חג אסיף תש"ע - מוקדש לענף גינות הנוי ועובדיו
נעמי יצהר

חג אסיף תש"ע - מוקדש לענף גינות הנוי ועובדיו

נעמי יצהר, 2.10.09

 

התנצלות: לא כל שמות עובדי הנוי לדורותיהם נזכרו כאן משום שלא נמצאה רשימה מסודרת וקוצר הזמן לא אפשר מחקר ובילוש ממצים. החברים מוזמנים להוסיף שמות ולהעבירם לארכיון.

 

הנוי ועובדי הנוי. החצר הירוקה, היפה, הכמעט מובנת-מאליה. אין ספק: "סביבתיות ירוקה ואקולוגית" במיטבה.  עבודת-כפיים גם בימי המכסחות ומחשבי-ההשקיה, כריעה על הברכיים בשתילת דשאים ונטיעת עצים גם כשהמיפוי מגיע ב-גי'.פי.אס.

גרוף, איסוף, עידור וגיזום שכולם עבודת אנשים, פרי רוחם ודמיונם ואהבתם של כל עובדי ענף הנוי לדורותיהם. הערב הזה – שלכם הוא.

 

הטקסט משולב בקטעים מתוך "גן-עדנים", חוברת שכתבה פייגה אילן על גינות-הנוי בגן-שמואל. היא הייתה שותפה לצוות שתכנן יחד עם לושק (אריה) שרון את תוכנית הנקודה, עבדה בגינות-נוי בשנים  1943 – 1946 והביאה את אדריכל הגנים יחיאל סגל שתכנן כאן כמעט שלושים שנה.

 

יעקב חנני נטע חורשת אורנים קטנה על יד חומת הבטון [ששריד ממנה ליד חדר האוכל] כדי להגדיר את הדרך הראשית נטענו במרחק עוד מספר אורנים...

אלו האורנים שברחבת חדר-האוכל ומגדל הסילו

 

...בראשית היה החזון. השם עצמו חייב: גן. גן שמואל. והקיבוץ – קיבוץ צמחי-הנוי מכל קצווי תבל. עוד לא היו דפוסים לגן הקיבוצי ואנו היינו בין חלוציו.

 

אנחנו, ילדי הקיבוץ נולדנו וגדלנו אל תוך המובן מאליו. אל תוך גן ירוק ופורח. גם אם פעם החדרים היו קטנים והגינות גדולות והיום התהפכו היוצרות – הרי שהמרחב הציבורי תמיד היה ועודנו גן מרהיב.

 

...אנחנו היינו החלוצים, המשק הראשון שעבד עם אדריכל גנים...את הגן יש לתכנן לשימוש האנשים החיים בו לפי התנאים והאפשרויות של המקום, האקלים והזנים השונים. הוא צריך לענות לצרכי בני האדם והחברה שבשבילה תוכנן הגן.

 

גן איננו רק הצומח והנוי אינו רק הפרחים. לעיתים הגן הוא רק מקום שאנחנו עוברים דרכו ולעיתים הוא מקום שאנחנו באים אליו: לשבת במרחב יופיו, לנוח בצל עציו, לשמוח עם הילדים המשחקים בדשאיו או מטפסים על עציו.

 

... בראנו גן-נוי בעל ייחוד...  בעל אופי ארץ-ישראלי, ים-תיכוני עם אלמנטים של בוסתן כיאה לגן כפרי...:  אמות-המים, טראסות ואבני-דרך.

 

זכינו ובא לעבוד אתנו חרש-אבן, אומן-מומחה שעלה עם משפחתו מפולין בראשית שנות החמישים שלמה טרמבוולסקי TRAMBOVOLSKI, אבא של דבורה לוי. הוא במו ידיו בנה את

את הסביל (הרהט שחודש בשנה שעברה) בקיר הרפת הישנה. זו הייתה השוקת לאנשים. פינה של קרירות בלהט הקיץ בקיבוץ בתקופה של טרום מקררים טרום ברז הסודה או בקבוקי ליטר וחצי. 

 

אין כל ספק: יפעת הגן שלנו אינה עומדת לעצמה. כל צמח ופרח ועץ ושיח נזרעים, נשתלים וניטעים במחשבה רבה, באהבה רבה, בתכנון סדור ומדייק על פי האקלים והמים וכיוון הרוח ועוצמת האור:

 

ועל כך תודה תמיד ובעיקר תודה הערב לכל העובדים והעמלים והעושים במלאכה.

בזכותכן רות קרונפלד פייגה אילנית ונעמי לוי מצליח האור להשתקף בבוהק זהב השלכת של הפקאנים, אלו אתם מוטק'ה גולן, רחל שי, ישראל ברעם ולייזר הרשקוביץ שבלילה צובעים את הדשאים (בעיקר) אבל גם את המדרכות במעגלי פריחה של ג'קורנדות כחולות, שלטיות צהובות וצאלונים באדום-בוער, בזכותכם נירית אהרון, נורית יגאל, חנוך בראון, ניצן טל וחגית קראם אנו רואים את קרני השמש נוצצות באגלי הטל על הוורדים (הגזומים במועדם), ומי אם לא אתם יסמין כהן, איילת ברדה , דרור סופר, ואסף וירגיליס שומרים את יונקי-הדבש האורים צוף מנקיקי ציפורי גן-העדן, את הפיקוס הקסום שזוחל לעבר המוסד [הוא עוד יגיע] וגם את המון העטלפים, מעט התנשמות, אדומי-החזה, השחרורים והבולבולים שבלי שניתן דעתנו לכך – הם רוננים בגן הפורח בימים ובלילות ומוסיפים על טובו.

 

לתמונות המייצים של חג האסיף תש"ע - צילומים של עמוס גיל
תגובות לדף