יחסים אחרים ואחוות עמים
מוטקה גולן

יחסים אחרים ואחוות עמים

תחילת הדרך "סיפורים "מן המגירה" - מאת מוטקה גולן

 

 

הדבר החל בערך לפני כמה עשרות שנים.  גן שמואל שלנו הייתה עטופת פרדסים רבים, של תושבי חדרה, ביניהם פרדסו של גולדנברג.

בפרדס זה במחסן האריזה הישן, היה דיר זמני שבו שכן העדר של מוסעד אבו טועמה.

באחד הערבים יצאנו אני וחבר לצייד תנים. לפתע שמענו קול כבשה פועה. ואכן בתוך העשבייה הקוצנית שכבה כבשה חולה. לא היססנו, העמסנו אותה על הג'יפ והבאנו אותה ליד השער של הפרדס, קראנו לרועים ומסרנו לידם את הכבשה.  הם שמחו מאוד והיו אסירי תודה.

זו הייתה בערך תחילת הקשרים ביני לבין משפחת אבו טועמה שנמשכים עד היום לשמחת כולנו ואני במיוחד נקשרתי להיג'ריס.

הקשר האמיתי החל כאשר היג'ריס הנער פנה אלי ואמר: "דוד, קח אותי ערב אחד לצייד, אף פעם לא הייתי בערב בצייד" נעניתי לו וכך נמשכת דרכנו יחד עד היום.

היג'ריס הפך לצייד מעולה ויחד עם זאת נעשה לחבר ברשות שמורות הטבע השומר על הערכים!!.  בהיותו רועה, הקשר שלו עם הכבשים והעיזים עשה אותו רגיש לבעלי חיים.

בעלי החיים החזירו לו אהבה! אחת הדוגמאות הייתה הנאקה, (גמלה)  זריפה שהייתה קשורה אליו מאד.  פשוט הייתה מחכה לו כל יום, ידעה שתמיד יביא משהו לאכול, הייתה מניחה את ראשה על כתפו והם פשוט היו מתנשקים.  מחזה לא רגיל, וזו הייתה אהבה אמיתית. כשהייתה זריפה רואה את מכוניתו מרחוק , היתה מתקרבת לגדר , מחכה שיבוא אליה. לא ייאמן. עד היום, גם כאשר התבגרה – היא שומרת לו אמונים. וכך גם הוא.

מוסעד אביו של היג'ריס אהב אותו מאוד וראה בו  לאורך כל הדרך, היורש האמיתי, מקצועי, החקלאי הן לגבי הפלחה של המשפחה והן לגבי העדר הגדול.

בעיניו הוא כמו דוד בן ישי או יוסף בן יעקב, שהיה מביא אוכל לאחיו, שבגדו בו, לאחר מכן. להשוואה זו יש המון דימויים, ויש כאן סיפור מעניין שבעתיים!

באחד הערבים הגיעו לדיר גנבים וניסו לגנוב פרות. משום מה לא הצליחו ולכן  החליטו לגנוב את זריפה והיא נעלמה. היג'ריס לא  ידע את נפשו. 

הוא החל להפעיל את כל מכיריו במגזר הערבי ואכן אחד משבט בדואי סיפר לו שזריפה נמצאת ליד שכם והוא כמובן שילם על האינפורמציה סכום רציני. בערב הוא גייס את שני בניו, ריאד ועימד ששניהם עומדים לימינו בכל עת, משאית עם מנוף  ויצאו לפנות בוקר אל המקום שנמסר להם. הם לא היו צריכים הרבה לחשוב משום שהחוש של זריפה פעל והם שמעו את קולה. היא היתה קשורה ברגליים. הם התקרבו אליה ואחרי הרבה הרפתקאות, העמיסו אותה על המשאית וחזרו הביתה בשלום.

מי מכם היה מסתכן באיזור שכם – מעטים כאלה.

אופייני כמובן להיג'ריס, אוהב החיות, האמביציוזי, וזה שלא מוותר בקלות.

לאט לאט אני מגלה לכם את אופיו האמיתי ללא הבדל וללא הפלייה וכך הוא בכל שטחי החיים. הוא ובניו ללא הבדל .

להיג'ריס וראודה אשתו, שבע בנות ושני בנים.

אחד מבניו הוא עורך דין שקיבל את תוארו באנגליה, אבל אי אפשר לקפח את הבנות.

כל אחת וערכה. אזכיר במיוחד את האחת שדומה לו וכן דואגת לו יותר מכל היתר.

נעילה שמה, בהשכלתה – ארבעה תארים בפסיכולוגיה, ולה עצמה יש משרד במגזר הערבי שזה דבר חדש יחסית. היא נשואה ויש לה בת אחת יערה שמה. נעילה היא שומרת נאמנה ודואגת להיג'ריס כל הזמן.

גם כששכבתי בהלל יפה אחרי צנתור, נעילה הייתה היחידה מבנות משפחת אבו טועמה שדאגה לי ויותר נכון, היא נישקה אותי – דבר לא רגיל!

עצמאית, נבונה  ויודעת דבר מתוך דבר! וזה חלק מהחינוך הטוב אותו קבלה מאבא. היג'ריס גאה בילדה הזאת! אף שאין זה מוריד מיתר הבנות – כולן בלי יוצא מן הכלל מוצלחות לכל דבר. למשל הבת מאי נמצאת בבודפסט, לומדת רפואה. הבכורה מהה היא מורה לנהיגה ומצליחה שם מאוד, כך גם יתר הבנות.

גם הבנים לא טמנו ידם בצלחת, ריאד למד הנדסת בניין ברופין, עימד סיים עורכות דין באנגליה. אשתו של עימד. תחריר, למדה עריכת דין באותו בית ספר באנגליה. בקיצור המשפחה פעילה ופועלת וקשה יהיה למנות את כל העיסוקים של היג'ריס.

קשה להסביר כיצד הוא בנה את עדר הפרות וכיצד השתלב בין המובילים לפרי הרבעה מסוג "שרולה" עד שהפך לשם דבר "באמבל" והכול מתוך עבודה צנועה ומסורה

לא אוכל שלא להזכיר את סילוק ומכירת הקליפות מהמפעל שלנו שבו יש למצוא את הצרכנים ולהתחרות במחירי הקליפות. מאבק יום יומי והתחרות בנושא זה לא פשוטה . את הקליפות חייבים לסלק. כדי לאפשר למפעל להמשיך לעבוד! יחד עם זאת אספקת קליפות לרפת חייב להיות מדויקת. הרפתן חייב להיות בטוח שאספקת מזון תהיה רצופה ובזמן ומי כמו היג'ריס יודע לכבד את הצרכנים הקטנונים שלו.

לפני תחילת העונה, נחתמים חוזים אשר מאפשרים חלוקת קליפות מסודרת.

כל המשאיות שלו מגויסות בעונה – שלא תהיה כל תקלה!. והעבודה נמשכת 24 שעות ביממה, ועם נהגים רזרביים היודעים את תפקידם.

בין שאר העיסוקים יש להזכיר את ענף עבודות העפר.  עבודות תשתית, כבישים, מדרכות ושבילים של לבנים אדומות. שתופס גם הוא חלק נכבד מזמנו, והוא נעזר מאוד בבנו ריאד שהוא יד ימינו, וכן גם עימד שיחד הם מהווים צוות מעולה.

דיר הכבשים והעיזים  שעליו גאוותו של היג'ריס הוא דיר ענקי אשר רק לאחרונה הוקם בו מכון חליבה מהמשוכללים בעולם  ועלה קרוב למיליון שקל.

בדיר פעילים כמובן גם הבנים של האח של היג'ריסיוסוף שהלך לעולמו בטרם עת והיה לו חלק חשוב בהקמת הדיר. ואליד, מגיד וזייאד . אחד משלים את השני ורואים ברכה רבה בשיתוף פעולה זה.

שדות הפלחה , כמו גם בור התחמיץ אשר היג'ריס אחראי עליהם תופסים גם כן חלק ניכר מזמנו. התחמיץ המשמש הזנה טובה בשעת הצורך דורש ידע בהכנתו ומי כמו היג'ריס היודע את ערכו של התחמיץ, מקפיד מאוד שהוא יהיה זמין בעת הצורך.

עד כאן לא נגעתי בביתו של היג'ריס.

ביתו החדש אליו עבר בערך לפני שנתיים. ביתו של אדם הוא כמובן מבצרו! אבל ראודה , כמובן שולטת במבצר וגם בנושא החינוך. אתה נכנס לבית, תשעה ילדים, חתנים, וכעשרים נכדים.

הכול שקט. נדמה כי אין איש בבית. אין זה שקט כפוי אלא חינוך מילדות שאפשר גם בלי צעקות. למרות המחשב וגם הטלוויזיה פשוט רגוע. יש חצר ענקית, בה הילדים משחקים. בתוך החצר יש אולם ענק בו המבוגרים מנהלים את חייהם!!

בקטעים אחרים  היג'ריס מעולה שבעתיים. למשל בנהיגה בשדה. מסוגל היה לנהוג באותה מהירות לפנים או לאחור בשטחים קשים במיוחד ובפרט באזורי צייד.

זכור לי כשיצאנו לצוד בנחל יששכר ליד חוותו של מאיר הר-ציון "כוכב הירדן" (ברישיון כמובן - שילמנו את האגרה שלא הייתה זולה במיוחד!) והאזור הוא ממש יפהפה. ברכב נהג ריאד הבן ובנסיעה על הסלעים באחת הגבעות המסולעות הוא הסתבך וקרא לאביו לעזרה.  היג'ריס יצא מן המבוך באמנות רבה.

שם גם צדנו כמה איילות, שהרשות רצתה לדלל, כי הנזק שהביאו הצבאים, היה רב מנשוא, והחקלאים לחצו מאוד על הדילול.

כאמור הנהיגה של היג'ריס היתה מפליאה אותך. אך גם הרכב היה תמיד מן המעולים!

יש לציין שבציד אין אפס אצל היג'ריס.

היג'ריס איש הטבע! ואיש שמורות הטבע! ואפילו מעבר לכך.  הדיר של היג'ריס משמש תחנת מנוחה לפקחי הרשות. קפה , פיתה ולבנה יש תמיד לכבודם! ומעל לכל היג'ריס גם צייד מעולה. כשהוא יוצא לצייד הוא דרוך מאוד. הוא רציני ואינו מוציא הגה מפיו. אך ברגע שהוא מגלה צייד, כולו נדרך, וגורל הניצוד ברור. זכור לי בחורפים כשהיינו צדים ברווזים, איך היה זוחל בזהירות לכיוון הברווז בין שהיה זה שרשיר או אגמית, או ברכיה, היא כבר הייתה שלו! וכשהיה היתר לצוד תורים, היבול היה מבורך, והאישה הגיע תורה להכין מילוי ליוני הבר. ותאמינו זה תמיד היה טעים ומהנה.

כל יציאה לציד עם היג'ריס מרגשת מאוד. אתה נדבק לריגוש וזה גורם לך למתח.

זכור לי כשיצאנו לסלק תנים ונתקלנו בחזיר בר ענק, לי ברובה היה כדור המתאים לתנים אבל החלטנו לירות לפני שהחזיר ייעלם. למזלי פגעתי בו בעינו והוא כנראה התעוור ואז היג'ריס השלים את הציד בפגיעה בראשו, וכמובן החזיר היה שלנו.

הג'ריס הוא צלף מושלם! ואף פעם לא חזרנו בידיים ריקות!

כל מה שעלה על הכוונת שלנו נשאר אצלנו פרט אולי לדורבן ששיחק והטעה את היג'ריס ולאחר מכן ברח בריא ושלם אל תוך השיחים בשמורת זיתא ואותה חוגלה ששיחקה לרגע צולעת על מנת לאפשר לגוזליה להסתתר ולהסוותם, ולאחר מכן להתרומם ולעוף. חכמת בעלי החיים . הדבר לא גרם לו אכזבה אלא אפילו שמחה על כך שהצליחה לעבוד עליו .

בשנים האחרונות היה איסור לצוד ארנבות, או חוגלות ללא רישיון ובצדק.

בגלל עלות הרישיון הגבוהה הפקדתי את הרובה שלי במשטרה! והפסקתי לצוד!!  לעומת זאת להיג'ריס וריאד הבן יש רישיונות וכנראה שאתלווה אליהם.

בעיה אחרת המטרידה את הרועים של הבקר בתקופת ההמלטות, היא התנים. כשאין מי שישגיח, הם טורפים כל וולד אפשרי וזה נזק גדול. על אף שהיג'ריס יוצא מידי פעם להשמיד את התנים, הם מתרבים בכל האיזור שלנו, אפילו לחצר של ההודיה הגיעו.

כל הודי שמוציא את ראשו דרך הגדר – סופו להילכד בפי התנים.  בפרדס בצ'רקס יש כמה להקות בין העצים, בתוך מערות חול. הם זריזים ומסתתרים. יש להם פתחי כניסה ופתחי יציאה. ברגע שאתה מוצא את הכניסות אתה מצליח לתפוס אותם, בפרט כאשר יש להם גורים קטנים! צריך רק להיזהר מחולי הכלבת כאשר ריר נוטף מפיהם. כאמור אז זו סכנה שנשקפת לבעלי החיים הבאים אתם במגע – כולל בני אדם.

נודף מהם ריח רע  כאשר מתקרבים למערות שלהם  לכן זהירות דרושה בכל מקרה התגלות.

משפחת אבו טועמה המורחבת היא משפחה גדולה! שבעה בנים, וחמש בנות, והם חלוקים ביניהם על הדרך. יוסוף, ג'אמל, היג'ריס ופהימי – היתה קבוצה אחת.  

ג'מיל הבכור, מוחמד וג'לאל – הייתה קבוצה שנייה.  היחסים ביניהם לא היו מי יודע מה. ג'לאל אמנם היה פעמיים ראש העיר בקה אל גרביה!!,  אבל לא הצליח לאחד את המשפחה. גם השותפות בדיר לא החזיקה מעמד, ומוחמד ז"ל הקים דיר נפרד בסביבות בקה אל גרביה כך שיוסוף והיג'ריס היו בעלי הדיר האוריגינלי. הם הצליחו ומצליחים בזה מאוד. למרות חסרונו של יוסוף ז"ל שנפטר במפתיע!

הרבה מרירות גרמה להם הקבוצה השנייה של האחים, אבל היג'ריס נכנס לשביתת נשק ולא החזיר להם. דבר שהכעיס מאוד את האחים. אבל זו דרכו של היג'ריס. לא להסתבך ואפילו הוא צודק במאה אחוז!

וכך הוא בכל שטחי החיים. הוא מוכן לסגת כאשר צריך ולהלחם כאשר הוא בטוח בצדקתו! אחת הדוגמאות על אופיו – סיפור קצר: אחד הנהגים השכירים פנה אליו בבקשה לקבל מקדמה.  היג'ריס נענה מייד ונתן את הסכום שביקש הנהג. כשהגיע סוף החודש שולמה המשכורת במלואה מבלי שתוחזר המקדמה. כעבור זמן הנהג התפטר, והיג'ריס לא הזכיר לו דבר! אך כעבור שנה בערך הופיע הנהג במשרד ואמר כך: אני מצטער ששכחתי על המקדמה שקבלתי ממך ומוציא את הכסף מהכיס. אבל היג'ריס עצר בעדו, ואמר: היות שנזכרת ובאת להחזיר – אני מוותר לך על המקדמה!

הנהג היה המום. כזה הוא היג'ריס ללא כחל ושרק!

באותו הקשר – בבוא החגים הערביים מתבצעת שחיטת בשר לכבוד החג. לא יקרה שהיג'ריס לא יחלק בשר לנצרכים! בהיותו מודע ליכולות שלו.  וזו המסורת של אביו מוסעד והאם חניפה. הם הורישו להיג'ריס הרבה מתכונותיהם הטובות .

עשייה לזולת היתה תמיד בראש מעייניהם, וכך גם ראודה נדבקה מהם. כל מעשה חסד שהיא יכולה לעשות – היא לא תחמיץ. ואת החינוך הזה היא העבירה  לילדיהם.

זו פשוט משפחה תורמת -  כפי שהג'ריס היה תמיד מתפלל. כל תרומה שמתבקשת היתה נענית ברצון.

הקנאה היא אחת מתכונותיו הרעות של האדם!  היג'ריס סבל מאוד מקנאת חלק מאחיו, שבכל הזדמנות שיכלו היו מפעילים תכונה זו. היג'ריס ויוסוף היו מכינים מלאי של חציר בתוך חצר הדיר. כמות משמעותית. וכך באמצע היום – פרץ במרכז הערמות עשן סמיך! מסתבר שמישהו זרק פנימה משהו דליק וכל ערמת החציר הלכה לטמיון. נזק של כמה עשרות אלפי שקלים. ולמרות שהיה ברור לו מי עומד מאחורי זה עבר כך בשתיקה! התשובה היתה מילוי המלאי מחדש והביטוח עזר קצת. אני חושב שאני לא הייתי מסוגל לעבור על כך בשתיקה. לכן היג'ריס שונה מכולנו. אבל אין זה מקרה יחיד! הוא מקפיד מאוד בבחירת עובדיו אבל כולם מנצלים את תמימותו. הוא למשל שכר רועה שעשה עסקה עם גנבים ובהזדמנות הראשונה גנב שישים כבשים שהיו מיועדים למכירה. הפעם היג'ריס לא ויתר, החל לחקור ומצא שחלק נמצא בכפר קאסם, וחלק כבר הגיע לישוב הבדואי רהט שבנגב ושם כבר נשחט. כאמור יש גבול לכל תעלול! כך שחלק מהכבשים חזר לדיר!!

כזה הוא הג'ריס, לפני הכל חבר ואוהבים אותו כולם!

 

מוטקה גולן, 25.12.2009

גן שמואל

תגובות לדף