים הרגילים על אנטישמיות, שואה וביטחון לעם היהודי. הנה כך התקבעה בלוח השנה הזדמנות נוספת, יום השואה של החורף — שהתווסף על זה של האביב (יום הזיכרון לשואה ולגבורה) — שניתן לנצלה כדי להרבות להג ולכסות על עוולות שמבצעת ישראל כאן ועכשיו. את יום השואה הבינלאומי 2018 מציינת ישראל בפתיחה מרהיבה של מסע הגירוש הגזעני של הפליטים מאפריקה.


מן הראוי לחזור לנוסח ההחלטה ההיא ולבחון מה מכל אשר קבעה עצרת האו"ם מתקיים בישראל. החלטה 60/7 מתייחסת כבר בפסקה הראשונה שלה לקשר שבינה ובין הצהרת האו"ם בדבר זכויות האדם, הקובעת כי כל אדם זכאי לכל הזכויות והחירויות המפורטות באותה הצהרה, ללא הבחנה מכל סוג שהוא, כגון על בסיס גזע, דת או מאפיין אחר. החלטה 60/7 ממשיכה וקובעת כי לכל אדם יש זכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי ולזכויות נוספות, המפורטות בהצהרת זכויות האדם של האו"ם, כגון הזכות לחופש המחשבה, חופש המצפון וחופש דת. בהתחשב בעקרון היסוד של מגילת האומות המאוחדות, שנוסחה בעקבות הטרגדיה של מלחמת העולם השנייה וקבעה כי מטרת הארגון היא להציל את הדורות הבאים מאסון המלחמה, קובעת החלטה 60/7 כי קיים קשר ישיר בין עקרונות היסוד של הקמת האו"ם ובין הטרגדיה של אותה מלחמה. ההחלטה מתייחסת ישירות, בהקשר הזה, לאמנה בדבר מניעה וענישה של הפשע השמדת עם, שהתקבלה ב–1948 כדי למנוע הישנות מקרים של רצח עם כגון אלה שביצע המשטר הנאצי.


לאחר מכן מתייחסת החלטה 60/7 לטרגדיה היהודית, אבל גם כאן רב המרחק בינה ובין המניפולציה שעושה ישראל לנאמר בה. ההחלטה קובעת כי השואה, שהביאה לרצח שליש מבני העם היהודי, יחד עם אין־ספור בני מיעוטים אחרים, תהווה תמיד תמרור אזהרה לאנשים הנרדפים בשל שנאה, קנאות, גזענות ודעות קדומות. ההחלטה קוראת למדינות החברות באו"ם לפתח תוכניות חינוכיות שינחילו לדורות הבאים את לקחי השואה, כדי לסייע במניעת מעשי רצח עם עתידיים, והיא מגנה בחריפות כל גילוי של אי־סובלנות דתית, של הסתה, של הטרדה או של אלימות נגד אנשים או קהילות על בסיס מוצא אתני או אמונה דתית.


ישראל, העומדת לשלח עשרות אלפי פליטים אפריקאים למסע נדודים ארוך שיעמיד את חייהם בסכנה, היא האחרונה הראויה לדבר בשם עקרונות החלטה 60/7 של עצרת האו"ם. אין־ספור דוגמאות מוכיחות כי השיח בישראל מבוסס על צביעות, בורות ורשע ומנוגד בתכלית לעקרונות אשר נקבעו בהחלטה 60/7. כזכור, שרת התרבות, מירי רגב, הגדירה את הפליטים הסודאנים "סרטן בגוף האומה". זו במפורש הסתה על רקע אתני מן הסוג שנגדו יוצאת במפורש החלטת האו"ם. סגן יושב ראש הכנסת, בצלאל סמוטריץ', הגה והציג את תוכנית השלבים שלו, שעל פיה הפלסטינים בשטחים הכבושים (ואולי גם אזרחי ישראל) עתידים להפוך, במקרה הטוב, לנתינים חסרי זכויות, בעלי סטטוס שמזכיר את יהודי גרמניה אחרי קבלת חוקי נירנברג ב–1935; ובמידה שלא יסכימו לתוכנית, הם פשוט יטוהרו מכאן. אם יסרבו לעשות כן ייעקרו באלימות שתביא לרצח עם. נבחר ציבור נוסף ממפלגת השלטון, חבר הכנסת מיקי זוהר, לא היסס לקבוע כי יש לערבים בעיה שאין לה פתרון — הם לא יהודים ועל כן גורלם בארץ הזאת לא יהיה זהה לזה של היהודים. איפה החלטה 60/7 ואיפה סמוטריץ' וזוהר. פרופ' זאב שטרנהל קבע כי הגזענות הזאת כבר מתקרבת לנאציזם ("הארץ", 19.1). אני סבור כי זהו נאציזם לכל דבר ועניין, גם אם הוא יוצא מבית המדרש של קורבנות הנאציזם ההיסטורי.


אבל לא מדובר רק בשיח של אישים פוליטיים זוטרים. כאשר ראש ממשלה עושה דה־הומניזציה לאזרחיו ומתייחס אליהם כאל מי שנעים "בכמויות" לקלפיות כדי להפיל את שלטון הימין, הוא מאבד את הזכות לדבר בשם החלטה 60/7. וכמובן אין לשכוח את ההתבטאויות וההתייחסויות של המנהיגות הדתית, המהווה סמל ודוגמה לחלקים רבים של הציבור הדתי־הלאומי בישראל. ציבור זה הפך את השואה למרכיב זהותי מרכזי בחייו, אבל התייחסותו למסקנותיה היא הצבועה והדוחה ביותר.


דוגמאות יש למאות, אם לא לאלפים. אחד, הרב דוד בצרי, יצא ב–2006 נגד הקמת בית ספר יהודי־ערבי וקבע כי "הקמת בית ספר כזה הוא מעשה נבלה וטומאה. אי אפשר לערב טמא בטהור. הם פגע רע, שטן רע, נגע רע. הערבים הם חמורים ולכן נשאלת השאלה מדוע לא ברא אותם אלוהים הולכים על ארבע? ובכן, התשובה היא שהם צריכים לבנות ולנקות". הרב דב ליאור, מחשובי הרבנים של הציונות הדתית, שאלפים נוהים אחרי משנתו הגזענית, אמר ב–2013: "לא יודע איך לסלק אותם. אנחנו מאמינים שלא ירחק היום שנזכה לניקיונה של ארצנו כולה מכל המחבלים ותומכיהם ושילכו לסעודיה". ספרים וחוברות המהללים רוצחי ערבים או מתירים את דמם, דוגמת "ברוך הגבר" או "תורת המלך", הם ספרות לגיטימית בקרב לא מעט חובשי כיפות סרוגות. לדעות המופיעות בספרים אלה שותפים עוד יהודים רבים אחרים, שלא קראו אותם או אפילו לא יודעים על קיומם.


יותר מכל מאכזבת ומביישת השתיקה הרועמת של יד ושם. דווקא עתה, אל מול מבצע הגירוש של מבקשי המקלט שיוצא לדרך, המוסד האמון על שימור לקחי השואה היה יכול לצאת בקול גדול בשם עקרונות החלטה 60/7, ולעמוד בראש ההתארגנויות הנרקמות בחוגים שונים בניסיון לבטל את הגזירה, המטילה כתם גדול על זכותה של ישראל לדבר בשם קורבנות האסון הנורא שפקד את העם היהודי ואת המין האנושי בכלל. אבל זה כנראה לא יקרה. יד ושם ידוע בשתיקותיו בשאלות מוסריות, אלא אם כן הן נוגעות למה שקרה בשואה.


וכך נהפכה ישראל למדינה המערבית שבה מתנהל השיח הקיצוני והגזעני ביותר נגד מיעוטים אתניים, בין אם הם פליטים מאפריקה או ערבים. אם היה נערך "סקר גזענות" במערב, הדומה לדו"ח האנטישמיות שבו מנפנפת להקת הצבועים המקומית מדי 27 בינואר, ישראל היתה ממוקמת בו בגאווה באחד המקומות הראשונים.


פרופ' בלטמן הוא היסטוריון באוניברסיטה העברית


* * *


היהודים באים, 25/1/2018 >> אתה לא יכול לקרוא סתם למישהו נאצי



תגובות לדף